ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך) | לרכישה באינדיבוק
ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)

ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 177
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 70

"ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)" הוא ספר ילדים פורץ דרך בספרות הילדים העברית.

בנוסף לסיפור הנושא את שם הספר – הראשון, אגב, המשתמש מפורשות במילה 'לסביות' בשמו – הוא מכיל עוד סיפורים העוסקים בנושאים חשובים מאין כמוהם, שמעולם לא זכו להתייחסות בספרות הילדים העברית.

 

בין היתר, הסיפורים בקובץ עוסקים בטרנסג'נדריות, בחתונה של שני גברים, באב לילד היוצא מהארון, בדוד דו-מיני, בסבתא ניצולת שואה, בילדה עם אח אוטיסט, בילד הלומד על מחלת הסרטן בזכות ההתמודדות האמיצה של סבתו עם המחלה, בילדה עם אמא יהודייה ואבא ערבי, ואולי הסיפור הנועז ביותר בקובץ זה – בהתעללות מינית בתוך המשפחה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)”

בקרוב…

אבא של יהלי יוצא מהארון

 

ליהלי יש אמא ואבא.

 

הוא אוהב אותם מאוד!

 

יום אחד,

בזמן ששיחק במחשב בחדרו,

שמע את הוריו רבים.

 

מעולם לפני כן הוא לא שמע אותם מתווכחים

בצורה כזאת.

 

אבל הוא החליט החלטה מאוד בוגרת:

להישאר בחדרו

עד שהם יפסיקו

ואז יחזרו שוב להיות נחמדים זה לזו.

 

מאוחר יותר,

כשיצא מחדרו,

ראה שאמא בוכה בסלון

ושאבא לא בבית.

 

"מה קרה, אמא?"

שאל יהלי בדאגה.

 

"יהלי, כדאי שתשב,"

אמרה אמא של יהלי

וסימנה לו בידה שיישב לצדה.

 

"אבא הודיע לי שהוא החליט לצאת מהארון.

שהוא גילה שהוא בעצם הומוסקסואל."

"הומוסקסואל?!" שאל יהלי,

שלא הכיר את המילה:

"מה זאת אומרת?

ו… לצאת מהארון?

איך אפשר?

הרי… בארון יש בגדים!"

 

"כן, יהלי," אמא אמרה והביטה אל עבר החלון,

"אבא הומוסקסואל.

זאת אומרת,

שהוא נמשך לבני מינו,

לגברים.

 

ו"לצאת מהארון" זה ביטוי,

לגברים – או לנשים –

שהחליטו לא להסתיר יותר

את העובדה שהם נמשכים לבני מינם,

להודיע על זה בגאווה לכולם

ולחיות את החיים שלהם בחופש."

 

"אז…"

לא הבין בדיוק יהלי,

"מה שאבא רוצה זה בעצם…

חופש?"

 

"אפשר לומר, יהלי, חמוד,"

אמא אמרה והביטה לצד.

"אבא החליט שהוא רוצה להיות לגמרי מי שהוא

ולא להסתיר יותר את עצמו.

 

אבא רוצה לחיות את החיים שלו בחופש.

לאהוב עכשיו גבר ולא להישאר עוד…

בארון."

 

"אבל… כל השנים הוא אהב אותך,

אז… מה פתאום דווקא עכשיו הוא החליט לצאת מהארון שלו?"

 

"נכון," הסכימה אמא של יהלי,

"והוא אומר שהוא עדיין אוהב אותי,

ולדבריו –

הוא תמיד יאהב אותי

וכמובן שגם אותך!

 

אבל שבלי שום קשר לזה,

הוא חייב להכיר בן זוג

ולחיות עם גבר,

כי כרגע, לדברי אבא,

הוא מרגיש חנוק ולא אמיתי עם עצמו.

איך הוא אמר לי רק לפני כמה דקות…?

הוא אמר… שהוא מרגיש כמו דג על היבשה.

וכל מה שהוא רוצה זה להיות כמו דג במים."

 

"אבא עדיין אוהב אותי, אמא?"

שאל יהלי בדאגה.

"את בטוחה?"

 

"אבא אוהב את שנינו. מאוד."

