ככה יעשה ליהודי | לרכישה באינדיבוק
ככה יעשה ליהודי

ככה יעשה ליהודי

שנת הוצאה: 01/2016
מס' עמודים: 231
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

מגילת אסתר ידועה במסורת היהודית כסיפור של גאולה, בו הצליחו יהודי פרס לחמוק משואה שריחפה מעל לראשם. אלא שקריאה בין השורות עשויה להוביל גם למסקנות אחרות, מטרידות ואקטואליות. יהודי שושן לא נצלו, אלא נספו בשואה השקטה של ההתבוללות, והסיפור הוא משל מתוחכם, ציני וטראגי שרב בו הנסתר על הגלוי.

ממלכת פרס, האימפריה הרב תרבותית ראשונה, מלקקת את פצעיה לאחר התבוסה ליוונים. קומץ יהודים עושה את דרכו לירושלים, לבנות את בית המקדש החדש ולהקים מדינה. במקביל עורך המלך אחשוורוש תחרות לבחירת מלכה חדשה. מרדכי בין יאיר, היושב ונשאר בשושן, מזהה הזדמנות להתקרב למלכות ופועל להפיכת בת דודו, אסתר, למלכה.

זהו הסיפור שלא סופר על מרדכי, יהודי מתבולל, דור רביעי למהגרים הנמשך אל החיים בממלכת ההזדמנויות הבלתי מוגבלות ומבקש להשתמש בכוחו, ביופיה של אחייניתו, בעמו ובאינטריגות פוליטיות בכדי להפוך למשנה למלך.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ככה יעשה ליהודי”

"בין השורות של מגילת אסתר ובמנהגי חג הפורים חושף מייקל אייזנברג את אחד ממוקדי המתח של הזהות הישראלית היום: הפיתוי הכלכלי המניע צעירים רבים לחפש את עתידם מחוץ לארץ. מעמדו בעולם הכלכלי ונסיונו בשתי המולדות מאפשרים למחבר תאור אמיץ ונדיר של ההזדמנות ושל מחירה. מדרש עכשוי האוחז בידו האחת בפשט העתיק ובידו השניה בחדרי הסטרט אפ התוססים.  קול חשוב בשיחה היהודית העכשוית. קריאת חובה לכל צעיר ישראלי".
חברת הכנסת רות קלדון

 

"קריאה המחברת את המגילה לחיים ומעוררת יהודים מתרדמתם".
הרב בני לאו

א. רקע היסטורי: בין דלת העם לאנשי סיר הבשר

 

אירועי מגילת אסתר מתרחשים במועד כלשהו במהלך תקופה שמשכה כשבעים שנה, בין ימי העליה הראשונה שבאה אחרי הצהרת כורש לימי העלייה השנייה, בתקופת מלכותו של ארתחשסתא, הוא ארתחששתא הראשון.
גלות יהויכין, עם קריסת כוחה של ממלכת יהודה אל מול הבבלים, מנתה את ההנהגה הדתית וצמרת השלטון ("אֵילֵי הָאָרֶץ"), הלוחמים ("גִּבּוֹרֵי הַחַיִל") והאומנים ("הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר"). מעט יותר מעשר שנים אחרי־כן, משנת ג'של"ח (שלהי המאה השישית לפסה"נ) באו חורבן בית־המקדש הראשון ולאחריו — גלות בבל, שמנתה את בני המעמדות הנמוכים יותר ביהודה. אחריהם נותרו בארץ ישראל רק בני "דַּלַּת עַם־הָאָרֶץ."
כחמישים שנה מאוחר יותר, עם הצהרת כורש, ניתן ליהודים לשוב לירושלים וליהודה, אך שישים שנות הגלות חוללו שינוי ניכר ביהדות. הרב בני לאו מתאר את המצב ההיסטורי והרוחני באותה תקופה.12 בין היהודים שגלו בבבל, הוא מספר, התפתחה מפלגה דומיננטית,
המפלגה של היהודים שראו עצמם בארץ ההזדמנות החדשה, "גולדען מדינה." ההגליה של "החרש והמסגר" — ראשי המשק, ראשי התעשיינים והמנהיגות המדינית (עם המלך ומשפחתו) — הביאה לבבל את מיטב המוחות והידיים של החברה היהודית. ההשתלבות שלהם במרחב האימפריה הבבלית הייתה מהירה. הם חיפשו נתיבי פרנסה, מסחר ועושר.

