מספרת הסיפורים | לרכישה באינדיבוק
מספרת הסיפורים

מספרת הסיפורים

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 464
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62.10
- 39

יש‭ ‬סיפורים‭ ‬שחיים‭ ‬לנצח‭…‬
סייג‭' ‬סינגר‭ ‬היא‭ ‬אופה. היא‭ ‬עובדת‭ ‬בלילות‭ ‬בניסיון‭ ‬להימלט‭ ‬ממציאות‭ ‬של‭ ‬בדידות, ‬זיכרונות‭ ‬קשים‭ ‬וצלו‭ ‬של‭ ‬מות‭ ‬אִמה. כשג’וזף‭ ‬ובר‭,‬‮ ‬קשיש‭ ‬בעל‭ ‬מבטא‭ ‬גרמני‭ ‬כבד, ‬מתחיל‭ ‬לבקר‭ ‬במאפייה, ‬נרקמת‭ ‬ביניהם‭ ‬ידידות‭ ‬מיוחדת. חרף‭ ‬ההבדלים‭ ‬ביניהם, ‬הם‭ ‬מוצאים‭ ‬זה‭ ‬בזה‭ ‬את‭ ‬הצלקות‭ ‬שאחרים‭ ‬לא‭ ‬רואים, ‬והופכים‭ ‬לחברים‭.‬
הכול‭ ‬משתנה כשג’וזף מגלה‭ ‬שסייג‮’‬‭ ‬יהודייה. הוא‭ ‬מתוודה‭ ‬על‭ ‬סוד‭ ‬נושן‭ ‬ומביש‭ ‬‮–‬‭ ‬כזה‭ ‬שאיש‭ ‬בעיירה‭ ‬אינו‭ ‬חושד‭ ‬בו‭ ‬‮—‬‭ ‬ומבקש‭ ‬מסייג‮’‬‭ ‬טובה‭ ‬יוצאת‭ ‬דופן. אם‭ ‬תסכים, ‬היא‭ ‬ניצבת‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬בפני‭ ‬ההשלכות‭ ‬המוסריות, ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬בפני‭ ‬אלה‭ ‬המשפטיות. כשזהותה‭ ‬שלה‭ ‬עומדת‭ ‬לפתע‭ ‬למבחן, ‬סייג’‭ ‬מתחילה‭ ‬לפקפק‭ ‬בהנחות‭ ‬שטיפחה‭ ‬ביחס‭ ‬לחייה‭ ‬ולמשפחתה. מתי‭ ‬הופכת‭ ‬בחירה‭ ‬מוסרית‭ ‬לציווי‭ ‬מוסרי? ‬והיכן‭ ‬מותחים‭ ‬את‭ ‬הגבול‭ ‬בין‭ ‬עונש‭ ‬לצדק, ‬בין‭ ‬מחילה‭ ‬לרחמים‭?‬

 
ברומן‭ ‬נוקב‭ ‬זה‭ ‬ג’ודי‭ ‬פיקו‭ ‬חוקרת‭ ‬בעדינות‭ ‬כמה‭ ‬מוכן‭ ‬אדם‭ ‬להרחיק‭ ‬לכת‭ ‬כדי‭ ‬להגן‭ ‬על‭ ‬משפחתו, ‬וכדי‭ ‬למנוע‭ ‬מן‭ ‬העבר‭ ‬להכתיב‭ ‬את‭ ‬העתיד‭.‬

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מספרת הסיפורים”

“אומנית‭ ‬הנוף‭ ‬הביתי‭.‬”‭
‬פיפל

 
“כתיבתה‭ ‬של‭ ‬פיקו‭ ‬היא‭ ‬גאונות‭ ‬נטולת‭ ‬יומרה‭.‬”‭
‬סטיבן‭ ‬קינג

 

על הספר בבלוג של רובינה, אתר סלונה

סֵייג'

 

