מדוע האהבה כואבת | לרכישה באינדיבוק
מדוע האהבה כואבת

מדוע האהבה כואבת

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 316
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 68

מעטים האנשים שלא חוו את הייסורים הכרוכים במערכות יחסים אינטימיות. לייסורים אלה צורות רבות: אנחנו אוהבים גבר או אישה שלא מוכנים להתחייב לנו, לבנו נשבר כאשר אהובנו או אהובתנו עוזבים אותנו, אנחנו שקועים בחיפושים סיזיפיים באינטרנט, חוזרים גלמודים מברים, ממסיבות או מפגישות עיוורות, משתעממים במערכת יחסים הרחוקה כל כך מציפיותינו.

בספרה החדש והנועז, מדוע האהבה כואבת, מנסה פרופסור אווה אילוז, מבכירי הסוציולוגים בעולם, לבחון את החוויות האלה, הפרטיות לכאורה, באמצעות התבוננות ביקורתית בדרכים שבהן מיוצרת, נכתבת, משווקת ונחווית האהבה בימינו. לטענת אילוז, הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה הפופולרית הפליאו לשכנע אותנו שיחידים נושאים באחריות לאומללות חייהם הרומנטיים והארוטיים. ואילו מטרתו של הספר הזה היא לשנות את זווית הניתוח של הבעיה במערכות יחסים בימינו ולהסביר כי לא ילדות לקויה היא הבעיה אלא הכוחות המוסדיים שמעצבים את האופן שבו אנחנו אוהבים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מדוע האהבה כואבת”

בקרוב…

מתוך המבוא:  אהבה אומללה

אנקת גבהים” ‏(1847‏) משתייך למסורת ספרותית ארוכה המציגה את האהבה כרגש מכאיב ומייסר. הית’קליף וקתרין, שתי הדמויות הראשיות ברומן, גדלים יחד ומפתחים זה כלפי זה רגשות אהבה עזים, אבל קתרין מחליטה להתחתן עם אדגר לינטון, זיווג ראוי יותר מבחינת המעמד החברתי. הית’קליף חש מושפל כשהוא שומע במקרה את קתרין אומרת שנישואים עמו יהיו פחיתות כבוד בשבילה – ובורח. קתרין מחפשת אותו בשדות, וכשאינה מוצאת אותו נתקפת מחלה וכמעט מתה.

ברוח אירונית הרבה יותר מתאר הרומן “מאדאם בובארי” ‏(1856‏) את נישואיה נטולי האושר של אשה רומנטית עם רופא כפרי טוב לב אך בינוני, שאין בכוחו להגשים את הפנטזיות הרומנטיות נוטפות הקיטש של אשתו ואת חלומותיה החברתיים. הדמות הראשית, שהרומן נקרא על שמה, סבורה שמצאה את הגיבור שעליו קראה וחלמה פעמים כה רבות בדמותו של רודולף בולנז’ה, בעל אחוזה אלגנטי ומרשים. אחרי פרשת אהבים שנמשכת שלוש שנים הם מחליטים לברוח יחד. ביום הגורלי מקבלת אמה מכתב מרודולף, ובו הוא מפר את הבטחתו. כאן מוותר המספר על האירוניה הרגילה שלו בתיאור הרגשות הרומנטיים של הגיבורה, ובמקום זה מתאר את סבלה בחמלה:

היא נשענה על מסגרת הצוהר וקראה שוב את המכתב, תוך כדי גיחוכים של חמה. ואולם ככל שניסתה למקד בו את תשומה לבה, כן נעשו מחשבותיה מבולבלות יותר. בעיני רוחה ראתה אותו שוב, שמעה את קולו, כרכה את זרועותיה סביבו; ודפיקות לבה, שהלמו מתחת לחזה כנגיחות איל עזות, הואצו והלכו, וקצבן פרוע. היא הביטה על סביבותיה, מייחלת שהאדמה תפצה פיה ותבלע אותה. מדוע לא תשים קץ לכול? מי עוצר בעדה? בת חורין היא. והיא פסעה לפנים, הביטה על אבני המרצפת ואמרה לנפשה:
קדימה! קדימה!

