מה אהבתי | לרכישה באינדיבוק
מה אהבתי

מה אהבתי

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 82
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25

כבר עשר שנים שאני מאוהב בתורה, במילים שבה, בסיפורים שבה, ברגעיה היפים והעלובים, בתיאוריה הקסומים, ביכולת שלה להיות תלושה ומופקעת, ורלוונטית ואישית – בו בזמן.

 

כבר עשר שנים שאני לומד תורה, לבד, מול הטקסט החם, מתוך אהבה גדולה וצמא גדול לדבר מה שאני מתקשה להגדירו. כבר עשר שנים שאני רושם בחומש הקטן והמקושקש שלי כל רעיון שריגש אותי, כל חידוש שנגע בי, כל מילה שחידשה בי משהו, כל דבר שיש בו ממש.

 

בשנה האחרונה הקפדתי לכתוב בכל יום שישי פוסט קצר על פרשת השבוע. השתדלתי לחדש ולהתחדש, לדייק ולהתדייק, לקרוא את הפרשה מחדש, ולא להשתמש ברעיונות שכבר שמעתי. הקדשתי שעות ארוכות כדי לנסח את הפוסטים הללו כמו שצריך, בצורה קלילה, מדוייקת ונקיה, שלא תכביד, ושתשאיר טעם של עוד.

 

והנה הם כאן, לפניכם – פוסטים קצרצרים ואישיים, שמחפשים נקודות ממשק בין הטקסט המקראי, הקדום והפומפוזי, לבין הכאן והעכשיו שבו אני נתון. פוסטים שהם מפגש, ישיר וכן ככל האפשר, בין קורא מאוהב לבין טקסט מופלא ומעורר השראה. פוסטים אינטימיים, חמצמצים, מלוחים ומתוקים, שאולי יעוררו גם בכם את המאנצ' האדיר שיש בי לספר הספרים.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מה אהבתי”

בקרוב…

70 מלים על פרשת בראשית

 

את אלהים של סיפור הבריאה אני מדמיין כמו ילד קטן שנפעם ממעשה ידיו. ביטויי הפליאה שחוזרים שוב ושוב בפרק – "ויהי אור!" )אשכרה!(, "וירא אלהים כי טוב!" )יא אללה!( מתארים את האל כשותף פעיל ונרגש בבריאת העולם, ולא כמנהל כל יכול ונינוח שמביט ממרחק על העבודה המתבצעת. העולם הזה שאני חי בו, לפחות על פי פרשת בראשית, נברא בעיניים בורקות של אל מבולבל ונפעם, )שלא פעם ולא פעמיים "מפשל" וחורג מתכנית הבנייה המקורית – ועדיין שמח מאוד בחלקו(, ואיזה סבבה לחיות בעולם כזה.

 

90  מילים על פרשת נח

 

מיד עם צאתו מן התיבה – ממהר נח להקריב ממעט בעלי החיים

שברשותו קרבן לאלהים. האל, מריח את ריח הניחוח ומיד נודר נדר – "לא

אוסיף לקלל עוד את האדמה". וזה מוזר. למה דווקא ריח הבשר הצלוי

הוא זה שמרגיע את אלהים.

כשהייתי ילד ממושקף ולא מקובל, בשכונת גילה, באלף תשע מאות תשעים

וחמש, אמא שלי אמרה לי – פשוט תהיה נחמד לשמנמנים שמציקים לך –

והם יניחו לך, זה מה שישבור אותם. וזה עבד. תמיד.

וככה אני קורא את הקרבן של נח – כ'מתנה' נחמדה, מרירה וחצי צינית

שמעניק השורד האחרון לאל שהחריב את העולם, 'מתנה' בדמות חיה

שחוטה, שממשיכה את שרשרת המוות שהתחילה במבול, 'מתנה' שמצליחה

להמם ולטשטש את האל האכזר, שנשבע מתוך רגע של בלבול – לא למחות

אותנו שוב.

 

יאיר אגמון (יליד 1987) הוא סופר ישראלי. אגמון נולד בירושלים. למד בתיכון הימלפרב ובישיבת מעלה גלבוע. שרת בצה"ל כקצין בגדוד גרניט של חטיבת הנח"ל.

ב-2009, במהלך שרותו הצבאי, יצא לאור בהוצאת ראובן מס ספרו הראשון – חפ"ש: מחשבות צבאיות ומחויכות על פרשיות השבוע והמועדים. הספר מבוסס על שיעורים בפרשת השבוע שאגמון העביר לחייליו כמפקד כיתה, ומטרתו "ליצור גשר בין חיי היום-יום של החייל הקרבי לבין התורה".

סיפור קצר של אגמון, ונפש יהונתן נקשרה, הומלץ בידי השופטים הסיפור הקצר של ה"ארץ" לשנת 2011.

ב-2012 יצא לאור, בהוצאת זמורה ביתן ובעריכת עלמה כהן-ורדי, הרומן עם הארץ – סיפור מסע. הספר מתאר מפגשים עם דמויות שונות מן החברה הישראלית, חלקו בדיוני וחלקו מבוסס על אירועים שקרו לאגמון. הספר כתוב בגוף ראשון, שמו של המספר הוא "יאיר אגמון", וכמו אגמון עצמו הוא קצין משוחרר דתי.

בשנת 2014  יצא לאור, בהוצאת זמורה ביתן, ספר הפרוזה השני של אגמון, יאיר ויהונתן.

הוא נשוי לשירה ומתגורר בתל אביב.

 

 

*מתוך ויקיפדיה

X