כשרונות רב תכליתיים | לרכישה באינדיבוק
כשרונות רב תכליתיים

כשרונות רב תכליתיים

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

סרנה סטיבנס בעננים! היא עובדת בחברת הפרסום המצליחה והדינאמית ביותר בסידני. עתה קיבלה את הלקוח הכי גדול של החברה – תיק זה עשוי לקבוע את גורל הקריירה שלה בעתיד.

הבוס הסקסי שלה, אייל ההון האוסטרלי המפורסם, דיוויד מיילס, הנו כריש עסקים קשוח בכל הנוגע לחדר הישיבות, אך משחרר את עניבתו וחושק בפרשיית אהבים בחדר המיטות!

ליל תענוגות פרוע אחד מאוחר יותר וסרנה כבר יודעת שאין מקום לחרטות.

עתה יהיה עליה לבחור: קריירה או אהבה. עבודת חלומותיה או הבוס ההורס!

איך תבצע את הבחירה הקשה?

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “כשרונות רב תכליתיים”

בקרוב…

1

אל תהיי כל כך פחדנית! קחי נשימה ארוכה ועשי זאת, לכל הרוחות.

נחושה בדעתה, שאפה סרנה סטיבנס נשימה עמוקה, הרימה יד רועדת וכמעט, כמעט, נקשה על דלתו הכפולה ומטילת האימה של הבוס שלה. מדוע ההזמנה המוקדמת, בטרם הספיקה להניח את התיק? האם זהו צירוף מקרים גרידא, שהיום הגיעה תקופת הניסיון שלה לקיצה?

שלושה חודשים קודם לכן דייויד מיילס, נשיא חברת מיילס פרסום אוסטרליה, העניק לסרנה את ההזדמנות הראשונה שלה לפרוץ קדימה. בגיל עשרים וארבע, עם תואר בשיווק, אך ללא כל ניסיון, סרנה היתה מאושרת.

אך האם מר מיילס התאכזב מתפקודה כמנהלת תיקי לקוחות זוטרית? האם ימשוך לאחור את כתפיו המרשימות, יכווץ בזעף את גבותיו הכהות וינעץ בה מבט נוזף ומאוכזב? האם רצה לדבר עימה על הורדה בדרגה?

בטנה התהפכה עליה וידה נשמטה כמשקולת.

רק לא פיטורין!

מעבר לכל דבר אחר, סרנה השתוקקה להוכיח את עצמה. בתור ילדה מתבגרת יצא לה שם של אחת שלא תצלח, וזה לא היה דבר נעים כלל ועיקר. שמנמנה, מודעת לעצמה יתר על המידה, ומאובחנת באיחור רב כדיסלקטית… את ימי בית הספר העדיפה לשכוח. תודה לאל על חוש ההומור שניחנה בו. הוראה מתקנת, ספרים להעצמה אישית, קורס טיפוח עצמי והתמדה רבה השתלמו לבסוף. עתה, רק השמיים היו הגבול מבחינתה!

סידני, העיר הגדולה והתוססת, תרבות בתי הקפה ומזג האוויר הנפלא לעולם יהיו ביתה האמיתי. אך כנערה מתבגרת תמיד הרגישה מוגבלת בשל נטל הדיסלקציה שנשאה על גבה – בנוסף לאב שלא הפסיק להטיל ספק בכל אחת מהחלטותיה – מזמן נשבעה שיום אחד תצא לעצמאות מלאה ותמצה כל סנטימטר מהפוטנציאל שלה.

לונדון, פריז, ניו-יורק. מאומה לא יעצור בעדה. מי יודע מתי ואם תחזור בכלל?

סרנה חשקה את שפתיה וזקפה את סנטרה.

אלא שכל דבר בזמנו. היא הרבה יותר מסתם אוהבת את עבודתה, היא זקוקה לה. מעמדה כ"מנהלת פרויקטים זוטרית" לא רק ששילם את החשבונות, אלא גם היווה נקודת זינוק בדרכה לפסגה.

