נישואים ידידותיים | לרכישה באינדיבוק
נישואים ידידותיים

נישואים ידידותיים

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

אלכס ריצ'רדסון, הידיד הטוב של בל, ניהל חיים של פלייבוי, ועבר מבלונדינית ארוכת רגליים אחת לשנייה, אין פלא שבל הנמוכה והשופעת קיימה איתו קשר חם, אך אפלטוני לגמרי.

אבל הנסיבות מביאות את אלכס למצב שהוא זקוק לנישואי נוחות, ובל היא הבחירה הראשונה שלו. בל ההמומה מסכימה בהסתייגות. ואז מספק לה אלכס טעימה חושנית קלה, שמשאירה אותה כמהה לליל כלולות אמיתי.

האם יוכלו לעשות את המעבר מחברים טובים לנאהבים?

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נישואים ידידותיים”

בקרוב…

"תחזור שוב על דבריך." לא יתכן בשום אופן שאיזובל שמעה אותו טוב. היא הייתה רגילה לכך שאלכס שואל אותה אם הוא יוכל לישון על הספה שלו כשהיה בלונדון בביקור קצר, או בהפוגות שבין חפירה ארכיאולוגית אחת לשנייה – הדירה שלו בלונדון הושכרה לדיירים – אבל השאלה הזו…

לבטח היא שומעת קולות.

"האם תתחתני איתי?" אלכס חזר.

בדיוק מה שאיזובל חשבה שאמר.

זאת בדיחה מסוג כלשהו?

לא סביר, בגלל שהוא נראה רציני. חוץ מזה, אלכס לא השמיע בדיחות כאלו. היא הקדירה פנים. "אני לא מבינה, איבדת שפיות באופן זמני, או משהו?"

"לא, אני פשוט צריך להתחתן. ואני חושב שאת תהיי רעיה מושלמת."

דווקא לא. היא כבר נכשלה בצורה איומה עם גארי. "נשים שולחות לך את התחתונים שלהן. אתה יכול להתחתן עם כל אישה שאתה רוצה."

הוא צחק. "הן לא שולחות אלי את התחתונים שלהן, בל. זו שמועה מרושעת שססקיה הפיצה."

ססקיה הייתה אחותו הקטנה של אלכס והייתה החברה הטובה ביותר של איזובל מאז שהיו פעוטות. אם כי איזובל לא הייתה בטוחה שההערה הייתה רק הקנטה בין אחים. "אני יודעת שכמות הנשים שהציעו לך לצאת איתן גדולה יותר מהחלומות של רוב הגברים."

"נשים שמפנטזות על 'הצייד' – לא עלי."

"בעיניהן זה אותו אדם." גם בעיניה. אלכס הגיש שלוש סדרות של תוכנית טלוויזיה פופולרית על ארכיאולוגיה, שהתבססה על סדרת מאמרים שכתב בעיתון מוביל, וכשאיזובל התכרבלה על הספה לראות את התוכנית היא חשבה שהוא עבר מסך כמו שהיה בחיים האמיתיים. חכם ומשכיל מאוד, אבל עם ראוותנות מסוימת שגרמה לנשים לצנוח לרגליו וקסם אישי נינוח שגרם לכך שיצר חברויות ללא מאמץ ולא היה יכול ללכת לשום מקום בלי שלפחות חצי תריסר אנשים הכירו אותו בשמו. זה היה כך עוד לפני שהתפרסם בתור "הצייד", חוקר שהגיע למקומות קדומים ומצא אוצרות; אבל אחרי החשיפה בטלוויזיה הלאומית, זיהו אותו גם אנשים שמעולם לא פגש.

"פשוט תרמוז לאחד החברים שלך מטורי הרכילות שאתה מחפש אישה והתורים יתפרשו על קילומטרים," היא הציעה.

"עיתונאים של טורי הרכילות הם לא חברים של איש חוץ משל עצמם," הוא תיקן אותה. "ואף אחת מהנשים לא תהיה כמוך – הגיונית ומיושבת."

היא השתעלה. "אתה חופר לעצמך בור יותר עמוק, אלכס." הוא רצה להתחתן איתה בגלל שהיא הגיונית? שלא יעבוד עליה. זו לא סיבה להתחתן.

"למה אתה בכלל צריך להתחתן?" היא שאלה.

"כי אני צריך לקבל עבודה."

"זה מתחיל להרגיש כמו אליס בארץ המראות. ככל שאני מתאמצת יותר להבין, כך זה נעשה מוזר יותר." היא הנידה בראשה. "חוץ מהעובדה שאתה לא צריך להתחתן כדי להשיג עבודה, למה אתה בכלל צריך עבודה? אתה עשיר."

