מחוברת אליך- הספר השלישי בסדרת “קרוספייר“ | לרכישה באינדיבוק
מחוברת אליך

מחוברת אליך

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 352
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 67

מחוברת אליך- הספר השלישי בסדרת "קרוספייר" מאת סילביה דיי

מחברת רבי-המכר "חשופה לעיניך" ו"משתקפת בך"

 

מקום ראשון ברשימת רבי המכר של "ניו-יורק טיימס"

 

"מרגע שפגשתי את גידאון קרוס בפעם הראשונה, ראיתי בו משהו שנזקקתי לו. משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו. ראיתי גם את הנשמה המסוכנת והפגועה שבפנים – נשמה הדומה כל-כך לשלי. נמשכתי אליה. הייתי זקוקה לו כמו שהייתי זקוקה ללבי הפועם.

 

"איש אינו יודע עד כמה הוא סיכן את עצמו למעני. עד כמה הייתי נתונה בסכנה, או עד כמה אפל ונואש היה הצל של עברנו.

 

"בסבך הסודות שלנו ניסינו לקרוא תיגר כנגד כל הסיכויים. פעלנו על פי החוקים שלנו ונכנענו לחלוטין לעוצמתה המהממת של השליטה."
"חוויית קריאה לוהטת, שתגרום לכם לדפדף בספר כאחוזי תזזית."   "גלמור"

 

"...ספר טעון עד הקצה שהקריאה בו זורמת ועושה את העבודה נאמנה…"   "קירקוס רוויו"

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    שלום חברים יקרים,
    האם אין עדיין לרכישה את החדש(4 במספר) של סילביה דיי ?

    • :

      היי,
      הספר זמין מהיום לרכישה באתר 🙂

הוסף חוות דעת

בקרוב…

1

המוניות בניו־יורק הן משהו מיוחד במינו. הנהגים אינם חוששים מדבר, והם ממהרים ומסתחררים להם ברחובות העיר הפקוקים בשלווה לא טבעית. כדי לשמור את שפיותי, למדתי להתמקד במסך הסמארטפון שלי במקום במכוניות השועטות במרחק סנטימטרים ממני. בכל פעם שעשיתי טעות והסתכלתי על הכביש, מצאתי את עצמי שולחת את הרגל מטה לכיוון רצפת המכונית, כי גופי ביקש אינסטינקטיבית ללחוץ על הבלמים.

אבל לשם שינוי לא הייתי זקוקה לשום הסחות דעת. הייתי דביקה מרוב זיעה אחרי שיעור אינטנסיבי בקרב מגע, ומוחי הסתחרר במחשבות על מה שעשה האיש שאני אוהבת.

גידאון קרוס. רק המחשבה על שמו שילחה בגופי התשוש גל לוהט של געגועים. מרגע שראיתי אותו בפעם הראשונה – ראיתי את המעטפת החיצונית המהממת להפליא שלו וראיתי את האיש האפל והמסוכן שבפנים – הרגשתי משיכה שמעוצמתה היה ברור שהוא החצי השני שלי. הייתי זקוקה לו כמו שהייתי זקוקה ללבי הפועם, והוא הציב את עצמו בסכנה גדולה, סיכן הכול – רק למעני.

צפצוף של צופר החזיר אותי להווה.

מבעד לחלון המונית ראיתי את חיוך מיליון הדולר של השותף שלי לדירה קורן לעברי משלט פרסומת שהודבק על צד אוטובוס. השפתיים של קארי טיילור התעקלו בחיוך מזמין וגופו הגבוה והרזה חסם את הצומת. נהג המונית לא חדל לצפצף, כאילו זה מה שיעזור לו לפנות את הדרך.

אין סיכוי. קארי לא הלך לשום מקום וגם לא אני. הוא שכב יחף על צדו, בחזה חשוף, וכפתור מכנסי הג'ינס שלו פתוח וחושף הן את שולי תחתוניו והן את הקווים החלקים של שרירי הבטן המפותחים שלו. שערו החום־כהה היה פרוע וסקסי ועיני האזמרגד שלו נצצו בשובבות.