לאחר שהעבירה כפות ידיים לחות במורד חצאית הצמר הלבנה שלה, הצליבה את אצבעותיה מאחורי גבה ונקשה על העץ. בטרם הספיקה לבלוע את המועקה שבגרונה, נפתח צידה הימני של הדלת לרווחה. היא חייכה חיוך רחב מדי ואמרה את הדבר הטיפשי הראשון שעלה בראשה.

"התקשרת?"

עיניו העמוקות והכחולות של מר מיילס התחדדו וגבתו האחת הורמה, בטרם החווה בידו שתיכנס. "מיס סטיבנס. תודה שהגעת במהירות שכזו."

בעודו מהדק כל אחד מחפתי הקוורץ שלו בתורו, ליווה אותה לכיסא האורחים הצמוד לשולחנו. בלחיים בוערות התקפלה סרנה אט-אט אל תוך הכיסא בעוד דיוויד מיילס – תותח רציני, מיליונר וחתיך הורס – עשה באיטיות את דרכו סביב שולחן הטיק הארוך שלו.

הוא החליק בבוהן ואצבע על עניבה מושלמת בצבע אדום ארגמן שהשתלבה להפליא עם חולצתו הלבנה והמבהיקה. "את בטח תוהה מדוע ביקשתי לראותך."

האם ראתה עננים קודרים מתגודדים מאחורי ריסי הפחם הללו? סרנה החניקה אנחה. אין טעם להסתובב סחור סחור. אם מר מיילס רוצה לפטר אותה, עדיף שתדע זאת מיד.

כשדופק ליבה פועם באוזניה הביטה בו מתיישב בכיסא בעל משענת גבוהה. "זה רע?"

שריר זע בקו הלסת המרובעת כשהושיט יד ולקח עט והציב אותו מתנדנד בשיווי משקל בין אמה לבוהן. "החדשות, סרנה, הן בחלקן רעות. אך בחלקן טובות מאוד."

היא שחררה נשיפה. לא קטלניות לפחות. ידה הרפתה את אחיזת הצבת על מסעד הכיסא. "כל עוד אני לא צריכה לעמוד בשבוע הבא בתור לקבלת עבודה חדשה, אלו חדשות טובות למדי עבורי."

היא לא היתה בטוחה, אבל אותו רעד קל בשפתיו יכול אפילו להיות חיוך.

הוא נשען לאחור, שערו השחור כפחם קוצי מעט, כאילו העביר בו את ידו רגע לפני שהגיעה. "שמעת שקיבלנו את התיק של היטס?"

תשומת ליבה התחדדה. "תוכנית הוידיאו החדשה למוסיקה? ברור. כולם אומרים שזה הדבר הגדול ביותר שיצא מאז איידול."

"את גם בטח יודעת ששכרתי את שירותיה של ג'ז מקווייד כדי לתכנן ולנהל את הקמפיין הזה."

כן, היא ידעה, ואף הספיקה לקרוא אודות הישגיה המקצועיים המרשימים של הבחורה. "ג'ז מקווייד היא הטובה ביותר. אישה שמסוגלת להפוך מזמרת מובילה בלהקת רוק משנות השמונים לכוכבת מזהירה בפרסום נחשבת לאגדה לפי אמות המידה שלי. השנה עבדה בארצות הברית ופיקחה על קליפים מוזיקליים של ידועי שם רציניים."

דיוויד, שכפי הנראה היה מרוצה מתשובתה, הנהן, ואז הניח את שתי כפות ידיו על שולחנו ודחף את עצמו לעמידה. "וכפי שהזכרתי יש גם חדשות רעות. ג'ז נחתה מלוס אנג'לס אתמול בערב. הבוקר החליקה על אריחים רטובים במקלחת."

סרנה כיווצה את פניה בכאב. אוה, אלוהים. "היא בסדר?"

"שברה את רגלה, את השוק בצורה די רצינית, לצערי. קיבלתי טלפון מחדר מיון. היא מקווה לחזור לעניינים – בעזרת משככי כאבים וקביים כמובן – תוך שבעה וייתכן אף שמונה שבועות."

כמה נורא. אך מדוע הוא מספר לה? האם ג'ז מקווייד זקוקה למשרתת?