אלכס נופף בידו בביטול. "אין לזה כל קשר לכסף."

"אז למה?"

"זה מורכב," הוא התחמק.

היא נשענה על הספה. "אתה לא תצא מזה כל כך בקלות. למה אתה צריך להתחתן?"

"בגלל העבודה הזו. היא מושלמת, בל – יועץ ארכיאולוגיה ראשי לחברה שעובדת עם כל מפתחי הנדל"ן הגדולים. כשהמפתחים מתכננים לבנות באתר ומגלים שרידים של מבנה שאפילו לא ידעו על קיומו, או כשאנחנו כבר יודעים שיש באזור שרידים שצריך לשמר או להנציח אותם לפני שאפשר להתחיל בעבודת הבנייה, אני אעמוד בראש צוות של ארכיאולוגים שיחפרו באתר."

"עבודה משרדית, אתה מתכוון?" היא הנידה ראשה, מלגלגת. "בשום אופן. תחזיק מעמד חמש דקות לפני שתחלה בשעמום סופני."

"זו לא עבודה משרדית. אני אעשה את הביקורים הראשוניים באתר ואטפל באיסוף המידע, אצור קשר עם הממונים על התכנון, אשכנע את האנשים לתת יותר זמן מכפי שהם באמת רוצים לצורך עבודת החפירות. חוץ מזה, אני אדבר עם התקשורת ואסביר את חשיבות הממצא."

אם כך, זה בהחלט נשמע כמו סוג הדבר שייהנה לעשות. אלכס ישמח להזדמנות להיות הראשון מזה מאות שנה שיגלה תגלית חדשה. ולחץ הזמן לחפור באתר ביסודיות אך במהירות האפשרית הגדולה ביותר כך שהבנאים יוכלו לסיים את הבנייה בזמן, רק יוסיף לריגוש של זה בשבילו. הוא שגשג כשהיה עסוק מדי.

"אני עדיין לא מבינה למה אתה צריך עבודה. אתה לא מתכוון להמשיך בעניין של 'הצייד'?"

"כמובן שכן." הוא משך בכתפיו. "אבל זה רק כמה שבועות בשנה."

היא הבינה מאיפה זה בא. אלכס היה "חולה עבודה" – זו הייתה הדרך היחידה להסביר איך הצליח לדחוס יותר לתוך יומיים מאשר האדם הממוצע עשה בשבוע של עבודה – והוא אהב את זה ככה. "במילים אחרות, לא מספיק על מנת לשמור אותך עסוק ומחוץ לצרות."

הוא צחק. "בדיוק. אני מניח שאני יכול לעשות יותר עבודה בטלוויזיה, אבל דיברתי עם הסוכן שלי ואני מסכים איתו שחשיפת יתר תהיה טעות. עדיף להותיר את הסדרה באורך שהיא עכשיו, להשאיר את האנשים רעבים לעוד, מאשר שהם יראו את פני ויחשבו, אוה, לא, לא הוא שוב, ויכבו את הטלוויזיה. אז אני צריך משהו אחר שיעסיק אותי."

"מה באשר למאמרים שלך?"

הוא משך בכתפיו. "כפי שאמרת העבודה מאחורי שולחן תטריף אותי. אני צריך משהו עם הרבה גיוון."

"להרצות, אולי? אם יהיו לך קבוצות של סטודנטים זה ייתן לך גיוון כי הסטודנטים יהיו שונים זה מזה."

הוא קימט את אפו. "קיבלתי הצעות, אבל למען האמת, אני לא ממש רוצה ללמד."

איזובל הקדירה פנים. "מה לא בסדר עם מה שאתה עושה עכשיו?"

"שום דבר. אני אוהב עבודת פרילנס. אבל אני בן שלושים וחמש, בל. אני צריך להיות מציאותי לגבי העתיד. תוך עשר או עשרים שנה אני לא ארצה לבלות, שעות בכל פעם, על ברכי בשוחה בגשם הכבד. אז אני רוצה לעשות את צעד הקריירה הנכון עכשיו, כשכול האופציות שלי פתוחות."

זו הייתה נקודה הוגנת, אם כי איזובל חשבה שלאלכס הייתה אישיות מספיק חזקה בכדי ליצור את ההזדמנויות שלו. הייתה לה תחושה שהיה קצת יותר בעניין ממה שסיפר לה, אבל היא לא יכלה להבין מה. מערכת יחסים שהשתבשה? לבטח לא, כי אלכס שמר על הקשרים שלו קלילים מאוד, ובכל השנים שהכירה אותו היא לא זכרה חברה שהחזיקה מעמד יותר מחצי תריסר פגישות.