פתאום קלטתי שאצטרך לשמור סוד נורא מפני החבר הכי טוב שלי.

קארי היה אבן היסוד שלי, קול התבונה שלי, הכתף שהכי אהבתי לבכות עליה – ולמעשה היה בשבילי אח בכל המובנים החשובים. שנאתי את המחשבה שאצטרך להסתיר ממנו את מה שגידאון עשה למעני.

רציתי נואשות לדבר על זה, להיעזר במישהו כדי לעבד הכול במוחי, אבל ידעתי שלעולם לא אוכל לספר על כך לאיש. אפילו המטפל שלנו עלול להיאלץ לדווח על כך, מסיבות של אתיקה ושל חוק.

שוטר תנועה מגודל ולבוש אפוד זוהר צץ מאי־שם ובידו העטויה כפפה לבנה ובשריקה רמה והחלטית, אותת לנהג שיפנה לנתיב המיועד לו. הוא סימן לנו לחצות את הצומת בדיוק לפני שהתחלף הרמזור. נשענתי לאחור, כרכתי את זרועותי סביב מותני והתנודדתי קדימה ואחורה.

הנסיעה מהפנטהאוז של גידאון בשדרה החמישית עד לדירה שלי באפּר וסט סייד היתה נסיעה קצרה, אבל איכשהו הרגשתי שהיא נמשכת כמו נצח. המידע שסיפקה לי הבלשית שֶלי גרייבס ממשטרת ניו־יורק רק כמה שעות לפני כן שינה את חיי.

היא גם אילצה אותי לנטוש את האדם היחיד שהייתי זקוקה לשהות במחציתו.

השארתי את גידאון לבד כי לא יכולתי לבטוח במניעים של גרייבס. לא יכולתי להסתכן באפשרות שהיא שיתפה אותי בחשדותיה רק כדי לראות אם ארוץ אליו ואוכיח שהפרידה שלו ממני היתה שקר מתוזמר היטב.

אלוהים. געש הרגשות שחלף בי האיץ את הלמות הלב שלי. גידאון היה זקוק לי עכשיו – בדיוק כפי שהייתי אני זקוקה לו, ואולי יותר – ואני נטשתי אותו.

הייאוש שניכר בעיניו כשדלתות המעלית הפרטית שלו הפרידו בינינו קרע אותי מבפנים.

גידאון.

המונית פנתה ונעצרה מול בניין הדירות שלי. שוער הלילה פתח את דלת המכונית לפני שהספקתי להגיד לנהג שיסתובב וייקח אותי בחזרה, ואוויר אוגוסט הדָביק חדר פנימה ופוגג מיד את האוויר הממוזג שבפנים.

"ערב טוב, מיס טְרֶמֶל." השוער ליווה את ברכתו בנגיעה קלה של אצבעותיו בשולי כובעו, וחיכה בסבלנות בזמן ששילמתי לנהג בכרטיס אשראי. כשגמרתי להסדיר את התשלום, קיבלתי את ידו המושטת ויצאתי מהמונית, וראיתי את מבטו נשלח בדיסקרטיות לעבר פני שטופות הדמעות.

חייכתי כאילו העולם יפה ומושלם ומיהרתי אל הלובי ומשם ישר למעלית, ונופפתי קצרות אל השומר שליד דלפק הקבלה.

"אווה!"

סובבתי את ראשי וגיליתי בּרוּנֶטית מהודרת בתלבושת אופנתית של חצאית וחולצה קמה על רגליה באזור הישיבה בלובי. שׂערה הכהה גלש בגלים עבותים סביב כתפיה, וחיוכה התהדר בשפתיים מלאות שהיו צבועות בגלוס ורוד. קימטתי את מצחי כי לא זיהיתי אותה.

X