יהודים אלו, מספר הרב לאו, הם אותם אלו שמגנה הנביא יחזקאל (פרק כ', לב-לד), כאומרים "נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן":
זוהי היהדות המתבוללת, שמבקשת לברוח מזהותה הישנה, שנשרכת אחריה מארץ מוצאה, ומחפשת דרך לייצר זהות חדשה של מהגרים משתלבים במרחבי המזרח. שלא כמו דניאל וחבריו, המהגרים הללו מציגים היטמעות כוללת: הם משנים את שמותיהם, משנים את לבושם, מסתגלים ומתבוללים… דור ראשון — הדור האבוד. מגשש שפה, לומד לשרוד, חולם עבור ילדיו ומנהל קשרים שקטים ומתגעגעים עם נהרות ילדותו. דור שני — הדור המתנער מהוריו, מחביא את המבטא הזר, נאבק על מקומו ומוחק את עברו. דור שלישי — המשתלב, מרגיש בבית… דור רביעי — דור שלא ידע את מוצאו…

העולים ששבו לירושלים עם העלייה הראשונה, תחת הנהגתם של זרובבל בן שאלתיאל נכדו של יהויכין, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, מנו כחמישים אלף איש, אך רק חלק קטן מן השבים נמנו עם "אֵילֵי הָאָרֶץ" שיצאו אותה. אלו היו האנשים שבנו את בית־המקדש השני וכוננו מחדש את המרכז הרוחני בארץ ישראל. העלייה השנייה, עליית עזרא ונחמיה, ועמה תקופת אנשי כנסת הגדולה, באה יותר משישים שנה מאוחר יותר, והחלה משקמת את יסודות ירושלים ומחזקת את טפחות יהודה.
העלייה הזו הייתה עלייה של רוח, אך לא של חומר. היא כוננה מחדש את עבודת המקדש, אך רוב היהודים העדיפו את סיר הבשר. כפי שאומר החבר לכוזרי בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי: "בתחילה אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל, רוצים בגלות ובעבודה, שלא ייפרדו ממשכנותיהם וענייניהם." תמונה מוכרת מאוד, כותב הרב לאו: "יהודי תפוצות מבוססים ושקטים, חובבים ותומכים ברעיון של בניין הארץ, אבל פשוט כרגע זה לא נוח. נחכה שיגדלו הילדים ושרק יגמרו את הקולג'."
על כותב המגילה ועל זמן כתיבתה ידוע לנו מעט מאוד. זו נכתבה חמישים, מאה ואולי מאתיים שנים אחרי מועד האירועים המתוארים בה. ר' אברהם אבן עזרא כתב בפירושו לפרק ז', פסוק א' במגילה, כי מרדכי היה זה שכתב אותה. לפי דר' אהרן קולר, הכותב — לו הוא קורא מָרדוּכָּה — היה יהודי פרסי והמגילה נכתבה ונושאת מסר אוהד ליהודים שבגלות.13 לפי התלמוד הבבלי היו כותבי המגילה אנשי כנסת הגדולה, גוף שהוקם בידי עזרא או מי מממשיכי דרכו וישב בארץ ישראל.14
לתפישתי, ברור כי למחבר המגילה היכרות מעמיקה עם נוהגי הממלכה הפרסית ועולם המונחים שלה, אך הוא אינו תושב שושן אלא יהודי היושב בירושלים ההולכת ונבנית סביב בית המקדש השני. מבטו אל היהודים שנטעו שורש בשושן מכוון להשוות ולהנגיד. המגילה נכתבה עשרות שנים אחרי זמנם של האירועים אותם הוא מתאר — אולי אפילו בידי נחמיה או מי מטעמו15 — וניתן בה ביטוי נאמן ליחסם של יהודי ארץ ישראל ליהודי בבל בנקודת זמן מסוימת ובמצב מסוים. יחס זה, כפי שנראה במגילה, לא היה רצוף אהבה והערכה לאותם יהודים.
12. הרב בני לאו, אסתר, דרשה היסטורית לימי הפורים.
13. בספרו, Esther in Ancient Jewish Thought, בדף 37, הערה 8, מציין קולר גם את המתבקש וגם את דעתם של חוקרים אחרים, לפיה שפתה של אסתר היא עברית תנ"כית מאוחרת, ויש לה קרבה מסוימת לעברית במשניות, מה שיכול למקם את הכותב בזמן בארץ ישראל באמצע תקופת בית שני.
14. בבא בתרא דף ט"ו עמוד א'.
15. ראו רוזנסון, "הדסה היא אסתר" דף 225

מייקל אייזנברג הוא אמריקאי מבטן ומלידה, ישראלי מבחירה, בוגר ישיבת אור עציון ו"ישיבה יוניברסיטי" ומקברניטי תעשיית ההייטק הישראלית.

X