אולי היא שואלת את השאלות הלא נכונות.

"אני עדיין לא מבינה איפה עניין הנישואים נכנס לתמונה."

"כנראה הבחור שהוא הבעלים של החברה רוצה איש נשוי לתפקיד."

היא נחרה. "בשום פנים ואופן. זו אפליה. זה לא חוקי, אלכס."

"הם לא יוכלו לשאול אותי בצורה ישירה לגבי נישואיי," הוא הסכים. "אבל נראה ששני הבחורים האחרונים ששכרו החזיקו מעמד במשך שישה שבועות בלבד עד שקיבלו הצעה שלא יכלו לסרב לה – ואני מצטט – לחפירה באמת זוהרת בחו"ל."

שניהם צחקו, יודעים שארכיאולוגיה אמיתית לא הייתה כלל זוהרת. הדברים שאלכס עשה בטלוויזיה התייחסו רק לאחוז זעיר של העבודה הקשה, ובהחלט לא לקחו בחשבון את זה שהארכיאולוג נמצא על ברכיו בחפירה בוצית שעה אחרי שעה, או את ההפוגות הארוכות שבין תגליות.

"אז בפעם השלישית הם רוצים מישהו מיושב," הוא המשיך. "השמועה היא שהם מחפשים מישהו שיתחייב לפרויקט למשך שנתיים לפחות. ואת יודעת בדיוק כמוני, גבר נשוי נראה כאחראי יותר בגלל שהוא כבר התחייב."

היא התכווצה. "נישואים לא תמיד מעידים על מחויבות."

"מצטער, מותק. לא התכוונתי לפתוח פצעים ישנים."

"אני יודעת שלא." אלכס לא תמיד חשב. בעיקר בגלל שהוא עשה דברים במהירות של מאה חמישים קמ"ש וראשו היה מלא בעבר – בדיוק כמו הראש שלה. וזו הייתה אחת הסיבות מדוע תמיד הסתדרה איתו טוב.

הוא לקח את ידה ולחץ אותה קצרות. "אבל את יודעת למה אני מתכוון. המוניטין שלי יפעל נגדי, 'הצייד', הצועני הנודד."

היא גלגלה עיניים. "אתה לא ממש נווד, אלכס." אף על פי שהייתה לו נטייה לנדודים והוא לא נשאר הרבה זמן באותו מקום.

"אבל יש בי גם חלק צועני. אימא שלי אומרת שאני מזכיר את סבה – "

"שפגש את הסבתא-רבתא שלך כשהתלוותה לאביה לחפירה במצרים בסביבות אלף תשע מאות ועשרים, וסבא רבא שלך התאהב בה," איזובל סיימה. היא הכירה את הסיפור, ובסתר לבה תמיד חשבה שהוא באמת רומנטי.

ארכיאולוגיה הייתה בדמו של אלכס. וכך גם המורשת הצוענית. ובגלל זה "הצייד" הייתה אישיות המסך המושלמת בשבילו: לבוש בג'ינס ובחולצה לבנה, וחובש כובע בוקרים אוסטרלי חבוט ונטוי בזווית שובבה, אלכס ריצ'רדסון גרם לנשים להסתחרר. לזה התוספו גם התלתלים הכהים שלו, שערו שהיה קצת ארוך מדי, העור השחום האקזוטי, והעיניים האפורות הבהירות והנוקבות, לגמרי בלתי צפויות בהתחשב בשאר הצבעים שלו.

"תראי, ביליתי את השנים האחרונות בטיולים בעולם. לחפירות או בשביל התוכנית, יש להודות, ובכל זאת בטיול."

"מה שמראה מחויבות לעבודה שלך," היא ציינה.

"זה לא מספיק." הוא טלטל את ראשו בתסכול גלוי. "הסדרה הציגה אותי בתור מי שלא מציית לפקודות – בעל סגנון, איש שהולך בדרכו האינדיווידואלית ולא חשוב מה."

היא לא יכלה להתווכח עם זה. חוץ מזה, זה בדיוק מה שאלכס היה – לא שהיה טעם לומר לו זאת.

"אז בגלל זה אני צריך להתחתן. להוכיח שהתיישבתי."

"אני עדיין חושבת שזו סיבה מטורפת להתחתן. ולמה לבקש ממני?"

"כבר אמרתי לך. כי את מיושבת."

זה הכאיב, והיא לא יכלה שלא לרטון, "אתה מתכוון שאני רצינית ומשעממת."

הוא צחק. "לא. רק שהכרתי אותך מאז ומעולם. את בת השכנים."

