נסיכת השמש | לרכישה באינדיבוק
נסיכת השמש

נסיכת השמש

שנת הוצאה: 07/2015
מס' עמודים:
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 61.20

ספר מופלא ויחיד במינו על חושך ואור,

על עולם הלילה ועולם היום

ועל אמא ובת שיש להן סוד ביחד.

 

פעם אחת בשנה, במשך יום שלם,

אמא של נגה היא מלכת השמש ונגה היא הנסיכה.

 

את הספר יצרו הסופר דויד גרוסמן והאמנית מיכל רובנר,

והוא מצטרף אל יצירתם האהובה חיבוק

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נסיכת השמש”

בקרוב…

בקרוב…

דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה (1984), פרס א.מ.ת (2007), פרס ספיר (2001) עבור ספרו “מישהו לרוץ איתו” ופרס אלבטרוס (2009) עבור ספרו “אשה בורחת מבשורה”.

בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית. בבית למד לאהוב ספרות, כולל ספרות יידיש. כבר בגיל תשע היה כתב צעיר. אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. לפני שהחל לכתוב, עבד כמגיש רדיו. לאחר שירותו הצבאי כנגד ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ותיאטרון.

סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת “סימן קריאה”. ב-1979, אחרי סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, “רץ”, קיבל את פרס ניומן עבור סיפורו “יאני על ההר”. “חמורים” קיבל את פרס הארי הירשון ב-1980.

עבד ב”קול ישראל” ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי חתול בשק, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו “דו-קרב”. שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית “סטוץ”. גרוסמן תרם את קולו לדיבוב דמויות שונות בסדרה פינוקיו במהלך 1981 אשר בה גם דיבבה רעיה אדמוני, חברתו להגשת סדרת התסכיתים “חתול בשק”. גרוסמן עזב את תוכניתו ב”קול ישראל” בשנת 1988, כדי למחות נגד ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה קיבל את פרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים.

גרוסמן נשוי למיכל ולהם נולדו שני בנים ובת – בנם הצעיר אורי, חייל סדיר בחיל השריון, נפל במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. על פעולתו בזמן המלחמה, כחלק מ”כוח בניה”, קיבל בנו צל”ש אלוף.

חודשיים לאחר מות בנו, נאם את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים “הנהגה חלולה” ו”אין מלך בישראל”, בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו”לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש” שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני.

מאז שנת 2004 מכהן גרוסמן כנשיא עמותת קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת “אנו פליטים” המעניקה סיוע משפטי למסתננים מאפריקה המגיעים לישראל.

גרוסמן מיצב את עצמו כסופר במהלך שנות ה-80. הרומן הראשון שלו, “חיוך הגדי”, בחן את החיים בגדה המערבית תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה דויד גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

בסדרת הכתבות “הזמן הצהוב”, שיצאה לאור גם כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו בגדה המערבית, שם ראה ש”פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות.” ספרו “עיין ערך אהבה”, שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי שואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

בשנת 2000 יצא לאור הספר “מישהו לרוץ איתו”, שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא דויד גרוסמן לאור את “מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו”, שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו.

בשנת 2004 כתב את השיר “שירת הסטיקר”, המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת הדג נחש באלבומה “חומר מקומי”, והפך ללהיט.

ספרו “אשה בורחת מבשורה” יצא בהוצאת הספריה החדשה באפריל 2008.

בתחילת 2011 התפרסם שיר של גרוסמן, “קצר פה כל כך האביב”, שאותו הקדיש לבנו אורי. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר. השיר נכלל באלבומו של פוליקר “כל דבר מזכיר לי”. באותה שנה התפרסם שיר נוסף שגרוסמן כתב את מילותיו, “אורחת זרים”, שהלחין יוני רכטר וביצעו אלי גורנשטיין ונורית גלרון באלבומו של גורנשטיין “ונחיה”.

 

 

פרסים:

 

שנת 1997: זכה בפרס גרינזיין האיטלקי (Grinzane Cavour Award), שרבים מהסופרים שזכו בו גרפו בהמשך גם פרס נובל (שבו זכו גם אהרון אפלפלד וא. ב. יהושע).
שנת 2007: זכה בפרס א.מ.ת, שהוגש על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט. בעקבות נפילת בנו במבצע האחרון של מלחמת לבנון השנייה, עליה פקד אולמרט, סירב גרוסמן ללחוץ את ידו.
שנת 2008: זכה במינכן בפרס האחים שול, המוענק לסופרים המפגינים “עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי”. הפרס הוענק לו על אסופת מאמרים שנקראה בגרמנית “הכוח לתקן” (Die Kraft zur Korrektur).
שנת 2009: זכה בפרס אקו”ם על מפעל חיים בספרות.
שנת 2010: זכה בפרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית.
שנת 2011: זכה בפרס מדיסיס על ספרו אשה בורחת מבשורה.
שנת 2012: זכה גרוסמן בפרס ברנר על ספרו נופל מחוץ לזמן.

 

 

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי התיעוד שלו והמחזה ‘גן ריקי’, הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:

 

דו-קרב (1982): זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1982.
רץ (1983): קובץ סיפורים קצרים.
חיוך הגדי (1983): רומאן.
עיין ערך: ‘אהבה’ (1986): רומאן.
הזמן הצהוב (1987): תיעוד.
גן ריקי (1988): מחזה בשתי מערכות.
ספר הדקדוק הפנימי (1991): רומאן.
נוכחים נפקדים (1992): תיעוד.
יש ילדים זיגזג (1994): שבוע בחיי בנו של איש משטרה, קודם לחגיגת הבר מצווה שלו. בשבוע זה, שתחילתו בנסיעה ברכבת והמשכו בהרפתקאות רבות, במהלכן הוא לומד להכיר את משפחתו. רומן לנוער ולמבוגרים.
שתהיי לי הסכין (1998): רומאן.
מישהו לרוץ איתו (2000), סיפורו של אסף, נער ירושלמי, שמתוודע לתמר ולסיפור ההתחזות הסבוך שלה בעזרת כלבתה. זכה בפרס ספיר לשנת 2001, ונקרא על ידי בני-נוער ומבוגרים כאחד. עובד לסרט.
חמורים (2000): סיפור קצר, שפורסם לראשונה בקובץ “רץ”.
בגוף אני מבינה (2002): צמד נובלות.
המוות כדרך חיים (2003): מבחר של 32 מאמרים שהתפרסמו בעשור שקדם לפרסום הספר.
מומיק (2005): נובלה, עריכה מחודשת של החלק הראשון של הרומן “עיין ערך: ‘אהבה'”. עובד להצגה שעלתה בשנת 2005 בתיאטרון גשר.
דבש אריות (2005): מסה על שמשון הגיבור.
אשה בורחת מבשורה (2008): רומאן.
נופל מחוץ לזמן (יוני 2011)‏[7]

 

איתמר מטייל על קירות (1986)

איתמר מכתב (1988)
איתמר פוגש ארנב (1988)
איתמר ציד החלומות (1990)
איתמר וכובע הקסמים השחור (1992)
אח חדש לגמרי (1986)
השפה המיוחדת של אורי (1989)
ספר השיאים של פוז (1994)
היה הייתם שני קופים (1996)
רותי תישן ותישן (2004)
ג’ירפה ולישון (1999)
אל תדאגי רותי (1999)
החברה הסודית של רחלי, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2010)
חיבוק, רישומים: מיכל רובנר, בהוצאת עם עובד (2011) – זוכה עיטור אנדרסן לשנת 2012.‏[8]
מי רוצה שק קמח?, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2011)
יונתן בלש ממש, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2012)

 

 

מקור – ויקיפדיה

X