ביום חמישי השני של החודש גברת דומברובסקי מביאה את בעלה המת לקבוצת הטיפול שלנו.
השעה מעט אחרי שלוש בצהריים, ורובנו עדיין ממלאים כוסות נייר בקפה גרוע. הבאתי מגש של מאפים — בשבוע שעבר סטוארט אמר לי שהוא ממשיך לבוא ל"יד מושטת" לא בגלל הטיפול באֵבל, אלא בגלל המאפינס שלי במילוי טופי ופקאן — ובדיוק כשאני מניחה אותם, גברת דומברובסקי מהנהנת בביישנות לעבר כד האפר שבידיה. "זה," היא אומרת לי, "הֶרבּ. הרבי, תכיר את סייג'. זאת שסיפרתי לך עליה, האופָה."
אני קופאת על מקומי ומרכינה את ראשי כדי לכסות את צד שמאל של פני בשיער, כהרגלי בקודש. בטח יש פרוטוקול להיכרות עם בעל שגופתו נשרפה, אבל אני די חסרת אונים. האם אני אמורה לומר שלום? ללחוץ את הידית?
"וואו," אני אומרת לבסוף, כי על אף מיעוט הכללים בקבוצה, הם איתנים: להקשיב, לא לשפוט, ולהציב גבולות לאבלו של הזולת. מי כמוני יודעת. אחרי הכול, אני מגיעה לכאן כבר שלוש שנים כמעט.
"מה הבאת?" שואלת גברת דומברובסקי, ואני מבינה מדוע היא נושאת את הכד של בעלה. במפגש האחרון המנחה שלנו — מארג' — הציעה שנחלוק זיכרון מהאדם שאיבדנו. אני רואה ששֵיילה לופתת נעליים סרוגות ורודות חזק כל כך, שמפרקי אצבעותיה לבנים. אֶתֶ'ל אוחזת בשַלָט. סטוארט — שוב — הביא את מסיכת המוות של פני אשתו, העשויה ברונזה. היא כבר הופיעה כמה פעמים בקבוצה — הדבר הכי מפחיד שראיתי מימי עד לרגע זה, כשגברת דומברובסקי הביאה את הֶרבּ.
לפני שאני מגמגמת איזו תשובה, מארג' קוראת לסדר את הקבוצה הקטנה. כל אחד גורר כיסא מתקפל אל המעגל, קרוב מספיק לטפוח על כתפו של מישהו או להושיט יד לתמיכה. במרכז ניצבת קופסת ממחטות הנייר שמארג' מביאה לכל מפגש, ליתר ביטחון.
לעתים קרובות מארג' פותחת בשאלה כוללנית — איפה הייתם ב־11 בספטמבר? זה גורם לאנשים לדבר על טרגדיה משותפת, ולפעמים מקל עליהם לדבר על טרגדיה אישית. ואף על פי כן, תמיד יש כאלה שאינם מדברים. לעתים חולפים חודשים לפני שאני מגלה איך נשמע קולו של משתתף חדש.
אבל היום מארג' שואלת מיד על המזכרות שהבאנו. את'ל מרימה את ידה. "זה היה של ברנרד," היא אומרת ומעבירה את אגודלה על השַלָט. "זה היה בניגוד לרצוני — אלוהים יודע שניסיתי לקחת אותו ממנו אלף פעם. הטלוויזיה שזה שייך אליה כבר לא נמצאת אפילו. אבל אני לא מצליחה לזרוק את זה."

ג‭'‬ודי‭ ‬פיקו‭ ‬כתבה‭ ‬עד‭ ‬כה‭ ‬עשרות‭ ‬רומנים‭ ‬שתורגמו‭ ‬ל‮–‬21‭ ‬ שפות‭ ‬ונמכרו‭ ‬ב‮–‬14‭ ‬ מיליון‭ ‬עותקים‭ ‬ברחבי‭ ‬העולם. בשנת‭ ‬2003‭ ‬היא‭ ‬זכתה‭ ‬בפרס‭ "‬ניו‭ ‬אינגלנד‭ ‬בוק‭" ‬על‭ ‬מכלול‭ ‬יצירתה. בהוצאת‭ ‬כנרת‭ ‬ראו‭ ‬אור‭ ‬ספריה‭:‬‭ ‬שומרת‭ ‬אחותי‭,‬‭ ‬חוט‭ ‬של‭ ‬חסד, ‬המעגל‭ ‬העשירי, ‬עניינים‭ ‬שבלב‭,‬‭ ‬תשע–עשרה‭ ‬דקות, ‬בת–ברית, ‬זהירות‭ ‬שביר, ‬חוקי‭ ‬הבית, ‬היעלמויות‭,‬‭ ‬שירו‭ ‬של‭ ‬הלב‭ ‬וזאב‭ ‬בודד. היא‭ ‬מתגוררת‭ ‬בניו‭ ‬המפשייר‭ ‬עם‭ ‬בעלה‭ ‬ושלושת‭ ‬ילדיה.

X