מיליונר ללילה אחד | לרכישה באינדיבוק
מיליונר ללילה אחד

מיליונר ללילה אחד

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

המיליונר החתיך ריס מייטלנד התעייף מהנשים הרבות שהשליכו עצמן על צווארו רק בגלל ההצלחה, הכוח והעושר שלו. לכן כשפגש את סיינה רנדל היפיפייה, החליט להסתיר ממנה את זהותו, והתעקש להיות איתה לילה אחד בלבד.

אבל גם לסיינה סודות משלה – ובעיקר צלקת שאותה היא מסתירה מתחת לבגדיה. היא שמחה לקבל את ההצעה של ריס ללילה אחד של סקס סוער ומדהים, בכלל בלי לדעת שהיא מבלה עם מיליונר סודי. אבל כשהשניים גילו שלילה אחד לא הספיק להם, כל אחד מהם נאלץ להתערטל במלוא מובן המילה – כולל סודות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מיליונר ללילה אחד”

בקרוב…

סידני: שמש, גלישה ושופינג. כל שהיה חסר היה הסקס.
סיינה חייכה כשחצתה את החוף, כפות רגליה נצרבות בחול החום. גופים יפים קישטו את החוף והיא סיירה ביניהם, עושה את דרכה אל השביל. כן, בהחלט. אם היא אי פעם תחזור לרופא שוב, זה יהיה המרשם היחיד שתיקח לתשומת לבה. שבוע אחד של חופשה – הכנה להרפתקה הגדולה שלה. השבוע הראשון שבו איש לא ידע על בריאותה או על ההיסטוריה שלה – ההתחלה החדשה שחיכתה לה יותר ממחצית חייה.

היא התעכבה כדי להניח לזוג לעבור על פניה. ניסתה לא לקנא בצורה שבה האישה לבשה את המשולשים הזעירים של הבד – הידועים בשם ביקיני. בצבע אדום עם כתפיות דקיקות, הוא חשף יותר מכפי שהסתיר והיו לה גם את הגוף וגם את התעוזה כדי ללבוש אותו. לסיינה לא היה אף אחד מהשניים. היא לא רצתה את המבטים, את הסקרנות הלא מוסתרת ואת הרחמים. היא לא רצתה את הספקולציות. ולכן החולצה שלה הגיעה עד הצוואר – אף על פי שהייתה חולצה צמודה וחצאית המיני שלה הייתה יותר מיני מחצאית. והיא בהחלט קלטה כמה גברים מתבוננים בה. כרגיל היא נרתעה מהם. היא לעולם לא תוכל להציג את המחשוף שלה כפי שעשתה האישה הזו. העצבנות החישה את קצב צעדיה והיא גערה בעצמה ובביטחון העצמי המעורער שלה: היא חייבת לשפר את האסרטיביות שלה! איך תוכל לסמן וי ברשימת הפעולות והיעדים להשגה שלה אם היא לא מסוגלת אפילו לעמוד במבטו של  זר  למשך  שבריר  שנייה?  איך  זה  מתקשר  עם  'לחיות  את הרגע' – המוטו החדש שלה?

לפתע הרגישה מלנכולית. היא חצתה את הרחוב והתרחקה מהחוף כשהיא נכנסת לאזור הפאבים, המועדונים ובתי הקפה. היא צריכה להתחזק – האם לא החליטה בראש השנה שמעכשיו היא תפיק את המקסימום מהחיים? לא תשאיר אחריה שבויים? אולי היא תלך לרקוד עם הבחורות שפגשה בהוסטל בלילה הקודם. הן היו הרפתקניות וכיפיות, ובוודאי יוכלו ללמד אותה כמה טריקים. לפחות היא תוכל להתלוות אליהן ולצפות. אבל בדיוק מזה התעייפה – להיות זו שבצד המגרש שלא יכולה להשתתף כי אסור לה. ובכן, עכשיו מותר לה. ואין כאן אף אחד שיגיד לה שהיא לא יכולה, או לא צריכה, או לא אמורה. אבל גם לא היה מי שיגיד לה שהיא יכולה וצריכה ורוצה. היא ייחלה שלוסי הייתה כאן, לחברה המשוגעת שלה היו כל האומץ והתושייה. היא הייתה האדם שעשה איתה הכי הרבה כיף, על אף ההגבלות של השנים הללו. אבל היא הייתה צריכה לצאת לחופשה לבדה – הזדקקה להוכיח לעצמה שהיא יכולה לעשות את זה. בגלל שאז היא תאמין, ותוכל להתעקש וגם אחרים יכירו בזאת.

