משפחתי וחיות אחרות | לרכישה באינדיבוק
משפחתי וחיות אחרות

משפחתי וחיות אחרות

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 316
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 57.60

הכול מתחיל ביום אנגלי גשום ואפרורי, כשבני משפחת דַארֵל יושבים בביתם ומתלוננים על מזג האוויר המְדַכֵּא. "מה שאנחנו צריכים זה שמש!" אומר לפתע לָארִי, האח הבכור, ומציע רעיון הרפתקני: לעזוב הכול ולנסוע אל האי היווני קוֹרְפוּ.
וכך אורזת המשפחה את מיטַלְטְלֶיהָ ועוברת להתגורר באי שטוף השמש ושוקק החיים. עם הגעתם לקוֹרְפוּ הם פוגשים את סְפִּירוֹ, נהג מקומי טוב לב וחד לשון שלוקח אותם תחת חסותו ופוֹרֵשׂ בפניהם את קסמיו של האי, על מפרציו הצלולים, על מטעי הזיתים הפזורים בו ועל עדרי הכבשים הרועים במדרונותיו. יחד הם חוֹוים שלל חוויות מרתקות, ססגוניות ומצחיקות עד דמעות, בחברת התושבים המקומיים ומִגוון בעלי חיים מכל המינים.

אהבת הטבע והאדם נוטפת מכל משפט ותיאור נוף בספרו של גֵ´רַלד דַארֵל, שהפך ברבות השנים לחוקר נודע ופָעיל מרכזי לשימור עולם החי והצומח. הסופר יואב אַבני תִרגם את הספר לעברית ואנחנו מזמינים גם אתכם להתענג על קורותיהם שובות הלב של בני משפחת דַארֵל וכל החיות האחרות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר מצויין !

הוסף חוות דעת

אחרית דבר | יואב אבני 

 

"לאט לאט דבק בנו קסמו של האי בעדינות כאבקת פרחים," מספר ג'רי דארל הצעיר, ואחרי שני עמודים בלבד עם המשפחה העושה את הדרך מאנגליה האפורה והלחה אל האי היווני קורפו שכולו ירוק-זית וכחול-ים – הקסם דבק גם בנו, הקוראים.

עבורי לפחות, האי המתואר בספר מזכיר את ישראל של פעם, מעין 'בנימינה' שקטה וטובה משירו היפה של אהוד מנור- מקום פשוט ושליו יותר שבו הכל זורם לאט, השמש לא ממהרת, אנשים אומרים שלום וחבר הוא חבר. מקום קטן מבחינת שטחו, אמנם, אך מרווח ברוחו ובעיקר ידידותי לסביבה ולמשתמש.

עבור ג'רי מדובר בגן עדן, לא פחות. מרחבים של חורשות, שדות, כרמים ומטעים עשירים בצמחיה ובבעלי חיים ושנים בהן "על כל יום היתה שרויה מעין שלווה חסרת זמן, כך שקיווית שלא יסתיים לעולם."

קל להיסחף אחר הרפתקאותיו של הבן הצעיר במשפחה הבלתי מתפקדת עד קנאה הזו, משפחה מלוכדת, בה הריבים תכופים, תיאטרליים ומצחיקים מאוד. כך למשל מאשים לארי, הבכור, את האם בכך שגידלה את ילדיה להיות אנוכיים כל כך ולכן היא אשמה בהכל. למרות הלהט וחילוקי הדיעות עולה תמונה מיוחדת במידה – כל אחד מהם מילדי משפחת דארל מקבל מהשאר חירות להיות הוא עצמו.

בין אם זה לארי המתמקד בספרות ובאמנות, מרגו העסוקה בעצמה ובמחזריה, לזלי הנמשך אל כלי נשק וג'רי הכרוך אחר עולם החי – כל אחד מהם מתפתח וגדל בסביבה המתאימה לו, והמציאות המשפחתית פושטת ולובשת צורה על פי אופיו המיוחד של כל אחד מהם. יכולתה של האם להעניק את המתנה החשובה הזו לילדיה מבלי לאבד את שפיות דעתה ראויה לציון והקלילות בה צולחת המשפחה את אתגרי החיים – הזרות באי הלא מוכר, השפה החדשה והשכנים השונים כל כך מאלו שבאנגליה, יכולה לשמש דוגמה לכל אחד מאיתנו.

