לחלום על חלומות | לרכישה באינדיבוק
לחלום על חלומות

לחלום על חלומות

שנת הוצאה: 2015/2012
מס' עמודים: כ-150
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 33
- 33

ארבעה סיפורים המאירים את פניה השונות והמשתנות של החברה בישראל. מבוססים על אירועים שקרו, מקומות ואנשים אמיתיים.

טרומפלדור: אירועים שהתרחשו במרכז ת"א מסופרים על רקע מלחמת המפרץ

צ'ה גווארה: על רקע פרשית רצח שהסעירה את המדינה

פינגווינים: הד למאבקים בתוככי ממסד המסרב להשתנות

לחלום על חלומות: מבוסס על אירועים שקרו באוניברסיטה העברית בתחילת שנות ה-70. המקום הועתק לת"א והזמן לסוף שנות ה- 70, אחרי המהפך הפוליטי.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “לחלום על חלומות”

בקרוב…

היא עמדה מול הדלת האחורית באוטובוס הנוסע והכמעט ריק מנוסעים ואחזה בחוזקה את המוט המבריק. בידה השנייה לפתה את ידיות תיק העור החום מהסוג שסטודנטיות או מורות משתמשות בו.

היא ניסתה לעמוד במקומה ללא ניע, כמנותקת מהמתרחש, אבל תנודות האוטובוס גברו עליה וגופה נע לצדדים בניגוד לרצונה. שיערה הכהה היה אסוף מתחת לכובע-ברט כחול כהה והמעיל הרכוס היטב הבליט את מותניה הצרים. בחוץ כופפה רוח החורף את ענפי העצים. שלטי חנויות, שקיות ניילון וגזרי עיתונים חגו באוויר. אנשים חיפשו מחסה.

האוטובוס עצר בתחנה והדלתות נפתחו בשריקה. הרוח התנפלה פנימה, הסתחררה סביבה והצמידה את חצאיתה הכהה לגופה, ממגפי העור הקצרים ולאורך רגליה וירכיה. היא לא נעה ורק פרקי אצבעותיה שהתהדקו על מוט האחיזה הסגירו את הכוח האצור בה. הדלתות נטרקו וחצאיתה שבה וצנחה ברפיון.

רן הביט מהצד ולא יכול היה להחליט אם היא משתעשעת או שבאמת אדישה למתרחש. הרוח שנצמדה לגופה הבליטה את קסם נשיותה וכשחדלה היא שבה להיות צעירה צנועה בלבוש מהוגן. מורה. היא בוודאי מורה, הרהר רן, אבל לא יכול להיות שהיא לא מודעת למשחק הזה של הרוח. היא ביישנית ומופנמת, חשב, הרפתקנית ופחדנית ששומרת לעצמה סודות. אין לי שום אפשרות להכיר או לדבר איתה. היא באה ממקום אחר.

הוא קם לרדת ועצר לצידה, ביד אחת אחז במוט הנגדי לשלה ובידו השנייה הדק לכתפו את תרמיל הצד הכמו-צבאי. האוטובוס עצר ושניהם חתרו בתוך הרוח, רגליהם מגששות מעל מדרגות המתכת של הרכב ואל המדרכה הקשה והרטובה. הוא הביט לעברה בסקרנות. היא התעלמה אבל הרוח תעתעה בה והעיפה את כובע-הברט מראשה. רן הסס לרגע ואז פנה ורדף אחרי הכובע שנחת בתוך שלולית, הרים אותו וחזר לעברה. הרוח חדרה לתוך מעילו וניפחה אותו כמפרש. עיניו בחנו את שיערה ההדוק  בקפידה לראשה. היא היתה נבוכה.

אני מרגיש כמו בסרט, מלמל לעצמו, מנגב בלי-משים את הכובע במכנסיו.

"מה אתה עושה?"

"אני, אני עובד ברדיו. קריין. עורך מוסיקה…"

"התכוונתי לזה שאתה מרטיב את הבגדים שלך עם הכובע שלי."

"אה, לא שמתי לב."

הוא הושיט לעברה את הכובע והיא תפסה אותו בקצות אצבעותיה, כנזהרת מאש, ומשכה אותו לגופה.

"רגע, חכי. יש לי שקית שתוכלי לשים בה את הכובע."

הוא הניח את התרמיל על ירכו והוציא משם שקית ניילון שרוקן לתוך התיק.

"קחי. ככה תשמרי על הכובע עד שתוכלי לייבש אותו."

היא הביטה בו בתהייה. "אמרת שאתה עובד ברדיו. זו עבודה, ממש עובדים שם?"

"כן, ממש," הוא ניסה לחייך. "מישהו צריך להכין את התוכניות, לבחור, להכין מוסיקה, יש הרבה מה לעשות."

"לא חשבתי על זה ככה, זאת אומרת, מקום שאנשים הולכים לשם לעבוד…"

שנה אחר-כך היא כבר היתה יכולה לספר לו שזו היתה השיחה האינטימית ביותר שהיתה לה עם בחור. לרן, אם היו אומרים שיגור עם בחורה דתיה הוא פשוט היה צוחק. היא היתה מורה ממלאת-מקום, הוא עורך תכניות מוסיקה ברדיו. הוא לא האמין שאפשר להעביר את היום בלי מוסיקה. היא גדלה כשמקלט הרדיו נמצא בחדר של הוריה. שירים שמעה רק אצל אחותה. וגם זה נמשך פרק זמן לא ארוך.