היא הציצה בשעונה. קצת אחרי שלוש, הקהל של סועדי הצהריים כבר המשיך בדרכו וכולם כבר חזרו לעבודה – חוץ מתיירים ונופשים כמוה. במסעדה שהייתה ממוקמת במרחק כמה גושי בניינים מהמלון הדלתות היו פתוחות לרווחה – והכניסו פנימה את האוויר המהביל והלח של סידני, לפני סופת הרעמים שעמדה להגיע. היא קיוותה שהסופה תגיע במהירות, היא לא הייתה רגילה לאוויר הקשה לנשימה.

ואז היא שמעה את זה. בום, בום, בום – הקול שאי אפשר לטעות בו של תופים ושל מצילה. זה נעצר ואז התחיל שוב. ואז היא שמעה אקורד מחוספס של גיטרה חשמלית ואחריה קול גברי. "אחת, שתיים. אחת, שתיים."

בדיקת סאונד.

לפתע היא הרגישה בבית, לגמרי בנוח, ורגליה פשוט נשאו אותה פנימה – ישר לבר הפתוח שהיה סגור לעסקים. למקום שבו הלהקה עשתה חזרה על הבמה. ארבעה בחורים היו שם, לבושים במכנסיים קצרים וחולצות טריקו ולזמר המוביל היה המראה השדוף של כוכב והשיער המשוגע שנלווה לכך. היא נכנסה מאחור ונהנתה מהרוח מהמאווררים, והתבוננה במתופף בקנאה, האצבעות שלה מגרדות.

"אני מצטער, את לא יכולה להישאר כאן. הבר עדיין לא נפתח."

היא גררה את מבטה באי רצון ממערכת התופים אל הגבר שניגש אליה. היא מצמצה. פעם אחת. ועוד פעם. ואז במהירות עוד כמה פעמים כדי שעיניה המטופשות יתמקדו. אלוהים. אז היו גברים כמוהו? הסוג שיגרום לכל אישה בסביבה לעשות תרגילים של רצפת האגן כי הן ידעו שלעמוד בקצב שלו בחדר השינה ידרוש מהן כושר מדהים.

כל גופה של סיינה נדרך – בעיקר רצפת האגן.

עיניים אפורות מתכתיות עם קמצוץ ירוק התבוננו בה. הן היו מוקפות בריסים כהים ומעליהן גבות כהות וחזקות. קומבינציה נהדרת. אבל זה היה פיו שהשפיע עליה במיוחד – אלו היו השפתיים המלאות ביותר והחושניות ביותר שראתה על גבר אי פעם.

היא מצמצה שוב ושברה קשר עין. הסתכלה למטה ובמשך שבריר השנייה הזה עכלה שוב את הופעתו. הוא לבש בנינוחות חסרת מאמץ מכנסי גולשים וחולצת טריקו צמודה. שערו הכהה היה מסופר קצר והסנדלים שלו היו עשויים עור רך למראה. אבל היא התעכבה על הידיים שלו, שנחו על זרועותיו השלובות על חזהו. כפות ידיים גדולות ואצבעות ארוכות – לא תהיה לו בעיה להגיע לשתי אוקטבות על הפסנתר. הציפורניים היו כל כך נקיות שאפשר לחשוב שעברו מניקור מקצועי.

הוא חייב להיות הומו.

היא ראתה את המבט שלו חולף עליה ומתעכב. ראתה את הביקורתיות מתחלפת במשהו אחר. האור הירוק התעצם. סימן למשיכה מינית.

לא הומו.

היא גנבה נשימה ונזכרה במה שהתכוונה לשאול. "אכפת לך אם אצפה למשך זמן מה?" נדמה היה שקולה איבד את כל כוחו. הוא היה זרזיף פתטי של גון הקול הרגיל שלה ובגלל הצורה שהוא הסתכל עליה, היא עומדת לאבד את היכולת לדבר או לחשוב בכלל. וואו, הוא היה לוהט.

הוא נעץ בה מבט, והיא נעצה בו מבט בחזרה, והסתקרנה כשראתה את הירוק מתגבר בעיניו. העמידה שלו, כשזרועותיו שלובות על חזהו, הראתה את רוחב כתפיו והדגישה את צורת המשולש הגברי. החולצה שלו הייתה קצת צפופה עליו, נאבקה להכיל את רוחב העצמות והשרירים. לבסוף הוא פתח את פיו לענות, אבל הזמר הקדים אותו.

