מחצית מול מחצית | לרכישה באינדיבוק
מחצית מול מחצית

מחצית מול מחצית

שנת הוצאה: 05/2015
מס' עמודים: 584
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 88.2
"נכס שאין רב ממנו באוצרות הזמן הזה" – כך תיאר נתן אלתרמן את שיריה שליוכבד בת-מרים (1980-1901). למשה שמיר היא הייתה "המלכה", לאבות ישורון וחיים גורי – "הגבירה", משוררת חזיונית ופורצת דרך, נערצה על בני דורה המשוררים ועל אישי ציבור. לאחר נפילת בנה נחום-זוּזיק הזז בקרבות על ירושלים במלחמת תש"ח, נדרה נדר של שתיקה, חדלה לפרסם, לבשה שחורים והפכה איקונה של שכול. 

בספר זה כונסו לראשונה כל שיריה: הקבצים שפרסמה בחייה לצד שירים שפרסמה בצעירותה בברית המועצות לאחר מהפכת אוקטובר בכתבי העת המרכזיים של התקופה, ושירים שפורסמו בעיתונות בארץ ולא קובצו.  

הכרך מלוּוה בשלושה מדורים השופכים אור על יצירתה ועל חייה: רשימות שיריות פרי-עטה; שירי מחווה ושירי מכתב אליה ועליה שכתבו רחל, נתן אלתרמן, אבות ישורון, אבא קובנר, תרצה אתר ואחרים; ומסה מקיפה מאת פרופ' רות קרטוּן-בלום.  
עורך משנה: גדעון טיקוצקי

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מחצית מול מחצית”

אֶת־הַמֶּרְחָק, שֶׁנָּח
בֵּינִי וּבֵינְךָ – 
אֶעֱבֹר כֻּלּוֹ
וּלְפָנֶיךָ אָבוֹא.
אֶת־כֻּלּוֹ, הַכָּחֹל,
אֶכְבֹּש,
כִּנְשִׁימָה אֶבְלָעֵהוּ,
וְאָבוֹא
לֵאמֹר דְּבַר־מָה לְךָ.
מָה אֹמַר?
וְאִם אֹמַר? – – – 
וּכְשֶׁאֹמַר
וְאֶפְנֶה לָלֶכֶת,
יִסָּגְרוּ מֶרְחָבַי, כִּכְנָפַיִם שֶׁנֶּאֶסְפוּ,
וְרַק שְׁבִיל צַר יִתְפַּתֵּל,
כְּמוֹ נֶעְלָם
שֶׁנִּגְלָה לְפָנַי,
וּלְרַגְלַי מְפֻיָּס יָנוּחַ.
אֶת שְׁבִילִי זֶה
בַּעֲלֵי אֱלוּל אֲרַפֵּד,
וּבֵין שְׂדֵרוֹת לִבְנִים, עַל אָשְׁרָם אֲבֵלִים,
חוֹטֵאת וְשַׁחָה אָשׁוּב לְבַדִּי.

 

 

יוכבד בת מרים (1980-1901)

נולדה ברוסיה הלבנה, בעיר קפליץ; "העיר הכי יפה בעולם", נהגה לומר. אביה היה יערן. האם מרייסה, נפחדת מהפלה קודמת, נדרה נדר כשיוכבד נולדה שלעולם לא תנשק אותה כסגולה נגד עין הרע. מהבית נקראה זֶלזְניאק, ובגיל שבע-עשרה החליפה את שמה. ראתה עצמה כבת של מרים המקראית, אחות משה, המשוררת הראשונה בישראל.

למדה בקורסים פדגוגיים בחרקוב וכן באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

 

הייתה נשואה למשורר שמעון הבונה. בעלה הוגלה לסיביר בימי סטאלין ומת שם (1937). גידלה בן ובת ללא נישואים מגברים שונים. הבן זוזיק, בנו של חיים הזז, נפל במלחמת השחרור, ובת-מרים גזרה על עצמה שתיקה. עשרים ושלוש שנים לאחר מכן לבשה רק שחורים וצמה פעמיים בשבוע. בת-מרים נהגה לפנות לבני אדם רק בדיבור בגוף שלישי.

שיריה הראשונים נדפסו ב-1923 ב"התקופה". עברה לצרפת ומ-1928 בארץ. קובץ שיריה הראשון מרחוק ראה אור (1932) בתל אביב.

 

בביתה ברחוב דיזנגוף בתל אביב נפגשו המשוררים שלונסקי, אלתרמן, זוסמן, אבות ישורון, רטוש, אליעז, חלפי, לאה גולדברג, חיים גורי. הייתה מיודדת עם המשוררת רחל. ובתה מרייסה (כשם סבתה) זכתה שהמשורר טשרניחובסקי יהיה הביבי-סיטר שלה.

 

אלתרמן, שאהב והעריך אותה, אמר עם צאת ספרה שירים (1963): "כמתוך סער פתאומי ורצוף של שירה אתה יוצא מאצל הספר הזה. אתה חש כי משהו פשוט מאוד ונדיר מאוד התחולל זה עתה סביבך… אתה נושא עינייך ורואה את נופי שירתנו כולה זעים למשבה של רוח חיה ומפעמת זו… זה אחד המגעים הגדולים והעזים שידע הכינור העברי".

המשורר חיים גורי נזכר: "פעם דיברה נפלאות באור הארץ-ישראלי, באור האכזר שאינו מאפשר שום שקר שהוא". וגורי מוסיף: "אם כיניתיה 'גבירה' – האם שגיתי? האם הגזמתי? היא זכורה לי כזאת, משוררת וגבירה. היא נמדדת באבן הבוחן של האצולה האמתית: הכוח לסגנן את התשוקות והכאב, לעמוד בציווי החובה והאחריות כלפי המילים העבריות".

זכתה בפרס ביאליק (תשכ"ח).

X