למרות שלא מדובר במשפחת סופר-על (נהפוך הוא), דומה שמשפחת דארל מסוגלת להתמודד עם כל בעיה או משבר. וכך, תוך כדי ויכוחים בלתי פוסקים, האשמות הדדיות ותסכולים שובי לב, עוברים הדארלים במהלך הספר בין מספר בתים שונים וצבעוניים, המייצגים את צרכיהם המשתנים ואת יכולתם לעצב את חייהם כרצונם. והחשוב מכל: בכל אחד מגלגולי ביתם שורה השמחה. במין חגיגה מתמשכת של בריאה, טבע וחיים, מצווה הספר על הקורא לשמוח בכל מצב.

ג'רי עצמו, יתום מאב וללא חברים בני גילו, מסרב לשקוע אפילו לרגע במרה שחורה ועסוק כל הזמן בענייניו ובהנאותיו. "העיזים התפזרו בין הזיתים וקראו זו אל זו בגמגום כשפעמון המשכוכית מדנדן כהד. הפרושים צייצו בהתלהבות. אדום החזה ניפח את חזהו כמנדרינה בין ההדסים וזימר לו. האי היה ספוג טל, בוהק בקרני הבוקר הראשונות, מלא בחיים מבעבעים. היו שמחים. איך אפשר שלא לשמוח בעונה שכזו?"

הספר הוא אוטוביוגרפי ברובו, ומתייחס לתקופה בה חיו דארל ומשפחתו בקורפו בין השנים 1935-1939. דארל נולד בהודו, להורים ממוצא אנגלי ואירי. אביו, שהיה מהנדס גשרים, נפטר כשדארל היה בן שלוש, והמשפחה שבה לאנגליה. כשהיה בן עשר, עברו לקורפו. באי היווני זכה ג'רי הצעיר לחינוך ביתי ממספר מורים ומחנכים, רובם חבריו של לארי (שהפך בהמשך לסופר מפורסם בעצמו). הבולט שבהם היה תיאודור סטפאנידס – רופא, מדען ומשורר שהפך לידידו הקרוב של דארל ותפיסת עולמו ואהבתו לטבע השפיעו מאוד על דארל כילד ועיצבו את עתידו.

"משפחתי וחיות אחרות" הוא הראשון ב"טרילוגיית קורפו", שבה תיאר דארל את שנותיו באי, ולאחריו באו "חיות, ציפורים וקרובים" ו"גן האלים", שתורגמו גם הם לעברית. ספרים אלה, יחד עם שאר ספריו של דארל, הם יהלום נוסף בכתר של ספרות בריטית המתאימה לכל גיל ומשלבת בין טבע, אנושיות והומור באופן מדויק ומהנה.

דארל הפך בבגרותו לחוקר טבע, כמו גם לסופר ולמנחה טלוויזיה, ואף הקים באי ג'רזי שבתעלת למאנש את 'פארק דארל לחיות בר' המוקדש לטיפול, שימור והצלת מינים נכחדים.

אהבת האדם של ג'רי הצעיר, המאפשרת לו לתקשר בנינוחות עם מורים שונים ומשונים, רועי צאן אדירי שפמים, רוצח הנמצא בחופשת סוף השבוע וכמובן – ספירו, שניה רק לאהבת הטבע שלו, והספר מאיץ בנו לצאת כבר עכשיו החוצה, אל המקום בו ממתין הכל.

"כך צריך לחיות," ממלמל המתרגם תוך כדי עבודתו – לראות בעיניים פקוחות גם את יצוריו הקטנים ביותר של העולם, לחוש את עונות השנה דרך כפות רגליים יחפות, לחפש אחר צבים במורד הגבעות, לאתר עקרבים בין אבני חומה, לאמץ בעלי כנף ולאמן שממיות ואפילו לשוחח עם פרחים (כמו שאכן קורה בפרק 14).

ג'רי מלמד אותנו סקרנות בריאה מהי, ומאפשר הצצה לכל מה שמציעה הסביבה כאשר מסירים ממנה את הכיסוי הטכנולוגי והצרכני – שם למטה יש חול ובריכות מים קטנות ורוחשות חיים ועצי זית והכנסת אורחים נדיבה – צל קריר ורוח נעימה, לחם חם ואשכולות ענבים מתוקים.

האופן בו חווה דארל את ילדותו מוגש לנו בדרך מרעננת ובלתי מתחסדת. ג'רי שקוע כל כולו בטבע, אך מסוגל להכיל את העובדה שלזלי צד, ואף הוא עצמו לוכד לעיתים קרובות בעלי חיים ומנתק אותם מסביבתם הטבעית במין תמימות פעילה, ילדותית ושובת לב.