"זה בסדר, ריס. היא יכולה להישאר. אתה יכול להביא את המגבר השני?" נדמה שהזמר שכח מהמיקרופון וצעק – התוצאה הייתה כל כך רמה שסיינה קפצה. כך עשה גם הזר הנאה שלצדה.

ריס. הוא הפנה את ראשו אל הבמה, ונראה כאילו זה עתה נזכר היכן הוא. היא ראתה מבט עובר בין כל הגברים, ולא הייתה לה כל בעיה לפרש אותו. זה היה בסדר. היא הייתה בתוך וסביב להקות זמן מספיק כדי לדעת מה הם חשבו. גרופי? לא היום. ובכן, בוודאי לא לגבי מישהו מהמוזיקאים. אבל ריס פועל הבמה שלהם? אלוהים. היא מעולם לא ראתה פועל במה כזה.

היא התבוננה אחריו כשהלך אל מאחורי הבר כדי להביא את הציוד החסר.

הזמר חייך אליה. "בואי שבי ותצפי איזה זמן, אם את רוצה."

היא הצליחה לגרום לפיה היבש לחייך והלכה אל שולחן קרוב לחזית – שולחן עם תצפית טובה אל אחורי הבר. היא התיישבה, מתחה את רגליה והניחה לאוויר להתערבל סביבה, נותנת לגופה מנוחה מהשמש. היא תוכל להצטנן כאן לרגע ולתת לקצב של התופים להרגיע את נשמתה הממורמרת.

שתי דקות מאוחר יותר ריס חזר נושא מארז שחור וגדול. הוא חלף על פניה בדרך להניח אותו על הבמה. הצדיע כביכול לזמר וחזר אל הבר. היא התמקדה בכל תנועה שלו. העיקר שרצתה להצטנן – הלא רק להסתכל עליו הספיק לה כדי להזיע.

מעבר לשולחנות הוא עמד מולה, והיא ראתה אותו מזווית עינה. היא ניסתה להתרכז במוזיקאים אבל לא הצליחה למנוע את המבטים הצדדיים שנעצה באדון המשיכה המוחלטת. הוא אפילו לא ניסה להסתיר את העובדה שהוא מסתכל עליה. הוא עמד כשגבו כנגד הבר, זרועותיו שוב שלובות על חזהו, וצפה בה בעודה צופה בלהקה.

היא  הכריחה  את  עצמה  להתמקד  במוזיקה.  הצליחה  לזמן מה – לפחות עיניה הצליחו. מוחה עדיין עיבד את תווי הפנים הנפלאים שלו. היא קלטה תנועה מזווית עינה ולא הייתה מסוגלת לא להסתכל. הוא הסתובב כדי לשלוח יד מעבר לבר. היא התבוננה בו, ושכחה לגמרי את המוזיקאים כשגופו נמתח. מתחת לחולצת הטריקו שלו הייתה חומה של שרירים. יצור מושלם מבחינה גופנית. סיינה, כמו רוב האנשים, ידעה להעריך יופי. והיופי שלו היה עוצר נשימה.

הוא הסתובב חזרה, בקבוק מים בידו ולכד את מבטה. בחיוך קל ואירוני הוא הרים את הבקבוק לכיוון שלה, ברכה דוממת, והוא לגם.

היא מצאה את עצמה משקפת את פעולת הבליעה שלו, וגרונה היה יבש לגמרי, היא קלטה שהיא צמאה נורא. לא בהכרח למים. לזה שיסתובב אליה וייקח את פיה, וייתן לה בדיוק את מה שהייתה צריכה כרגע. היא נרעדה, החום שלה כמעט קודח. היא זכרה את עצמה והתרכזה מחדש. החיוך הקל, הנטייה של זווית פיו גרמו לה לחשוש. היה ידע בעיניו. מודעות. היא הבינה שהוא ראה בדיוק מה עובר לה בראש ומה היא חשבה. מההבעה שלו ניתן היה להסיק שגם הוא לא חשב שזה רעיון רע.

היא פנתה שוב אל הלהקה והפעם החליטה שהיא לא תסתכל בכלל לכיוונו. לא ייאמן. הבטן שלה התהפכה. היא רצתה אותו. הוא היה בדיוק מה שחיפשה וחשבה שלעולם לא תמצא. גבר שיזכה בתואר הגבר הסקסי ביותר בעולם, ללא מתחרים. גבר שבמבט בלבד אמר לה שהיא יפה.

