מסע סביב חדרי | לרכישה באינדיבוק
מסע סביב חדרי

מסע סביב חדרי

שנת הוצאה: 2007
מס' עמודים: 138
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25
- 25

אחת מיצירות המופת החינניות ביותר בתולדות הסיפורת הצרפתית. גזביה דה מסטר טוען בו שאדם יכול למצוא את אושרו בלי לצאת מחדרו; כל מה שדרוש לו הם ספרים, יצירות אמנות ובעיקר רעיונות שבהם ימלא את ראשו. חלל החדר מתגלה כעולם אינסופי שבו האדם מממש את חירותו האמיתית.

"מסע סביב חדרי" הוא סיפורו הפנטסטי של אחד המסעות המקוריים, האירוניים, המשעשעים והמרגשים ביותר בספרות המודרנית.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מסע סביב חדרי”

פרק ראשון

כמה נפלא לצאת לדרך חיים חדשה, להבליח לפתע פתאום בעולם הידע, ככוכב שביט לא צפוי הזוהר בחלל, ובידך ספר תגליות!

לא, לא אשמור עוד את סִפרי בעמקי לבבי; רבותי, הנה הוא לפניכם, קראו בו! הגיתי והוצאתי אל הפועל מסע של ארבעים ושניים יום סביב חדרי. הדברים המעניינים שבהם הבחנתי, וההנאה הבלתי פוסקת שחוויתי לאורך הדרך כולה, גרמו לי לרצות לפרסמו ברבים. הביטחון שהדבר יהיה לתועלת, הוא שהובילני לַהחלטה. לבי מלא סיפוק בל יתואר כשאני מהרהר באינסוף האומללים, שלהם אני מציע מפלט בטוח משיממונם, מרגוע למכאוביהם. העונג שאתה מפיק ממסע סביב חדרך מוגן מפני קנאתם הטורדנית של בני אדם, ואין הוא תלוי כלל בממון.

וכי יש יצור כה אומלל, כה נטוש, עד שאין לו אפילו מקום מפלט שאליו יוכל להימלט ובו יוכל להסתתר מפני כולם? הרי לכם כל הדרוש למסע.

אני בטוח שכל בר–דעת יאמץ את שיטתי, יהיו אופיו ומזגו אשר יהיו; בין אם הוא קמצן או פזרן, עשיר או עני, זקן או צעיר; בין אם נולד באזור החום הצורב או בסמוך לקוטב — ביכולתו לצאת למסע, כמוני. בקיצור, במשפחת בני האדם העצומה, הרוחשת על פני האדמה, אין בנמצא ולוּ אדם אחד, אף לא אחד ויחיד (רוצה לומר, מבין אלה שחיים בחדרים) — שימצא סיבה, לאחר שיקרא את הספר הזה, שלא לצדד בצורת המסע החדשה שאני מביא לעולם.

 

 

פרק שני

יכולתי לפתוח את דברי השבח על מסעי בהצהרה שהוא לא עלה לי מאומה. סעיף זה ראוי לתשומת לב. הראשונים שמהללים אותו ושׂשׂים לקראתו הם האנשים שממונם מועט; אך קיים מעמד נוסף של בני אדם שבקרבו הצלחתו של מסע זה מובטחת אף יותר, ודווקא מן הטעם שלא נדרש כל ממון כדי לממשו. תשאלו: בקרב מי? שאלתכם מתמיהה אותי. בקרב העשירים, כמובן. ואגב, מדוע לא תתאים צורת המסע הזו גם לחולים? הרי לא תהיה להם כל סיבה לחשוש משיבושי מזג האוויר ומשינויי העונות. באשר למוגי הלב — מובטח להם כי יהיו מוגנים מפני גנבים ולא ייתקלו בדרכם בתהומות או בבורות שחת. אלפי אנשים שהקדימו אותי אך לא העזו, ועוד אחרים שלא הסתייע בידם או שכלל לא עלה בדעתם לצאת למסע — יחליטו עתה לעשות כן בעקבותי. וכי יהסס הנִרפּה שביצורים לצאת איתי לְדרך שתזַכּה אותו בעונג שאינו עולה לו בכל מאמץ ואף לא בכסף? אם כן אִזרו נא עוז, ונצא לדרך. לכו בעקבותַי, כולכם, אתם הפגועים באהבתכם, המאוכזבים מן הידידוּת, הכלואים בתוך דירותיכם הרחק מקטנוניותם ובוגדנותם של בני האדם. יבואו נא בעקבותי כל האומללים, החולים והמשועממים שביקום! יקומו כל העצלים בהמוניהם! וגם אתם, המגלגלים בדמיונכם תוכניות קודרות של תמורה יסודית או של התבודדות בעטיה של בגידה כלשהי; אתם המסתגרים בקיטונכם ומוותרים על העולם עד סוף הימים; בואו, מתבודדים חביבים, בואו גם אתם; האמינו לי, התנערו ממחשבותיכם הקודרות — אתם מפסידים עונג מבלי שתוסיפו חוכמה. הואילו נא להתלווֹת אלי במסעי. נצעד בניחותא, בלי למהר, ונצחק כל הדרך כנוסעים שכבר ראו את רומא ופריס. שום מכשול לא יעצור בעדנו; ובעודנו מפקירים את עצמנו בעליצות לדמיוננו, נלך בעקבותיו אל כל אשר יעלה הרצון מלפניו להובילנו.