אני מודה שבענייני המילה הכתובה, אני כרוך במיוחד אחר תיאורי טבע חכמים ומקוריים. מהרגע שבו קראתי את המשפט הראשון של דארל, המתאר כיצד מכבה רוח פרצים אנגלית את חודש יולי כנר, ידעתי שגיליתי סופר יוצא דופן, המסוגל לתאר את המוכר עד זרא בדרך חדשה, בלתי מתיימרת אך מרגשת. דארל עושה זאת לאורך כל הספר והדיאלוגים השנונים, שלל הטיפוסים וההרפתקאות השונות מוגשים על מצע תיאורי נהדר.

"אמרתי שאהבתי להיות משכיל למחצה –" כותב ג'רי המאוכזב בפרק האחרון לפני החזרה לאנגליה לצורך השלמת לימודיו, "אתה מופתע הרבה יותר כשאתה בּוּר." הוא צודק, כנראה. הלוח החלק איתו מגיעה המשפחה ליוון מתמלא בריחות, צבעים וטעמים המפעפעים אל הקורא. שמחתי שהספר הנפלא הזה נכלל בסדרת הרפתקה, וכמובן – שמחתי במיוחד על ההזדמנות לתרגמו לעברית.

ג'רלד (ג'רי) מלקולם דארל (באנגלית: Gerald ('Gerry') Malcolm Durrell;‏ 7 בינואר 1925 – 30 בינואר 1995) היה חוקר טבע, מטפל בחיות, סופר ומנחה טלוויזיה, שהתפרסם בעיקר הודות לייסוד הגוף המוכר כיום בשם קרן דארל לשימור חיות וגן החיות ג'רזי על האי ג'רזי שבתעלת למאנש בשנת 1958, כמו גם במספר רב של ספרים המבוססים על המשלחות שלו לאיסוף חיות, עבודתו עם חיות ומאמצי השימור שלו.

 

דארל נולד בג'אמשדפור (Jamshedpur), אז מחוז ביהאר שבהודו. גם הוריו נולדו בהודו אך מוצאם היה אנגלי ואירי. הוא היה ילדם הרביעי והאחרון של לואיזה פלורנס דארל (לבית דיקסי) ולורנס סמואל דארל. אביו של דארל היה מהנדס גשרים בריטי, וכיאה למעמד המשפחה בילה דארל בינקותו את רוב זמנו בחברת האיה – המטפלת. דארל זוכר, כנראה, ביקור בגן החיות בהודו ומייחס את אהבת חייו לבעלי חיים למפגש הראשון הזה. המשפחה עברה לאנגליה לאחר מות אביו בשנת1928.

בשנת 1935 עברה המשפחה לאי היווני קורפו, בו נשארה עד 1939. השהות בקורפו הייתה בעלת השפעה רבה על דארל, וכמה מספריו מתארים תקופה זו בצורה הומוריסטית – תקופה זו הייתה היסוד לספר "משפחתי וחיות אחרות" ולספרים שבאו אחריו, "חיות, ציפורים וקרובים" ו"גן האלים". בשנים אלה לא למד דארל בבית ספר אלא בבית, אצל ידידי משפחה שונים ואצל מורים פרטיים, בעיקר מכרים של אחיו הבכורלורנס דארל (לימים, סופר מפורסם). אחד מהם, רופא, מדען ומשורר יווני בשם תיאודור סטפאנידס, היה לידידו ומחנכו של דארל, ורעיונותיו הותירו רושם בל יימחה על דארל הצעיר. יחד היו חוקרים ובוחנים את דוגמאות החי המקומי, שדארל היה משכן בכל כלי אפשרי, ממבחנות ועד אמבטיות. גורם נוסף שהשפיע על דארל בשנותיו המעצבות היו, לדבריו, כתבי חוקר הטבע הצרפתי ז'אן-אנרי פאבר. דארל היה אובססיבי לבעלי חייםולטבע כבר מילדותו, ובתקופה שבה חי בקורפו כילד וכנער אסף בעלי חיים מקומיים רבים שגידל כחיות מחמד – החל בכלבים, עבור בשחפים, ינשופים, עקרבים ואתון, וכלה בקיפודים – ועוד חיות רבות אחרות.

