כוחו של השחקן | לרכישה באינדיבוק
כוחו של השחקן

כוחו של השחקן

שנת הוצאה: 2009
מס' עמודים: 448
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 99

כוחו של השחקן, רב-המכר של מאמנת המשחק הבכירה של הוליווד, איוואנה צ'בּק, יעניק לכם כלים רבי עוצמה שילמדו אתכם להפוך את שורות התסריט לדמויות בשר ודם. בעיני כמה מגדולי השחקנים של ימינו, שיטת צ'בק נחשבת לשיטת המשחק המובילה במאה ה-21. צ'בק, היורשת של המורים הגדולים – סטניסלבסקי, מייסנר והאגן – פיתחה שיטה פורצת דרך להצגת התנהגות אנושית על ידי שימוש בכאב פנימי ורגשות, לא בפני עצמם, אלא כדרך לגילום מוצלח של דמות בסרט או על הבמה. התנהגות השחקן הנובעת ממקור פנימי, ראשוני, הופכת את המשחק על פי שיטה זו למציאותי ומרתק במיוחד. בנוסף, תוכלו למצוא בספר: ניתוח דמויות בתסריטים קלאסיים ועכשוויים מהקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון. סיפורים מרתקים מאחורי הקלעים על הדרך שבה למדו מגוון שחקנים מפורסמים את אמנותם. פרקים על כלי משחק מעשיים ושיטות תרגול ייחודיות בעבודת השחקן. אחרית דבר מאת רונית אלקבץ. "זה התנ"ך שלי, אני לא עוזבת את הבית בלעדיו." אווה מנדז.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “כוחו של השחקן”

אחרית דבר מאת רונית אלקבץ

חלק ראשון
  

        שחקן גדול בעיני הוא סוג של מדיום. הוא כלי. הוא צינור שדרכו עובר ידע, הרבה מאוד ידע. שחקנים אינם אנשים "רגילים", יש בכוחם לגעת במעמקים שאחרים לא יגיעו אליהם, הם בקיאים במלאכת החיבור הבלתי אמצעי בין מודע ללא מודע, בין מחשבה לאינטואיציה, בין זיכרון לתנועה; הכל לכדי תנועה רגשית ברורה אחת ומחשמלת. שחקן, להבדיל מאדם שאינו שחקן, אמור לדעת לעשות את הדרך הארוכה אל תוככי עצמו כדי למצוא את הפנים הרבות הנוספות המתקיימות בו.  

 

        את עבודת המשחק אני חוֹוה כקודש-הקודשים. התבקשתי לשתף את הקוראים מעט מניסיוני כיוצרת, במבוא קצר למהדורה עברית, לספר של איוואנה צ'בק. זו אף פעם לא משימה פשוטה אך אנסה לשתף מעט מחוויית החיים הזו שלי, כמו שהיא נחווית על בשרי יום-יום, מהיום שדפקה על דלתי. במלים אחרות: אנסה להעביר בשניים-שלושה עמודים כתובים תפיסה של חיים שלמים ומלאים ככל האפשר, כי מה זה "כוחו של שחקן" אם לא אותו אתגר ענק אשר מבקש אותנו להקיף ולהבין חיים שלמים של אדם, של ישות, אותה אנו אמורים להכיל ולגלם ללא פשרות על פני חמישה-עשר ימי צילום, במקרה הטוב? – משימה שעל פניה היא בלתי אפשרית. אך אין דבר העומד בפני כוחו של רצון, כוחו של דמיון, כוחה של עבודה.  

 

       העבודה שלנו היא מסתורית ביותר, ויחד עם זאת יש לשכוח מניסים ונפלאות וממתנות חינם. איני מאמינה בקסמים, לא כאלה שבאים מלמעלה ולא בכאלה שנשלפים מהשרוול בדקה התשעים, מלווים בדופק מהיר ובטונות של קסם אישי שחולף עם הרוח עוד בטרם קרן אור של רוח אמיתית נגעה בו. אני לא מאמינה באימפרוביזציות ולא ב"בוא ניתן לדברים לקרות בזמן אמת". אני לא קלה ולא קוּלית, ובעיקר אני לא מחכה לנסיך בדמות הבמאי או בדמות אחרת שיבוא לגאול אותי מ"ייסורי" העלטה שבה אני שרויה בבואי לתת חיים, חיים חדשים, לדמות. בעבודה כמו בעבודה – הדבר היחיד שאני רואה לנגד עיני היא העשייה. ההכרה הוודאית ביותר והברכה הגדולה ביותר שלי היא העשייה! אני רואה עצמי "פועלת שחורה", ובאומרי זאת, אני מתכוונת לכך שאני משתייכת לאלו האנשים אשר קמים בבוקר והולכים לישון בלילה עם "דאגה בליבם כיצד יאכילו את פיות ילדיהם", כלומר, שכל יום עבורם הוא התעוררות לקיום המבקש אותך לסדר, להתמודדות עם הכאן ועכשיו, לעתים עם הבלתי אפשרי וכנגד כל הסיכויים, לחיפוש אין סופי, למציאת פתרונות יצירתיים מאין כמוהם, לחשבון נפש ולעבודה ללא לאות. אני מדברת על האנשים שנלחמים! אלה שנאבקים כדי להגשים עצמם כפי שהם רואים עצמם בעיני רוחם. אין מקום פה לעצלנים, ואין מקום לאלה היושבים על הגדר בניסיון להרוויח זמן שבו הם תוהים על קנקנם.

