כוחה של אהבה | לרכישה באינדיבוק
כוחה של אהבה

כוחה של אהבה

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 438
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 78.40

במרפסת שטופת אור ירח ביוסטון, טקסס, מוצאת את עצמה דיאנה פוסטר לבדה באירוע צדקה של "נשף הסחלב הלבן", כשהיא מנסה באומץ לשמר את התדמית הנוצצת של "החיים היפים", כתב-עת שבבעלות משפחתה.
זה לא כבר נטש אותה ארוסה למען יורשת איטלקייה – עובדה שנודעה לה באמצעות צהובון זול – ודיאנה היתה עתה לא מאורסת בפומבי ואפופה שמועות משפילות. אז מדוע מתקרב אליה המיליארדר קול הריסון עם שני גביעי בדולח ובקבוק שמפניה?
נער האורווה לשעבר קיבל מדודו אולטימטום: עליו להתחתן – ומהר – או שיאבד מחצית מהעסק המשגשג וחובק העולם שהקים בזיעת אפיו. קול, הרציונלי להחריד והמושך להדהים, יודע מה הוא מחפש בכלה, ודיאנה פוסטר – עשירה, יפה ובעלת עקרונות – פשוט מושלמת לתפקיד.
אולם בעוד נשיקה ארוכה ואטית חותמת את העסקה שפותרת את בעיותיהם של שני הצדדים, איש מהם אינו מעלה על דעתו לאיזה מסע יוצא דופן הם מפליגים באותו לילה בלתי-נשכח…

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “כוחה של אהבה”

יוסטון 1979

 
"דיאנה, את עדיין ערה? אני רוצֶה לדבר איתך."
דיאנה עמדה לכבות את המנורה שלצד מיטתה אך נעצרה ונשענה לאחור על הכרים. "אוקיי," קראה.
"איך הג'ט לג, חמודה?" שאל אביה וניגש אל מיטתה. "את תשושה?" רוברט פוסטר, איל נפט גבוה ורחב גרם בן ארבעים ושלוש מיוסטון, ששערו האפיר בטרם עת, שידר לרוב ביטחון עצמי, אולם לא הלילה. הלילה הוא נראה לא רגוע בעליל, ודיאנה ידעה מדוע. אף על פי שהיתה רק בת ארבע עשרה, הרי שלא היתה שוטה ולא חשבה שהוא באמת ניגש אליה רק על מנת לברר אם יש לה ג'ט לג. הוא רצה לדבר איתה על אמה החורגת החדשה ועל אחותה החורגת, שאותן פגשה לראשונה באותו היום אחר הצהריים, כששבה הביתה מחופשה שבילתה באירופה עם כמה חברות מבית הספר. "אני בסדר," אמרה.
"דיאנה…" פתח ואמר; ואז היסס, התיישב לצדה על המיטה ולקח את ידה בידו. כעבור רגע החל שוב לדבר. "אני יודע כמה מוזר זה בוודאי נראה לך לבוא הביתה היום ולגלות שהתחתנתי מחדש. אנא, האמיני לי שבחיים לא הייתי מתחתן עם מרי בלי לתת לכן הזדמנות להכיר זו את זו לולא הייתי משוכנע, בכל מאת האחוזים, ששתיכן תלמדו לאהוב זו את זו. היא מוצאת חן בעינייך, נכון?" שאל בחשש, וניסה לקרוא את הבעת פניה. "אמרת שכן…"
דיאנה הנהנה, אף שלא הבינה למה מיהר להתחתן עם מישהי שהוא בקושי מכיר ושהיא לא פגשה מעולם עד היום. בשנים שלאחר מות אמה יצא אביה עם נשים יפהפיות ונחמדות מאוד מיוסטון, אבל תמיד לפני שהעניינים נעשו רציניים יותר, נהג להציג אותן לדיאנה והתעקש ששלושתם יבלו ביחד. ועכשיו הוא התחתן הלכה למעשה, אבל עם איזו גברת שהיא מעולם לא פגשה. "מרי נראית ממש נחמדה," אמרה כעבור רגע. "אני פשוט לא מבינה מה בער לך כל כך."
