לאחר מאבק ממושך | לרכישה באינדיבוק
לאחר מאבק ממושך

לאחר מאבק ממושך

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 189
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30
- 64
- 30

"אומרים שהשאלה הראשונה של חולי סרטן היא 'למה אני?' מעולם לא שאלתי למה אני ולא התווכחתי. כל בני משפחתי מתו עלי בגיל צעיר, אמי אף מתה מסרטן, והנחתי שעכשיו תורי".

באוקטובר 2006 אובחן דוד שליט, עיתונאי וחוקר קולנוע, כחולה לימפומה נון-הודג'קין. הוא החל לנהל יומן שבו תיעד את שלבי מחלתו, מטיפולי הכימותרפיה ועד השתלת מח עצם, את הבחילות וההקאות, התקפי הזעם, החלומות והזיות הסמים.

תחושת הקץ וחוסר האונים הרחיקו את המחבר אל העבר. הוא ביקש לדעת כיצד נהגו דורות קודמים לנו מול הסרטן וידיעת המוות. חיפושיו במאגרי העיתונות, ביומני מחלה ובסרטי הקולנוע, חשפו אותו לקולם הנעדר של החולים, וגם להסתרה ולבושה שסבבו אותם. בתוך כך התעמת המחבר גם עם עברו האישי ועם זיכרון מותם של בני משפחתו.

 לאחר מאבק ממושך הוא מסמך אישי וחושפני, כתוב ביושר ובאומץ. זהו סיפור שאין בו "ניצחון" על הסרטן, ועם זאת הוא מציע הסתכלות אופטימית על המחלה ועל החיים בחברתה.

ספריו הקודמים של דוד שליט "אולם שכולו טוב: זיכרונות הקולנוע של הישראלים" (אינסרט-פרדס, 2011) ו"מקרינים כוח: בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים" (רסלינג, 2006), זכו לשבחי הביקורת.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “לאחר מאבק ממושך”

בקרוב…

פתח דבר

סיפור המחלה שלי לא באמת צריך מילות פתיחה. זה אני שזקוק להן. מחזיק בספר ומחזיק בו, מעכב את תחילת הסיפור, חושש מהמשך הדברים, ובעיקר מסופם. חושש שאם אפסיק לכתוב על המחלה, אאבד את השליטה בה.

שלוש שנים חלפו מאז עברתי טיפול השתלת מח עצם, ואני עדיין מנהל דיאלוג עם מחלת הסרטן. מחזיק אותה קרוב אלי, אויבת ומאהבת, אורב לה אורבת לי. מין סיפור שחרזאדה שכזה, שבו איני חדל מלשאת ולתת עם הסכנה.

ניטשה אמר: מה שלא הורג אותך, מחשל אותך. אבל חולה סרטן יודע שמה שלא הורג אותו, יכול להרוג אותו מאוחר יותר. וזה בסדר. זה בסדר גמור. הסרטן הוא ידיעת המוות, והידיעה הזאת משחררת.

הרחקתי מעלי את המחלה, ואני עדיין באזור האסון, מבודד וקרוב אל עצמי. אני יודע שאנשים מעדיפים לקרוא ספרים של חולי סרטן עם אחרית דבר שנכתבה בידי האלמנה, או לחילופין ספרים אופטימיים, ובהם מדווח הכותב על החלמתו המלאה. מצטער, זה לא ספר כזה. אני מחולי הסרטן שלא סגרו עניין, מביט במפלצת בפחד ובהשתאות, וממתין.

הכי קל זה להגיד לעזאזל, אני לא רוצה לדעת על המחלה, אני רוצה להמשיך את חיי כרגיל. אבל לסובב את הגב למחלה זה להתנכר למשהו שקרה וקורה. זה להעלים מידע, לחזק את השתיקה, את הצד האפל של המחלה. גם זו סיבה לכתוב עליה. לא ספר יודע כול, חלילה. ומה אני כבר יודע? מחלת הסרטן היא ארץ ענקית, ואני הייתי מוצב בחלקה אחת ומצומצמת שלה.

כתיבה היא גם דרך להכיר תודה, תחושה שמלווה אותנו, חולי הסרטן. תודה לאנשים הנפלאים שטיפלו בי, רופאים ואחיות ואנשי צוות, רק חלקם מוזכרים כאן בשמותיהם ובמעשיהם. תודה גדולה שמורה גם לחברי הטובים, שהיו שם לצדי ברגעים הקשים.

חוב עצום יש לי לרותי בת זוגי, ולשני ילדינו, דורי ונגה, שותפים שלי לדרך ולמשא. ותודה אחרונה לאישה שאינני מכיר, האישה שתרמה מגופה ומעצמה להמשך חיי. כל המעשה והתקופה כולה היו ונותרו לפלא בעיני. מילים לא יסבירו. אבל הנה, הן נכתבות.

 

 

                                                                                                                       ינואר 2014

דוד שליט הוא חוקר קולנוע, עיתונאי ומבקר. יליד חיפה. בוגר החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, ובוגר בית הספר למשחק בית צבי ברמת גן. התגורר מספר שנים בניו יורק. בשנת 1983 חזר ארצה ופנה לעבודה עיתונאית. פרסם בין היתר, בעיתונים "חדשות", "הארץ", "מעריב", ירחון "מוניטין", כתב העת "סינמטק" ומאז שנת 2001 בעיתון "גלובס".

לימד כתיבה ועריכה עיתונאית באוניברסיטה הפתוחה ובבית הספר "כותרת". מרצה על תרבות הקולנוע בישראל. בשנת 2011 יזם ושימש כיועץ מקצועי לתערוכה "אולמות מופלאים – בתי הקולנוע החיפאים, אז והיום" במוזיאון העיר חיפה. מפרסם בלוג בנושאי תרבות וקולנוע באתר "וורדפרס".

ספרו הקודם "מקרינים כוח – בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים" (הוצאת רסלינג, 2006), הוא מחקר היסטורי על תרבות הקולנוע בישראל והכוחות הפוליטיים והחברתיים שעיצבו אותה. 

X