מר מיילס שילב את זרועותיו על חזהו הרחב ופסע לעבר לוח שהותקן על הקיר הרחוק יותר ועליו שלטי כסף נוצצים עם שמות. "יש לי אי-אילו עובדים בכירים שישמחו ביותר להיכנס לנעליה של ג'ז עד שתחזור לעמוד על רגליה. אחת במיוחד תשוש לדרוך על גופות כדי לטפל בתיק הזה."

שם מסוים זינק לראשה. "רחל בראג."

בחברות גדולות, סכסוכי אישיות וקנאויות קטנות היו בלתי נמנעים. מנהלת יחסי אנוש הועסקה על מנת לפתור בעיות שכאלה. אבל רחל…

סרנה הצטמררה.

די אם תאמר שהיא מכשפה ממדרגה ראשונה. ולא רק סרנה חושבת כך.

כשרגליו נטועות בפישוק התרכז דיוויד מיילס בדברים הבאים שאמר. "רחל להוטה ביותר על עמדתה כאן. מכל מקום, אני בהחלט מודע למגרעותיה. היא מנהלת פרויקטים מעולה, אך לא אדם שקל במיוחד להתמודד עימו."

מנהלת פרויקטים מעולה? אוה, כן. היא כבר שמעה זאת בעבר. מרחל עצמה.

דייוויד הטה את ראשו ולמעשה, חייך ממש. המחווה הגיעה עד עיניו וגרמה להן להבהיק כמנסרות אור תכולות שמשתקפות במים. "את יודעת, מיס סטיבנס, יש לך תווי פנים מלאי הבעה, אני מקווה שאת לא משחקת פוקר."

היא חייכה. "'תווי פנים מלאי הבעה'. המורה שלי לדרמה בתיכון נהגה לומר זאת. פעמים אינספור נאלצתי, לצהלת חבריי לכיתה, להדגים כעס, או את ההבעה האהובה עלי מכול, פני טמבל." היא עשתה פרצוף שכלל לתחוב את אצבעותיה בצידי פיה. כשצחק, הניפה את ידיה באוויר. "היי, לפחות הייתי טובה במשהו."

משב קפוא חלף בגופה.

פה גדול! למה להפסיק כאן? למה שלא תראי לו גם את תמונת המחזור שלך על עדשות המשקפיים בעובי בקבוק וכיוצא בזה?

אבל דייוויד מיילס לא הניד עפעף כלפי מבוכתה. נהפוך הוא, את שתי ידיו החליק אל כיסי מכנסיו הכהים, שעוצבו ביד אמן, ופסע לעבר החלון. בעיניים מצומצמות לעבר הנוף המשיך את השיחה מהמקום בו נקטעה.

"אחרי שג'ז ואני שוחחנו על כך הבוקר, הגענו להסכמה שהאדם הרצוי לנו, לא רק שחייב להיות בקי בדרך שבה הדברים עובדים כאן, אלא שרצוי גם שיביא עימו מראה רענן והתלהבות טבעית למוצר. מישהו שיש לו קשר לתרבות הפופ, מעורה בדמוגרפיה ובעל רעיונות חדשניים לגבי קידום ההופעה והידוענים שבה." מסגרת כתפיו רטטה לאחור והוא שלח בה מבט מצמית. "מישהי כמוך."

לסתה של סרנה נשמטה ופיה נפער לרווחה. היא מצמצה פעמים אחדות מרוב הלם וחשה מדקרת התרגשות מהוססת. "אתה מעוניין… בי?"

קמטים עדינים הסתעפו מעיניו ומבע שפתיו התרכך כשפסע לעברה כדי לברכה. "כן, סרנה. אני רוצה אותך."

הוא חפן את ידיה כדי לעזור לה להתרומם. ברגליים רועדות החניקה קריאת חוסר אמון.

"אני לא יודעת מה לומר. מלבד…" רגשות צרבו במורד גרונה וכתפיה הזדקפו לאחור. "אתה לא תתחרט על כך, מר מיילס. אני מבטיחה."