הוא נראה נבוך, אך תשובתו היתה כנה ללא צל של ספק. "יהיו פעמים בחייך שכל האינסטינקטים שלך יורו לך לעשות משהו, משהו שנוגד כל היגיון, שמשבש לך את התוכניות ושעלול אפילו להיראות מטורף בעיני אחרים. כשזה יקרה, תעשי את זה. תקשיבי לאינסטינקטים שלך ותתעלמי מכל השאר. תתעלמי מההיגיון, תתעלמי מהסיכויים, תתעלמי מהסיבוכים ופשוט תלכי על זה."
"וזה מה שעשית?"
הוא הנהן. "בתוך שעות ספורות מהרגע שפגשתי את מרי ידעתי שהיא בדיוק מה שאני מבקש לעצמי, ובשבילך, וכשפגשתי את קורי, ידעתי שארבעתנו הולכים להיות משפחה מאושרת באופן יוצא דופן. אף על פי כן כל האינסטינקטים שלי הזהירו אותי שאם אניח למרי להתלבט זמן רב מדי, היא תתחיל לחשוב על כל המכשולים ותתייסר בגללם, ובסופו של דבר תסרב לי."
האפשרות נראתה לדיאנה לא סבירה לחלוטין בהתחשב בשכל הישר ובנאמנותה לאביה. הנשים הקודמות בחייו יצאו מגדרן עד אבסורד כדי לעורר בו עניין לאורך זמן. "לי נראה שכל אחת ואחת מהנשים שיצאת איתן רצתה אותך."
"לא, מותק, רובן רצו את מה שיכולתי להעניק להן במובן של ביטחון כלכלי והכרה חברתית. רק מעטות רצו בי באמת."
"אבל אתה משוכנע שמרי רצתה אותך באמת?" שאלה דיאנה והרהרה בהצהרה שלו שמרי היתה מסרבת לו.
אביה חייך, ומבטו נעשה חם ומלא חיבה. "אני משוכנע לחלוטין שהיא רצתה ורוצה אותי."
"אז למה חשבת שהיא תסרב לך?"
חיוכו התרחב. "כי היא ההפך הגמור מרודפת בצע ומעמד. מרי מאוד אינטליגנטית, אבל היא וקורי ניהלו חיים פשוטים בעיירה קטנה שבה אף אחד אינו עשיר, לא במושגים של יוסטון. היא התאהבה בי בדיוק באותה מהירות ובאותה עוצמה שבה אני התאהבתי בה, והיא הסכימה להינשא לי בתוך שבוע, אבל כאשר התחוור לה איזה אורח חיים אנחנו מנהלים פה, היא ניסתה לחזור בה.
"היא חששה שהיא וקורי לא ישתלבו, שהן יעשו שגיאות בלתי נסלחות בחברה ויביכו אותנו. ככל שחשבה על כך, כך השתכנעה יותר ויותר שהיא תאכזב אותנו."
הוא שלח יד וסילק בעדינות קווצת שיער ערמוני מבריק מלחיָיה של דיאנה. "תארי לעצמך – מרי היתה מוכנה לוותר על כל הדברים החומריים שאני יכול להעניק לה, כל אותם דברים שכל אחת אחרת היתה להוטה לחטוף, רק משום שלא רצתה לאכזב אותי כבת זוג או אותך כאמא. אלה הם הדברים שחשובים לה."
דיאנה בהחלט חיבבה את אמה החורגת החדשה כשפגשה אותה באותו היום, אבל הרכות שבעיני אביה והאהבה שנשמעה בקולו כאשר דיבר על מרי תרמו לכך לא מעט מבחינתה. "היא מאוד מוצאת חן בעיני," התוודתה.
חיוך של הקלה האיר את פניו של אביה. "ידעתי שתאהבי אותה. גם את מוצאת בעיניה. היא אמרה שאת מאוד מתוקה ומאוד מיושבת בדעתך. היא אמרה שהיתה לך כל זכות שבעולם להגיב בהיסטריה היום אחר הצהריים, כשנכנסת הביתה ופגשת אם חורגת שמעולם לא שמעת עליה קודם לכן. וחכי עד שתפגשי את הסבים החדשים שלך," הוסיף בהתלהבות.