בילדותו בילה דארל רבות עם משפחתו (אחיו לארי – לורנס דארל ולזלי דארל, אחותו מרגו – מרגרט דארל, ואמו לואיזה פלורנס [דיקסי] דארל) וספירו, נהג מונית דובר אנגלית שנכנס לחיי משפחת דארל מיד עם בואם לקורפו.

דארל הצעיר ומשפחתו התקבלו בכבוד מלכים באי היווני הקטן, כיאה לדוברי האנגלית ונתיני המלכה היחידים (כמעט) באי. מעמד זה עזר לדארל הצעיר להיכנס לכל בית בקורפו רעב ולצאת מאותו הבית שבע.

 

המשפחה חזרה לאנגליה בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בגיל 15 מצא דארל שאיננו יכול להסתגל להשכלה פורמלית. ככל שהיה זה קשה למצוא עבודה במשך המלחמה ובשנים שאחריה, בייחוד לצעיר שלמד בבית, עבד דארל רב-התושייה כעוזר בחנות למכירת דגי נוי וחיות מחמד. זיכרונות מתקופה זו אפשר למצוא בספר "סנדל וכל השאר" (Fillets of Plaice- מקור השם הינו בפראפראזה על שם ספר זכרונות של אחיו הבכור לורנס דארל, שהוציא לאור ידיד המשפחה, Spirit of Place). הוא קיבל צו גיוס בשנת 1943, אבל עקב בעיות רפואיות קיבל פטור משירות צבאי והתבקש לתרום למאמץ המלחמתי בעבודה בחווה. לאחר המלחמה, בשנת 1945, החל דארל לעבוד בגן החיות ויפסנייד כמטפל זוטר או מתלמד. בצעד זה הגשים חלום שלו משחר ילדותו: לדבריו, המילה הראשונה שהגה הייתה "Zoo" (גן חיות). ספרו "משוגע על חיות" (Beasts in my Belfry) מזכיר אירועים מתקופה זו.

 

דארל עזב את גן החיות ויפסנייד במאי 1946 כדי להצטרף למשלחות לאיסוף חיות בר של אותה תקופה, אבל נדחה, מחמת חוסר ניסיונו. משלחות חיות הבר של דארל החלו במסע בשנת 1947 לקמרון הבריטית עם חוקר הציפורים ג'ון יילאנד (Yealland), מסע שמימן בירושה מאביו בסך 3,000 לירות שטרלינג, שקיבל בהגיעו לגיל 21. החיות שהביא בשובו נמכרו לגני חיות בלונדון, צ'סטר, פיינטון, בריסטול ומנצ'סטר. מסעותיו אלה נמשכו עשרות בשנים, שבמהלכן התפרסם בעבודתו למען שימור חיות הבר.

בהמשך למשלחת המוצלחת הזאת באו עוד שתיים עם עמיתו לטיפול בחיות מגן החיות ויפסנייד, קן סמית: ביקור חוזר בקמרון הבריטית ונסיעה אל גיאנה הבריטית (כיום גויאנה) בשנים 1949 ו-1950. במסע הראשון פגש אישיות אפופת מסתורין, אצ'ירימבי השני, הפון מבאפוט, מנהיג מערב-אפריקאי רודני, שהיה לידידו ועזר לו בהמשך בארגון משימות נוספות.

דארל ערך עשרות מסעות נוספים בשנים הבאות, בין היתר לפרגוואי, לארגנטינה, לסיירה לאונה, למאוריציוס, למדגסקר ולמקסיקו. במהלך זמן זה התפרסם בזכות עבודתו לשימור חיות הפרא.

עקב מסירותו לבעלי חיים, שיכן דארל והאכיל את חיותיו בתנאים הטובים ביותר שבנמצא, נשמר מהפרזה באיסוף דגימות ולא אסף חיות בעלות "ערך תצוגה" בלבד, שהיו מכניסות מחירים גבוהים. נהלים אלה, שבידלו אותו ממשלחות איסוף חיות אחרות של תקופתו, גרמו לכך, שעד סוף משלחתו השלישית היה ג'רלד דארל מרושש וחסר-כל. יתרה מזו, עקב סכסוך עם ג'ורג' קנסדייל, מפקח גן החיות של לונדון, הוחרם דארל בקהיליית גני החיות הבריטיים ולא יכול היה לקבל עבודה ברובם, עד שלבסוף מצא תעסוקה באקווריום בגן החיות של מנצ'סטר, לתקופת מה.

