ניגון יחיד | לרכישה באינדיבוק
ניגון יחיד

ניגון יחיד

שנת הוצאה: ינואר 2015
מס' עמודים: 60
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 52.20

קומזיץ

מעגל אש
בתנופות המלה

הכמיהה להצטרף
מתגברת

האוחז בגיטרה נדרש להגביר
את עצמת הפריטות

אחדים ישובים על מחצלת
לאב טוב עם החול בחשך

בוהים בלחש המשחיר והולך
ובטוחים: מחר נעשה את
השנוי

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ניגון יחיד”

מן המישור אל מדרג הגבעות

 
בְּיַלְדוּתִי הֻנְּחוּ הַשָּׁעוֹת
לְזֶמֶר וְתִיפוּף

שְׁתֵּי מַגָּבוֹת כִּסּוּ אֶת הַסִּיר
כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ אֶת צִיר הַמַּתָּכוֹת

הוֹרַי הִצִּיעוּ שֶׁאֶלְמַד לְנַגֵּן בְּגִיטָרָה
שְׁנָתַיִם רָכַבְתִּי עַל הָאוֹפַנַּיִם הַכְּחֻלִּים
אֶל הַקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוֹן הָעִירוֹנִי –
מִן הַמִּישׁוֹר אֶל מִדְרַג הַגְּבָעוֹת

הַמּוֹרֶה הִתְעַקֵּשׁ עַל עַמּוּדֵי תָּוִים
אֲנִי הָיִיתִי נָתוּן עֲדַיִן
לִתְהִיּוֹת

נוֹתְרוּ כַּמָה תְּמוּנוֹת מִן הַיָּמִים הָהֵם
בְּאַחַת אָנוּ יוֹשְׁבִים
שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים, קוֹמָה שְׁנִיָּה, בְּלוֹק 224
פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת מִן הַמִּדְבָּר
שְׁתֵּי גִּיטָרוֹת וְנַגָּן תֹּף הַסִּיר

רִאשׁוֹן עָזַב מִיָּד כְּשֶׁיָּכֹל הָיָה
חָצָה אֶת הַיָּם וּבְאַמְתַּחְתּוֹ הַחֲלוֹמוֹת הַגְּדוֹלִים
שֵׁנִי הִדְרִים אֶל תַּעֲשִׂיּוֹת הָאַשְׁלָג
מִדֵּי בֹּקֶר, עִם פּוֹעֲלִי הַיִּצּוּר הַמְּסוּרִים

וַאֲנִי הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִרְחַקְתִּי אֶל מַעֲקָפִים
כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַגְּבָעוֹת
לְנַגֵּן אֶת הַשִּׁיר

 

המושב הסמוך

 
אַתָּה יָכֹל לְנַגֵּן בְּגִיטָרָה
בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת

לָצֵאת לְרֶגַע
בִּמְתִינוּת מְדוּדָה
אֶל הַמּוֹשָׁב הַסָּמוּךְ

אַט אַט מִתְבָּרֵר
שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הָיוּ רְחוֹקִים
מֵאֲרֶשֶׁת פְּנֵיהֶם

וְהַזַּעַף הִנּוֹ קְלַסְתֵּר
נָזוּף שֶׁאֻמַּץ מִן הַבְּהִילוּת

וְאוּלַי אֲפִלּוּ לָשִׁיר בְּלַחַשׁ
כְּשֶׁחֲמִימוֹת הִיא אֶרֶץ מְתֻיֶּרֶת

וְנוֹתְרָה עוֹד שָׁעָה מְתוּקָה
לַדֹּחַק וְלַחִפָּזוֹן

 
בשקט השב לעלומיו

 
עִם הָעִוְּרִים
אֵין צוֹרֵךְ לְהֵחָפֵז
זוּלַת פְּסִיעוֹת מְדוּדוֹת
בִּמְגַמוֹת שֶׁמָּצְאוּ נַחֲלָה
בִּשְׁלַל סַנְוֵרִים

זֶה הַזְּמַן
לְסַעֲרוֹת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁשָּׁכַךְ צַעֲרָן בְּרִבּוּי הַמַּלְבּוּשִׁים