ליטפה אמא של יהלי את שיערו

ונראתה בעצמה קצת יותר רגועה ומעודדת מהשיחה.

 

"הוא פשוט מי שהוא,

זה הכל.

ועם כל הצער והאכזבה

שהוא יעזוב אותנו,

אנחנו גם צריכים לשמוח בשבילו

ולפרגן לו על האומץ שלו

לשנות סוף סוף את חייו:

אבא יוצא מהארון,

אבא הוא הומוסקסואל.

זה מה שהוא,

ואנחנו צריכים לקבל אותו כמו שהוא, יהלי.

הוא עדיין תמיד ימשיך להיות אבא שלך,

וחבר טוב שלי.

גם אם לא בעלי –

לפחות חבר טוב."

 

"את מקבלת את זה כל כך יפה, אמא,"

אמר יהלי.

"גם את אמיצה."

 

"אולי…" הרהרה אמא של יהלי,

"אבל אין ברירה.

זה מה שאבא.

אם אני אשב ואמשיך לבכות –

זה לא יעזור לי.

 

אתה יודע, יהלי,

יש דברים שחייבים לקבל בחיים – וזהו זה.

לקבל אותם כמו שהם – ואז להתקדם מהם הלאה.

 

אנחנו נאחל לאבא בהצלחה.

שיכיר, שיאהב,

שישחה בים שלו.

ואנחנו נמשיך את חיינו.

אני אוהבת אותך כל כך, יהלי שלי,

תודה לך על כל התמיכה."

"ואני אוהב אותך, אמא,"

חיבק יהלי את אמא חזק-חזק.

"וגם את אבא.

אפילו עכשיו,

כשהוא הומוסקסואל.

אפילו עכשיו –

כשאבא יצא מהארון."

 

 

 

 

 

החתונה של משה וברק

 

ביום שישי בבוקר,

הגיע אלינו הביתה אחי, משה,

עם בן הזוג שלו, ברק,

ובידו הזמנה.

 

"סוף סוף זה קורה!"

אמר ברק בהתרגשות.

"אני ומשה מתחתנים!"

 

"אבל רגע אחד!"

אמרתי.

"אתם שני גברים.

זה בכלל אפשרי?"

 

"בוודאי," אמר משה,

והתיישב לצדי.

"גם שני גברים יכולים להתחתן,

מיתר.

מה? לא מגיע לנו?"

 

"מגיע…" אמרתי,

"אבל…

חשבתי שרק גבר ואישה יכולים להתחתן.

ש… ככה זה!"

 

ברק התיישב בצד השני שלי

על הספה,

בזמן שאמא ואבא הביטו בנו

וצ'וקצ'וק כשכש בזנב שלו

ונבח בשמחה.

"היום גם לזוג גברים,

הומואים כמונו,

יש זכות להתחתן," אמר משה.

 

אנחנו אוהבים אחד את השני,

מיתר.

 

מאוד מאוד אוהבים.

 

אז למה שלא נחגוג את זה בחגיגה גדולה,

בחתונה יפה,

ונזמין את כל האנשים האהובים עלינו

לחלוק איתנו את הרגע המיוחד הזה?"

 

"וגם לשתי נשים מותר להתחתן?" שאלתי.

 

"בהחלט!" אמר ברק.

 

"לשתי נשים שאוהבות אחת את השנייה

קוראים לסביות,

מיתר,

וגם להן בהחלט יש זכות להתחתן.

 

זאת תל-אביב, מיתרי,

אל תשכחי,

זאת העיר הכי ליברלית בעולם!"

 

"מה זה… לי…ב…ר…לית?"

שאלתי.

"זה נשמע לי מוזר…"

 

"זה בכלל לא מוזר,"

אמרה אמא,

"אפילו להיפך.

'ליברלי' זה אומר לקבל את השונה באשר הוא.

ליברלי זה אומר – חופש,

פתיחות,

קבלה…"

 

"אה! עכשיו הבנתי!"

אמרתי.

 

"העולם משתנה," אמר אבא.

"הוא מתקדם קדימה,

ואנחנו צריכים ללמוד

להתקדם יחד איתו.

