מרים | לרכישה באינדיבוק
מרים

מרים

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 253
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39

הרומאן 'מרים', פסגת כתיבתו של ברדיצ'בסקי ומשיאי הסיפורת העברית בכל הזמנים, נראה לנו היום מסעיר ונועז מאי-פעם, מסתורי בתכניו וחדשני בצורותיו.

הגיבורה מרים, שהרומאן נפתח כאילו הוא מבקש להתרכז במעקב אחר תולדותיה ומסלול חייה, נעלמת שוב ושוב מחלל הספר, ושבה ומבליחה בו רק כדי להדהים ולהבהיל את המזדמנים למחיצתה בעצם יופייה המופלא, ולהצית בהם תשוקות מטורפות המוליכות למעשים קיצוניים, בלתי-נשלטים.

דווקא הקוראים בני המאה ה-21 יוכלו להעריך ביתר שאת את מקוריותו של הרומאן 'הפרוע' הזה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מרים”

ביקורות נבחרות

על הספר בבלוג קונונסנס

 

רות אלמוג כותבת על הספר באתר "הארץ"

לפני שנים רבּוֹת רשמתי לי עלי גליוֹן כּל פּרטי המאוֹרע הזה, מאוֹרע כּוֹלל בּקרבּוֹ רוֹמן גמוֹר לכל תאיו וחדריו. את הכּל ראיתי בּחזוֹן והצצתי לגלגלי המקרים ולֶאֶרג המעשים ההם. אוּלם פּגעי הזמן היוּ בּעוֹכרי ונמנעתי עד עתה להוֹציא הגוּת שירי אל הפּוֹעל. והנה בּאתי בּימים; עבר היוֹם שניתן לבן אדם ולתפקידוֹ, וצללי-ערב בּאים מרחוֹק – עוֹד שעל אחד אל הליל ארוֹך, שבּוֹ נלין כּוּלנוֹ עד תּוֹם כּל-חי. הנני כּוֹתב עתה רק לאוֹר הנר והעת דחוּקה, על כּן אקצר.

משפל המדרגה התעלה נתן-נטע בֶּלזי, אבי-אִמה של מרים הגיבּוֹרה של הסיפּוּר הזה, ויגיע אל עמדתוֹ, להיוֹת נמנה בּין שבעה אֵילי עיר לַדינה. יש מטיל-בּרזל הוּצא מהררי-נחוֹשת ויש בּדיל יחָפר במעמקי האדמה, מאֵין לוֹ שוֹרש. אביוֹ היה מבּני דלת -העם בּבֶּלז, מלקט סחבוֹת ועצמוֹת ומוֹכרן לסוֹחרים. הוּא סבב כל ימוֹת השבוּעֵ בּעיירוֹת ובכפרים; היה נוֹשׁא שׂק גדוֹל על שכמוֹ, וכל אשר מצא בּאשפּתוֹת ובמקוֹמוֹת-הפקר היה שׁם בּוֹ בּלי מוֹנע. מאכלוֹ היה רק לחם יבש ונקוּד, רגלוֹ בּצֵקה, אין מתוֹם בּבגדיוֹ; וכך הוּא הוֹלך וסוֹבב זה שלוֹשים שנה. ואשתוֹ, צנוּמת הבּשר, תהר ותלד, תהר וֹתלד – כּל פּעם בּקוֹשי נמרץ. הטבע שילם פּה את נדרוֹ בּלי חמדה. מי ינעיל את הנוֹלדים בּרזוֹן? מי ילבּישם? וּמי יאכילם? רחוֹם הוּא יוֹשב מרוֹמים, חנוֹן הוֹא נקרא; וּבבית עניים וּמרוּדים אוֹרוֹ לא יזרח. זה דרכּוֹ מאז…

אביוֹ של נתן – נטע לא חשב בּדרכי האלוֹהים. בּעיניוֹ הצטמצם כּל העוֹלם בּערימת פּירוּרים. אם יישארוֹ הצרוֹרוֹת מוּנחים בּמקוֹמם – אין להם ערך; אבל אם תאספם מן הקרקע ותברר אחרי זה כּל מין ומין לעצמוֹ – יש להם ערך. קיץ וחוֹרף הם כּשתי קערוֹת, חדא הפוּכה היא וחדא לא הפוּכה. גם ימי-השבּת וימי-מוֹעד לא היוּ לוֹ, לעני זה, ימי-מנוּחה, כּי אז קָבלה אשתוֹ על החוֹסר שבּבּית; וּבידוֹ אין כּוֹח למלא חפצה. בּכל זה לא ידע את הקנאה בּאחרים. בּניוֹ, מלבד הבּכוֹר, היוֹ גדלים פּרא, גם להתפּלל לא ידעוּ. וסדוּרוֹ קרוּע היה מכּל צד ונשרוּ ממנוּ העלים בּכל פּעם… שוֹכן שחקים לא רחוֹק הוּא, אף גם לא קרוֹב. בּטבּוּר העיר ישבוּ בּעלי-בּתים אמידים וּמהם גם שוֹמרי תוֹרה בּבּלז היוֹ גם רב ושוֹ"בים ואיזה נדיבים. לוֹ, עני שבּעניים, אין חלק בּדברי הקהילה.