על פי אמות המידה שלנו הסבל של קתרין ושל אֶמה נראה קיצוני, ובכל זאת הוא מובן לנו. אבל, כפי שאבקש להראות בספר הזה, הייסורים הרומנטיים שחוו שתי הנשים האלה שינו את תוכנם, את צבעם ואת מרקמם. ראשית, הניגוד בין החברה לאהבה, שאותו מגלמות שתיהן בסבלן, לא ממש תקף בחברות מודרניות. למעשה, מעטים הם המכשולים הכלכליים או האיסורים הנורמטיביים שהיו מונעים בימינו מקתרין או מאמה לבחור באהבתן ורק בה. אדרבה, המעשה הראוי בעינינו הוא להישמע לצו הלב ולא לצווים של החוג החברתי שלנו. שנית, סוללת מומחים היתה כנראה נחלצת כיום לעזרת קתרין ההססנית ולהצלת נישואיה חסרי הלהט של אמה: ייעוץ פסיכולוגי, טיפול זוגי, עורכי דין לענייני גירושים ומומחים לגישור, כולם מנכסים בהמוניהם את ההתחבטויות הפרטיות של כלות מיועדות או של רעיות משועממות ומכריעים בהן. גם ללא עזרת מומחים ‏(או במקביל לעזרה כזאת‏) היו קתרין ואמה המודרניות מגלות את סוד אהבתן לאחרים, קרוב לוודאי לחברותיהן, או לכל הפחות לחברים אלמוניים ומזדמנים באינטרנט, וכך מקִלות במידה ניכרת את הבדידות המעיקה של תשוקתן. בין התשוקה לייאוש היה זורם שטף אדיר של מילים, של ניתוחים עצמיים ושל עצות ידידים או מומחים. קתרין ואמה בנות זמננו היו מבלות שעות רבות במחשבה ובדיבור על כאביהן, ומן הסתם היו מוצאות את סיבותיו בחסכי הילדות שלהן ‏(או של מאהביהן‏). הן היו חשות התרוממות רוח, לא בגלל חוויית הצער אלא דווקא בגלל ההתגברות עליו, באמצעות שלל טכניקות לריפוי עצמי. הכאב הרומנטי המודרני מייצר ביאורים ופירושים אינסופיים כמעט, שמטרתם להבין את הסיבות לכאב ולחסל אותן. מוות, התאבדות ובריחה למנזר כבר אינם חלק מהרפרטואר התרבותי שלנו. לא משתמע מכך, כמובן, שאנחנו, הפוסט־מודרנים או המודרנים המאוחרים, איננו יודעים דבר או שניים על ייסורי האהבה. למעשה ייתכן שאנחנו יודעים עליהם יותר מקודמינו. אבל ברור שהארגון החברתי של הכאב הרומנטי עבר תמורה עמוקה. עניינו של הספר הזה הוא הבנת טיבה של התמורה הזאת מתוך בחינת שינויים שחלו בשלושה היבטים נפרדים ומכריעים של העצמי: הרצון ‏(כיצד אנחנו רוצים משהו‏), ההכרה ‏(מה קובע לעניין תחושת הערך שלנו‏) והתשוקה ‏(לְמה אנחנו משתוקקים וכיצד אנחנו משתוקקים אליו‏.)

למעשה, מעטים האנשים בימינו שנחסכו מהם הייסורים הכרוכים במערכות יחסים אינטימיות. הייסורים האלה לובשים צורות מצורות שונות: יש המנשקים צפרדעים רבות מדי בדרך אל נסיך או נסיכת החלומות; יש השקועים בחיפושים סיזיפיים באינטרנט; יש החוזרים גלמודים מבר, ממסיבה או מפגישה עיוורת. גם כאשר נוצרת כבר מערכת יחסים, הייסורים לא מתפוגגים, ובני הזוג עשויים לחוש בתוכה שעמום, חרדה או כעס; להתווכח ולהסתכסך קשות; או לסבול לבסוף מהבלבול, מהספקות העצמיים ומהדיכאון הכרוכים בפרידה או בגירושים. אלה רק כמה מהדרכים שבהן מתגלה חיפוש אהבה כחוויה קשה ומייסרת שנחסכה רק מגברים ונשים מעטים בעידן המודרני. אילו היתה הסוציולוגית יכולה לשמוע את קולותיהם של גברים ונשים שמחפשים אהבה, היא היתה שומעת סדרה ארוכה וקולנית של אנקות ואנחות.

