מקום לפעולה | לרכישה באינדיבוק
מקום לפעולה

מקום לפעולה

שנת הוצאה: אוגוסט 2014
מס' עמודים: 216
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 76.50

מקום לפעולה: כוריאוגרפיה עכשווית בתיאוריה ובמעשה מסכם מפעל ייחודי של מחקר שהתקיים בכלים, שבמרכזו התבוננות בתהליכי יצירה, ניסוח שלהם וחשיפת מורכבותם. הספר מציג כתיבה מקורית על פרקטיקות כוריאוגרפיות עכשוויות, לצד דיון בתיאוריה עדכנית של מחול. מקום לפעולה קורא להכרה בערך ההתבוננות בתהליך היצירתי, ולא רק בתוצר האמנותי המתקבל בסופו. התבוננות זו מאפיינת את הכתיבה במאמרים שבאסופה, והיא מאפשרת דיון בשאלות היסוד של היצירה הכוריאוגרפית ושל אמנות המחול בכלל, ובנעשה בתחום זה בישראל בפרט. היא מאפשרת לבחון, לצד מניעים וכוונות של יוצרים בישראל, גם כיווני התפתחות אפשריים. באסופה מופיעים מאמרים פרי עטם של ליאור אביצור, איריס ארז, רן בראון, נאוה פרנקל ורותם תש"ח, המציגים נקודות מבט חדשות על עשייה הכוריאוגרפית ומציעים עיסוק במחול כתחום המקיף סוגי ידע שונים, תוך התכתבות עם מגוון שדות מחקריים: היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, חינוך, בלשנות, פסיכולוגיה, לימודי מגדר, ביקורת תרבות ועוד.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מקום לפעולה”

מבוא

 

אסופת מאמרים זו מסכמת את הפעילות בתכנית לכוריאוגרפיה בכלים כפי שהתקיימה במהלך תשע"ג. שנה זו הוקדשה למחקר של תהליכי יצירה כוריאוגרפיים במסגרת תכנית שהוזמנתי לעמוד בראשה. ראשיתה ביוזמה של ענת דניאלי, שביקשה לאסוף ולנסח את הידע והניסיון המצטברים מתוך תהליכי היצירה, האימון והסדנאות השונות לכדי ניסוח מודלים של כוריאוגרפיה, ולהוציאם לאור בדפוס. בבקשה זו מובלעות שתי הנחות יסוד שראויות לתשומת לב מיוחדת: האחת, ההנחה שתהליכי יצירה כוריאוגרפיים הם תהליכים שמפיקים בהם ידע; והשנייה, שאפשר לנסח תהליכים כאלו באופן גנרי, כמודל יצירה. בהמשך ארחיב על אודות הנחות יסוד אלו, וכן על האופן שבו התייחסנו אליהן. בדיעבד, אפשר לנסח את בקשתה של דניאלי כבקשה לעסוק בפואטיקה של היצירה הכוריאוגרפית, בפעולת היווצרותה – פעולה שיש לה גם קשר לסובייקטיפיקציה, כפי שאמחיש בסיכום האסופה.
דניאלי הציעה לבסס את המחקר על תכנית הפעילות השנתית בכלים, ולשם כך גיבשנו ביחד תכנית המשלבת התנסות מעשית בפרקטיקות כוריאוגרפיות עכשוויות, לצד עיסוק הגותי ותיאורטי בכתיבה ומחשבה עכשווית על מחול. הגדרנו שלושה ערוצים של פעילות: קבוצת קריאה ליוצרים בהנחייתי, קורס מתודולוגי בנושא מודלים כוריאוגרפיים בהנחיית ליאור אביצור, ובלב-לבה של התכנית – סדנאות אמן בהנחיית רותם תש"ח, איריס ארז ונאוה פרנקל. קבוצת הקריאה וקורס המודלים ביקשו לעסוק באופן מפורש בידע ובמחשבה הטמונים בעשייה הכוריאוגרפית, ואילו סדנאות האמן שימשו כהזמנה לשלושת הכוריאוגרפים לעסוק באותו ידע ולנסחו. בין אוקטובר 2012 ליוני 2013 התנהלו שלושה ערוצי פעילות אלו, לצד הקבוצה שמנחה ענת דניאלי בכלים באופן קבוע. המאמרים המופיעים באסופה זו מסכמים את התהליכים השונים שהובילו מנחי הסדנאות. איריס לנה וד"ר יעל (ילי) נתיב הוזמנו לשמש כמשקיפות המלוות את תהליך עיבוד החומרים והכתיבה, שנמשך למעשה מאוקטובר 2012 ועד דצמבר 2013. הערותיהן סייעו להאיר היבטים שנחבאו "בין השורות", ושהודות להן נעשו גלויים וזכו למחשבת הכותבים ולהתייחסותם בכתב.
האסופה מבקשת אפוא להעלות שאלות לגבי מהותה של העשייה הכוריאוגרפית היום, אולם כוונה זו אינה זהה לשאיפה להגדיר באופן סמכותני, דוגמטי וסגור מהי כוריאוגרפיה כיום. חוקר הספרות ג'ונתן קאלר דן בשאלה דומה ביחס לספרות במאמרו "מהי הספרות והאם חשוב מהי?" לטענתו, השאלה: "מהי ספרות?" עולה משום ש"מבקרים ותיאורטיקנים מקווים שבהגדרותיהם למהותה של הספרות יצליחו לקדם את שיטות הביקורת המקובלות עליהם כנאותות, ולסלק מהבמה שיטות ביקורת המזניחות, לדעתם, את היבטיה היסודיים והייחודיים ביותר של הספרות" (2005: 183). בניגוד לאותם מבקרים ותיאורטיקנים, כל הכותבים בספר זה מבקשים להתרחק מן הכוחניות המאפיינת את העמדה שמתאר קאלר, ובכלל מרגולציה, מהסדרה של מעשה היצירה בחוקים, טבלאות ותרשימי זרימה. לפיכך, לא מופיעים באסופה זו כללים ליצירה או חוקים לחיבור כוריאוגרפיה. תחת זאת, המאמרים בספר מציגים דרכי התבוננות חדשות בעשייה הכוריאוגרפית, אשר מאירות באור חדש פרקטיקה מוכרת, ומציעות לעוסקים בה, כמו גם לחוקריה, להכיר בשפע האפשרויות הטמונות בה.

