להרוג את האחד | לרכישה באינדיבוק
להרוג את האחד

להרוג את האחד

שנת הוצאה: 01/2016
מס' עמודים: 500
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 78
- 39

ג´ונתן יֵגֵר, יוצא הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני שעובד בחברת אבטחה בעיראק, מתבקש על ידי מפקדיו לעמוד בראש צוות שייצא למשימה סודית ביותר: לאתר בלב הג´ונגל של קונגו את האיום הבא על הביטחון הלאומי ולחסל אותו.

הסיבה היחידה שבגללה מסכים יגר לצאת למשימה המסוכנת היא ג´סטין, בנו בן השש, החולה במחלה גנטית חשוכת מרפא. התגמול הכספי שמובטח ליגר עבור המשימה באפריקה הוא האפשרות היחידה שלו לשלם עבור הטיפולים הרפואיים בבנו הגוסס.
אך כשיגר מגיע לקרחת יער ומגלה כי האיום הביטחוני הוא אָקילי, פעוט מפוחד בן שלוש בעל אינטליגנציה נדירה העולה על זו של מחשב–על, הוא מבין שמצא מפתח לא צפוי להצלתו של ג´סטין.  יחד עם חבריו לצוות, וכן אנתרופולוג מוזר וחוקר יפני, מחליט יגר לצאת למסע נגד כל הסיכויים שיקרא תיגר על הצו הנשיאותי הסודי. אולם יכולותיו של צבא ארצות–הברית וכוונותיו המסתוריות של אקילי מבהירות לכל המעורבים בפרשה שהפער בין הצלת המין האנושי לבין השמדתו קטן מכפי שניתן להעלות על הדעת.

קָזוּאקי טאקאנוֹ, סופר ותסריטאי יפני עטור פרסים, הצליח ליצור רומן עכשווי ריאליסטי עם טוויסט עתידני שהופך אותו למרתק, מטריד ומעורר מחשבה כאחד.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “להרוג את האחד”

בקרוב…

ראשית דבר

במעון הוא מעולם לא הרגיש כמו בבית, ולא משנה כמה שנים התגורר בו. אף פעם לא ישן שם היטב; שנתו היתה קלה במקרה הטוב, ולא רק מפני שהלך והזדקן. היום, אחרי עוד לילה חסר מנוחה, גרגורי ס' בֶּרנס התעורר לצליל שיחת ההשכמה הקבועה שלו.
הוא החליף מילים אחדות עם המרכזנית, אך נשאר במיטה כדי לדחות את הקץ ולהרוויח עוד כמה דקות יקרות. לבסוף קם באי רצון, מתח את זרועותיו גבוה מעל לראשו ופיהק עמוקות. הוא נכנס למקלחת והתקלח במים קרירים כדי לנסות להתעורר, ואז לבש את החליפה שהכינה לו אשתו.
בחדר האוכל התחילו כבר אשתו ושתי בנותיו לאכול את ארוחת הבוקר. בנותיו, שזה עתה קמו והיו במצב רוח רע, היו בעיצומה של סדרת תלונות אינסופית על בית־הספר שלהן. הוא האזין להן בחצי אוזן והשמיע את הקולות המתאימים כדי שידעו שהוא לא מתעלם מהן לחלוטין. למזלו, אשתו כבר לא נזפה בו בחומרה כשהזניח את משפחתו, ויתור קטן שהצליח לזכות בו לאחר קרב ארוך.
ביתו ומקום עבודתו היו מחוברים: ברגע שיצא למסדרון, הוא היה במרחב הציבורי. הוא הרים מהרצפה את התיק ששקל כמעט עשרים קילו ויצא מהחדר. כפי שרימז שמו המאיים של התיק – הפוטבול הגרעיני – הוא הכיל בתוכו את הכפתור שלחיצה עליו עלולה להשמיד את האנושות כולה. זהו המכשיר שברנס יזדקק לו אם יורה על תקיפה גרעינית.
"בוקר טוב, אדוני הנשיא."
קצין חיל הים סמיואל גיבסון ניגש אליו. לגיבסון היה דירוג 'יאנקי לבן', הסיווג הביטחוני הגבוה ביותר.
"בוקר טוב, סאם."
גיבסון לקח מברנס את התיק והידק את אזיק המתכת לפרק ידו שלו. הם ירדו במדרגות, שם הצטרפו אליהם סוכני השירות החשאי, ויחד המשיכו לעבר האגף המערבי. בדרך פגש אותם איש הסוכנות לביטחון לאומי והושיט לברנס כרטיס פלסטיק קטן שנקרא בשם הקוד 'ביסקוויט'. בכרטיס היתה מקודדת סדרת מספרים אקראיים שהרכיבו את קוד שיגור הנשק הגרעיני לאותו יום. הזנת המספרים האלה במקלדת שבתוך הפוטבול הגרעיני תאמת את פקודת השיגור. ברנס הכניס את הכרטיס לארנקו והכניס את הארנק לכיס הפנימי של הז'קט שלו.
החדר הסגלגל השקיף על גן הוורדים שטוף השמש. ברנס המתין שצוות התדריך היומי שלו יתאסף. לאחר שקיבלו אישור הם נכנסו לחדר –סגן הנשיא, ראש הסגל של הבית הלבן, היועץ לביטחון לאומי, מנהל המודיעין הלאומי וראש הסי־אַיי־אֵיי.
הם התיישבו על הספות והחליפו ברכות שלום, וברנס שם לב שבחדר היה אדם אחד נוסף, איש בגיל העמידה שישב רחוק ממנו – ד"ר מלווין גרדנר, יועצו לענייני מדע וטכנולוגיה. קומתו של גרדנר היתה שפופה וניכר בו שאינו חש בנוח. היו לו עיניים נעימות ונבונות מתחת לשיער אפור והופעתו היתה צנועה ומאופקת. הוא נראה כמי שאינו מתאים להשתייך לקבוצה הכוללת את האיש החזק ביותר עלי אדמות.
"בוקר טוב, ד"ר גרדנר," אמר ברנס בשקט.
"בוקר טוב, אדוני הנשיא."
חיוכו של גרדנר הרגיע מעט את האווירה. מבין כל הנוכחים בחדר, רק לגרדנר היתה התכונה הזו, המראה הזה, של אדם בלתי מזיק. תמים, אפילו.