 

את יודעת,"

הוא נעמד לצדי,

"כשמשה רק יצא מהארון ואמר לנו

שהוא גיי –

שזאת, באופן אישי,

מילה שאני מעדיף על פני המילה 'הומו' –

גם לי היה קשה בהתחלה.

כן. אני מודה.

 

אבל לאט לאט למדתי לקבל את זה.

ואותו.

 

הבנתי שזה מי שהוא,

שככה הוא נולד,

ושמה שאני לא ארצה או אעשה –

זאת עובדה שאף פעם לא תשתנה.

 

אז למה להילחם נגד הטבע?

 

וכשהוא הכיר את ברק –

כמובן שמאוד מאוד שמחתי בשבילו.

 

כי חשוב לי שהוא יהיה מאושר.

 

חשוב לי שהוא לא יהיה לבד."

 

"ועכשיו, כשהוא מתחתן עם ברק,

אתה מאושר, אבא?"

שאלתי.

 

"כן, מיתר.

אני מאוד מאושר,"

אבא ענה

ועיניו התמלאו בחיוך ובהתרגשות.

 

"הוא מצא את בחיר לבו,

את אהובו,

את… החצי השני שלו,

ועכשיו הם מכריזים על אהבתם בחתונה.

מה יכול להיות יותר יפה מזה?

מה יכול להיות יותר טבעי מזה?"

 

"למה הכוונה ב'החצי השני', אבא?"

שאלתי,

ואמא התיישבה מולי על הכורסה והסבירה:

 

"אבא הוא החצי השני שלי.

ברק הוא החצי השני של משה.

עכשיו את מבינה, מיתר?"

"אז… רגע אחד…

מי החצי השני שלי?"

שאלתי והבטתי אל עבר אמא,

אל עבר אבא,

אל עבר משה וברק.

 

"הו!" אמא אמרה וצחקה,

"החצי השני שלך עדיין לא הגיע, מיתרי,

יש עוד הרבה הרבה זמן!

את רק בת שמונה!

 

אבל כשהוא יגיע –

תאמיני לי,

את תרגישי את זה מייד.

 

את תדעי את זה.

הלב שלך ידפוק נורא חזק.

 

את תתרגשי,

ואת תשמחי כל כך.

 

זאת תהיה אהבה מאוד מיוחדת –

אני מבטיחה לך."

 

"ולבינתיים," אמר ברק

והושיט לי ליד את

ההזמנה לחתונה שלו ושל משה,

"את החמישית שלי."

 

"החמישית שלך?"

בכלל לא הבנתי למה הוא מתכוון.

 

"כן!" אמר ברק בביטחון ובחיוך.

"את החמישית שלי,

ביחד עם משה,

ביחד עם אמא,

וביחד עם אבא.

 

אנחנו חמישה אנשים –

וכל אחד הוא החמישית של השני."

 

"נכון מאוד!

עד שהחצי השני שלך יגיע, מיתר,"

אבא אמר וקרץ אל עבר ברק,

יש לך ארבע חמישיות!"

 

"ומה יכול להיות יותר טוב מזה?"

אמר משה והרים אותי בידיו,

גבוה-גבוה,

עד שנגעתי במנורה הצבעונית שבתקרה.

"תראי כמה אהבה,"

הוא אמר לי

כשהוא מחבק את ברק,

ומחזיק אותי גבוה.

"רק תראי כמה אהבה

יש בעולם הזה.

 

כל כך הרבה אהבה –

וכל אחד עם האהבה המיוחדת שלו.

 

כל כך הרבה אהבה –

בשבילי, בשבילך,

ובשביל כולם…"

דורון בראונשטיין, יליד 1976, הוא אמן רב-תחומי ישראלי-אמריקאי: סופר, משורר, מחזאי, פילוסוף, פזמונאי, מלחין, זמר, אמן 'ספוקן וורד', יוצר סרטים, צייר ומעצב אופנה, החי בין פתח תקווה לניו יורק.

 

"ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)" הוא ספר הילדים השלישי שלו הרואה אור. קדמו לו: "הקיפוד שאהב ארנבת (ועוד סיפורי ילדים)" (2011) ו"לדנה שני אבות" (2011).

X