דבר נפל בּעיר בּנוֹ הבּכוֹר של מקבּץ העצמוֹת וּבלוֹאי הסחבוֹת, זה שכּבר הזכּרתיוֹ, נעלם בּקיץ אחד משיפּוּלי בֶלז ועקבוֹתיוֹ לא נוֹדעוֹ. אמוֹ בּכתה עליוֹ תמרוּרים, וֹאביוֹ לקח את שׂקוֹ וישימוֹ על שכמוֹ כּמקוֹדם. אמנם בּבתי-התפילה דבּרוּ על אוֹדוֹת זה. הלא דבר הוּא! גבּאי אחד חצוּף הצטער על אשר לא נשאר הנער בּמתא, עד כּי יגדל וֹימסרוֹ אוֹתוֹ לצבא. אִשה אחת עוֹסקת בּצדקה חלמה כּי ראתה את הנעלם רוֹכב על גבּי תיש. בּרבוֹת הימים הכּל נשכּח. מקרים אחרים קרוּ בּבּלז ועמדוּ על הפּרק. בּלז תעמוֹד עד בּיאת הגוֹאל, ואוֹתוֹ בּן-העני מה שמוֹ וזכרוֹ?

וּמי פּילל, שזה העלם יהיה בּאחרית הימים לסוֹחר הגוּן בּלַדינה העיר ולאדם מכוּבּד מאוֹד. למזל רוֹב נתיבוֹת, ואַל ידרוֹש ממני הקוֹרא לנהלוֹ לאט לאט בּכל הדרך, אשר בוֹ הלך וכבש לוֹ הנער יסוֹד נאמן בּחיים. לתכלית זוֹ עלי יהיה לכתוֹב רוֹמן בּתוֹך רוֹמן. ולוּ אך מלאכת האחד אספּיק.

מיכה יוסף בִּן גָּרְיוֹן (בֶּרְדִיצֵ'בְסְקִי), נולד ב-1865,בפולודיה היה סופר והוגה דעות עברי, אשר קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. על שמו נקרא מושב שדות מיכה שבחבל עדולם.

בנעוריו החל לקרוא בכתבי סופרי תנועת ההשכלה, והשפעתם ניכרת בכתביו. ברדיצ'בסקי נאלץ להתגרש מאשתו הראשונה בעקבות אי הסכמת משפחתה לעיסוקו בספרות חילונית, ועבר ללמוד בישיבת וולוז'ין. גם כאן גרם עיסוקו הבלתי שגרתי בספרות לזעם והתמרמרות. הפרסום הראשון מפרי עטו היה "תולדות ישיבת עץ החיים" ("האסיף", תרמ"ז). רוב פרסומיו בתקופה זו היו מאמרים פולמוסיים, וסגנונו רצוף הרגשנות הפך לסימן ההיכר שלו גם בכתיבתו המאוחרת. בין היתר נמנה עם הכותבים הבולטים בכתב העת "עברי אנכי".

ב-1890 עבר לעיר אודסה, שהייתה מרכז לסופרים העבריים באותה תקופה. בסוף אותה שנה נסע ללימודים בגרמניה. ברדיצ'בסקי למד באוניברסיטאות בברסלאו וברלין, וסיים בברן, שם קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה (1897). ברדיצ'בסקי למד את תורתם של גדולי הפילוסופים הגרמנים כניטשה והגל והושפע מהם עמוקות. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בקשר בין אתיקה ואסתטיקה. בעשר השנים עד שובו לאוקראינה פרסם מאמרים וסיפורים רבים בעיתונות העברית.

עד 1900 כבר פרסם ברדיצ'בסקי תשעה ספרים. באותה שנה נשא לאישה את רחל רמברג, רופאת שיניים שאותה הכיר באוניברסיטת ברלין.

בשובו לאוקראינה נתקל ברדיצ'בסקי במציאות האכזרית של חיי היהודים בתחום המושב, ובעקבות כך עוסקים רבים מסיפוריו בהתפוררות אורח החיים המסורתי. לאחר תקופה קצרה בוורשה חזר לגרמניה, שם חי עד יום מותו. את שנותיו האחרונות הקדיש לעבודה ספרותית מאומצת ולמחקר, אסף אגדות וסיפורי עם והמשיך לפרסם בעברית, ביידיש ובגרמנית.

ברדיצ'בסקי האשים את ה"רוחניות היתרה" כפי שזו באה לידי בספרות הנביאית, התלמודית, ההלכתית והרבנית. באמצעות "שינוי הערכין" – מושג שטבע – גרס שלא הגלות היא שגרמה להתנוונות היהדות, אלא טבעה המנוון של היהדות הוא הסיבה לגלות המתמשכת. לפי עמדתו, היהדות מעולם לא הייתה אחידה, ולמרות שמוקד היהדות הוא תרבותי, אין כל כפיפות לנטיות ערכיות שאפיינו מגמות יהודיות בעבר. ברדיצ'בסקי הרבה להתעניין בתופעות חורגות ויוצאות דופן בתולדות עם ישראל, ובסיפורים שקיבץ ניכרת נטייה זו. הוא תבע להרחיב את תחומיה של הספרות העברית, ומשך אחריו תומכים צעירים רבים. ברדיצ'בסקי היה נציגה העיקרי של עמדה זו, מול עמדתו של אחד העם. אף על פי כן, הוא לא חד משמעי בכתביו. לעתים הוא שלל מכל וכל את המורשת הגלותית, ולעתים הסכים עם אחד העם שהיצירה התרבותית אינה יכולה להתקיים ללא מורשת העבר.

נושאו העיקרי של סיפוריו של ברדיצ'בסקי הוא היחיד, המתמרד במסורת העיירה היהודית, והוא מוחרם בידי החברה השמרנית. הגיבור יוצא לחפש את מזלו במערב אירופה. בדרך כלל מסתיימים הסיפורים בתבוסתו של הגיבור, שאינו מסוגל להשלים בין הכוחות המתרוצצים בקרבו או להיקלט בסביבתו החדשה, והוא נותר גלמוד.

ברדיצ'בסקי נפטר ב-1921. לאחר מותו המשיכו אשתו ובנם היחיד עמנואל להוציא לאור את כתביו.

 

 

מקור- ויקיפדיה

X