מסכות וצללים | לרכישה באינדיבוק
מסכות וצללים

מסכות וצללים

שנת הוצאה: 05/2015
מס' עמודים: 274
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 90
- 37

החיים האירו פנים לאריק בר נתן. מדירה צרה בשכונת עוני בחיפה, הוא צמח והיה לראש אגף במוסד. במרוצת השנים פיקד על מבצעים נועזים וכבש כל יעד שהציב לעצמו, כמו גם כל אישה שמצאה חן בעיניו.

אלא שלפתע הכל השתנה. לתפקיד ראש המוסד מונה אדם שנוטר לו טינה עתיקה, אל חייו נכנסה אישה שונה מכל אלה שהכיר, אוהבת ואולי זוממת. אך הגרוע מכל: בעקבות מבצע חיסול שהשתבש, נשלח בעקבותיו מתנקש מיומן ונחוש, שצץ במקומות הכי פחות צפויים.

על פני עלילה נפתלת ורבת תהפוכות מנסה אריק להחזיר לעצמו את השליטה בחייו ולסכל את האיומים המעיבים עליהם. בתוך כך הוא מתוודע אל רבדים באישיותו שנסתרו מעיניו, מגלה את העצמה שבחולשה ובגלוי הלב, לומד מהי אהבת אמת ואת חשיבות הקשר עם ילדיו…

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    דף השער עם תמונת האקדח לא בישרה טוב. אני לא מתה על ספרי מתח ריגול שבעלי כל כך אוהב.
    התחלתי לקרוא ונשביתי. זו עוגת שכבות משובחת שבה יש מינון מדוייק של דרמה משפחתית לצד ספר מתח , ריגול ואקשן. אריק בר נתן הגיבור הקשוח, איש המוסד מתמודד עם ילדיו מגירושין כואבים ועם העלמותה של אימו הסיעודית כתוצאה ממחלת האלצהיימר. ביד בוטחת ורגישה כותב הסופר הצעיר פרקים שהדמיעו אותי וריגשו אותי. נושא המוסד, המבצעים הסודיים התחכום והשפה הבוטה של אנשי הצבא פחות משכו אותי, אך כאמור הסוד הוא במינון.
    ספר ראשון מאד רגיש, מאד מבטיח לסופר שזה ספר הביכורים שלו. שאפו! אהבתי ואפילו מאד.

  2. :

    Nathan Ronen · Author במסיכות וצללים
    לנתן ידידי ורעי מגיבור תרבות!
    1. אני הולך מחר לבית הכנסת ומברך " שהחיינו וקיימנו " שנוהגים לברך על כל דבר חדש! זו הפעם הראשונה שאני קורא ספר מתח מסוג זה. (אני יותר איש של רומנטיקה ודרמות… על גבול הפצפיזם… גם לא רואה סרטי מלחמה! והפעם בלעתי את הספר שלך, קראתי ונהנתי!
    2. אני מתחיל לחשוב שלמרות כל הנאתי מעולם החינוך, העולם של הריגול והמוסד הוא כנראה יותר " משמעותי" ומלא אדרנלין…מה אתה חושב יקבלו אותי בגיל 70!
    3. המחיר שמשלמים גיבורי המוסד מעבר לסיכון הקיומי הקבוע, הוא כנראה גם בהיבט המשפחתי.
    4. אהבתי את הזרימה המרתקת של הספר אני מבין שאמנון שלנו הרגוע והנינוח הוא "פצצת אנרגיה" והיה מוהל טוב… לאבר ההיפראקטיבי…
    5. אני תוהה מה בספר שלך הואאוטו- ביוגרפיה ומה החלק שלקוח מהחלומות שלך שרשמת בפנקס בהשכמה?
    6. אהבתי את השם המסקרן, כולל העיצוב הכריכה של בתך!
    7. התחברתי לירושלים מרחביה לתיאטרון הירושלמי לאמריקן קולוני לבית הקברות בהר הצופים ולמסגד אל אקצה ועוד…
    8. הערה משפרת כשמובילים כלה לחופה שרים " כיצד מרקדים?" ולא אשת חיל ( עמוד 184) לפי ניסיוני…
    9. אני שוקל לערוך סיור בירושלים בעקבות ספרך, אבל אתה חייב לי סיור בירושלים בעקבות ספרי עם רעייתך שהיתה " העזר" שלך בכתיבת הספר!
    10. סקרנות? האם הספר היה צריך לעבור אישור ביטחוני?
    11. מה דעתך על קפה שאהוב עלי בבית בלגיה?
    נשתמע
    יצחק זוכר
    ממשבחי ירושלים

  3. :

