לחיות. יותר או פחות | לרכישה באינדיבוק
לחיות. יותר או פחות

לחיות. יותר או פחות

שנת הוצאה: 05/2016
מס' עמודים: 100
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 65
- 35

זהו סיפור על משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר. לילך ובן הם זוג האוהבים הספקן האחרון, אהבתם עזה ותמה כאהבת ילדים והם שקועים בה ואינם מאזינים לאלפי החוזים והנביאים המנבאים את תחיית המתים ואת הגאולה. המתים שבים מקבריהם כנחילי ארבה, כל אחד בכלי רכבו המיוחד לפי תקופת מותו, וגם מתן שב, בניגוד לרצונו, על אופניו ונקלע למערכת יחסים עם לילך הרגישה והנבונה ובן החולם. כמה זמן יוכלו להמשיך ביחסים אלו לפני שיבינו שאחד מהם מיותר?

לחיות. יותר או פחות היא יצירה חתרנית הצועדת באופן מודע בשבילים מרוחקים מהמוסכמות. הקורא לא ימצא כאן עלילה קלה לעיכול עם כל התפניות השגורות. דרור ניר קסטל אינו מבקש לאפוף את הקורא באשליה המנחמת של מציאות סיפורית חלופית. את חמלתו כלפי גיבוריו הוא מבטא ברסיסים של חשיבה והתבוננות שלעתים הם חדים ובוהקים ולעתים עצובים עד דמעות.