ניחוח סנדלווד וסבון גברי נחרתו עמוק בתודעתה כשאותן עיניים שלא ייאמנו חייכו אליה. "דייוויד," אמר לה. "הגיע הזמן שתקראי לי דייוויד."

בסדר. ברור. היא מסוגלת לכך. אם רק תצליח להתגבר על תחושת ההיסטריה. תחושה שאינה משתווה לשום דבר. אפילו לא לקבלת המקום הראשון על חיבור הסיום הקצר, "מדוע ואיך אני מתכוונת להצליח", שאותו הקריאה בפני כל בית הספר ושני הוריה. החיבור ההוא עלה לה במאמצים גדולים. אבל זה! זו מתנת שמיים בלתי צפויה.

על אף שמטר וששים וארבעה סנטימטרים לעולם לא ישתוו להרבה מעל מטר ושמונים, בכל זאת הזדקפה ככל שיכלה.

"מתי תרצה שאתחיל?" עכשיו? אתמול? "ואין לך מה לדאוג לגבי המחויבות שלי, מר מיילס. אני לגמרי שלך, במאה אחוז. סופי שבוע. לילות מאוחרים. כל הקרבה באה בחשבון."

דופק זע בלסתו הכהה בטרם שמט את ידיה והתרחק ממנה. היא בהתה מטה ופיתלה את אצבעותיה. וואו. אצבעותיה להטו.

"סרנה, בואי לכאן. אני רוצה להראות לך משהו."

היא מצמצה לעברו. מעל מזנון עץ מבהיק שהיה תלוי צמוד לקיר נצצו לעברה שורה ארוכה של פרסים מתעשיית הפרסום. דייוויד עמד כשגבו אליה וזרועותיו משולבות על חזהו וכותנת חולצתו הלבנה מתוחה למשעי בין עצמות כתפיו המרוחקות זו מזו.

חמימות החלה להזדחל בגופה.

לא מעניינים אותה הפרסים. הוא מדהים. נחישותו. קול השוקולד העמוק והצרוד מעט. והמרשים מכל, העובדה שהוא מאמין בה. זה היה יותר מכל דבר אחר עבורה. לעזאזל, אם היא מחפשת את האדם הנכון, ייתכן שדייוויד מיילס הוא האחד.

היא התנערה ממחשבותיה והתקדמה לעברו.

מזל שאינה מחפשת. לא עכשיו, לא השנה, לא בדור הזה ואולי אף לא בדור הבא. קריירה. נסיעות. להשתחרר. להגיע לכוכבים. שום דבר ואף אחד לא יעצרו בעדה כעת. וקידום זה משמעו, שהיא באמת בכיוון הנכון.

הוא הניד בראשו לעבר מקום ריק על הקיר. "את רואה את זה?"

עתה עמדה לצידו – ניחוח סנדלווד, סבון וחמימות – ורכנה לפנים. עדשות המגע שלה, על כל צרה שלא תבוא, היו בעיניה, "אני לא רואה שום דבר."

"בדיוק." הוא השתופף על עקביו ופתח במשיכה מהירה את אחת מדלתות העץ.

בעודו מפשפש בפנים, זכתה בהצצה נוספת באותם מכנסיים מעוצבים להפליא שעמדו במבחן הכפיפה שביצע כשנמתחו על ירכיו – שריריות וחזקות כסלע, ניחשה, בדיוק כזרועותיו.

לאחר ששלף מחברת ספירלה עצומה, התרומם לעמידה והחל לדפדף במהירות.

צדודיתו התחדדה. אף ישר, לסת חזקה של שחקן, צלקת קטנה חתכה את גבתו השמאלית…

מבטה נדד מטה.

חזה מדהים. מושך ומפתה באופן שמעולם לא חשה אצל כל גבר אחר. סביר להניח שזה העניין אצל "הגבר הבוגר". האם הם לא אמורים להיות סקסיים יותר, חכמים יותר ובמידה מסוימת אסורים יותר? לא שהיא אמורה לחשוב על הבוס שלה בצורה כזו. גם לו אכן חיפשה. והלוא אינה מחפשת.

