מאמרות קונפוציוס | לרכישה באינדיבוק
מאמרות קונפוציוס

מאמרות קונפוציוס

שנת הוצאה: 2006
מס' עמודים: 195
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 91

קונפוציוס וה'מאמרות' – הדמות והספר החשובים ביותר בתרבותה של סין – היו מקור להשראה לדרך המחשבה ולעשייה הפוליטית, החברתית והאתית של הארץ הענקית הזאת, לעיצוב ההליכות והמנהגים של בני עמה, ואולי למה שהסינים עצמם רואים בו 'סיניות'.

ב'מאמרות' – שיחותיו של החכם עם תלמידיו ועם בני שיח אחרים – נבחנים מושגי היסוד האתיים, המעמידים את האנושיות, את דרגת המוסר הגבוהה ביותר. לעיני הקורא מצטייר אט-אט תהליך תיקונו העצמי של הפרט בדרכו אל ההגשמה האישית והציבורית.

קונפוציוס שב'מאמרות' הוא מופת של שלמות מוסרית דווקא מפני שהוא אישיות רבת פנים, אדם של ממש. חיי היום-יום שלו ושל תלמידיו והקשר האינטלקטואלי המיוחד ביניהם עומדים ברקע השיחות, המתנהלות, מטבען, במישורים שונים: לעתים האמירה מופשטת ונעימתה דידקטית, לעיתים השיח סיפורי ונעימתו אישית, חברית. המבנה הקטוע, הסגנון והלשון התמציתיים, הם שעושים את ה'מאמרות' לטקסט שהתלמיד, הקורא והפרשן יכולים להרחיב ולהאיר אותו. ה'מאמרות' אינה משנה פילוסופיה סדורה במובן הצר של המילה, אלא מצע אתי, שיש להפנימו ולהגשימו בדרך אל השלמות המוסרית העצמית. גמישותו של ספר המופת הזה היא ששימרה את האוניברסליות המקורית שלו והחייתה אותו מדור לדור.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מאמרות קונפוציוס”

מתוך ביקורתה של גליה פת-שמיר במוסף לספרות, ידיעות אחרונות 10.3.2006: 

 

הפילוסופיה הסינית הגדולה מעמידה במרכזה את ההומניזם הטהור ולא את האל.
"האדם מרחיב את הדרך, לא הדרך את האדם", משפט הפתיחה ב'ספר המאמרות' של קונפוציוס, שחי בסין של המאה השישית לפני הספירה, מרמז לא מעט על החיבור כולו. זהו קובץ דיאלוגים קצרים בין המורה קונפוציוס לבין תלמידיו, אשר אספו והעלו אותם על הכתב במשך שנים ארוכות.
המבנה הדיאלוגי מזכיר לעתים את הפילוסופיה של הדיאלוגים הסוקראטיים, ולעתים שאילתות לרב, כפי שהן באות לביטוי בדת.
מעמדו של הספר בקונפוציאניזם דומה לזה של כתבי-קודש בדתות המוכרות לנו מהמערב.
האין זה מפתיע שהצהרת הפתיחה של ספר השוכן בלב לבה של התרבות הסינית מתייחסת ללימוד, להנאה, לחברות, לשמחה ולשוויון נפש? ישאלו ספקנים אחדים: האם זאת הפילוסופיה הגדולה של סין? ואחרים: האם אלה יסודות הדת בתרבות החשובה הזאת?
והתשובה לשתי השאלות היא "כן, בהחלט".
במשפטים הפשוטים הללו גלומים יסודות ההומניזם הקונפוציאני: ההנאה ולא התועלת שנלווית ללימוד, היחס האנושי שבין המורה לתלמידיו, הנתינה לחברים שכולה שמחה, ו"מידת ההשתוות" של האדם.
הצהרה כזאת מבטאת, מבחינה פילוסופית, תפיסה מוסרית שבמרכזה היחס שבין אדם לאדם ואשר לימוד נתפס בה כלימוד היחס הזה במיטבו, כלומר: לימוד מוסר.
ספר המאמרות זכה לתרגומים רבים ללשונות מערביות. כל תרגום, מדויק ככל שיהיה, מביא עמו הטיה פרשנית. דניאל לסלי ואמציה פורת תרגמוהו לעברית ב-1960. תרגום זה נוסח בשפה תלמודית, ולמעשה הציג את המאמרות מהאספקט הדתי. תרגומה החדש והנפלא של אמירה כץ מגיש את הצד הפילוסופי-הומניסטי של החיבור.