מוּל חִיּוּךְ הַנּוֹטֶה אַל אַחַד הַמְּבוֹאוֹת
בַּשֶּׁקֶט הַשָּׁב לַעֲלוּמָיו

הַמִּשְׁקָף הַכֵּהֶה הִנּוֹ רַק חַיִץ
שֶׁנּוֹתָר מִן הַפְּסִיעוֹת

הַקַּרְקַע מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה
פּוֹרִיָּה כָּל כָּךְ

נולד בדימונה בשנת 1969. הבן הבכור למשפחה בת חמש נפשות. התחנך בעיר. למד לנגן בגיטרה בקונסרבטוריון העירוני. עם תום לימודיו התגייס לחיל האוויר. שירת בחיל ארבע שנים.

עם שחרורו מהצבא בשנת 1991, לאחר מכינה קצרה ב"מכללת קי" בבאר שבע, עזב לעיר תל- אביב ונרשם ללימודים באוניברסיטה . למד לתואר ראשון ב"ספרות עברית" ו"תוכנית הלימודים הכלליים במדעי הרוח. עם תום לימודיו החל לעבוד כרכז חוגים ב"מפעלי בית עמנואל" ברמת גן. לאחר כשנה בתפקיד קיבל הצעה לכתוב מופע מוסיקלי עבור ילדי הקייטנות בעיר "רמת גן". מאז, במשך שנים אחדות ביצע מופעי "שעות סיפור לילדים בליווי גיטרה " ברחבי הארץ.
אט אט החלו החיים בגוש דן להיות מורכבים. מספר משה :" ברגעי ההפוגות שהלכו והתרבו, הרגשתי חסר ומפוספס. מופעי הילדים, כך מסתבר לא הספיקו. שקק בי דחף מתגבר ליצירה שחורגת ממתיקות מופעי הילדים. לא רציתי להיות מופע של "איש אחד". רציתי לקחת חלק במהלך חברתי גדול, להיות חלק מקבוצה, אחד השותפים לדרך. הפשוט, המובן, השגרתי, ההכרחי, המשימתי, הישרדותי, לא הספיק לי. אך משהו בפערים בין הלכי רוח, בצפיפות, במטלות השוטפות, ברעש, בקצב, בחיפזון של עיר גדולה, בדרישות הכלכליות נטולות הרסן, בשעטה הסובבת כל העת, הותיר מחשבות רבות ברמות של תכנון, קטע את הרצון באיבו. היוזמות המועטות היו תוצר של עייפות גדולה והיסוס, ולכן התשובות השליליות לא אחרו לבוא. החלה להסתמן אי התאמה חריפה ביני, לבין כל מה שהכרתי. התגבש הרושם שהדרכים חסומות. הסתגרתי, נסוגתי, נעתי עם הזרם, בצעתי את המינימום הנדרש. מצאתי את עצמי מעביר שעות ארוכות בבתי קפה, בחדרי כושר, במסעדות, בצפייה חסרת מיקוד בכל מה שחולף ב-"פנאי" הגדול. מפיגי השעמום הפשוטים היו בשיאם. בתוך מגוון האפשרויות הגלומות בהבטחות העיר הגדולה, חלפו להם חיים של נתינות וויתור. המקום הגדול הוסיף והצטמצם. הרדידות הפכה מנת יומי. היום, כשאני מסדר את המחשבות במסמך הזה, מדהים להיווכח, כמה צר "מרחב האפשרויות" במקום בו השמים הם הגבול, כמה נסוג יכול להיות האדם בלי שאף אחד הורה לו לסגת, כמה החמצה יש במקום בו גילויי ההצלחה ניבטים מכל עבר, כמה בדידות בהמולות האדם. ימים חולפים. צריך לעשות מעשה. נסעתי לביקור בבית ההורים בדימונה."
( מתוך : כתב העת "הליקון", גיליון 84, אביב 2009, "שירה והעיר הגדולה")
לאחר הנסיעה לבית ההורים בדימונה קיבל הצעה לשמש " רכז חינוך חברתי " ב"חטיבת אלון" ולשדר תוכנית רדיו בתחנת הרדיו החינוכית " קול דימונה".
הצעות אלה, השאירו אותו בדימונה לאחת התקופות העמוסות והיצירתיות בחייו. בשנים הראשונות כתב, הלחין וביים חמישה מחזות זמר שהועלו על ידי בני נוער. במקביל נרשם ללימודי תעודת הוראה ואחר כך ללימודי תואר שני בחוג לספרות עברית, במחלקה ל"כתיבה יצירתית" באוניברסיטת בן- גוריון שבנגב.