למרות האופי הנפוץ, הקולקטיבי כמעט, של החוויות האלה, התרבות שלנו מתעקשת לטעון שהן תוצאה של נפש פגומה או לא בשלה די הצורך. סדנאות וספרי עזרה עצמית לאינספור מתיימרים לעזור לנו לנהל טוב יותר את חיינו הרומנטיים ולעשות אותנו ערים יותר לדרכים הלא מודעות שבהן אנחנו מתכננים את תבוסותינו. התרבות הפרוידיאנית שאנחנו ספוגים בה העלתה את הטענה המשכנעת שלפיה מוטב להסביר את המשיכה המינית בחוויות העבר שלנו, וכי ההעדפות בתחום האהבה נוצרות בשנות החיים הראשונות של הילד, ביחסים בינו לבין הוריו. הקביעה הפרוידיאנית, שהמשפחה היא שמעצבת את הדפוס של מסלול החיים הארוטי, היא לדעת רבים ההסבר העיקרי לשאלה מדוע וכיצד איננו מצליחים למצוא או לקיים אהבה. בלי להירתע מהיעדר לכידות, התרבות הפרוידיאנית גם מוסיפה וטוענת שבן או בת הזוג שלנו – אם מנוגדים להורינו ואם דומים להם – משקפים באופן ישיר את חוויות הילדות שלנו, והחוויות האלה עצמן הן המפתח לפשרו של גורלנו הרומנטי. ברעיון החזרה הכפייתית צעד פרויד צעד אחד רחוק יותר וטען שחוויות מוקדמות של אובדן, עם כל הכאב הכרוך בהן, משוחזרות במשך חיינו הבוגרים, ובדרך הזאת אנחנו רוכשים שליטה עליהן. לרעיון הזה נודעה השפעה עצומה על ההשקפה הכללית על האומללות הרומנטית והטיפול בה, ומשתמע ממנו שהאומללות הזאת היא ממד מועיל בתהליך ההבשלה. זאת ועוד: על פי התרבות הפרוידיאנית, ככלל, האומללות הרומנטית היא בלתי נמנעת ומקורה בעצמי.

הפסיכולוגיה הקלינית מילאה תפקיד מרכזי במיוחד בהעלאת הרעיון ‏(ובהכשרתו המדעית‏) שלפיו יש להסביר את האהבה ואת כישלונותיה בהיסטוריה הנפשית של היחיד, ומכאן שהם נתונים בשליטתו. אם כי במקורו נועד מושג הלא מודע הפרוידיאני לפורר מושגים מסורתיים של אחריות העושה, בפועל מילאה הפסיכולוגיה תפקיד מכריע בהעברת התחום הרומנטי והארוטי אל אחריותו הפרטית של היחיד. בין שהיתה זו כוונתן של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה ובין שלא, הן סיפקו אוסף אדיר של טכניקות שנועדו להפוך אותנו – גם אם ברוב להג ודברים – לאחראים הבלתי נמנעים לאומללות הרומנטית שלנו. הרעיון שלפיו האומללות הרומנטית מקורה בעצמי נחל הצלחה מופלאה במרוצת המאה ה–20, אולי משום שבו בזמן הציעה הפסיכולוגיה את ההבטחה המנחמת להפיכותו של המצב. חוויות אהבה כאובות היו מנוע רב־עוצמה שהפעיל אנשי מקצוע רבים ‏(פסיכואנליטיקאים, פסיכולוגים ומטפלים מכל סוג‏), מוציאים לאור, תוכניות טלוויזיה וענפי מדיה רבים נוספים. תעשיית העזרה העצמית, שזכתה להצלחה מסחררת, התאפשרה על רקע האמונה המושרשת שאומללותנו תפורה לפי מידת ההיסטוריה הנפשית שלנו, שלדיבור וליֶדע עצמי יש סגולות מרפאות, ושזיהוי דפוסי האומללות שלנו ומקורותיה עוזר לנו להתגבר עליה. ייסורי האהבה מפנים עתה אל העצמי בלבד, אל ההיסטוריה הפרטית שלו ואל יכולתו לעצב את עצמו.

דווקא משום שאנחנו חיים בעידן שבו רעיון האחריות האישית מושל בכיפה, עדיין לא נס לחה של הסוציולוגיה. כשם שבסוף המאה ה–19 היה קיצוני לטעון שהעוני אינו תוצאה של מוסר מפוקפק או של אופי חלש אלא של ניצול כלכלי שיטתי, כך היום יש צורך דחוף לטעון שהכישלונות בחיינו הפרטיים אינם תוצאה של חולשות נפש, וכי מערכים מוסדיים הם שמעצבים את הגחמות והאומללויות בחיינו הרגשיים. תכליתו של הספר הזה היא אפוא לערוך שינוי מקיף בזווית הניתוח של הבעיות המאפיינות מערכות יחסים בימינו. הבעיה אינה ילדות לקויה, גם לא נפש שאינה מודעת לעצמה די הצורך, אלא מערכת הסתירות והמתחים החברתיים והתרבותיים שמבנים את העצמי המודרני ואת זהותו.

 

 

אווה אילוז היא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה בתחום הסוציולוגיה של הרגשות זכו להכרה רחבה. מדוע האהבה כואבת פורסם באנגלית, בצרפתית ובגרמנית, עורר הדים רבים, זכה לשבחים ואף היה לרב-מכר. בעברית ראו אור עד כה ארבעה מספריה הקודמים, ביניהם אינטימיות קרה – עלייתו של הקפיטליזם הרגשי וגאולת הנפש המודרנית – פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית. כמו כן מפרסמת אילוז מסות בענייני תרבות וחברה במוסף "הארץ".

X