למצוא ולאבד | לרכישה באינדיבוק
למצוא ולאבד

למצוא ולאבד

שנת הוצאה: 12/2015
מס' עמודים: 256
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 39

רומן מפתיע ומרגש על חוכמה, ילדות, ועל הקסם שמתחולל כשאיש לא מסתכל.

רב מכר בינלאומי מצחיק, מריר ומרגש.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “למצוא ולאבד”

בקרוב..

הכלב של מילי, רמבו, היה הדבר המת הראשון־ראשון שלה. היא מצאה אותו לצד הכביש בבוקר שבו נראה שהשמים נופלים, וערפל אפף את דמותו השבורה כמו רוח רפאים. הלסת והעיניים שלו היו פעורות לרווחה, כאילו נעצר באמצע נביחה. רגלו האחורית השמאלית הצביעה לכיוון חריג ביותר. ערפל התנשא סביבם, עננים נקבצו בשמים, והיא תהתה אם הוא הופך לגשם.
רק כשגררה את רמבו אל הבית בתוך התרמיל שלה, אמא שלה נזכרה להגיד לה איך העולם עובד.
הוא הלך למקום טוב יותר, היא צעקה אליה בזמן ששאבה אבק בסלון.
מקום טוב יותר?
מה? כן, גן עדן, מתוקה, לא שמעת על זה? לא מלמדים אתכם כלום בבית ספר המחורבן הזה? תרימי את הרגליים! זה גן עדן לכלבלבים, ויש שם אינסוף עוגיות כלבים, ומותר להם לעשות קקי איפה שבא להם. טוב, רגליים למטה. אמרתי רגליים למטה! והם מחרבנים, אני לא יודעת, עוגיות כלבים, אז כל מה שהם עושים זה לחרבן ולאכול עוגיות כלבים ולהתרוצץ ולאכול את הקקי של הכלבים האחרים. שזה בעצם עוגיות כלבים.
מילי חשבה לרגע. אז למה הם מבזבזים את הזמן שלהם כאן?
מה? טוב, תראי, אממ, הם צריכים להרוויח את זה ביושר. הם צריכים להישאר כאן עד שעושים הצבעה אם להעביר אותם למקום טוב יותר. כמו 'הישרדות' של כלבלבים.
אז רמבו בכוכב לכת אחר?
אממ, כן. בערך. זאת אומרת, באמת לא שמעת אף פעם על גן עדן? על זה שאלוהים יושב בעננים והשטן מתחת לאדמה וכל זה?
אני יכולה להגיע לכוכב החדש של רמבו?
אמא של מילי כיבתה את השואב ונעצה בה מבט נוקב. רק אם יש לך חללית. יש לך חללית?
מילי הסתכלה על הרגליים שלה. לא.
טוב, אז את לא יכולה להגיע לכוכב החדש של רמבו.
כמה ימים אחר כך גילתה מילי שרמבו ממש לא נמצא בכוכב אחר, ושבעצם הוא בחצר האחורית שלהם, קבור כלאחר יד מתחת ל'סאנדיי טיימס'. מילי הרימה בזהירות את העיתון וראתה את רמבו, ובעצם את לא־רמבו; רמבו שהתכווץ ונאכּל והתכלה. מאותו רגע חמקה החוצה מדי לילה כדי להיות איתו בזמן שגופתו הפכה ממשהו ללא־כלום.
הזקן שחצה את הכביש היה הדבר המת השני שלה. אחרי שהמכונית פגעה בו, היא ראתה איך הוא עף באוויר, והיה נדמה לה שהוא מחייך. הכובע שלו נחת על חודו של תמרור זכות קדימה, ומקל ההליכה שלו ריצד סביב פנס הרחוב. ואז הגוף שלו נחבט בקול ביקוע על שפת המדרכה. היא פילסה את דרכה בין כל הרגליים וסימני הקריאה וכרעה על ברכיה לצד פניו. היא הסתכלה לו עמוק בעיניים. הוא הסתכל עליה בחזרה כאילו היה רק ציור. היא העבירה אצבעות על הקמטים שלו ותהתה לְמה שימש אותו כל אחד מהם.
ואז הרימו אותה ממנו ואמרו לה לכסות את העיניים, כי היא רק ילדה. ובזמן שהשתרכה הביתה בדרך הארוכה, חשבה לעצמה שאולי הגיע הזמן לשאול את אבא שלה על גן עדן לבני אדם.
תראי, ילדונת, יש גן עדן, ויש גיהינום. לגיהינום שולחים את כל האנשים הרעים, כמו פושעים ונוכלים ופקחי חניה. ולגן עדן שולחים את כל האנשים הטובים, כמוך וכמוני וכמו הבלונדינית הנחמדה הזאת מ'מאסטר שף'.
מה קורה כשמגיעים לשם?
בגן עדן מבלים עם אלוהים ועם ג'ימי הנדריקס, ואפשר לאכול כמה דונאטס שרק רוצים. בגיהינום צריך… אה, לרקוד מקרנה. לָנֶצַח. עם הרמיקס המחריד ההוא.
ולאן אתה הולך אם אתה גם טוב וגם רע?
מה? אני לא יודע. איקאה?
תעזור לי לבנות חללית?
חכי רגע, ילדונת. אפשר לגמור קודם את הפסקת הפרסומות הבאה?
מהר מאוד היא שמה לב שהכול מת מסביבה. חרקים ותפוזים ועצי חג מולד ובתים ותיבות דואר ונסיעות ברכבת וטושים ונרות ואנשים זקנים ואנשים צעירים ואנשים באמצע. לא היתה לה דרך לדעת שאחרי שתיעדה עשרים ושבעה יצורים שונים ומשונים במחברת הדברים המתים שלה — בין השאר עכביש, ציפור, סבתא, החתולה של השכנים גרטרוד — גם אבא שלה יהיה דבר מת. שהיא תכתוב אותו ליד המספר עשרים ושמונה באותיות כל כך גדולות, שהן תפסו שני עמודים: אבא שלי. שלתקופה מסוימת יהיה לה קשה לדעת מה לעשות חוץ מלבהות באותיות עד שכבר לא תזכור את המשמעות שלהן. שהיא תעשה את זה לאור פנס, בישיבה במסדרון מחוץ לחדר השינה של ההורים שלה, ותקשיב לאמא שלה עושה את עצמה ישנה.

הסופרת האוסטרלית ברוק דיוויס כתבה את ספרה הראשון בגיל 10 ולא הפסיקה לכותב מאז. "לאבד ולמצוא" תורגם ליותר מ-20 שפות, להפתעתה, אבל היא עדיין עובדת בחנות ספרים קטנים בעירה פרת.

X