דיכאון קלקל את ההתרגשות שלה. המבט ישתנה ברגע שהוא יראה – באמת יראה אותה. המשיכה תהפוך לרחמים – ולפחד. סיינה שנאה לראות את הפחד בעיניו של מאהב. זה לא בדיוק גרם לה להרגיש נחשקת. זה לא עזר לה להרגיש נורמלית ולשם שינוי, ורק הפעם, היא רצתה להרגיש נורמלית. וזה החזיר לה את הפנטזיה המטורפת. המקום הראשון ברשימת חוויות החיים שלה. הבוקר, על החוף, היא כתבה את זה ביומן שלה. כרך חמש עשרה, עמוד ראשון. והפעם היא התכוונה לזה – היא התכוונה להגשים לפחות את אחת מהחלטות השנה החדשה שלה. האם היא יכולה לנסות זאת? האם היא יכולה לצאת מזה בשלום?

היא נשפה במאמץ כשאצבעותיה השתעשעו בצווארון הגבוה של חולצת הטריקו שלה. לא היה לה סיכוי. בשום אופן היא לא תצליח. מאהבים מתפשטים. סיינה לא רצתה עירום – לא את העירום שלה, בכל אופן – בגלל שאז הכיף יסתיים והרחמים יתחילו.

היא נעצה מבט זועף במקלות המכים בתוף. התבוננה במכות חסרות הרחמים על העור, וחיפשה את ההשפעה ההיפנוטית. נכשלה. היא שלחה מבט לעבר הבר, לא מסוגלת לעצור את הצורך שלה להתבונן בו לפחות פעם אחת אחרונה.

אכזבה קשה וחריפה הציפה אותה כשראתה שהוא לא היה שם. הוא נעלם.

סוף הפנטזיה.

האגודלים שלה גירדו. לעזאזל, הכול גירד. היא בהתה בבמה, האנרגיה שבתוכה משתוקקת להתפרץ. היא הכירה את הדרך הבטוחה לגרום לעצמה להרגיש טוב יותר – לתופף את הבלוז כפי שעשתה פעמים רבות. היא עמדה והלכה ישר אל קצה הבמה. הזמר עצר והמוזיקאים הפסיקו לנגן.

"אני מצטערת. אני יודעת שזה דבר מוזר לבקש וזה בסדר אם תגידו לא, אבל אכפת לכם לאפשר לי סיבוב על התופים?" לבה פעם מהר והיא התבוננה במתופף כשסיימה את השאלה.

"את מתופפת?"

"בטח. אבל אני בחופשה ולא הייתי ליד מערכת תופים כבר זמן מה ואני באמת רוצה." היא הבזיקה חיוך. קיוותה שהם לא יחשבו שהיא גרופית נואשת. באמת, כל שרצתה היה לתופף.

"לא תזיק לנו הפסקה. קדימה, לכי על זה."

היא הוצפה הנאה. "תודה לך." היא טיפסה על המדרגה התלולה לבמה והלכה אל אחורי הבמה. המתופף מסר לה את המקלות בחיוך. היא הרגישה את משקלם בידיה ואז הציבה אותם על אחד התופים.

היא משכה לאחור את שערה ואספה אותו על קודקודה, מצטערת על אובדן סרט השיער שלה. היא סובבה את המושב כמה פעמים, מנמיכה אותו מעט. הניעה ושחררה את זרועותיה כמה פעמים. הרימה את המקלות, זקפה כתפיים והתיישבה. היא הטתה את ראשה מעט ועשתה את רוטינת החימום שלה. הרגל שלה תופפה כשעבדה על הקצב, מחליקה בקלות לטרנס ומרגישה את גופה מתעורר לחיים. החיוך שלה התפשט איטי ורחב על שפתיה הסגורות. זה היה בדיוק מה שהייתה צריכה. ואז היא נעה, ידיים, רגליים, כל הגוף – נע לחוד, אבל ביחד כדי ליצור רעש רציני.