    הספר שלי נכתב מהלב. זה איננו עוד ספר מתח, ספר אקשן. זהו ספר שניסיתי לשלב בו פרקים אווטוביוגרפיים( יחסים עם הילדים במשפחה גרושה, אבדן האם, יחסים עם אישה חדשה , יחסים עם בוס מסוג אחר ועוד) בד בבד עם סיפורי מתח, מתנקש, סיפורים אמיתיים על איך חוסל עימאד מורנייה בדמשק ( על פי מקורות זרים) ועוד
    אני שמח שהתמהיל בניצוחו של מורי וורבי אמנון ז'קונט עלה יפה וכי הספר הוא רב מכר וזוכה להערכה רבה. נהניתתי לכתוב בשביל עצמי ואני עוד יותר נהנה מן התגובות.

  4. :

    נמצאת לקראת הסוף. בינתיים ממש מרתק. כיף לקרוא וגם מעניין לדעת שכך כנראה באמת מתנהלים הדברים ברמה המדינית.
    ממליצה!

הוסף חוות דעת

בקרוב…

פרולוג

פברואר 2003, מפגש שלושת הגבולות

 

שעת בין הערביים בסוף שבוע קיצי בחצי הכדור הדרומי. זרזיפי גשם ניקו את אבק היום מעלי עצי הקופואסו הגבוהים. במפגש המדינות ברזיל, פרגוואי וארגנטינה, זרם בניחותא נהר הפאראנה רחב הממדים שהסחף צבע את מימיו בחום אדמדם. תוכים בצבעים ססגוניים חיפשו לינת לילה בצמרות העצים וצרחותיהם הבליעו את קול הטרטור של מנוע המטוס ללא טייס שריחף מעל האחוזה של איימן ג׳ומא, סמוך לעיר סיודאד דל אסטה בפרגוואי.
מעברו השני של הגבול, בעיירה הארגנטינית פוארטו איגואסו, ישבה קבוצה קטנה של אנשים בבגדי חאקי מהוהים וצפו בדריכות בתמונות ששידר המל״ט אל צג המחשב.
״הנה הוא מגיע,״ אמר גבר צעיר קצוץ שער בעברית.
אריק בר-נתן, ראש ׳קיסריה׳ לגם מכוס הקפה המי יודע כמה שלו ופקד: ״תעשה לי עליו זום אין.״ הצעיר הקיש במקלדת כמה פקודות ומצלמת המל״ט התמקדה בספינת מרוץ שהתקרבה לרציף האחוזה מצדו הברזילאי של הגבול. בחזיתה ניצב גבר שמנמן ומזוקן, חובש כובע מצחייה וחוגר אקדח. מאחוריו, בחלקה הרחב של הסירה, עמדו מספר אנשים. מצלמת המל״ט עברה על פניהם בזה אחר זה.
״אני מזהה את עימאד חוסנייה, ראש אגף המבצעים של החזבאללה,״ אמר הצעיר, ״וזה עומר מוסאווי, מנכ״ל קרן ׳דעווה׳ שמסייעת למוסדות הרווחה והצדקה של החזבאללה, ולידו אסעד אחמד ברכאת איש עסקים ותורם ראשי לארגון חזבאללה. יש פה עוד אחד שאני לא מכיר…״
״איימן ג׳ומא,״ ציין ד״ר אלכס אברמוביץ, ראש אגף מודיעין ומחקר במוסד, ״סוחר הסמים הגדול ביותר באזור.״
״אלה השניים שמאחורה הם שומרי ראש,״ הוסיף הצעיר, ״הם חמושים בתת מקלעים.״
״למה רק שניים?״ שאל אחד הנוכחים.
״הם חשים בטוחים כאן,״ הסביר אריק, ״הם משלמים למושל המחוז, למפקדי המשטרה וגם לקציני הצבא שחונה באזור. כל אחד מאלה הוא שומר ראש שלהם…״
הסירה נשקה למזח והחבורה נכנסה למיניבוס שהמתין לה. שני אופנועים כבדים של משטרת פרגוואי ליוו את המיניבוס בדרכו אל לב האחוזה.
״למי עוד אנחנו מחכים, אלכס?״ שאל אריק.
״זהו מפגש של תורמים לחזבאללה, ואמורים להגיע אליו עוד בעלי עניין עסקיים כמו רמזאן אחמטוב, ראש המאפיה הצ׳צ׳נית בדרום אמריקה ובנו. שניהם עושים רווחים גדולים בהברחת נשק וסמים ובהלבנת כספים. יהיו שם גם ראשי ארגוני הפשע של המאפיה הסינית של הונג קונג שמתמחה בסחר בנשים וילדים ובזיופי מותגים, וכן נציגי קרטל הסמים של קולומביה. בהמשך היום יצטרפו כנראה גם האחרים, אלו שתורמים רווחים מעסקיהם לטובת החזבאללה תמורת זיכיון לאספקת סמים שוטפת לאמריקה הדרומית מאפגניסטן דרך איראן ובקעת הלבנון.״
