מעסיק ללא רחמים | לרכישה באינדיבוק
מעסיק ללא רחמים

מעסיק ללא רחמים

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

מג'נטה יודעת שבוס חדש עלול להיות בעייתי, אך היא לא מצפה לאכזריות ולדעות המיושנות של גריי קווין!

עם זאת, מג'נטה האמיצה לא נרתעת מהאתגר ומנסה לנצח את קווין במשחק הביתי שלו…

קווין הוא לא גבר מהדור החדש. הוא רוצה את מג'נטה התמימה בחדר השינה שלו, לא בחדר הישיבות שלו. אבל הוא לא יכול להבטיח לה שום הבטחות.

הוא יעניק לה לילה בלתי נשכח, אבל יתכן שלא יהיה לצדה כשתתעורר…

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מעסיק ללא רחמים”

בקרוב…

מג'נטה צעקה בבהלה כשמגף מרופט של אופנוען נחת על הקרקע במרחק סנטימטרים מכפות רגליה. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" התפרצה בעודה לופתת בטירוף את ערימת המסמכים שאיימה ליפול מזרועותיה.

האיש הסיר את הקסדה שלו וניער רעמה של שיער שחור כעורב. הוא היה בדיוק הגבר שלא רצית לראות כשעבר עלייך יום מסויט ונראית כאילו נגררת דרך שיח קוצים: חתיך, מרשים וקר רוח. הוא הבהב "סכנה" כמו שלט ניאון.

"נו?" אמרה מג'נטה בזעם. "אתה תמיד רוכב על האופנוע כמו מטורף?"

"תמיד," אמר האיש לאט.

"אני צריכה לדווח עליך."

עיניים בצבע של אוקיינוס סוער צחקו לעברה.

והיא באמת תדווח עליו, החליטה מג'נטה. ברגע שתסיים לטפל בפנצ'ר במכונית שלה, יחד עם מיליון ואחד דברים אחרים.

כמו החלטתו של אביה לצאת לגמלאות ולמכור את המניות שלו לאדם זר מבלי לשתף אותה בכך. כמו הצורך שלה להציל את מקומות העבודה של עמיתיה מפני הטורף הלא ידוע הזה. כמו הרצון לחזור אל הצוות שלה ואל מסע הפרסום המרתק שלהם בסגנון הרטרו שהתמקד בתקופה האהובה על מג'נטה, שנות הששים.

"אכפת לך?" אמרה וניסתה לעקוף את כלי הרכב המפלצתי והרועם של האיש. "לחלקנו יש עבודה לעשות."

"זו הסיבה שאת עוזבת את המשרד מוקדם?"

"ממתי שעות העבודה שלי הן העסק שלך?"

האופנוען משך בכתפיו.

מבטה של מג'נטה סרק את החניון. איפה נמצא איש הביטחון דווקא כשזקוקים לו? היא העמיסה על המכונית עבודה שהתכוונה לסיים במהלך סוף השבוע בקצב שלה – לא שהיא התכוונה להסביר את זה לאיש הזה, שנראה כאילו בילה את סופי השבוע שלו במיטה. ולא לבד.

"את הולכת ממני?" דרש לדעת כשהיא התכוננה ללכת לדרכה.

"למרות כל הקושי, נראה לי שאצליח לקרוע את עצמי ממך."

מה הוא עשה בכלל בחניון של סטיל דיזיין? הוא שליח? "יש לך חבילה?"

חיוכו גרם ללחייה לבעור בלהט. בעתיד יהיה עליה להיזהר בדבריה, סיכמה מג'נטה. הם היו בערך בני אותו גיל – ייתכן שהוא היה מבוגר ממנה בשנה או שנתיים – אבל עיניו בהחלט שידרו ניסיון רב משלה. "אם אין לך משהו למסור, כדאי שתעזוב, כי זה שטח פרטי."

הוא זקף גבה.

כל הכבוד. הוא ממש התרשם משליטתה במצב.

הביטחון העצמי של האופנוען הלחיץ אותה, יחד עם התנהגותו, שהיתה קרירה ורגועה. היא לעומתו רתחה מכעס. יש אנשים שמרגישים בנוח בכל מצב, והאיש הזה הוא ללא ספק אחד מהם.