 

ריס מייטלנד עמד בקצה הרחוק של הבר ונעל את לסתו כדי שלא תצנח על הרצפה. הוא החזיק את זרועותיו לפני גופו כאילו הוא יכול להדוף את פרץ האדרנלין – או המשיכה. הוא היה בטריטוריה לא מוכרת מאז שהבלונדינית נכנסה אל הבר ונעצה בו מבט בעיניים הכחולות הענקיות שלה. המוח שלו לא פעל כמו שצריך מאז. במקום זה, הוא התמלא במחשבה אחת בלבד. להפשיט אותה. כן, תשוקה יוקדת. העניין הוא, הייתה לו תחושה שאולי אותו דבר קרה גם לה. היא המשיכה להציץ לכיוון שלו, וזה בהחלט היה סימן טוב. או זה או שאולי שרידי ארוחת הצהריים שלו נדבקו לו לסנטר – כי היא הקדישה את תשומת לבה לפיו. הוא לקח לגימה של מים כדי לצנן את החום הפנימי שלו, אבל הצורך לזוז נעשה חזק כל כך שהוא יצא מאחורי הבר והלך אחורה כך שיוכל להתבונן בה מאחור, כדי שלא ילקה בהתקף לב. עיניה היו כלי נשק חזק יותר מכל דבר שנתקל בו בעבר.

אז עכשיו הוא עמד, תמונה של רגיעה מוקפדת, ובהה במתוקה השדונית על הבמה. היא נראתה קטנה מאחורי מערכת התופים, אבל הוא ידע מזה שעמד לידה קודם שהיא הייתה בעצם גבוהה למדי. רזה מאוד, כמעט שקופה, ובכל זאת היא השתוללה על התופים בצורה שגרמה לו ולכל זכר אחר בסביבה לעמוד במקום ביראת כבוד. שערה נערם על קודקודה אבל כשנעה הוא התחיל להשתחרר – בהתחלה כמה קווצות ואחר כך כל המסה נפלה על כתפיה ועל גבה, כשהתנועעה על המושב לפי הקצב. שאלוהים ירחם עליו. פניה הסמיקו קלות מהמאמץ. ולא משנה כמה ניסה הוא לא הצליח לקרוע את מבטו מעליה.

הוא הרגיש את הדממה שבבר. ידע שכל האחרים מרותקים לא פחות. הרגיש את הזכר הטריטוריאלי שבתוכו. היא הסתכלה עליו. וברגע ההוא הם החליפו משהו. הכרה – לא בו, בשמו, או במי שהיה, אלא מודעות למשהו בסיסי.

כמו תשוקה. מהרגע שצעדה פנימה עם רגליה הארוכות-ארוכות ורזות שהובלטו על ידי חצאית קטנה וחמודה מאוד. הסנדלים שלה היו פשוט רצועות עור על רגליה. היא הייתה כמו כל צעירה יפה אחרת על החוף ועם זאת הייתה שונה לגמרי. חסר היה בה הביטחון הבוטה. היא נכנסה פנימה, אבל עם איפוק שקט. ואז עיניה הגדולות, כחולות יותר מכל אוקיינוס או שמים, תהו על קנקנו. מתחת להיסוס הוא ראה הבזק של משיכה חזקה – סתירה שגרמה לו, באורח לגמרי לא טיפוסי, לא לדעת איך להתקדם. אבל, אלוהים, כמה הוא רצה להתקדם. ערפל העייפות מהחיים שהיה תלוי עליו בשבועות האחרונים התפוגג באותה שנייה.

טים התגנב אליו בבר. "האם ראית אי פעם משהו כזה?"

ריס הניד בראשו, לא סומך על קולו.

"זה הדבר הכי לוהט שראיתי אי פעם על שתי רגליים. לא ייאמן." אפילו טים ידע להפסיק לדבר וליהנות מהנוף.

אחרי כמה דקות – הם כולם היו שמחים לצפות בה שעות – היא הפסיקה. ישבה לרגע ללא תנועה על השרפרף, ראשה מורכן. ריס יכול היה לראות שהיא מתנשפת במהירות.

היא קמה ומסרה את מקלות התיפוף בחזרה לגרג, המתופף. "תודה, הייתי צריכה את זה."

"בכל זמן," גרג כמעט נפל על המערכת כדי לקחת את המקלות, כל תשומת לבו הייתה ממוקדת בה ולא במכשולים שבדרך.

טים ניגש אל הבמה והרים את מבטו אל קדמת הבמה שם עמדה עכשיו. "אני טים. את חייבת לבוא לראות אותנו הלילה. בתור תשלום, את יודעת."

"בטח." היא חייכה וקפצה מהבמה. ריס כיווץ את אגרופיו עוד יותר למראה רגליה בפעולה. "אני באמת מעריכה את זה, חבר'ה. אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו."