"מר ווטקינס ביקש ממני להצטרף," הסביר גרדנר.
ברנס העיף מבט בצ'רלס ווטקינס, מנהל המודיעין הלאומי.
"אנחנו זקוקים לעצתו של ד"ר גרדנר," אמר ווטקינס.
ברנס הינהן ונזהר שלא להפגין כלפי חוץ את חוסר שביעות רצונו. אם ווטקינס רצה שגרדנר יצטרף לתדריך, הוא היה צריך לקבל את אישורו מראש. ווטקינס מונה זמן קצר קודם לכן – תפקיד מנהל המודיעין הלאומי היה חדש – אך ברנס כבר הספיק להתרגז מהאופן שבו הוא לקח שוב ושוב את הסמכות לידיו.
טוב, בסופו של דבר נגלה למה קראו לגרדנר לכאן, חשב ברנס וניסה לשמור על קור רוח. בשנים האחרונות הוא עבד קשה כדי לשלוט בהתפרצויות הזעם הפתאומיות שלו.
"אדוני, תדריך המודיעין היומי," אמר ווטקינס, והוציא כמה דפים מתוך תיקיית עור. זה היה תקציר שהוכן על ידי קהיליית המודיעין ופירט את הפעילות בעשרים וארבע השעות האחרונות.
שני הסעיפים הראשונים עסקו במלחמות שברנס פתח בהן במזרח התיכון. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן לא התקדמו היטב. מצב האבטחה בעיראק הלך והידרדר, בעוד שבאפגניסטן היו עדיין תאי טרוריסטים חבויים רבים ומספר ההרוגים האמריקאים הלך ועלה. הפופולריות של ברנס, בניגוד למספר החללים האמריקאים, היתה במגמת ירידה. ברנס הצטער עכשיו על כך שאימץ את המלצת מזכיר ההגנה שלו להציב רק חמישית מכמות כוחות הקרקע שביקש ראש המטה. מאה אלף חיילים אמריקאים הספיקו כדי להדיח את הרודן ולהשתלט על המדינה הקטנה, אך לא היה בהם די כדי להשיב את הסדר על כנו לאחר שהפכו לצבא כובש.
הסעיף השלישי היה דיווח מטריד אף יותר. אנשי הסי־איי־איי חשדו שבקרב הכוחות הצבאיים־למחצה במזרח התיכון פועלים סוכנים כפולים.
ראש הסי־איי־איי, רוברט הולנד, ביקש את זכות הדיבור. "אנחנו רואים דליפה של מידע מודיעיני מסוג שלא נתקלנו בו קודם. אם החשדות שלנו מוצדקים, מישהו מדליף מידע, אבל לא למדינת אויב, אלא לארגון זכויות אדם."
"לארגון חוץ־ממשלתי?"
"כן. הוא מדליף מידע על תוכנית ההסגרות החריגות שלנו."
ברנס האזין לפרטים בפנים קודרות. "בואו נדבר עם היועץ לנשיא לפני שנדון בנושא שוב."
"כמובן," אמר הולנד.
הסעיף הרביעי עסק במנהיג של אחת ממדינות הקואליציה שסבל מדיכאון ולא היה מסוגל למלא את חובותיו. הדוח ציין שאין זה אלא עניין של זמן עד שיתחולל שינוי במנהיגות, אך הדבר לא אמור להשפיע על יחסיה הידידותיים של אותה מדינה עם ארצות־הברית.
הם הפכו את הדף והגיעו לשני הסעיפים הבאים בדוח. ברנס האזין להסברים, ואז הגיעו לדף האחרון ולכותרת הבאה:
המין האנושי בסכנת הכחדה: צורת חיים חדשה מופיעה באפריקה
ברנס הרים את עיניו מהתיקייה שלו. "מה זה? תסריט הוליוודי?"
רק ראש הסגל חייך לשמע הבדיחה הקטנה של הנשיא. האחרים שתקו והתקשו להסתיר את בלבולם. ברנס מיקד את מבטו במנהל המודיעין הלאומי. ווטקינס החזיר לו מבט ללא רתיעה. "זה דוח מהסוכנות לביטחון לאומי," אמר.
ברנס נזכר לפתע בתקרית קודמת שבה התפרץ נגיף קטלני ברֶסטון, פרוור של העיר וושינגטון. המכון לחקר מחלות מידבקות של צבא ארצות־הברית והמרכזים לבקרת מחלות עבדו יחד כדי לבלום את התפשטות הנגיף הקטלני, סוג של אבולה. מן הסתם מדובר בתקרית דומה.
הוא המשיך לקרוא.