הוא קיפל את כריכת המחברת זו על גבי זו. "הדיאגרמה הזו," אמר, "מסכמת את ההיסטוריה של החברה, לקוחות והכנסות. ככה התחלנו."

אצבע ארוכה וקצוצת ציפורניים החליקה במעלה הנייר בזווית של ארבעים וחמש מעלות. "כאן אנחנו נמצאים כיום."

בראש מורכן סילקה קווצת שיער סוררת אל מאחורי אוזנה והחזיקה בה. בהצצה חטופה, הקווים האדומים והצהובים הצביעו על רמת תפקוד יציבה ובו בזמן יוצאת דופן בשוק. אלא ש…

"מה קרה כאן?" היא הצביעה על אזור קרוב להתחלה שבו הערכים הסתחררו מעלה בצורה משמעותית ביותר, למעשה, מעבר לקו האיקס של הציר.

בקושי הצליחה למשוך את אצבעותיה בטרם סגר בטפיחה רמה את הספר. המילים נגרסו מפיו כחצץ. "טעות בשיפוט. לא קרה שוב מאז. לא יקרה שוב לעולם."

דיוויד החליק את המחברת על השולחן ממנו והלאה, ואז הסתובב והגביה את מותנו והעביר אחת מאותן ירכיים שריריות מעבר לקצה השידה. כפות ידיו המשולבות בעצלתיים, גדולות ושזופות, נשמטו בין רגליו המפושקות והוא שלח בה מבט בוחן.

"אהיה כן עימך, סרנה. לא רק שאני צריך שמסע הפרסום הזה יתנהל בצורה טובה, אלא שזה חייב לעבוד הכי טוב שיש. אני רוצה לזכות במקום ראשון בטקס הענקת הפרסים כדי למלא את הרווח הריק. נותני החסות הבינלאומיים של היטס הבהירו לי שאם ניקח השנה זהב על התיק הזה, מובטחים לנו כל יתר התיקים שלהם, פשוט צעד עסקי מזהיר. ולא…" נחיריו רטטו באופן כמעט בלתי מורגש, "הם ייקחו את עסקיהם לסוכנות אחרת ורבים ילכו בעקבותיהם. שמה של סוכנות פרסום מיילס – שמי שלי – יוכפש."

עוצמת העניין החלה נוחתת עליה. זה הצ'נס שלו חיכתה. המקפצה שתזניק אותה אל עתיד מרגש.

השרירים בבטנה התכווצו בעוז.

אך בהתחשב בכל העובדות, זה נשמע כמעט גדול מדי עבורה.

כבר התמודדה עם אתגרים בחייה, אלא שהפעם לא מדובר רק בה. תפקודה ישפיע על אחרים, בפרט על נשיא החברה, הבוס שלה. מה יהיה אם תיכשל? מה אם לא תצליח לעמוד בדרישות? ומה יהיה אם מאמציה הגדולים ביותר לא יספיקו?

מותנה נגע בקצה השידה, הדם שעט במורד רגליה וזיעה קרה שטפה את מצחה. "מותר לי להיכנס להתקף חרדה?"

הוא פרץ בצחוק מתגלגל והצליל הרגיע אותה, על אף שחיוכה היה עדיין שביר.

"אין כל בעיה עם תחושת פחד. זה טבעי לחלוטין. יש גם מי שיאמר שזה ממש הכרחי." מבטו החודר התעצם. "כל עוד את מסוגלת לצאת מזה בצד השני בשלום, ללמוד להתמודד ולעשות מה שצריך."

עשי זאת למרות הפחד. היא הנהנה. ודאי שהוא צודק.

הוא נשען לאחור. "אני אהיה מעורב לגמרי וג'ז מוכנה להנחות הכול ממיטת חוליה, אבל…"

היא סיימה את המשפט עבורו. "אתה סומך עלי."

עיניו התגרו בעיניה. "את מוכנה לכך?"

הכי מוכנה שיש.

להוטה להתחיל כבר, התמקדה כל כולה במשימה שלפניה וזקפה את קומתה. משהו רשרש לרגליה. מבטי שניהם נדדו מטה. היא התכופפה ראשונה להרים…

בקרוב…

X