ב-26 בפברואר 1951 לאחר חיזור ממושך, נשא דארל לאישה את תושבת מנצ'סטר ז'קלין (ג'קי) סוניה וולפנדן. הם נישאו בסתר בגלל התנגדות מצד אבי אשתו. לאחר נישואיהם הצטרפה ג'קי אל דארל ברוב משלחות החיות שלו, עזרה בהקמת גן החיות בג'רזי ובניהולו, וכתבה שני ספרי זיכרונות מצחיקים שהיו לרבי-מכר, על השיטות של דארל לגיוס כספים למאמצי השימור שלו. לחץ העבודה של דארל, התנודות במצב רוחו והיותו אלכוהוליסט הביאו לבסוף לגירושין בשנת 1979.

בעידודה ובהמרצתה של אשתו ג'קי ועל סמך עצתו של אחיו הבכור לורנס, החל דארל לכתוב דיווחים אוטוביוגרפיים לצורך גיוס כספים. ספרו הראשון – The Overloaded Ark נחל הצלחה עצומה, ועודד את דארל להמשיך בכתיבה. אף כי זכויות היוצרים שלו בבריטניה הכניסו לו רק 50 לירות שטרלינג, הרי תמורת הזכויות להוצאת הספר בארצות הברית קיבל 500 לירות שטרלינג והצליח לגייס די כסף למימון משלחת רביעית לדרום אמריקה בשנת 1954. משלחת זו נתקלה בהפיכה בפרגוואי ונכשלה.

 

הופעת הספר "משפחתי וחיות אחרות" בשנת 1956 פרסמה את דארל ברבים כסופר וכתוצאה מכך, לראשונה, כחוקר טבע. התמלוגים על הספר, שהגיע לרשימות רבי המכר באנגליה, עזרו למימון המשלחת הבאה של דארל.

אכזבתו הגדלה והולכת של דארל מאופן ניהולם של גני חיות בימים ההם, ואמונתו שגני חיות צריכים לפעול בראש ובראשונה כמאגרי שימור של מינים בסכנת הכחדה, הביאו אותו להרהר באפשרות לייסד גן חיות משלו. מסעו בשנת 1957 לבאפוט, בפעם השלישית והאחרונה, נועד בעיקר לאיסוף בעלי חיים שיהוו את אוסף הליבה לגן חיות משלו. משלחת זו גם צולמה לסרט, בניסיון הראשון של דארל לצלם את עבודתו עם בעלי חיים. הצלחת הסרט "חברברי הסוואנה" (To Bafut with Beagles) ותוכנית הרדיו "פגישות עם בעלי חיים" המתעדת את זיכרונותיו, עשו את דארל לאורח קבוע במחלקת הטבע של ה-BBC בעשרות השנים הבאות, ובד בבד סיפקו מימון נחוץ ביותר למפעלי השימור שלו.

בשובו מבאפוט, התיישב דארל בבית ההארחה של אחותו, מרגרט דארל, בעיר החוף בורנמות. החיות שוכנו בגנים ובמוסך על בסיס זמני, בעוד דארל מחפש אתרים מתאימים לגן-חיות. למגינת לבו, דחו הן עיריית בורנמאות' והן זו של פּוּל את רעיונותיו לגן-חיות.

דארל הקים את הפארק הזואולוגי ג'רזי לשיכון אוסף החיות הגדל והולך שלו. האתר שנבחר לגן החיות, בית אחוזה מן המאה ה-16, Les Augres Manor, הגיע לידיעתו של דארל במקרה, לאחר חיפוש ממושך וחסר תוצאות אחר מקום מתאים. דארל חכר את האחוזה והקים את גן החיות שלו על קרקעות האחוזה שתוכננו מחדש. דארל קיבל על עצמו עוד משלחת, מוצלחת יותר הפעם, לדרום אמריקה, לאסוף מינים בסכנת כליה לגן החיות שלו בשנת 1958. גן החיות נפתח לקהל בשנת 1959.

ב-1962 צילם דארל עם אשתו סדרת טלוויזיה בניו זילנד, באוסטרליה ובמלזיה.

ככל שגדל גן החיות והתרחב, צמח עמו מספר הפרויקטים היזומים להצלת חיות בר בסכנה בחלקים אחרים של העולם. דארל תרם את חלקו בייסוד קרן ג'רזי לשימור חיות בר, ב-6 ביולי 1963, במטרה להתמודד עם האתגרים, המכבידים יותר ויותר, שבניהול גן-חיות, חיות-בר ובית-גידול.