> "קורי אמרה שהם ממש מגניבים," אמרה דיאנה ונזכרה בכל המידע שאחותה החורגת בת השלוש עשרה סיפקה לה במהלך יומן הראשון ביחד.
"נכון. הם אנשי עמל טובים וישרים, שצוחקים הרבה ואוהבים מאוד זה את זה. סבא של קורי הוא גנן נפלא, ממציא חובב ונגר מוכשר. סבתא שלה אמנותית מאוד ומוכשרת במלאכת יד. ועכשיו," אמר, ושוב נראה קצת מתוח, "ספרי לי מה את חושבת על קורי."
דיאנה השתתקה לרגע וחיפשה מילים שיבטאו את מה שהרגישה כלפי אחותה החורגת החדשה; אחר כך רכנה קדימה, כרכה את זרועותיה סביב ברכיה וחייכה. "ובכן, היא שונה מכל שאר הבנות שאני מכירה. היא… ידידותית ואמיתית, והיא אומרת את מה שהיא חושבת. היא לא היתה בשום מקום חוץ מבטקסס, והיא לא מנסה לשחק אותה קוּלית ומתוחכמת, אבל היא עשתה המון דברים שאני לא עשיתי. אה, והיא גם חושבת שאתה ממש מלך," הוסיפה דיאנה בחיוך.
"איזו עלמה חכמה ודקת הבחנה!"
"אבא שלה נטש אותה ואת אמא שלה כשקורי היתה תינוקת," אמרה דיאנה, ופניה הרצינו למחשבה על המעשה הבלתי מתקבל על הדעת מצד הורה.
"הטיפשות וחוסר האחריות שלו הם המזל הטוב שלי, ואני מתכוון לוודא שמרי וקורי ירגישו בנות מזל גם הן. רוצה לעזור לי בזה?" שאל בחיוך ונעמד על רגליו.
דיאנה הנהנה. "סמוך עלי," אמרה.
"רק תזכרי שקורי לא זכתה ליהנות מכל היתרונות שאת זכית להם, אז תעזרי לה להיקלט לאט לאט."
"בסדר."
"ילדה נהדרת שלי." הוא רכן לעברה ונישק את קודקודה. "את ומרי תהיו חברות נהדרות."
הוא עמד לצאת מהחדר, אבל לשמע ההצהרה החרישית של דיאנה נעמד על מקומו והסתובב לאחור. "קורי היתה רוצה לקרוא לך אבא."
"לא ידעתי את זה," אמר רוברט פוסטר, וקולו הצטרד מהתרגשות. "מרי ואני קיווינו שתרצה בכך ביום מן הימים, אבל הייתי בטוח שיעבור הרבה הרבה זמן עד שזה יקרה." הוא בחן את דיאנה במשך רגע ארוך, ואז שאל בהיסוס, "איך את מרגישה – בקשר לזה שקורי תקרא לי אבא – אני מתכוון?"
דיאנה חייכה. "זה היה רעיון שלי."
מעברו השני של המסדרון ישבה מרי בְּריטוֹן פוסטר על מיטתה של בתה בת השלוש עשרה ופטפטה איתה. "אז היה לך כיף עם דיאנה היום?" שאלה את קורי בפעם השלישית.
"אהה."
"ונהנית ללכת לבית של משפחת הַייווֹרד ולרכוב על סוסים עם הילדים שלהם כשדיאנה לקחה אותך לשם אחר הצהריים?"
"אמא, אנחנו כולנו מתבגרים; את לא אמורה לקרוא לנו ילדים."
"סליחה," אמרה מרי וליטפה בעצלתיים את רגלה של קורי מתחת לשמיכות.
"וזה לא בדיוק בית; הוא כל כך גדול, שזה ממש בית מלון!"
"עד כדי כך גדול?" הקניטה מרי.
קורי הנהנה. "הוא בערך בגודל של הבית שלנו."