משב שלג חד דחף אותה למהר לדרכה, אבל צחוקו של האיש היה חמים וסקסי על גבה. "מה בוער לך כל-כך שאת לא יכולה להקדיש רגע לפטפוטים?" קרא אחריה.

היא עצרה ופנתה להתעמת איתו. "לא שזה עניינך, אבל אני נכנסת לבניין כדי ללבוש את הבגדים שאני לובשת לחדר הכושר כדי שאוכל להחליף את הצמיג במכונית שלי."

"אפשר לעזור לך?"

"לא."

אולי היא היתה צריכה לפחות להודות לו על ההצעה.

עכשיו היא נתקפת רגשות אשמה?

האיש חזר לחבוש את הקסדה והגביר את פעולת המנוע. "אתה הולך?" אמרה וגילתה שמשום מה היא רוצה שיישאר.

הוא משך ברישול בכתפיו החזקות.

למה בדיוק היא מגרשת אותו, כשהוא הדבר הכי מעניין שקרה לה בתקופה האחרונה? כי יש לה מספיק שכל כדי לא להאריך את המפגש, הצדיקה את עצמה שעה שרמסה תחתיה את השלג בדרכה חזרה אל הבניין. אבל במקום לעזוב, האיש התאים את הקצב שלו אליה ושירך את מגפיו על הכביש כשהמנוע המשיך לנהום בהילוך סרק. "עוד לא הלכת?" דרשה מג'נטה לדעת.

"אני מחכה לראות אותך בבגדי הספורט שלך." הוא חייך.

היא התקוממה מההערה, ובמקביל ניסתה לתהות על קנקנו. הוא היה לבוש בחוסר רשמיות מכדי להיות איש עסקים, וקולו היה נמוך וצרוד, עם מבטא שהיא לא הצליחה לזהות. אולי הוא היה סטודנט בוגר; מעבר לכביש ניצב קולג'.

"אני יכול להקפיץ אותך לאן שאת רוצה."

זה בטוח. פנים וגוף כמו שלו יכלו להקפיץ כל אישה. אבל משהו בו הזהיר אותה שהאיש מסוגל להפוך בן רגע ממבדח ולבבי למקבילה המודרנית של ג'ינג'ס ח'אן – והיא כבר חטפה היום די והותר עצבים.

"את טיפוס ממש לחוץ. את אף פעם לא נרגעת?"

הוא צוחק? למי היה זמן להירגע? חוץ מזה, כל עוד הוא בסביבה, אסור לה לחשוב בכלל על להירגע. הוא נראה שרירי מדי, מסוכן מדי. "המכונית שלי הרוסה. דפוקה. מקולקלת. מה בזה אמור לעזור לי להירגע?"

"כמו שאמרתי, אני אשמח להקפיץ אותך לאן שאת צריכה."

היא אולי בחנה בדקדוק את גופו המרשים ומצאה שהוא לטעמה, אבל הוא היה זר לה לחלוטין. "אני אף פעם לא נוסעת בטרמפ עם אנשים זרים," הודיעה לו וזקרה את סנטרה בזווית שהיא קיוותה שתתפרש כבלתי נגישה.

"זה חכם מאוד," אמר והמשיך להתקדם בשלווה לצדה.

"אתה אף פעם לא מרים ידיים?"

"לא."

לבה פעם. למה?

היא התקדמה לעבר הכניסה הצדדית של הבניין וארוניות העובדים שבהן החזיקה את בגדי הספורט שלה. היא השתוקקה לטרוק לו את הדלת בפרצוף… אך הוא שם גז והתרחק משם.

היא ליוותה במבטה את תנועתו של הברק השחור עד שנעלם בקצה הכביש והרגישה… עגמומיות.

טוב, היא דפקה את זה, כך שאין טעם לבכות עכשיו על חלב שנשפך.

האם היה בו משהו מיוחד? האם היה ביניהם חיבור מידי? או שמא מוחה המותש דמיין זאת?

סביר להניח שהיא דמיינה הכול, פסקה מג'נטה. האופנוען יכול היה להתעקש לתקן את הצמיג שלה אילו באמת רצה.