בשנת 1971 פתחה הקרן אגף בינלאומי, The Wildlife Preservation Trust International, בארצות הברית כדי לעזור ביתר הצלחה למאמצי שימור בינלאומיים. באותה שנה קנתה הקרן את אחוזת גן החיות בג'רזי מבעליה, רב סרן יו פרייזר, ובכך העניקה לגן החיות משכן של קבע.

היוזמה של דארל הניעה את החברה לשימור החי והצומח לייסד בג'רזי בשנת 1972 את הוועידה לריבוי בשבי של מינים בסכנת הכחדה כעזר להמשך קיומם, כיום אחת הוועידות היוקרתיות ביותר בתחום. בשנת 1972הפכה הנסיכה אן לפטרונית הקרן, פעולה שכיוונה את זרקורי התקשורת אל דארל ועזרה לגיוס כספים.

בשנת 1970 היה המפעל של קרן ג'רזי לשימור חיות בר לגן החיות המוביל בתחום הריבוי בשבי, ששם לו למטרה להצליח בתחום זה בקרב מינים כמו גורילת השפלה ובעלי חיים שונים מן האי מאוריציוס. דארל ביקר מספר פעמים במאוריציוס ותיאם שם מאמצי שימור בקנה מידה גדול, שכללו תוכניות ריבוי בשבי של ציפורים וזוחלים מקומיים, שיקום סביבתי של Round Island, הכשרת צוות מקומי והקמת מתקני שימור במקום ומחוצה לו. כל אלה הביאו בסופו של דבר להקמת קרן מאוריציוס לחיות בר בשנת 1984.

דארל פגש את אשתו השנייה, לי מקג'ורג' דארל, ב-1977 כשהרצה באוניברסיטת דיוק, שם עבדה לי על הדוקטורט שלה בתקשורת בעלי חיים. הם נישאו בשנת 1979. היא כתבה במשותף עמו מספר ספרים, ביניהם The Amateur Naturalist ולאחר מותו הייתה למנהלת לשם כבוד בקרן .

ב-1978 פתח דארל את מרכז ההכשרה לאנשי שימור טבע בגן החיות, ה"אוניברסיטה-זוטא", במילים שלו. נכון ל-2005 השתלמו במרכז ההכשרה הבינלאומי יותר מאלף חוקרי טבע, וטרינרים של גני חיות ואדריכלי גני-חיות מ-104 ארצות. לדארל היה חלק גם בעיצוב קבוצת המומחים לריבוי בשבי של איחוד השימור העולמי בשנת 1982.

בשנת 1985 הקים דארל את הקרן לשימור חיות הבר בקנדה. המגבית הרשמית להצלת חיות מהכחדה החלה לפעול בשנת 1991, תקופה בה גני חיות בריטיים נקלעו לצרות וגן החיות של לונדון היה בסכנת סגירה.

בשנת 1990 ייסדה הקרן תוכנית שימור במדגסקר, לפי הקווים של תוכנית מאוריציוס. דארל ביקר במדגסקר בשנת 1990 כדי לפתוח בתהליך ריבוי בשבי של מספר מינים ייחודיים לאי, כגון האיי איי.

דארל בחר בדודו, הציפור מהאי מאוריציוס שלא יכולה הייתה לעוף, ולכן ניצודה ללא רחם עד להכחדתה במאה השבע-עשרה, כסמל הן לגן החיות ג'רזי והן לקרן. סניף הילדים של הקרן נקרא מועדון הדודו. ב-26 במרץ1999, ביובל הארבעים לקרן, לאחר מותו של דארל, שונה שמה ל"קרן דארל לשימור חיות הבר". גם הקרן הבינלאומית לשימור חיות בר שינתה את שמה ל"קרן חיות הבר" בשנת 2000, ואימצה לה כסמל את הטאמארין השחור.

 

ב-1982 הוענק לו "אות האימפריה הבריטית".

הצירוף של חיי תלאות תחת כיפת השמים עם שתיינות כבדה יצר אצל דארל בעיות בריאות בשנות ה-80'. הוא עבר ניתוח החלפת עצם בירך בניסיון להתגבר על שיגרון, אבל סבל מבעיות כבד. בריאותו התדרדרה במהירות אחרי המסע למדגסקר בשנת 1990. ב-30 בינואר 1995 מת דארל מסיבוכים לאחר ניתוח השתלת כבד. אפרו קבור בשטח גן החיות ג'רזי.

 

 

מקור – ויקיפדיה

X