לעשות מחקר או לחקור עשייה?
המאמרים המופיעים באסופה מציגים את הנעשה בסדנאות שהתקיימו בשנה החולפת בכלים. אלו הצטרפו לתכנית שבמרכזה מחקר משני סוגים: מחקר אמנותי – פרקטיקה שמאפיינת את דרך העבודה של כוריאוגרפים מאז שנות השישים (research as practice) – ומחקר מסוג אחר: מחקר של דרך העבודה (research of practice), שבו יוצרים שונים (מנחי הסדנאות והמשתתפים בהן) מוזמנים לבחון, בנפרד ובמשותף, את תהליכי היצירה שלהם ושל אחרים, באופן תיאורטי ומעשי.
התפיסה של מחקר אמנותי, או הפרקטיקה של אמנות כמחקר, נוצרה בתחילה באמנות החזותית בשנות השישים, התפתחה והתרחבה בהדרגה מאז, והיום היא נוכחת גם באמנות-המופע העכשווית. פרקטיקה זו כוללת, בין היתר, תפיסות מקובלות כגון ניסוי ומעבדה, שהן למעשה תפיסות השאולות ממדעי הטבע שהושמו לשימוש חתרני, המערער על הגישה הפוזיטיביסטית לאובייקט שכוננה אותן במקור – תחת הניסיון להשיג תובנות ומסקנות אובייקטיביות, המחקר האמנותי תר אחר נקודות מבט סובייקטיביות. חוקר המחול והדרמטורג פטר שטמר דן באופיו של המחקר האמנותי במחול העכשווי בראש ובראשונה כמנטליות – כגישה לעבודה המתחילה ברצון להשיג ידע (Stamer 2007: 62). לטענתו, חייבת להיות שאלה שמעסיקה את האמן החוקר, כזו שמטרידה אותו באופן תמידי, שמשנה את איך שהוא רואה את העולם, וקובעת את התנהגותו. המענה לשאלה הזאת מושג באמצעות ניסיון לבחון תשובות אפשריות שונות עד למציאת המתאימה, במסגרת של חזרה או של סדנה.
פרקטיקה כזו מאפיינת את עבודתם של תש"ח, ארז ופרנקל, שהוזמנו להנחות סדנאות במסגרת תכנית המחקר של כלים. שלושתם מתחילים את תהליך החיבור הכוריאוגרפי משאלה או בעיה המעסיקה אותם, ומבקשים למצוא לה פתרון באמצעות העבודה על היצירה. תהליכי היצירה שהשלושה מנחים מבוססים על הפרדיגמה של מחקר אמנותי כפרקטיקה לחיבורן של עבודות במה.