הקורא שייענה לאתגר שיצירה זו מציבה בפניו ימצא כאן פינות בלתי צפויות של יופי. אין ביצירה הזו ולו משפט אחד שנכתב באופן מכני מזווית צפויה מראש. דרור ניר קסטל מוכיח כאן את הייחודיות שלו כאמן שאין לו עניין בריצוי קהלו אלא בקריאת תיגר על גבולות ספרותיים ומחשבתיים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    שתי מילים- לא שגרתי.
    במילה אחת- וואהו.
    אני מרגישה ללא מילים. ספר שונה, אחר, מיוחד בדרכו, הומור שחור נגדיר אותו.
    הבה נתחיל מהכריכה המהממת שאחראית לה נועה לקס. שתי דמויות שבעיניי נראות כשתי נשים, שמש שוקעת וענני נוצה המתפוגגים להם על רקע קרני השמש השוקעת. נשים שהולכות בנפרד, אחת אחרי השנייה. נדמה שהן ביחד אך מתהלכות בנפרד, השנייה מנסה להשיג את חברתה. תמונה פסטורלית של שלווה ושקט, הרגשה של לבד בעולם. הים בעיניי מסמל מקום שאליו הולכים לשבת עם המחשבות, להתבודד ולהירגע.
    ואם כבר הזכרתי שקט ולבד בעולם אז הנובלה הקצרצרה הזו עוסקת בלילך ובן שהם זוג אוהבים השקועים בעולמם, באהבתם ולא מקשיבים לקולות מסביבם החוזים את בוא הגאולה ואת תחיית המתים.
    ואז זה מגיע חזון העצמות היבשות של יחזקאל הנביא: המתים שבים לתחייה, כל מת ותקופתו הוא לעולם לא מוכר. שונה ממה שעזבו כשמתו. בעיני רוחי ראיתי את המסופר כנחילי אנשים היוצאים מקברם, בתי הקברות מתרוקנים ואנשים מהלכים בעולם אחר כביכול מתוקן יותר. עולם בו אין צורך לנעול דלתות, אין צורך בכסף, אין משמעות לזמן ולימים החולפים, אין תכלית, אין מנהיג למעט אי אילו אנשים שטוענים לכתר המשיח. כל אחד מהם מנסה למשוך מאמינים לשורותיו. אנשים בעולם החדש והמתוקן לא מרגישים רגשות, לא רעבים וצמאים, לא עייפים וגם חסרי רגשות. בעולם הזה גם אין אפשרות למות. האקדח לא הורג, הסכין לא פוצעת, הים פולט אותך בחזרה לחוף, אין מחלות ממש אידיליה. בקיצור- מה זה עולם משעמם.
    מתוך המתים עולה גם מתן שהגיע לעולם המתים לאחר שהתאבד וכעת מאולץ לחזור בחזרה לעולם החיים עם אופניו. הוא פוגש בלילך ובן ונוצר כאן משולש אהבה בלתי אפשרי. כל אחד מהם רוצה שלילך תהיה בצד שלו.
    מתן מתהלך בהרגשת תסכול. הוא לא רוצה את החיים האלו. הוא רוצה לחזור ולהיות חלק מעולם המתים. הוא לא מבין איך חזר לחיות כי הרי המתאבדים לא זכאים לתחיית המתים. מדוע הוא קיבל את ההזדמנות הזו לשוב??
    הנובלה גרמה לי להרהר על אותם אנשים חיים המתהלכים בקרבנו, חיים-מתים. אנשים שלא מוצאים שלווה בנפשם, שתלאות היומיום קשים עליהם והם נאבקים לצוף למעלה, שאין טעם ומשמעות לחייהם. וגם על אותם אנשים החולים במחלות קשות ונפשם מבקשת למות.
    אין כאן עלילה קלה לעיכול והכלה. יש חשיבה והתבוננות על החיים מלמעלה כביכול, על משמעות והכלת החיים לצד הקשיים שכל אחד חווה בחייו הוא. אנשים מתהלכים כזומבים חיים-מתים. כל אחד מאיתנו צריך למצוא את קרן האור שלו בחיים האלו כי בחיים האמיתיים חיים רק פעם אחת ואין הזדמנות שנייה. חשוב לשמור על העקרונות והאמונות שלנו בעצמנו מבלי להיסחף אחרי כל "משיח" תורן המבטיח לנו את הירח והכוכבים.
    "החיים האלו הם שיעור. אתה צריך ללמוד למצוא את הקול הפנימי שלך בהמון. תיהנה מהדרך. תאהב קודם כל את עצמך."
    הפרק האחרון קצת לא היה ברור לי איך הוא מתקשר לעלילה אבל כשהעמקתי וניסיתי להבין את המהות שלו המסקנה שלי היא ש: כל העולם הוא תיאטרון ענק ואנו בני האדם ניצבים בהצגה שנקראת החיים.
    אני נהניתי משעתיים של קריאה שהשאירו בי תובנות ומחשבות להרהר בהם על מהות החיים.
    אני ממליצה על הספר כמילוי מצברים נפשיים.
    קריאה מהנה

הוסף חוות דעת

בקרוב…

1.1

 

