לוויה בצהריים | לרכישה באינדיבוק
לוויה בצהריים

לוויה בצהריים

שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 176
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 49

"קורן הוא הטהור בפרוזאיקונים העברים החיים כיום" (בני ציפר, 'הארץ')… "כמעט כל סיפור שיצא מתחת ידו הוא יצירה עזה ומורכבת… האם קורן הוא הסופר הגדול המוחמץ של דורנו?… מה שברור הוא שקורן סופר מקורי לחלוטין, שהמציא נוסח כתיבה שאין דומה לו בספרות העברית" (עידן לנדו, 'הארץ').

קורן הקדים את זמנו. הרומאן הקצר 'לוויה בצהריים' נכתב כשהגבול עוד עבר לא-רחוק מכפר-סבא, אך דומה שהיום, בשנות ה-2000 – לאחר התנועה של ההיפֶּר-ריאליזם בציור ובפיסול, עם השתהות העין על פרטים ברֶזוֹלוּציה גבוהה – בשלים הקוראים להעריך את הגאונות והנועזוּת של הרומאן הזה, שהספריה החדשה מוציאה מחדש.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “לוויה בצהריים”

ביקורות נבחרות

בני ציפר על לוויה בצהריים, הארץ

 

עידן לנדו על הפואטיקה של קורן

הגר, גיבורתו החידתית של הרומן, נישאת לטוביה ארליך ועוברת בעקבות נישואיה למושבה עלומת-שם ליד כפר סבא. לזוג הצעיר אין ילדים, ונפשה של הגר נקשרת בזו של יפתח בן העשר, בנם הבכור של השכנים. בסמוך למושבה עומד כפר ערבי נטוש, שבו הגר נוהגת לשוטט בזמן שבעלה נעדר מהבית, לכאורה בלי מטרה מיוחדת. זרותה של הגר במושבה, שלבעלה היא הבית, היא המאפיינת המשמעותית ביותר של דמותה, והסיבה העיקרית ליכולתה לפרוץ את חומת האיפוק של הספר ולכונן סוג של אינטימיות עם הקורא. שכן זרותה של הגר במקום מגוריה משתקפת בתחושתו של הקורא בזרותו שלו במפגש הראשון עם הספר: הפרוזה של קורן היא מופת של תעתוע ודו-משמעות ספרותית, שקשה למצוא להם מקורות מובהקים של השפעה בספרות הישראלית של דורו. דמויותיו לעולם אינן מנתחות את המתרחש מסביב להן, ולא משתהות כדי להרהר ברגשות של עצמן, כצו האופנה הספרותית שהתפשטה מאז פרסומו הראשון של "לוויה בצהריים". נהפוך הוא, הדיאלוגים שקורן נותן בפי דמויותיו חסכניים ומדויקים כמו הסיפור שמכיל אותם, מגלים טפח ומסתירים טפחיים. אבל המעט שנאמר טעון במשמעות; כל שיחה בין הגר לטוביה משקפת בפיכחון תיאורי יוצא דופן את מצבם הנפשי של השניים, שאותו מסרבת הפרוזה של קורן לתמלל ולהסביר. דווקא מהסיבה הזאת תובע הרומן הקשבה יתרה. 176 עמודיו הם עבודה של זיקוק סבלני מאין כמותו. כלומר, ניקיונה של הפרוזה של קורן הוא תוצאה של ריבוי דווקא, ולא של "מינוריות", כפי שמקובל לטעון על כתביו.

לכל הביקורת- http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1008734.html

ישעיהו קורן (נולד ב-1940) הוא סופר חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשס"ח 2008: "על מכלול יצירתו בסיפורת, על כתיבתו הריאליסטית, הצלולה והמדויקת מאז שנות ה-60"

קורן נולד בכפר סבא ולמד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

את כתיבתו החל בשנות ה-60 המוקדמות בכתב העת "קשת". נמנה עם סופרי הגל החדש – סופרי שנות השישים של המאה ה-20, שכונו על ידי מבקרי הספרות דן מירון וגבריאל מוקד בשם דור המדינה אשר נוטה אחרי השינויים שחלו בספרות המערב, תוך העדפת סגנונות כתיבה אוונגרדיים בסיפורת. יש העדפה של התרכזות בפרט על פני המצב האנושי והגיבור עוטה דמות חדשה, דמות האנטי גיבור. יוצרי התקופה מושפעים מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מבחוץ ומבצע סיני ומלחמת ששת הימים מבית. כתיבתו של קורן מושפעת מהקשר אל האדמה. הוא מרבה להתייחס בסיפוריו לאבנים, אבק ואדמה. משנות ה-90 מפרסם סיפורים בעתוני "הארץ" וב"קשת החדשה".

קורן מושפע בספריו מארנסט המינגווי, ויליאם פוקנר ושרווד אנדרסון. הוא אינו משתמש במונולוגים פנימיים, בהם קיים מספר כל יודע. דמויותיו שתקניות, מדברות במשפטים קצרים ואינן דנות במשמעות החיים. הן עמומות ולתחושותיהן אין ניסוח מפורש.‏[2]

מבקר הספרות בני ציפר כתב עליו:

""כתיבתו של קורן צלולה כבדולח. אתה לא מרגיש שאתה קורא טקסט אלא רואה מבעדו תמונה חיה שבה מתנועעים אנשים ומדברים ומרגישים, כמו יצורים זעירים בעדשת המיקרוסקופ."" (‏[3]).

קורן מתגורר בזכרון יעקב.

ספריו

מכתב בחולות : סיפורים, תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ח
לוויה בצהריים : רומאן, תל אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור : ספרי סימן קריאה, תשל"ד 1974
תורגם לצרפתית, אנגלית וגרמנית:

 

 

מקור- וויקיפדיה

X