כשעברה לגור איתו לא שיער עד כמה היא מקריבה מעצמה. למעשה ויתרה על כול העולם שהכירה. התברר לשניהם שהדירה שלו נמצאת לא הרחק מבית ילדותה. היא זכרה את הגן ואת בית-הספר היסודי שלמדה בו. "לא היינו ממש ממש אדוקים, כמו שאמרו אז. היינו הדתיים היחידים בבניין ובלילות שבת הייתי פוחדת לעלות לבד בחושך בחדר-המדרגות. אני הייתי זו שביקשה לעבור לשכונה דתית. אתה מבין, פחדתי מהחושך. אחותי הגדולה לא הסתדרה. אחר-כך היא גם התעקשה להתגייס. היה לא נעים מהשכנים, אתה יודע… היא היתה מחליפה בגדים כל הזמן, פעם ככה ופעם מדים. היא לא הסתדרה."

רן ליטף את כתפה. חנה קיצרה את שיערה והוסיפה לו גוון בהיר. היא נראתה צעירה יותר מאשר בתקופה שהכירו אבל עדיין חששה מהלא נודע. ביום שיצאה לראשונה לרחוב ללא חזייה רטטה כציפור. כשנסעה בפעם הראשונה בשבת היתה אחוזת אימה. רן לא לעג אלא נתן לה להתרגל בקצב שלה. לדברים טובים מסתגלים מהר, נהג לומר.

היא עברה מחדר לחדר, שותקת ומודאגת ומארשת פניה הבין שקרה משהו. הוא שאל והיא לא השיבה. השתיקה עמדה ביניהם עד שהחליטה לדבר:

"המנהל קרא לי. נודע לו עלינו. לא יודעת איך, אבל הוא יודע. הוא לא רוצה אותי יותר אצלו."

"תמצאי מקום אחר."

חנה עברה לחדר-השינה הזעיר. המיטה כמעט ולא הותירה שטח פנוי. ליד הדלת, על אצטבה מאולתרת מלבנים ולוח עץ, ערם רן עיתונים ותקליטים. היא סידרה אותם מתוך פיזור-דעת.

"קשה לי עם זה. אני נדחקת החוצה מהעולם שהכרתי."

"את כבר לא שם, לא באמת. את נמצאת כבר בעולם האמיתי."

"אני לא בטוחה שהעולם שלך הוא האמיתי. אבל ברצינות, אני לא בטוחה שאתה מבין."

"אני מבין. מבין. את העזיבה שלך התחלת כשעזבת את בית ההורים."

"לא בדיוק. לא יכולתי להישאר אחרי שאחותי… ואצל הדודה שלי זה כבר היה אחרת."

"את צריכה להיות חזקה. אני יודע שהבעיות שלך לא קלות. צריך הרבה כוחות, אני יודע."

"אין לך מושג."

"אני מתאר לעצמי."

"ואחותי שבגללי…"

"לא בגללך."

"אם לא הייתי לוחצת שנעבור לגור בין החרדים."

"את לא יכולה להאשים את עצמך, את לא יכולה לדעת מה היא באמת רצתה ומה היא חשבה."

"כשאני לובשת בבוקר את בגדי המורה אני חוזרת אל משהו שאני מכירה, עכשיו גם זה לא יהיה לי."

"את צריכה להשלים עם המציאות, איתנו, עם החיים שלנו."

"אולי השינויים מהירים מדי בשבילי."

"מפני שהרגילו אותך לפחד משינויים, אבל את כבר לא ילדה, את אישה והעולם משתנה סביבנו כל הזמן."

"אני מקווה שאתה צודק."

"את חוששת וזה טבעי. זהו: תהיי טבעית, זה טבעי לפחד וצריך לחיות עם זה."

"גם אתה פוחד?"

"גם אני. כולם. אלו הם החיים."

"אנחנו כל-כך שונים שזה מוזר שבכלל נפגשנו ומוזר עוד יותר שאנחנו ממשיכים ביחד."

רן צחק.

"כשאני חושבת על האמונה שלי ועל הפופ שלך… אולי אנחנו כן דומים."

"אז אין לנו מה לדאוג."

"מה תעשה כשתתחיל לפקפק באמונה שלך?"

"אני עדיין צעיר ומאמין בעולם שלי. כשאגדל, אני מקווה שאמצא משהו שיעניין אותי."

"ויפרנס אותך."

"כן, אני מקווה."

רן הציץ בשעון. "מתחיל להיות מאוחר. אני צריך ללכת לראות הופעה. רוצה לבוא איתי?"

"אני מוכנה לעשות הרבה בשבילך וגם עשיתי, אבל זה יותר מדי בשבילי."

רן נשק לה על המצח. "אני עוד אמצא לי איזו צעירונת."

"יהיה לך משעמם איתה. יש לך אותי, אתה צריך להיות מאושר."

"אני מאושר. אני לא מכחיש."

בני כץ יליד 1948, דור רביעי בפ"ת, בה גדל ולמד. לאחר השירות הצבאי נקלע לעולם הפרסום, הוקסם ונשאר עד שהסתיימה הקריירה. מאז מטייל בעולם, כותב שירים (ביוטיוב: BENNY KATZ) וסיפורים המבוססים על אירועים שהיו.
X