"אם נדייק, לא גרתי בבית הסמוך מאז שהיית בן שלוש עשרה והלכת לאוקספורד," היא אמרה ביובש. "שזה היה לפני יותר משבע עשרה שנה."

"את עדיין היית שם כשחזרתי לחופשות," הוא הזכיר לה.

בת השכנים. מוכרת כמו טפט. אלכס לא הבחין בה כאישה.

בתגובה לשתיקה הנמשכת שלה, הוא נאנח. "תראי, מעולם לא התכוונתי להתחתן. ארכיאולוגיה היא חיי – בדיוק כפי שהמוזיאון הוא חייך. אין בחיי מקום למערכת יחסים נוספת."

היא הרימה גבה.

הוא התכווץ. "מצטער, בל. זה יצא לא טוב. הפה רץ, המוח לא. מה שאני מתכוון הוא, אם אני עומד להתחתן, אני רוצה להתחתן עם מישהי שאני מחבב מאוד. מישהי שיש לי הרבה במשותף איתה. מישהי שאני יכול לבטוח בה."

זה היה אמור לחמם את לבה שהוא הרגיש ככה לגביה. בטח בה. חיבב אותה מאוד. בדיוק כפי שהיא הרגישה אליו. אבל היא לא יכלה להתאפק ושאלה, "מה לגבי אהבה?"

הוא הרים כתף, בחצי משיכה. "אני לא מאמין בזה."

היא ידעה למה הוא מתכוון. גם היא כבר לא האמינה באהבה. היא אהבה את גארי, אבל זה לא הספיק כדי לגרום לנישואים שלהם להצליח. אם כי נישואים ללא אהבה… נראו… איכשהו לא בסדר. "כל שלוש אחיותיך נשואות," היא הזכירה לו. "ולולא היו מאושרות ומאוהבות בבעליהן – "

"הייתי מפרק לבעלים שלהן את הצורה," הוא הודה. "לאט מאוד. ואת הלבבות שלהם הייתי עוקר עם כפית חלודה."

אף על פי שאלכס גלגל עיניים והדגיש הברות, היא לא הייתה בטוחה שהוא רק תיאטרלי.

"אבל זה שונה בשביל הבחורות."

סקסיזם. מאלכס? לזה היא לא ציפתה. "מתי הפכת לשוביניסט?"

הוא הקדיר את מצחו. "אני לא. זה לא קשור למגדר. זה רק…" הוא הרים כתף במשיכה "…אני לא כמוהן."

"אז עניין הנישואים – אתה מחפש מישהי שאתה מחבב, מישהי שחולקת את תחומי העניין שלך, ושלא תקשור אותך."

"אני לא מתכנן להחזיק שורה של חברות או לא להיות נאמן לאשתי, אם זה מה שאת שואלת."

אלכס יצא הרבה. מה שאומר שהיה לו הרבה סקס. אם הוא מתכוון לוותר על זה… האם המשמעות היא שהוא מתכוון לעשות סקס עם אשתו?

איתה?

אוה, אלוהים.

שתים עשרה השנה האחרונה נפרמו לפתע, והיא חזרה לזמן שבו הייתה בת שמונה עשרה ואלכס נישק אותה. פעם אחת בלבד. אבל איזו 'פעם' זו הייתה. הוא ממש העתיק את נשימתה. לרגע מטורף אחד היא חשבה שאלכס הבחין בה – שבמקום לראות אותה רק כחברה הטובה ביותר של אחותו הקטנה, הבחורה שהכיר שנים, הוא ראה אותה כנפש תאומה. מישהי שחלקה את תחומי העניין שלו. מישהי שאליה נמשך. ואז היא הבינה שהוא פשוט היה נחמד. והראה לה שרק בגלל שהחבר המגעיל שלה זרק אותה, זה לא אומר שהיא לעולם לא תנושק שוב.

הוא אפילו אמר זאת. אמר שבקרוב היא תמצא מישהו אחר. הוסיף שעמד בפניה עולם שלם לכבוש.

לנשיקה הזו לא הייתה אותה משמעות עבורו כפי שהייתה לה עבורה. ואיזובל הייתה בטוחה למדי שהדברים לא השתנו מאז. אלכס ראה אותו כחברה – חברה קרובה, אבל רק חברה.

אז הנישואים האלו בשום אופן לא יצליחו.

היא לא יכולה לעשות את זה.

היא כבר מצאה את עצמה פעם אחת בנישואים נטולי אהבה, והיא ממש לא יכלה להתמודד עם נישואים נוספים על אותו בסיס. היא לקחה נשימה. "אני מצטערת, אלכס. אני לא יכולה להתחתן איתך."

בקרוב…

X