במהלך לימודיו לתואר שני החל תהליך הכתיבה של ספרו הראשון:" חול ולימונים". ספר זה כלל מסע מחודש לגילוי הסיפור המשפחתי וגילוי האחר במרחב המוכר. עלילות אבות ואימהות המשפחה הציעו רשת של סיפורי גבורה ייחודים. בנוסף שלל דמויות מן העיר הקטנה הפכו למקור של נדיבות, אהבת האדם וחכמה עממית שובת לב . בשנת 2006 סיים את לימודיו לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון . לקראת סוף השנה יצא לאור ספרו "חול ולימונים" בהוצאת "עם עובד".
הספר התקבל בהתלהבות וזכה להתייחסות הביקורת . כשנה לאחר מכן עזב את תפקידו כרכז חינוך חברתי ב"חטיבת אלון" שכבר התאחדה עם "תיכון ליהמן" בעיר דימונה והתפנה להרצאות ולהנחיית "סדנאות כתיבה". במהלך השנים החלה להתגבש תוכנית הלימודים :" להוציא שירה מן המקום " אותה כתב וביצע.
על התוכנית מספר אוחיון :" הרחבת גבולות השפה והעמקת החוסן הרוחני בתרבות מערבית מורכבת ורבת תהפוכות, חשובים מתמיד. התוכנית המוצעת נותנת מענה לתלמידים יצירתיים, דעתניים ובעלי כשרון כתיבה, המבקשים לתרגם פיסות חיים לשיר. התלמיד מגבש עולם רוחני עשיר, מצטיין בתחום הדעת, צובר עושר פיוטי ולוקח חלק אישי וייחודי ביום הלימודים. הסדנאות מורכבות מהצגה של הנושא על ידי המנחה, תוך מתן דוגמאות מתוך יצירות נבחרות שנכתבו על ידי מיטב היוצרים. בשלב השני מתנהל דיון המבקש לתת מענה לחלק מן השאלות, בסופו הילדים כותבים בעקבות הנושא הנבחר. המנחה וחברי הקבוצה דנים ביצירות התלמידים ומציעים נוסח סופי."
במהלך השנים ראו אור בהנחייתו, אחד עשר ספרים הכוללים שירי תלמידים : מקום במגירה – "נווה שלום", באר שבע , 2008, עולה על גדותיו – "נווה שלום ", באר שבע , 2009 טעם של עוד – מרכז מחוננים דימונה , 2009, אור קטן בקצה – מרכז מחוננים דימונה ,2010 כל רגע קט – "נווה שלום " ,באר שבע , 2010, השלום שבלב – " נווה שלום" , באר שבע , 2011 , שם בשבילי – נווה שלום , באר שבע , 2012, איך שזה מתאים – ילדי קרית- גת , 2012 , מושך אליו – "נווה שלום", באר שבע , 2013 , המתוק של היום – נווה שלום , 2014, גם שלי וגם של אחרים – יובלים, 2014 באר שבע
במקביל החל להתגבש מופע אומנותי הכולל סיפורים קצרים ושירים מקוריים בליווי גיטרה. את המופע הוא מוסיף ומבצע בחדרי מורים, מתנסים, ספריות, מרכזי השתלמויות ועוד…
בשנת 2009 זכה ספרו "חול ולימונים" בפרס ל"שירת ביכורים" לשנת תשס"ט, שניתן על ידי עיריית חולון ומשפחת לוויתן. מנימוקי ועדת השיפוט:" ספרו של משה אוחיון הוא ספר עשיר- מבע, עמוק, מעניין וצנוע.. לפנינו שירה עצובה ואופטימית כאחת, צבעונית אך מאופקת ונטולת רצון להרשים את הקורא בזיקוקי די-נור של אופנתיות חולפת. ניכרת בה התבוננות מעמיקה, חפה מסנטימנטאליות תמימה או מיתממת, אך בו בזמן מהולה בחדוות חיים ואהבת המקום והאדמה".