בקרוב…

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 28 בספטמבר 551 לפנה"ס – 479 לפנה"ס), גדול הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.

קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

על פי המסורת נולד קונפוציוס בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ וכיום שייכת לנציבות ג'ינינג, בדרום מערב מחוז שאנדונג שבמזרח סין. לפי האגדה, ניבא צ'ילין (יצור מהמיתולוגיה הסינית) שבפיו לוח ירקן את בואו לעולם.

קונפוציוס התייתם מאב בגיל שלוש וגודל בידי אמו הענייה. בגיל 19 התחתן ואף הוליד ילד אך נישואיו לא עלו יפה. מסופר שקונפוציוס עבד כרועה צאן, רועה בקר,פקיד ומנהל חשבונות. בהיותו בן 23 נפטרה אימו, והוא התאבל עליה במשך שלוש שנים.

קונפוציוס מונה לשר המשפטים במדינה בה נולד וגדל והנהיג רפורמות רבות במחוז. הוא מלא את תפקידו באופן שהיטיב עם התושבים, אך התפטר בגלל תפקוד לקוי, לדעתו, של דוכס מדינת לוּ. לאחר מכן יצא למסע ברחבי סין בחיפוש אחר מקום שיוכל להנהיג על פי עיקרי אמונתו. משלא מצא, חזר למדינתו. קונפוציוס היה ידוע בתשוקתו לידע ולכן ייסד בית ספר לנערים שנועד ללמד דרכי התנהגות.

קונפוציוס נפטר בגיל 72‏[1] מבלי שהשאיר אחריו כתבים. הוא נקבר בבית הקברות קונג לין שבמחוז צ'ופו.

הקונפוציאניזם, תורתו של קונפוציוס, היא אחת מהתורות החשובות ביותר בפילוסופיה המזרחית, וקונפוציוס נחשב עד היום לאחד מהפילוסופים הסינים החשובים ביותר, ואחד ממעצבי התרבות הסינית.

עם השנים דחק הקונפוציאניזם אסכולות פילוסופיות אחרות בסין, כמו המוהיזם והלגליזם, ונהיה לאסכולה העיקרית בסין ובמזרח בכלל. הקונפוציאניזם הפך במשך השנים לשילוב ביןדת לאסכולה פילוסופית, ובמשך שנים רבות היא נחשבה ל"דת המדינה" בסין.

שליחיו של קונפוציוס הפיצו ופירשו את דבריו, וחלקים רבים מתורתו פורשו בדרכים שונות על ידי חסידיו. לדוגמה: טענתו של קונפוציוס כי טבע בני-האדם זהה בלידתם הביאה לפיצול האסכולה – מנג-דזה (מנציוס) שטען כי טבע האדם טוב מיסודו, ושון דזה שטען כי טבע האדם רע מיסודו.

באלף השני לספירה, הוקם זרם חדש בסין- הנאו-קונפוציאניזם. הנאו קונפוציאניזם שילב בין תורתו של קונפוציוס לבין הטאואיזם והבודהיזם. מקים הזרם היה הפילוסוף הסיני ג'ו שי. לאחר מותו של ג'ו שי הפך הנאו קונפוציאניזם לפרשנות המקובלת ביותר של תורתו של קונפוציוס. תורתו של קונפוציוס החלה גם להתפשט לעולם המערבי הודות לפעולתם של ראשוני הסינולוגים. בלט במיוחד מיקלה רוג'רי, מיסיונר איטלקי שתירגם רבים מכתביו של קונפוציוס ללטינית.

במאה ה-20, בעקבות המהפכה התרבותית של מאו דזה-דונג בסין, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם, והוא הפסיק להיות הזרם העיקרי בסין. למרות זאת, גם כיום הקונפוציאניזם עדיין נלמד על ידי פילוסופים מערביים ומזרחיים כאחד.

קברו של קונפוציוס בצ'ופו הפך לאתר תיירות תרבותית, ואף מוקד עלייה לרגל עבור רבים. גם כיום עדיין פועלים מקדשים קונפוציאניים רבים.

 

 

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X