מה קרה להתנהגות האבירית של פעם? התשובה היתה נשים כמוה, סיכמה מג'נטה, נשים שדגלו בשוויון זכויות ושהזעיפו פנים אל גבר שהעז להציע לפתוח עבורן את הדלת.

היא הוציאה את בגדי הספורט שלה מהארונית, לבשה אותם והוסיפה להם ז'קט חם וצעיף. אחרי שחזרה אל מכוניתה, היא הרימה את הכיסוי שהסתיר את הצמיג החלופי…

אין צמיג חלופי!

היא לטשה עיניים נדהמות בחלל הריק ונזכרה פתאום שאביה אמר משהו על פנצ'ר לפני מספר חודשים. היו להם מכוניות תואמות, דבר שבעבר נראה למג'נטה חמוד. לא היום. אביה כנראה אמר למכונאים לקחת ממנה את הצמיג החלופי שלה ושכח לבקש מהם לצייד אותה בצמיג אחר.

זו אשמתה שהיא לא בדקה.

העסק היה על סף קריסה, ייתכן שאחרי חג המולד לא תהיה לה בכלל עבודה, והיא בוכה בגלל פנצ'ר בצמיג. היא נשענה על הרכב, עצמה עיניים וחיכתה שהדמעות יפסיקו לאיים לזלוג. לבסוף, אחרי ששכנעה את עצמה שאין טעם להתעסק במשהו שהיא לא יכולה לשנות, היא החליטה לחזור לבניין, להתחמם ולהזמין מונית. היא יכולה גם לנסוע ברכבת התחתית; ליד ביתה היתה תחנה.

והנה סוף-סוף הופיע איש הביטחון. היא מיהרה אליו והסבירה לו שתזעיק מישהו שיבוא לחלץ את המכונית שלה.

כשחזרה למשרד, היא ראתה שאביה כבר מתכונן לעזוב כדי לחתום על העסקה של מכירת המניות שלו.

"חשבתי שהלכת כבר," התלונן קליפורד סטיל בזמן שבדק את הזווית של עניבת המשי שלו. "אני לא מוכן שבני משפחה יסתובבו פה ויעשו בעיות עד שהבעלים החדש יתמקם והכסף ייכנס לחשבון הבנק שלי – אלה הכללים."

"ואני התכוונתי לציית להם. רציתי לעזוב אבל גיליתי שיש לי פנצ'ר. ותנחש מה?" הוסיפה מג'נטה ביובש. "אין לי צמיג חלופי."

"תזמיני מונית," יעץ אביה ללא טיפת חרטה. "אני לא יכול להתעכב," הוסיף בזמן שכרך צעיף קשמיר סביב צווארו. "אני הולך לחתום על המסמכים הסופיים. אבל תדאגי להתחפף מכאן, למקרה שקווין יחליט לבוא להעיף מבט בחברה החדשה שלו."

היא שמעה את נימת הטינה בקולו של אביה ונשקה ללחיו. בוודאי לא קל לו למכור את העסק שלו לאדם צעיר ומצליח הרבה יותר. קליפורד סטיל אולי היה שתלטן, ופזרנותו אולי פגעה בחברה, אבל הוא היה אביה והיא אהבה אותו ולא היתה עושה משהו שיסכן את פרישתו הנוחה. תפקידה היה לעשות סדר בבלגן ולנסות להציל את מקומות העבודה של עמיתיה.

אם הבעלים החדש יאפשר לה.

ייתכן שגריי קווין יפטר אותה, קלטה מג'נטה בחשש. בזכות הדעה המיושנת של אביה שניהול עסק מתאים לגברים, ואילו הביטחון של נשים טמון בלבנים ובטיח, היא היתה הבעלים של הבניין אבל לא של אף מניית הצבעה.

"אם את עדיין כאן, תעשי עם עצמך משהו מועיל," הורה אביה. "אני בטוח שהגברים ישמחו לשתות קפה לפני שאת הולכת. אז את תקציבאית בכירה," הוסיף בקוצר רוח למראה הבעתה. "אבל אף אחד לא יודע להכין קפה טוב כמו–"

"אישה בעלת ניסיון?" אמרה מג'נטה בעוקצנות.