 

        אכן, זה לא קל. אני מדברת על משמעת עצמית גדולה. משמעת עצמית, שבה אין הנחות ואין קיצורי דרך. זה לא סוד גדול, כולם יודעים לתרגם מילולית ולשנן בפני כל מבקשי דבר את המילים הללו. מעטים יודעים לתרגל, מעט יודעים ליישם. למה? כי זה לא קל. ויש לזה מחיר. זו אינה עבודה קלה והיא דורשת מאיתנו זמן. הרבה זמן. לא מספיק להרגיש רגשות ולהתנועע בחלל בכתפיים מורמות או שמוטות, והניסיון המבורך העומד לרשותנו לא תמיד מהווה משענת אמיתית; נהפוך הוא, לעתים הניסיון הנרכש הוא בעוכרנו. מה שהרווחנו אתמול הוא במידה מסוימת סוס מת. לא נוכל לדהור עליו יותר. עלינו להמציא עצמנו מחדש בכל פעם ופעם ורגע אחר רגע, והדרך היחידה להיות מסוגלים לפעולה על-אנושית כזאת היא רק אם נדע להישאר ערניים ביותר, כל פעם מחדש, בבואנו לעבוד ולהעניק חיים לרגע אחד בודד. אי לכך, דרושה כאן משמעת הדוקה ביותר, ורצון עז כגודל היקום. זאת, על מנת לא לעשות את מה שנופלים בו לא מעט – מלאכת השחזור. 

 

        יש להיזהר מכל משמר שלא לחזור על תבניות שכבר חפרת בהן, זה לא אומר שאת, אתה, אני, צריכים לשנות את קולנו ואת שפת גופנו בכל פעם שאנו עומדים לטפל בדמות חדשה. לא בזה עסקינן, אלא בערנות. אנחנו מתבקשים לערנות אין-סופית, זו הנקנית על ידי הקשבה עצמית ועמידה על המשמר. אנחנו מתחילים לשחזר לא כאשר אין לנו מה להגיד, אלא כאשר לא עבדנו די; כלומר, לא חיפשנו חיים חדשים בגוף החדש שקיבלנו. אנחנו בהחלט ממציאים את עצמנו מחדש כאשר אנו נמצאים בתהליך של חיפוש והקשבה נוקבת אמיתית לעצמנו. רק בדרך הזו אנו יכולים לממש ללא פשרות את האמת שלנו. האמת היא פשוטה. אנחנו יודעים אותה. אין צורך ללכת סחור-סחור בניסיון למצוא אותה בתוכנו. היא פה, מחכה לאומץ הלב. לנכונות. לכוונה.

 

        האמת שלי, אם יורשה לי לומר, היא ורק היא מנחה ומובילה אותי בדרך חתחתים זו עד לרגע האחרון שבו הנני מורשית להיפרד מהנשמה החדשה שצירפתי לישותי. גם הרגע הזה מגיע, רגע הפרידה; חשוב לדעת להיפרד, אך בכך אין צורך לעסוק, זה קורה מאליו. כאשר נשמה יודעת כי מילאה אחר תפקידה בנאמנות ובשלמות, חוותה את שעליה היה לחוות, (כמו בחיים, כך על הבמה) – היא עצמה תחפש דרך חדשה ללכת בה, להמשיך ולהתקדם. להתקדם ברצף החוויות אותן תזמן לעצמה מתוך דינמיקה של התפתחות. 

 

        תפקידים, אם כבר מדברים על קסם, יש לומר שקסמם וכוחם הגדול של "תפקידים" הוא ביכולתם להעביר אותך בשיעור הגדול של החיים, וזו זכות גדולה. בעודנו למדים את דרכה של דמות חדשה, אנו למדים את עצמנו ועל עצמנו שוב ושוב, זאת בהנחה שהחיפוש הוא כן ואינו מתפשר. בעודי עושה את "עבודתי כהלכה", כלומר קשובה קשב רב לעצמי מתוך שקט מקסימלי, אני יכולה לשמוע צלילים דקים-דקים מדברים בשמי ומיועדים רק לי, מבקשים לדבר בשפתי ועבורי, אותה אמת נחשקת, אותם מאוויים וצרכים שהם רק שלי, שלך… הרווח שלנו כאן הוא עצום.

איוואנה צ'בק ייסדה את סטודיו איוואנה צ'בק לפני יותר מעשרים שנה, והפכה לאחת ממאמני המשחק המבוקשים ביותר בהוליווד. בין תלמידיה שרליז ת'רון, בראד פיט, אליזבת שו, ג'ים קארי, ביונסה נואלס והאלי ברי. "איוואנה צ'בק היא מאמנת המשחק המובילה כיום… שיטות הלימוד החדשניות שלה משלימות את השיטות של מורי העבר הגדולים ומתחרות בהן… להדרכתה היתה השפעה מהותית על הצלחתי ועל עומק המשחק שלי." האלי ברי "איוואנה צ’בק… אי אפשר לחיות איתה, אי אפשר לשחק בלעדיה." גארי שנדלינג.

X