כל השירים | לרכישה באינדיבוק
כל השירים

כל השירים

שנת הוצאה: 1991
מס' עמודים: 391
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 63

דן פגיס (1930 – 1986 ) הוא מטובי יוצריה של השירה העברית. בספר זה כלולים כל ספרי השירה שפירסם בחייו ("שעון הצל", "שהות מאוחרת", "גלגול", "מוח", "מלים נרדפות"), קובץ אחד שהוצא לאחר מותו ("שירים אחרונים"), ושירים נוספים מן העזבון. גולת הכותרת של החומר מן העזבון היא היצירה המורכבת "אבא", הרואה כאן אור לראשונה. אלה הם פרקי – פרוזה מיוחדים במינם, שבהם בוחן המשורר את קשריו הסבוכים עם אביו. שאלה מצחיקה כמו הפרופסור המפוזר שצלצל הביתה ושאל: "אני כאן, איפה אני צריך להיות?", כך צלצלתי אני ושאלתי: "אני דן, מי אני צריך להיות?", ומרוב פיזור נפש לא הרגשתי שהקו תפוס.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “כל השירים”

חקירה שנייה 

 

האמת, את כל האמת. 
היה לי שתף. נולדנו יחד, 
כמעט תאומים סיאמיים. 
אפשר לומר, כלים שלובים של דם. 
אחר כ? נדדנו הרבה. 
נפרדנו, ומתי, או מת. 
אני יודע: יש הוכחות מרשיעות, 
תמיד נחשנו זה את זה 
כשני ראשים של מגנט. 
אני מודה: הספור נשמע דמיוני, 
אבל כל דמיון ביני וביני 
הוא מקרי בהחלט. 

 

 

הילד

 

איננו יושב במנוחה,
קשה לי לתפס את קו לחייו.
אני רושם קו אחד
וקמטי פניו מתרבים,
אני טובל מכחול
ושפתיו מתעקמות,שערו מלבין,
עורו המבחיל מתקלף מעל עצמותיו.איננו.
הזקן איננו ואני
אנה  אני בא.

דן פּגיס (16 באוקטובר 1930 – 29 ביוני 1986) היה משורר ומתרגם עברי, ישראלי יליד רומניה, חוקר של שירת ימי הביניים היהודית בכלל, ושירת ימי הביניים של יהדות ספרדבפרט. פגיס הוא ניצול שואה ומוכר בעיקר בשל שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום".

 

דן פגיס נולד בכ"ד בתשרי תרצ"א ליוסף וליהודית בעיר רדאוץ שבחבל בוקובינה שברומניה. אביו, יליד קישינב שבבסרביה, שלט ביידיש, רוסית ורומנית. אמו גדלה על ברכי התרבות הגרמנית-אוסטרית שהייתה דומיננטית בקרב יהודי רדאוץ. ב-1934 עלה אביו לארץ ישראל בגפו כדי להכין בית למשפחה. באותה שנה מתה אמו של פגיס במפתיע והוא עבר לבית משפחת אוסלנדר, סבו וסבתו מצד אמו. חינוכו בבית סביו, תחת השגחת מטפלת גרמניה, נשא צביון גרמני אוסטרו-הונגרי, אף שלמד כנראה גם עברית עם מורה פרטי. פגיס, שהצטייר כילד מופנם וסקרן, בילה שעות רבות בספרייה הגדולה של סבו ועשה שם היכרות עם הספרות הקלאסית הגרמנית.

 

לאחר שנכרתה ברית בין המשטר הפאשיסטי הרומני למשטר הנאצי בנוגע למלחמה נגד ברית המועצות, החל בתאריך 12 באוקטובר 1941 גירוש המוני של חלק גדול מיהודי בוקובינה למחנות ואתרי ריכוז בטרנסניסטריהשמעבר לנהר הבוג, בשטחי מערב אוקראינה הכבושה. בסך הכל נספו באזור זה כ-10,000 מיהודי רדאוץ. 6,000 יהודים הועמסו על קרונות להובלת בקר והובלו ברכבת לעיירה מרקולשט שבבסרביה, ורובם נטבחו בדרך משם לטרנסניסטריה. ב-13 באוקטובר 1941 הובלו 4,000 יהודים נוספים מרדאוץ לעיירה אוטאץ' (אטאקי) בבסרביה ומשם לטרנסניסטריה, ביניהם משפחת אוסלנדר ועמם פגיס הצעיר.
בתום המלחמה חזר פגיס בליווי סבתו לרומניה, ובשנת 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתאחד עם אביו.

פגיס סירב לדבר על קורותיו בתקופת השואה.

 

לאחר עלייתו עברת פגיס את שמו הפרטי לדן, השם בו היה ידוע עד מותו. הוא התחנך בחברת הנוער בקיבוץ מרחביה, שם הכיר את המשורר טוביה ריבנר והתיידד עמו. לאחר מכן למד בסמינר הקיבוצים, ובין 1951 ל-1955לימד בבית ספר יסודי בקיבוץ גת. ב-1956 עבר לירושלים כדי ללמוד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו באוניברסיטה עבד כמורה לספרות בגימנסיה רחביה, והמשיך בפיתוח קריירה אקדמית. בשנת1976 נעשה פגיס חבר סגל באוניברסיטה והיה לחוקר משפיע ובולט של שירת ימי הביניים.

את ספר שיריו הראשון, "שעון הצל", פרסם פגיס ב-1959. בסך הכל פרסם בחייו ששה קובצי שירה. כן עסק בתרגום ובעריכה; בין היתר אסף וערך את שירי דוד פוגל.

פגיס פרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים, והשתתף במפעל ההוצאה לאור של שירת משה אבן עזרא בשנת 1968. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

פגיס נפטר בירושלים בגיל 56, והותיר אחריו אישה, עדה פגיס ושני ילדים.

לאחר מותו, ב-1987, יצא לאור הספר "שירים אחרונים", וב-1991 יצאה אסופת כל שיריו הכוללת גם חטיבה של קטעי סיפורת שלא השלים. ב-1995 פרסמה אלמנתו, עדה פגיס, ספר ביוגרפי עליו בשם "לב פתאומי". בסוף הספר מופיעה מסה על שירתו מאת חוקר הספרות אריאל הירשפלד.

שירו "כתוב בעיפרון בקרון החתום" מופיע על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ.

 

שירתו מגוונת בצורותיה, החל מצורות שיריות מסורתיות, בעיקר בשירים הראשונים, ועד שירה גמישה ושירים הכתובים בפרוזה. חלק משיריו עוסקים במישרין בנושא השואה, ובהם השיר "כתוב בעפרון בקרון החתום". רבים משיריו האחרים עוסקים בה בעקיפין ומהדהדים את חוויותיו ממנה, או את זיכרונות ילדותו והעולם שאבד. במרבית שיריו שוררת נימה פסימית, מאיימת. בשירתו עסק פגיס רבות בשאלת הזהות, תכופות דרך שימוש בפרדוקס, כמו בשורה "בכל העולם אין מקום לשנינו, לי ולי" (מתוך "דיבוק"). מאפיין נוסף של כמה משיריו הוא השימוש באלמנטים מעולם המדע.

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X