גם המסגרת הסדנאית שהשלושה הוזמנו להנחות תואמת לפרדיגמת המחקר של המחול העכשווי, אשר בה, לטענת שטמר, החיפוש עצמו הוא האובייקט של המחקר. כך, ה"מעבדה" מספקת בראש ובראשונה מסגרת עבודה של תנאים – היא מאפשרת לשאלות להישאל. שטמר מכנה את המעבדה "נשקייה אפיסטמית" (Stamer 2007: 64), כלומר זהו המקום שבו ידע נוצר בדרכים חדשות – מה שמצריך, לטענתו, לנסח מחדש את שאלת המתודולוגיה בכל עת על מנת לאפשר ידע "מקרי" (Serendipity). תש"ח, ארז ופרנקל הוזמנו לבחון את עבודתם במסגרת "מעבדה" שכזו.

יתרה מזאת, אותה שאלה מתודולוגית (מהי שיטת העבודה?/מהי שיטת המחקר?) – ששטמר עומד על הצורך לנסחה מחדש – היא שעמדה בבסיס ההזמנה, וניסוחה מחדש הוא התוצר שמוצג במאמרים המופיעים להלן. מאמריהם של היוצרים, המתארים את אופני עבודתם, מתארים למעשה אופנים שונים של ייצור ידע, כך שהמסגרת הסדנאית משמשת כמסגרת מחקרית, שבה נוצר ידע חדש, ואף מומשג ומתורגם למדיום אחר, טקסטואלי. זהו מחקר מן הסוג השני, שבו היוצרים עצמם התבקשו לבחון את דרך העבודה שלהם ולנסחה.

מחקר מן הסוג הזה, מחקר של דרכי העבודה, מאפיין גם את סדנת המודלים שהנחתה ליאור אביצור, ושבמסגרתה בחנו המשתתפים מתודולוגיות שונות ליצירה כוריאוגרפית, מתוך כוונה להכיר מודלים קיימים ולאפשר למפגש איתם להניב אפשרויות חדשות. קבוצת הקריאה שימשה כמעין מעבדת מחקר תיאורטית – היא סיפקה מסגרת להעלאת שאלות, לבחינת האופנים שבהם יוצרים פועלים והתיאוריות שעומדות מאחוריהם, וביקשה גם היא להיות מרחב שמאפשר את היווצרותו של ידע חדש. בצוותא, ביקשו שלושת ערוצי הפעילות לבחון את הפרקסיס (הפרקטיקה והתיאוריה גם יחד) האמנותי של העשייה הכוריאוגרפית, הווה אומר: לעסוק במחול כתחום המקיף סוגים שונים של ידע, תוך התמקדות בתהליכי יצירה.

 

רן בראון הוא עורך ומייסד כתב העת המקוון מעקף. בוגר הסדנה למחול בקיבוץ געתון, בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים והתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל-אביב. ב-2012 הוא הוזמן לנהל מחקר בתהליכי היצירה הכוריאוגרפיים במסגרת התכנית לכוריאוגרפיה של כלים. כלים | גוף לעבודה כוריאוגרפית, בת ים הוא מקום למחשבה, לנסיינות, ליזמות ולאימון בכוריאוגרפיה. כלים הוקם ב-2009 באופן עצמאי על ידי ענת דניאלי וטל גרבינסקי.

X