העובדה שהיא התייחסה לבית של דיאנה ורוברט כאל "הבית שלנו" חשפה רבות והרגיעה את מרי לאין שיעור. "אז יש להייוורדים אורווה?"
"כן, רק שהיא נראית מבחוץ כמו בית אבן, וגם מבפנים היא נקייה כמו בית. ואפילו יש להם מישהו שישן באורווה ומטפל בסוסים. הם קוראים לו סייס, והשם שלו הוא קוֹל, והבנות חושבות שהוא חתיך לא נורמלי. הוא בדיוק סיים את הקולג' – שכחתי איזה – אבל נדמה לי שהוא אמר שזה כאן ביוסטון."
"תארי לעצמך," אמרה מרי והנידה בראשה בפליאה. "עכשיו צריך תואר רק בשביל לקבל עבודה בטיפול בסוסים."
קורי החניקה פרץ צחוק. "לא, התכוונתי שהוא סיים עכשיו את הסמסטר ועוד מעט הוא חוזר ללימודים. הסוסים ממש מדהימים!" הוסיפה קורי וחזרה לנושא שעניין אותה. "אני אוכל לרכוב שוב במסיבת יום ההולדת של בַּארְבּ הייוורד בשבוע הבא. בארב הזמינה אותי, אבל נראה לי שדיאנה ביקשה ממנה. פגשתי היום כמה חברות של בארב ודיאנה. לא נראה לי שמצאתי חן בעיניהן במיוחד, אבל דיאנה אמרה שאני סתם מדמיינת."
"אני מבינה. ומה דעתך על דיאנה?"
"דיאנה…" קורי היססה לרגע והרהרה. "דיאנה מגניבה. היא אמרה לי שהיא תמיד רצתה אחות, ואולי זאת הסיבה שהיא כל כך נחמדה אלי. היא בכלל לא מתנשאת. היא אפילו אמרה לי שאני יכולה לשאול ממנה איזה בגד שמתחשק לי."
"נחמד מאוד מצִדה."
קורי הנהנה. "וכשאמרתי לה שאני אוהבת את התסרוקת שלה, היא אמרה שאנחנו יכולות להתאמן ולעשות כל מיני תסרוקות זו לזו."
"ו… אממ… היא אמרה משהו על עוד מישהו?"
"על מי למשל?" קורי העמידה פנים שהיא אינה מבינה.
"עלי, ואת יודעת את זה."
"תני לי לחשוב. אה, כן, נזכרתי! היא אמרה שאת נראית מרושעת ותחמנית, ושאת בטח תכריחי אותה להישאר בבית לקרצף את הרצפות בזמן שאני אצא לנשפים וארקוד עם נסיכים. אמרתי לה שהיא כנראה צודקת, אבל שאני אבקש ממך להרשות לה לנעול את נעל הזכוכית כל עוד היא לא יוצאת מהבית."
"קורי…!"
קורי צחקה ורכנה קדימה לחבק את אמה, ובסוף אמרה את האמת. "דיאנה אמרה שאת נראית מאוד נחמדה ושהיא מחבבת אותך. היא שאלה אם את קשוחה, ואני אמרתי שלפעמים, אבל שאז את מרגישה אשמה ואופה המון עוגיות כדי לכפר על זה."
"היא באמת אמרה שהיא מחבבת אותי?"
קורי הרצינה והנהנה נחרצות. "אמא של דיאנה מתה כשהיא היתה רק בת חמש. קשה לי לדמיין אילו חיים היו לי בלעדייך, אמא…"
מרי חיבקה את בתה בחוזקה והניחה את לחיָיה על שערה הבלונדיני של קורי. "דיאנה לא זכתה ליהנות מכל היתרונות שאת זכית להם. נסי לזכור זאת. המון בגדים וחדר גדול אינם משתווים לסבא וסבתא אוהבים, שמלמדים אותך כל מה שלמדת כשגרנו איתם."
חיוכה של קורי התפוגג קמעה. "אני אתגעגע אליהם שזה ממש נורא."
"גם אני."
"סיפרתי עליהם לדיאנה, והיא ממש התעניינה. אני אוכל לקחת אותה ללונג ואלי בקרוב כדי לפגוש אותם?"