"כמוך, התכוונתי להגיד. את עובדת קשה מדי, מג'נטה, ואת לוקחת את עצמך ברצינות רבה מדי. לחץ לא עושה טוב לאישה בגילך," העיר אביה עם הטקט האופייני שלו. "אם לא תיזהרי, יופיעו אצלך קמטים. את צריכה לנשום קצת – לישון לילה אחד כמו שצריך."

"כן, אבא." אביה כאילו יצא ישירות מקמפיין שנות הששים שלהם, תקופה שבה גברים חשבו שהעולם סובב סביבם ונשים עדיין ניסו למצוא דרך להוריד אותם מהעץ, חשבה מג'נטה באירוניה. "ככה זה," נהג אביה לומר לה כל אימת שהתלוננה שהוא בן לתקופת האדם הקדמון. "ככה אתה," תיקנה אותו תמיד בחיבה.

הוא נפרד ממנה במילים אחרונות. "כדאי שתשמעי בעצתי, מג'נטה – למרות שאני מטיל בכך ספק – ותיעלמי מהשטח עד שהבעלים החדש יתאקלם. קווין יאבד עניין במהירות וישאיר את ניהול החברה בידי העובדים הוותיקים."

יאבד עניין? זה לא נשמע מתאים לגריי קווין שעליו מג'נטה קראה. "דינמי וקר רוח במצבי לחץ" – כך תיארו אותו העיתונים הפיננסיים – שלא לדבר על אכזרי וקשוח. וחוץ מזה בלתי נראה. היא לא נתקלה בשום תצלום טוב של גריי קווין. החיים תחת שלטונו האוטוקרטי של אביה היו קשים די והותר, אבל קווין היה גורם לא ידוע, ודאגתה העיקרית של מג'נטה היתה נתונה לעמיתיה. כמובן, אם קווין ירצה לפתוח דף חדש, הוא עלול לפטר את כל העובדים – ואם הוא יפרק את הצוות הקריאטיבי של סוכנות הפרסום, החברה ממילא תשקע.

אם קווין יפטר אותה, היא פשוט תצטרך לפקח על המצב מהצד, פסקה מג'נטה בעודה ניגשת אל החלון כדי להשקיף החוצה. אם יהיה עליה לקחת על ביתה משכנתא נוספת ולפתוח חברה חדשה כדי להמשך לספק לכולם עבודה, זה מה שהיא תעשה.

ומה בדיוק היא מחפשת עכשיו בחוץ? את האופנוען? היא היתה אמורה לדעת שזה מעשה לא חכם.

היא באמת ידעה שזה לא חכם, לכן היא הפנתה לחלון את גבה.

היא שחררה נשיפה באירוניה. ההצלחה העסקית אולי באה לה בקלות, אבל בכל הנוגע לגברים היתה לה היסטוריה ארוכה של כישלונות. היא לא התברכה בכושר הפטפוט המתאים, במראה המתאים – והבחור על האופנוע בוודאי ידע שהיא לא יצאה לדייט זה עידן ועידנים. הוא נראה מומחה לענייני נשים. מג'נטה חייכה כשהתיישבה על קצה המכתבה והתקשרה להזמין מונית. האורגזמה המפורסמת היתה מן הסתם פיקציה שהגו פרסומאים.

לא היו שום מוניות פנויות, לפחות לא בשעה הקרובה. השלג והאנשים שיצאו לערוך קניות לחג היו אשמים במחסור ברכבים.

כך שהברירה היחידה שלה היתה לנסוע ברכבת התחתית.

אחרי שבדקה שיש ברשותה כל מה שנדרש לה לעבודה מהבית, מג'נטה התקשרה למוסך וביקשה שמישהו יגיע לטפל במכונית. אחרי כן קיבצה את הצוות שלה במשרד כדי לקיים דיון אחרון. החגים כמעט הגיעו, והיא רצתה לוודא לפני עזיבתה שכולן מרגישות בטוחות לגבי השקת הקמפיין בערב השנה החדשה.