בן, יקירי
אני יודעת שזה מוזר לכתוב עכשיו מכתב. אבל אחרי מה שהיה אתמול בא לי לחזור קצת לעבר. יש משהו רומנטי־ספרותי בכתיבת מכתב, וככה אני מרגישה שהיחסים שלנו הולכים להיות.
נכון, מוזר לדבר על היחסים שלנו עכשיו, כשפתאום כל העולם השתנה, ומי אנחנו בכל זה? אבל יותר ממה ששימחה אותי תחיית המתים – על כל מה שבא איתה, החזרה של אלו שאבדו לנו, היעלמות כל רוע, שנאה ובורות – שימחו אותי מימוש אהבתנו, הגוף שלך, הנשימות ואפילו הצחוק.
אז נכון, אי אפשר להתעלם ממה שהיה, מהציניות שלנו כלפי האדם שטוען בפנינו שהוא משיח, כשכולם משוכנעים שהוא צודק וכשכל אחד חושב שהוא משיח, מעין אופנה כזאת. אז היינו היחידים שלא האמינו להם, היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכול, שאנחנו היחידים שלמדו מההיסטוריה ונידונו לראות את האחרים חוזרים על טעויות העבר. אבל זהו, ההיסטוריה נגמרה ואנחנו טעינו.
אבל גם אני טעיתי. חשבתי שדי, נגמר לי הסוס, לא אמצא אהבה, לא אמצא מישהו שארצה לחיות איתו, לא אמצא מישהו שייגע בי, שיידע מה אני אוהבת ושיהיה אכפת לו ממני. אני לא יודעת, אולי הדברים קשורים זה בזה, נהיָה לנו טוב כשלכולם נהיה טוב. קירות החשדנות שלנו נפלו כשמצאנו אהבה ותשוקה וכך גם קירות העולם הזה והעולם הבא וכל העולמות.
לא יכולתי להגיד לך בזמן אמת, אבל אני גם חוששת מעט. לא חשבתי שאני יכולה לטעות, לא כך, טעות מושלמת, ההפך מכל מה שחשבתי. אבל אני יודעת ומאמינה שאתה לא טעות. זהו, נגמרו הטעויות, אבל עזוב אותי. מה אתה חושב? הדברים קשורים? בסך הכול אנחנו מתחילים מחדש, עם העולם. כנראה יש קשר…
לא חושבת שאוהבת, אוהבת.
לילך
1.1
ללילך
אוהב אותך יותר מכל דבר.
ממש תודה על המכתב. אני חושב שזו שיטה טובה והיא מוצאת חן בעיניי. מה זאת אומרת אם אני חושב שיש משמעות? בוודאי יש משמעות לכך שאהבתנו מתממשת ביום שהמתים חוזרים, נגמרו המלחמות, נגמר המוות ונגמר הכאב. איך אפשר לחשוב אחרת?
את זוכרת מה אמר המשיח מהים, אותו משיח שחשבנו שהוא עוד מניפולטור שמוכר לנו תעמולה דתית־רומנטית. הוא אמר: "כל מה שאתה צריך זה אהבה". כן, זה מצחיק, סיסמאות של היפים, של להקות שהחזון שלהן התחרבש. אבל זה בדיוק מה שקרה.
לא הייתה לי שום אהבה לפנייך, לא כזו שתרצה להיות איתי בכל מובן, כזו שתיהנה ממני, שבאמת נמשכת אליי ואני אליה.
ואז הוקוס פוקוס? ברור שיש לזה משמעות, לכול יש משמעות. לטיימינג, לרגע. אז הייתי סקפטי, אבל החלק העיקרי בסקפטיות הוא לדעת לסגת כשאתה רואה הוכחות. מעמד הר סיני קטן עלינו. ראינו את הנס המשמעותי בתולדות האנושות, גם ההיסטוריה וגם המיתוסים, ואנחנו ראינו את זה.
וגם אַת הנס שלי. היו לי חברים שחשבו שאני מקרה אבוד. חשבו שהחיים זה בייסבול, לא הצלחת שלוש פעמים, אז אתה נפסל. אבל זה לא ככה. דרושה הצלחה אחת למחוק את כל הכישלונות הקודמים.
חוויתי הארה, במובן השכלי, הרגשי והגופני, ואת היית חלק מזה. את מבינה את האושר שאני חש עכשיו?
את מבינה כמה אני אוהב אותך? כמה אני רוצה להתעורר לידך כל היום כשהגוף שלנו זה ליד זה?
אוהב ומאושר יותר מתמיד,
בן

דרור ניר קסטל הוא עורך, כותב תוכן ולשונאי. סיפוריו הופיעו בקובצי הסיפורים "הולכים ומסתבכים" ו"סיפורים עם חוש הומור״. פרסם ספר שירה דיגיטלי בשם "שירי דרור" בהוצאת כתב, ייסד את האתר "ילדי הקומדיה", בענייני קומדיה והומור.
לחיות. יותר או פחות הוא ספר הפרוזה הראשון שלו.

X