"כן, בוודאי. או שאולי נבקש מרוברט להזמין אותם אלינו לביקור."
מרי נעמדה והתכוונה לצאת מהחדר, אבל קולה המהוסס של קורי עצר בעדה. "אמא, דיאנה אמרה שאני יכולה לקרוא לרוברט 'אבא'. את חושבת שיהיה לו אכפת?"
"אני חושבת שהוא יאהב את זה!" היא נראתה קצת עצובה ואז הוסיפה, "אולי יום אחד דיאנה תרצה לקרוא לי 'אמא'."
"מחר," אמרה קורי בחיוך ידעני.
"מחר, מה?"
"היא תקרא לך 'אמא' החל ממחר."
"הו, קורי, נכון שהיא נהדרת?" אמרה מרי ודמעות הציפו את עיניה.
קורי גלגלה עיניים, אבל לא הכחישה. "זה היה רעיון שלי שהיא תקרא לך אמא. היא רק אמרה שהיא רוצה לעשות את זה."
"גם את נהדרת," צחקה גברת פוסטר ונשקה לבתה. היא כיבתה את האור וסגרה את הדלת בצאתה. קורי שכבה במיטה, הרהרה בשיחה שלהן ותהתה אם דיאנה נרדמה. מקץ כמה רגעים יצאה מהמיטה ולבשה חלוק פלנל ישן מעל כתונת הלילה שלה, שבחזיתה התנוסס הכיתוב "הצילו את הצבים".
במסדרון היה חושך מצרים והיא גיששה באפלה וחיפשה את דלת חדרה של דיאנה. בסופו של דבר פגשו קצות אצבעותיה במשקוף, ובדיוק כשהרימה את ידה כדי לדפוק על הדלת, נפתחה הדלת באחת וצווחה חנוקה נמלטה מפיה. "בדיוק התכוונתי לבדוק אם את ערה," לחשה דיאנה ונסוגה לאחור כשהיא מסמנת לקורי להיכנס פנימה.
"אבא שלך בא לדבר איתך הלילה?" שאלה קורי, שהתיישבה על קצה המיטה של דיאנה והתפעלה מפסי התחרה בגון השמנת שעיטרו את שולי החלוק הוורוד הבהיר שלה ומעיטורי התחרה העדינים על נעלי הבית הרכות התואמות.
דיאנה הנהנה והתיישבה לצדה. "כן. גם אמא שלך באה לדבר איתך?"
"אהה."
"אני חושבת שהם פחדו שלא נחבב זו את זו."
קורי נשכה את שפתה התחתונה ואז פלטה, "שאלת במקרה את אבא שלך בקשר לזה שאני אקרא לו 'אבא'?"
"שאלתי, והרעיון מצא חן בעיניו," אמרה דיאנה והקפידה לדבר בשקט על מנת שמסיבת הפיג'מות האינטימית של שתיהן לא תסתיים בצו ההורים.
"את בטוחה?"
"כן. למען האמת, הוא היה חנוק מדמעות." דיאנה השפילה את מבטה לחיקה ונשמה עמוק. אחר כך הרימה את עיניה ופגשה במבטה של קורי. "דיברת עם אמא שלך בקשר לזה שאני אקרא לה 'אמא'?"
"כן."
"היא אמרה משהו?"
"היא אמרה שאת נהדרת," השיבה קורי וגלגלה עיניים באי הסכמה מדומה.
"היא אמרה עוד משהו?"
"היא לא יכלה," השיבה קורי. "היא בכתה."
שתי הבנות הביטו זו בזו בשתיקה מחויכת, ואז, כמו בהסכמה הדדית, צנחו לאחור על גבן. "אני חושבת," אמרה דיאנה לאחר מחשבה עמוקה, "שזה הולך להיות ממש, אבל ממש מגניב!"
קורי הנהנה בשכנוע עמוק. "מגניב לגמרי," הכריזה.
אף על פי כן, בהמשך אותו הלילה, בשעה ששכבה במיטתה שלה, התקשתה קורי להאמין שהעניינים הסתדרו טוב כל כך עם דיאנה.