האם היא תחזור בכלל לעבודה? תהתה מג'נטה שעה שחברותיה נכנסו לחדר בטור. היא לא יכולה להרשות לעצמה לחשוב ככה. היא חייבת לחשוב חיובי, בשביל הצוות. היא לא תניח לחברותיה לראות כמה היא מודאגת. זה לא סופה של חברת סטיל דיזיין, אלא התחלה חדשה, אמרה לעצמה בתקיפות כשהכריזה, "בזמן הקרוב אני אעבוד מהבית."

"את לא יכולה לעזוב שבוע לפני חג המולד," ציינה בפסקנות טס, יד-ימינה של מג'נטה.

"אני אשמור אתכן על קשר רציף."

"זה לא אותו הדבר," טענה טס. "מה עם מסיבת חג המולד?"

"יש דברים חשובים יותר – כמו לשמור על מקום העבודה שלנו," אמרה מג'נטה כשטס מחתה. "ולמה את לא יכולה לארגן את המסיבה?" חקרה מג'נטה בעדינות.

"כי את זו שהתברכה בקסם," טענה טס.

"אני אהיה אתכן בקשר יומיומי, אני פשוט לא אשב כאן ליד השולחן שלי, כי מסתבר," הוסיפה בשובבות, "שאני עלולה להוות איום בשביל קווין. כן, אני יודעת שאני מפחידה," אמרה כשבנות הצוות פרצו בצחוק.

היא ניצלה את מצב רוחן הטוב של הנשים כדי לנווט את השיחה לענייני עבודה. "אתן צוות נהדר, וחשוב שקווין יראה אתכן במיטבכן, לכן אני רוצה שתשכחו ממני ותדאגו ליצור רושם ראשוני טוב."

"לשכוח ממך?" נזפה טס. "איך נעשה את זה כשעוד לא סיפקת לנו בכלל נושא למסיבה?"

"אני שמחה לשמוע שיש בי צורך," אמרה מג'נטה ביובש והעיפה מבט בשעון היד שלה. היא התחילה להילחץ. היא הבטיחה לאביה שתעזוב את המקום, כך שלא היה לה זמן רב כדי להגות רעיונות למסיבה. "צריך לחשוב על משהו פשוט," הורתה לעצמה בקול. "איך שנות השישים בתור נושא?"

"מבריק," הסכימה טס. "יש לנו כבר חצי מהאביזרים, ואת תיראי נהדר בשמלה מנייר."

"אה… אני לא אשתתף במסיבה השנה."

"שטויות. מה נעשה בלעדייך?"

"כיף חיים, אני חושבת." מג'נטה נזכרה איך הפסיקה את המסיבה בשנה הקודמת כשחשבה שהגברים במשרד יוצאים קצת מכלל שליטה. "אני נמצאת במרחק שיחת טלפון אחת."

"אני מוכנה להתערב איתך שבתוך עשרים וארבע שעות את חוזרת לכאן," חזתה טס. "קורים כאן יותר מדי דברים, ואת לא תוכלי לשמור מרחק. ויש עוד משהו," מלמלה תוך גרירתה של מג'נטה הצדה. "שמתי לב למשהו שונה אצלך הבוקר. אני עדיין לא מצליחה לשים על הדבר את האצבע, אבל אני אצליח."

"אני לא יודעת על מה את מדברת."

"הא!" קראה טס. "את כבר מתגוננת. את נראית זהירה. לא," התווכחה עם עצמה, "לא זהירה. את נראית עירנית – נלהבת, תוססת. כן, זה העניין. פגשת מישהו, מג'נטה?"

"אל תדברי שטויות! אני רק מודאגת לגבי עתיד החברה."

"לא…" טס נענעה בראשה בביטחון. "יש עוד משהו – משהו שאת לא מספרת לי."

אולי לחייה האדומות הסגירו אותה, חשבה מג'נטה באירוניה כשהאופנוען חלף בחטף במוחה.

"אין לך מה להתבייש אם פגשת מישהו שמוצא חן בעינייך," התעקשה טס.

"אבל לא פגשתי," טענה מג'נטה, כנראה בלהט רב מדי.

בקרוב…

X