בשנת 2010 יצא לאור ספרו השני " ארבעים על האדמה" בהוצאת "קשב לשירה".
בספר זה ניתן דגש לחשבון נפש אישי, תוך התייחסות ליתרונות "ההמתנה" בעבודה היצירתית.
תמונות המדבר הפכו לחומרי גלם מרכזיים. לשירי "הדמות" מן הספר הראשון הצטרפו שלל דמויות מלאות קסם: סוחר העתיקות המרתק , שמש בית הכנסת המסור ואמן המסגרות החכם.
באוגוסט 2010 חזר ללמוד גיטרה , אצל נגן הפלמנקו ליאור בוקר .
בשנת 2011 יצא לאור אלבום הבכורה " להישאר כאן בהרים " באלבום זה הקליט משה שבעה שירים שכתב והלחין. הוא עבד עם המעבד והמוזיקאי מיקי אביעוז. בעקבות תהליך העבודה מספר אוחיון : "מוסיקה היא דבר נהדר. לא אחת קורה, שהיא מצליחה לסחוף את המילים מן הקיום העיקש בין דפי הספרים, אל שדה חוויות חדש, בו הסמוי נחשף לצבעים שלא הבחין בהם קודם. עיסוקו של משורר הוא עיסוק אישי, פנימי ומורכב. הוא מתחבט בין מרחבי קליטה והגירה ,כדי להבין מחדש את עצמו ואת העולם. יוצא, שכשהוא צופה לרגע הצידה, הוא מגלה שנוצר חיץ ביינו לבין המציאות. דיאלוג בין האומנויות עשוי להציע צוהר לברית מחודשת עם הסובב. העבודה על אלבום נתנה לי הזדמנות מיוחדת לברוא משהו משותף שעשוי להציע תשורה רוחנית לציבור הרחב . היה נפלא, מאתגר והשאיר טעם של עוד"
בשנת 2013 זכה משה אוחיון בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל .
מנימוקי השופטים :" החל מספרו הראשון חול ולימונים ( 2006) עושה משה אוחיון את הלא יאומן: הוא לוקח את היום יומי והשגרתי ביותר, ובמעשה קסמים, אגב מלאכת השיר או הסיפור, הופכו למסכת קסומה של יופי אנושי.פעמים הוא לוכד שברי סיפורים של בני המשפחה, בעיקר סבים וסבתות, ותוך כדי עיבודם מזה, ונאמנות לתוכם הקונקרטי מזה, הוא הופכם למכרה של חכמה , סבלנות, אומץ ואמונה , של אף -על- פי- כן בחיים במובהקותם. פעמים הוא נדרש אל נופי הסביבה הקונקרטית ( עיירתו דימונה ונופיה המדבריים) ומפיח בהם חיות העושה אותם לזירה רבגונית ומוסיקלית, למיתולגיה אישית קסומה. הנדידה בין שברי סיפורי הדוברים השונים בשיריו, כמו גם בין הנופים, אגב יצירת זיקה בניהם באמצעות מטאפורות, קטעי מציאות ביוגרפית ושפה מוזיקלית ביותר- כל אלה הופכים את הקריאה בשיריו וסיפווריו למסע מרתק, המגלה לא פעם את פניה הכמוסים של ההוויה הארץ ישראלית על דמויותיה האנושיות ועל נופיה המשתנים "
במאי 2013 ראה אור אלבום שני :" ריבוי העדין " .
באלבום הזה משה שר ומבצע בליווי גיטרה, שבעה שירים שכתב והלחין . המוסיקאי עוזי כץ ייעץ אומנותית.
כיום משה אוחיון מנחה "סדנאות כתיבה ", משתתף בפסטיבלי שירה , מופיע ב"סל תרבות ארצי", " תרבות לישראל ",חבר אגודת הסופרים העבריים, חבר אקו"ם, משמש כ"משורר אורח" במערכת החינוך. מופיע ברחבי הארץ בתוכניתו הכוללת שירים בליווי גיטרה וסיפורים מעולמו של יוצר. שותף פעיל בקידום השירה בישראל.

X