כאילו לא נקרע דבר | לרכישה באינדיבוק
כאילו לא נקרע דבר

כאילו לא נקרע דבר

שנת הוצאה: 09/2014
מס' עמודים: 85
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20
- 44
- 20

"כיצד יוכל גופי לרדת לשאול היומיום" שואלת רוני אדם בפתח ספר שיריה הראשון, ופוערת לפנינו קרע עמוק ומרהיב של גוף, תהום וזמן; ועל הציר הזה שבין סימן השאלה לסימן התשובה, נעים שיריה של אדם בתנועה חדה, אך גם עדינה מאוד – בלשון שקופה, קריסטלית עד כאב, המצליחה לחדור לתוך מרקמיה של ההוויה. כך למשל נמצא התייחסויות מרתקות לבית ("בפינה קורי עכביש. נעל זרוקה"), ל"אני", ("עיוורת, כהה ונחילית"), ליפי הטבע, ("שדה זהב גואה בגרעין חיטה אחד") לחושניות, ("הכי נורא זה ריח הגוף"), לפרידה, ("שבוע לנצח מותו, והצלחת ריקה.") ,לכתיבה, ("מי שכותב שב ומוצא סירות נייר שטות בעורקיו"), לסופיות, ("מגע חי אחרון ממך, אבא מת שלי"), לאלמוות, ("עוד בטרם אתפורר לתלולית") ולאהבה ("אני זקוקה לך… כדי שהלבה מתחת עורי תשקוט").

כאילו לא נקרע דבר הוא רק במקרה ספר ביכורים, יש בו בשלות לירית ואינטימיות עמוקה מצד משוררת שכבר חצתה זה מכבר את סף הזמן.

(יקיר בן־משה)

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “כאילו לא נקרע דבר”

בקרוב…

שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת

בֹּקֶר.

אָדָם בְּבֵיתוֹ

אִשְׁתּוֹ לְצִדּוֹ, בְּנוֹ, בִּתּוֹ.

קוֹלוֹ חָלוּשׁ

בְּפֶה רוֹעֵד לוֹגֵם מַיִם.

אֲוִיר בִּמְשׂוּרָה

נוֹשֵׁם.

 

צָהֳרַיִם.

מוּבָל עַל אֲלוּנְקַת אַמְבּוּלַנְס

לַחֲדַר הַמִּיּוּן,לְאִשְׁפּוּז.

הַבֵּן,הַבַּת עֲדַיִן

רוֹפֵא, אָחוֹת לִפְעָמִים.

 

לַיְלָה.

גּוּף מֻנְשָׁם.

הָרוֹפְאָה מַסְבִּירָה

הַסָּנִיטָר מְנַתֵּק

אוֹרֵז בְּשַׂק פְּלַסְטִיק כָּחֹל

לָקַחַת.

 

אַהֲבָה מְאֻחֶרֶת

כְּשֶׁכָּל כָּרִית בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתַי

מִתְעַקֶּשֶׁת לְפַסֵּל מִבֵּין קִמְטֵי עֵינֶיךָ

נְעוּרִים.

 

כְּשֶׁעַצְמוֹתַי הַמִּתְאַבְּנוֹת לְאִטָּן

עוֹטוֹת עַל עַצְמָן

שִׁירָה.

 

מִזְדַּקֵּן

אָדָם מִזְדַּקֵּן

אֶל תּוֹךְ הֶרְגֵּלָיו.

 

אֶל הַסָּלָט קָצוּץ קָצוּץ הֵיטֵב

אֶל וִיטָמִינִים בַּבֹּקֶר

תְּרוּפָה אַחֲרֵי הָעוֹף בַּצָּהֳרַיִם

וְכוֹס מַיִם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.

 

שָׁנִים קוֹרֵא סְפָרִים

כּוֹתֵב כְּמִיהוֹת עַל פְּתָקִים.

 

אָדָם מִזְדַּקֵּן

בְּשֶׁקַע מִזְרָן.

 

מַדִּיף

בְּדִידוּת וּתְשׁוּקָה.

 

בַּבֹּקֶר

כַּפּוֹת רַגְלָיו גּוֹלְשׁוֹת מֵעַצְמָן

לְפִיהֶן הָאִלֵּם שֶׁל נַעֲלֵי הַבַּיִת.

 

גּוּפוֹ מַכְבִּיד עַל עִגּוּל הָאַסְלָה.

קִלּוּחַ קַר מֵסִיר מְעַט מִלֵּאוּת פָּנָיו,

לְאַט יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת

לְתֵה, עִתּוֹן, תְּרוּפָה —

 

וְאָז?

רוני אדם נולדה וגדלה ברחובות. מורה לספרות ומנחה סדנאות כתיבה וקבוצות קריאה. בוגרת בית הספר לשירה "הליקון" וחברה ב"קבוצת יום רביעי" שחבריה כותבים ומפרסמים למעלה מעשור.

X