 

פרק שלישי

סקרנים כה רבים יש בעולם!

משוכנע אני כי ישנם המבקשים לדעת מדוע נמשך מסעי ארבעים ושניים יום ולא ארבעים ושלושה, או כל פרק זמן אחר. אבל איך אוכל להבהיר זאת לקורא אם איני יודע בעצמי? כל שביכולתי לומר בביטחון למי שהספר ארוך מדי לטעמו — לי לא הייתה כל שליטה על כך. אם נניח לרגע את גאוות הנוסע שבי, הייתי מסתפק בפרק אחד בלבד. אמנם בהיותי בחדרי נהניתי מכל הנוחוּת האפשרית; אך אבוי! לא הייתי אדון לעצמי ולא הורשיתי לצאת ממנו כאוות נפשי. סבורני אפילו שלולא התערבותם של כמה אנשים רבי השפעה שגילו בי עניין, ושאני עדיין חב להם תודה, היה סיפק בידי לכתוב גם ספר עב כרס. עד כדי כך נטו לי חסד מגִנַי אשר שלחוני למסע סביב חדרי!

ועם זאת, קורא נבון, צא וראה עד כמה טעו האנשים האלה; והשג נא בדעתך — אם תוכל — את ההיגיון שאציג לפניך.

האם יש דבר טבעי ומוצדק יותר מאשר להיכנס לתִגרת דמים עם מי שדורך על רגלך בהיסח הדעת, או עם מי שמניח לאי אלו מילים עוקצניות להיפלט מפיו ברגע של חֵמה שגרמה פזיזותך שלך, או, אחרון–אחרון חביב, עם מי שאִתרע מזלו והתחבב על פילגשך?

אתה יוצא איתו לאחוּ, ושם — כפי שעשתה ניקול עם מר ז'וּרדֶן — כאשר הוא הודף אותך בתנוחה השלישית, אתה מנסה לתקוף אותו ברביעית; וכדי שהנקמה תהיה ודאית ושלמה, אתה מציג לפניו את חזך החשוף, ומסתכן בכך שתיהרג בידי אויבך אך ורק כדי להתנקם בו. ברי כי אין דבר עקיב מזה, ואף על פי כן, ישנם עוד אנשים שמתנגדים למנהג משובח זה! אך מה שעקיב עוד יותר הוא שהשוללים מנהג זה ומבקשים שנראה בו עבֵרה חמורה, רואים בעין רעה בהרבה את מי שמסרב לפעול על פיו. יותר מאומלל אחד כבר איבד את שמו הטוב ואת משׂרתו, כדי להתאים עצמו לדעתם. כך שאם אתרע מזלך ויש לך מה שמכוּנה עניין עם מישהו, טוב תעשה אם תבחר להטיל פּוּר כדי להחליט אם ליישב עניין זה על פי החוק או בהתאם למנהג, והיות שהחוק והמנהג סותרים זה את זה, גם השופטים יכולים לפסוק דין בהטלת קובייה. ומן הסתם יש להסתייע בהכרעה מן הסוג הזה גם כדי להסביר למה ומדוע נמשך מסעי ארבעים ושניים יום בדיוק.

 

גזַביֶה דה מֶסְטְר (1852-1763) קצין צעיר בצבא ממלכת סרדיניה ולימים גנרל בצבא רוסיה הצארית, הוא מספר אינדיווידואליסטי, ספרותי ומודרני. מבחינת מיקומו בתולדות הספרות האירופית, "מסע סביב חדרי", ספרו הידוע ביותר, שייך לתקופה שכונתה בשם "הקְדם-רומנטיקה" או "עידן הרגישות", מבית מדרשם של רוּסוֹ ושל דידרוֹ.  דה מסטר כתב אותו  בטוֹרינו ב-1794. הספר ראה אור לראשונה שנה לאחר מכן בלוֹזאן ומאז הודפס במהדורות אינספור בצרפת ותורגם לשפות רבות. רואה אור לראשונה בעברית ונלווית לו אחרית דבר מאת פרופ' משה רון.

X