מוקדם יותר באותו היום לא היתה מאמינה שזה אפשרי בכלל. כשאבא של דיאנה התחתן עם אמא שלה בתום חיזור בן שבועיים והביא את אשתו הטרייה ואת בתה לביתו שביוסטון, חששה קורי מהמפגש עם אחותה החורגת. בהתבסס על המעט שכבר גילתה על דיאנה, הגיעה קורי למסקנה שהן שונות כל כך שקרוב לוודאי שישנאו זו את זו. מלבד העובדה שנולדה עשירה וגדלה באחוזה הענקית הזאת, היתה דיאנה מבוגרת מקורי בשנה ותלמידה מצטיינת; וכשקורי הציצה בחדר השינה הנשי של דיאנה, הכול שם היה מסודר כל כך, שהיא פשוט התחלחלה. בהתבסס על מה ששמעה וראתה, היתה משוכנעת שדיאנה תהיה מושלמת עד להגעיל וסנובית מוחלטת. והיא גם היתה בטוחה שדיאנה תחשוב שהיא עצמה, כלומר קורי, סתם כפרייה סתומה ומגושמת.
המבט הראשון שנתנה בדיאנה כאשר זו נכנסה לטרקלין באותו הבוקר אישש את פחדיה הגרועים ביותר. דיאנה היתה קטנטונת, בעלת מותניים צרים, ירכיים צנומות ושדיים של ממש, וקורי הרגישה לעומתה כמו איזו ענקית מגושמת ושטוחה. דיאנה היתה לבושה כמו דוגמנית מכתב העת "סבנטין", בחצאית מיני חומה צהבהבה, טייץ בגון השמנת, וסט משובץ בחום צהבהב וכחול, ומעל הכול ז'קט חום צהבהב מהודר וקליל שסמל תפור לו מלפנים. קורי לבשה מכנסי ג'ינס וסווטשרט.
ואף על פי כן, למרות השכנוע העמוק של קורי שדיאנה תתברר כסנובית נפוחה, דיאנה היא ששברה את הקרח. דיאנה היא שהתפעלה מהסווטשרט של קורי, עם הסוס מקדימה שצויר ביד, ודיאנה היא שהודתה ראשונה שמאז ומעולם רצתה אחות. בהמשך אותו היום אחר הצהריים לקחה דיאנה את קורי לבית הייוורד, כדי שקורי תצלם את הסוסים של ההייוורדים במצלמה החדשה שאבא של דיאנה נתן לה.
לא נראה שלדיאנה מפריע שאבא שלה נתן לקורי מצלמה משוכללת, או שהרעיון לחלוק את אביה עם קורי חורה לה. וגם אם חשבה שקורי היא כפרייה סתומה, היא בהחלט לא הראתה את זה. בשבוע הבא תיקח אותה דיאנה למסיבת יום ההולדת של בארב הייוורד, ושם כולם ירכבו על סוסים. דיאנה אמרה שהחברים שלה יהיו גם החברים של קורי, וקורי קיוותה מאוד שהיא צודקת.
העניין האחרון הזה לא היה חשוב לה כל כך כמו עצם זה שיש לה אחות כמעט בגילה, שאפשר לבלות איתה ולדבר איתה – וקורי לא רק תיקח ממנה דברים – אלא גם לה היו כמה דברים לתת לדיאנה. ראשית כול, לדעתה של קורי דיאנה חיה חיים מוגנים להחריד. היא כבר הספיקה להתוודות בפניה שמעולם לא טיפסה על עץ ממש גבוה, אף פעם לא אכלה תותי יער ישר מהשיח ובחיים לא הקפיצה אבנים על פני אגם.
קורי עצמה את עיניה ונאנחה בהקלה.

ג'ודית מקנוט היא אחת הסופרות הפופולריות בארצות הברית. ספריה הרבים זכו להצלחה עצומה ונמכרו בלמעלה מ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם. ספרה "להתאהב בסנט מרטין" נבחר לרב-המכר של ה"ניו-יורק טיימס".

X