צורת חיים חדשה הופיעה ביערות הגשם הטרופיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אם תתפשט, תהווה צורת חיים זו איום על ארצות־הברית, והיא עלולה להוביל להכחדת המין האנושי. מצב כזה הוזכר כבר בדוח הייזמן של מכון שניידר, שהוגש בשנת 1975…
ברנס קרא בעיון את המידע ונשען לאחור על הספה. כעת הבין מדוע זומן היועץ לענייני מדע וטכנולוגיה לפגישה.
הוא לא הצליח לעצור את הבדיחה העוקצנית שעמדה על לשונו.
"אתה בטוח שהם לא התבלבלו בין המוסלמים הקיצוניים לבין צורת החיים החדשה הזו?"
ווטקינס נשאר ענייני. "מדובר במידע מהימן. ביקשנו ממומחים לנתח אותו, והם חושבים–"
"מספיק," קטע אותו ברנס. הדוח היה פוגעני בעיניו. לא רק תוכנו אלא עצם קיומו, שהוא התקשה לעכל. "הייתי רוצה לשמוע מה יש לד"ר גרדנר לומר."
כל המבטים הופנו אל המדען המבוגר, ההססן למראה. לנוכח מצב רוחו הרע של הנשיא, גרדנר מצא את עצמו מגמגם. "כבר מאז… מאז המחצית השנייה של המאה העשרים… חזו שדבר כזה עלול לקרות. דוח הייזמן שהוזכר בתקציר המודיעיני נכתב בתגובה לדיון באפשרות הזו."
ברנס הופתע מתגובתו הרצינית. נראה שמחשבותיו של המדען בנושא היו מורכבות בהרבה מכפי שהדיוטות מסוגלים להבין. ועדיין, ברנס לא הצליח להיפטר מתחושת אי הנוחות העזה שאחזה בו. צורת חיים חדשה שתוביל להכחדת המין האנושי? איזה אדם שפוי יאמין בכך?
"והמידע הזה מהימן בעיניך?" שאל אותו ברנס.
"אני לא יכול להכחיש את זה."
"יש לי כאן עותק של דוח הייזמן," אמר ווטקינס ושלף מסמך חדש מהתיקייה שלו. "סימנתי את הסעיף הרלוונטי. סעיף חמש."
ברנס קרא במהירות את הדוח שנכתב רבע מאה קודם לכן. גרדנר חיכה שיסיים ואז דיבר. "המודיעין שיש לנו עכשיו הוא עקיף. למעט האדם ששלח את הדוח, אף אחד אחר לא אישר את קיומה של צורת החיים החדשה. אני חושב שכדאי לשלוח צוות מארצות־הברית כדי לבדוק מה באמת קורה."
"בשלב זה הטיפול בבעיה אמור להיות קל," הוסיף ווטקינס. "וזה לא יעלה הרבה. כמה מיליוני דולרים אמורים להספיק. אבל נצטרך לשמור על סודיות מוחלטת."
"חשבת על תוכנית?" שאל ברנס.
"הוריתי למכון שניידר לגבש תוכנית פעולה. האפשרויות אמורות להיות על השולחן שלי עד סוף השבוע."
ברנס הירהר בכך. הוא לא הצליח לחשוב על שום חיסרון. כנשיא אומה במצב מלחמה, מוטב לו לטפל בבעיות חיצוניות באופן מיידי. והבעיה הזו היתה בעיניו נתעבת במיוחד. "בסדר. תראה לי את האפשרויות ברגע שתקבל אותן."
"כן, אדוני."
ישיבת הבוקר הסתיימה, אך אותן בעיות הועלו שוב בישיבת הקבינט בשעה תשע. כאן סיכם מזכיר ההגנה, ג'פרי לטימר, את הנושא האחרון –
בעיה ביולוגית – אחרי דיון מהיר בן שתי דקות. "מכון שניידר צריך לטפל בדברים טיפשיים כאלה," אמר בביטול.
לבקשת הנשיא, הם הרכינו את ראשיהם בתפילה בסיום הישיבה.
איש סי־איי־איי הגיע לחדר הקבינט לאחר הישיבה ואסף את כל העותקים של התדריך היומי של הנשיא. כל מסמכי התדריך היו סודיים ביותר ואוחסנו בארכיון במפקדה שבלנגלי. רק עשרה אנשים בעולם כולו ידעו מה נדון בישיבה הזו, שנערכה בסוף קיץ 2004.

בקרוב…

X