היא בטח ידעה שהם כולם צפו בה, לשונותיהם ממש השתלשלו מפיהם כמו כלבים מוכי כלבת. אבל היא הלכה באגביות כאילו לא הייתה לה דאגה בעולם, כאילו איש לא מסתכל, ובוודאי לא חמישה גברים מגודלים וחמי דם.

היא הרגישה הרבה יותר טוב. הדם של ריס פעם בגופו בקצב עוד יותר מהיר מזה שתופפה. הוא הרגיש חי יותר מכפי שהרגיש מזה חודשים – כן, גם הוא הרגיש יותר טוב. והוא ידע מה יגרום לו להרגיש נהדר.

עבר כל כך הרבה זמן.

הוא עקב אחרי התקדמותה בחדר. היא הסתכלה למטה ולפניה, ונדמה ששכחה מהלהקה שעל הבמה מאחוריה. התעלמה בקרירות מארבע זוגות העיניים שהתמקדו בגבה. ואז היא הפנתה את ראשה בדיוק כשעברה לידו, היכן שעמד ונשען על הבר.

חמישה שולחנות עמדו ביניהם כשהלכה דרך המעבר המרכזי, אבל הם היו יכולים להיות במרחק של מילימטר בלבד, זו הייתה הבהירות שבה ראה את עיניה, כמעט חש באינטנסיביות דמוית הלייזר. היא לא חייכה כשהתבוננה בו – סריקה קטלנית אחת. גם הוא לא חייך, בעצם לא הזיז שריר – לא היה מסוגל.

תקשורת לא מילולית. קשר שאי אפשר לעצור. התשוקה הזו שוב. כל גיד ושריר בגופו נדרך עד כאב, גופו רצה שינקוט פעולה – ישלח יד ויחטוף. בשלוש אחר הצהרים כשקבוצה של חבריו מסתכלת?

ואז היא הסיטה את מבטה ויצאה מהבר. ריס החזיר את תשומת לבו ללהקה. נזכר לבסוף לנשום.

"לעזאזל, זו הייתה חתיכת פרגית," טים קרא אל ריס. "נעצה בך את המבט."

ריס נשאר נעול בעמידה כנגד הבר והצליח למשוך בכתפיו פעם נוספת. כן. המבט. הוא עדיין היה בהתאוששות. עיניה רדפו אותו. הכחול העמוק הזה נקב אותו והמסר שוב עבר. זה היה ממגנט. ריס לא היה זר למבט – זה שאישה העניקה לגבר שהבחינה בו והייתה מעוניינת. חשבה שאולי הוא והיא היו אפשרות.

אולי אפשרות?

ודאות מוחלטת, מבחינתו. כרגע הוא רצה אותה כפי שמעולם קודם לא רצה אישה. באינטנסיביות, במידיות, חד-משמעית. הוא רצה להושיט יד אליה, לכרוך אותה סביב גופו ולעשות אותה שלו. כיבוש הדחף הזה גרם לגופו לכאוב.

בסידני היה עודף של נשים יפות וזוהרות וריס היה בקשרים קרובים עם חלק מהן. אבל לפתע בחורה צנומה בחולצת טריקו וחצאית פשוטה גרמה לו להיות כמעט קטטוני מרוב תשוקה.

"ברגע שהיא תגלה מי אתה, היא שלך," טים אמר, אומד את המצב.

ריס הקדיר פנים. לא נכון. היא לא ידעה מי הוא היה. והוא לא רצה שהיא תגלה. לא רצה לראות את המשיכה הגופנית הגולמית מתחלפת במשיכה למשהו אחר – כמו למשל, לדולרים. הוא רצה לבדוק את התשוקה בלי העיכובים והסיבוכים שבאו ביחד עם היסטוריה ודעות קדומות וציפיות מוקדמות.

היא הייתה זרה. היה לה מבטא של ניו זילנד. היא לבשה בגדים של תרמילאית. קיווית בחופשה. גם הוא היה מחוץ לסביבה הטבעית שלו – זה היה חלק של העיר שאליו כמעט לא הגיע. זה היה כמעט כמו להיות בארץ זרה, שבה, למרבה המזל, הוא לא היה מוכר. עד עכשיו האינטראקציה ביניהם הייתה פחות או יותר לוח נקי. הוא לא צריך שהלוח הזה יתמלא. מה שרצה היה גופני – גופו חיפש חיבור עם שלה ומהשנייה שראה אותה. גם היא הרגישה את המשיכה והוא בהחלט לא מתכוון לעזוב את הבר הזה שוב עד שתחזור לכאן.

בקרוב…

X