אריק בר-נתן נשף בקוצר רוח. ״אם יש לנו הזדמנות לדפוק את כולם במכה אחת – עוד יותר טוב. אני בטח לא אבכה בהלוויה הזאת.״
המל״ט עקב אחרי המיניבוס שעצר בפתחו של בית גדול ממדים. הנוסעים ירדו ונכנסו פנימה. בחוץ נשארו רק שומרי הראש שפטפטו עם נהגי הלימוזינות המשוריינות.
״קדקוד כידון, אתם מוכנים?״ שאל אריק במכשיר הקשר המוצפן.
״שין פלוס חמש דקות,״ ענה ראש היחידה מצדו האחר של הגבול, סמוך לגדר האחוזה.
״אור ירוק!״ לחש לפומית, ״תדפקו את הבני זונות.״
מפעיל המל״ט כיוון את כלי הטייס אל מרכז הבניין, שם התביית על מצייני הלייזר של לוחמי כידון וסיירת מטכ״ל. אריק היה מרוצה. הכול פועל על פי התכנית.
תוך פחות מדקה התרסק המל״ט במרכז הווילה בקול פיצוץ אדיר. זה היה האות. הלוחמים הפעילו מטעני חומר נפץ שהוטמנו מראש בחומת הווילה ופרצו לחצר, רכובים על טרקטורונים. הם פתחו באש מקלעים מטווח קצר לכיוון המאבטחים והטילו רימונים אל תוך אולם הנשפים הגדול. חלק מן המשתתפים נהרגו, בהם רמזאן אחמטוב, בנו נפצע קל וכשוך האש נגרר החוצה על ידי מאבטחו שנשאר בחיים.
כוחות ההצלה והמשטרה המקומית, עסקו בכיבוי שרפות שהוצתו באמצעות פצצות תבערה שפוזרו בעיר בידי סוכני ׳מוסד׳ וסייענים, והגעתם לאחוזה הבוערת עוכבה. בחסות אירועים אלה, נסוגו לוחמי כידון והסיירת אל הגבול הארגנטיני, שם כבר המתינו להם אריק ואנשי אגף קיסריה לתחקור.
רק אז נודע לאריק על שיחת הטלפון שקיבל עימאד חוסנייה כמה שניות לאחר שהגיע לאחוזה, ונקלטה על ידי חוליית האזנה. ״תסתלק ומהר. הישראלים פה!״ לחש באנגלית מפקד המשטרה בעיר. אריק בחן שוב את תצלומי המל״ט. רק במאמץ גילה דמות פורצת בעד חלון אחורי, חוצה בריצה את החצר ומשליכה דבר מה מעל לראשה. אריק ידע היטב מהו הדבר, כובע מצחייה – סמלו המסחרי של עימאד חוסנייה.
״מי הדליף למשטרה?״ צעק אריק בתסכול, יודע שלעולם לא יקבל תשובה. בעיירה הסמוכה, פוז איגואסו, גרה קהילת לבנונים-שיעים, הגדולה והעשירה בדרום אמריקה. המשטרה, כמו כל מוסדות השלטון, סרה למשמעתה. מישהו שם כנראה ידע.
״זה הגיע כרגע,״ הגיש לו אלכס אברמוביץ פיסת נייר שעליה שורבט שם.
״רמזאן אחמטוב,״ קרא אריק.
״הוא נהרג,״ אמר אלכס בפנים חמורות, ״הצ׳צ׳נים לא יעברו על כך בלי לנקום.״
״אני יודע,״ אמר אריק ולבו מנבא לו רעות.

נתן רונן, איש מערכת הביטחון בעברו, מספר את סיפורם של אנשים מיוחדים המקדישים את חייהם לבטחונו של הכלל ומשלמים על כך מחיר יקר. הם עושים זאת לא רק מתוך מחויבות לארצם או לצורכי פרנסה בלבד, הם מכורים לאדרנלין, לשליטה, לפעולה ולעובדה כי מעשיהם, שבנסיבות אחרות היו על גבול האסור, מבוצעים ברשות ובסמכות. אנשים אלה חיים בצללים, פועלים במסכות ובזהות שאולה ומפחדים, כמו כולם, מהבדידות.

מסכות וצללים הוא ספרו הראשון.

X