ימימה ושני השאולים | לרכישה באינדיבוק
ימימה ושני השאולים

ימימה ושני השאולים

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים:
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 10
- 10

"אפור מיובש. באורך הנכון. אני שולחת את ידי לאסוף אותו בזהירות מהקוצים

 היבשים המגוננים עליו מפני." במילים אלו נפתח הסיפור 'ימימה ושני השאולים'.

 ביד אמן רוקם ראובן נחום סיפור אהבה בחמישה קולות, על רקע השמש העזה של המדינה

היהודית היחידה במזרח התיכון. הסיפור שואב את הקורא לעולם שכולו מורכב מנפש

הדמויות, ומותיר לו דרור לצבוע את התפאורה מחדש שוב ושוב. הסיפור מתרחש בתקופה

שבין קום המדינה לימינו אנו, ומעורר שאלות חשובות על מסורת, נאמנות, ומהות

הכזבים של האהבה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ימימה ושני השאולים”

בקרוב…

אור צהוב עייף נלחם לבקוע את האוויר השחור, אני עייף מחגיגת החתונה שחגגנו לנו ימימה, יושב על כסא הכבוד ליד שולחן הכבוד הריק. המעטים שנשארו עוזרים לקפל את הכיסאות והשולחנות. אליי איש אינו מתקרב, אני רואה אותך נעה חרישית עם חבורת הנשים והנערות מהחצר למטבח וחזרה. איש מרעיי לא נשאר, הם צריכים לנסוע רחוק והקדימו לצאת לדרכם. התחתנו כדת וכדין רק לפני פני שעות ספורות ולא מתוך אהבה. אינני בטוח שאת אוהבת אותי למרות שהתראינו מספר פעמים מאז אותו מבט חטוף במפגש המשפחות שלנו. בכל פעם שביקשתי לומר לך דברים של אהבה, היה לידינו מישהו ולא יכולתי. עכשיו, אולי עוד הלילה, אומר לך את אשר על לבי. אולי אמצע מסילות ללבך. רעייתי היפה, אני יודע שרק עבותות עבים של אהבה, המורכבים מקורים עדינים וחזקים של חיים ביחד, יכולים לעשות בית עם ילדים ושמחה ומחוייבות. לפנות בוקר, כשאחרון האורחים יעזוב את החצר הזו וילך לביתו, וכשאני ואת נפגש בפעם הראשונה ולא לשם ייחוד כמו במהלך הטקס אלא כאיש ואישה, אשפוך בפנייך את לבי ואומר לך כמה את יפה בעיני, וכמה את טובה בעיני, ומקודשת וקדושה לי. אז אולי תביני והדברים יחדרו ללבך וינעלו שם לעולם, ואולי תצחקקי ולא תביני ואני אתבייש במה שאמרתי ואיך שאמרתי. ואולי בכלל לא אומר דבר ורק נכנס ביחד למיטה ואני אוריד את בגדיי ואת את בגדייך ואבוא אלייך בגופי. ואולי את תצחקקי במבוכה ולא נצליח ביחד לקיים את מצוות פרו ורבו כלל.

המנורה כבתה ימימה ואני עדיין במקומי. התרגשות גדולה וגם פחד אוחזים בי. עוד מעט נעשה מעשה, או נדבר או נישן ביחד. עוד מעט אדע גם באיזה שפה אוכל לדבר אתך. בשפת המחשבה שלי עשירה מקריאת ספרים בהיחבא, או בשפה הבסיסית והמדוברת. ואולי תעדיפי שתיקות ובגופך תעבדי אותי כמו הנוצרים בשבועת הנישואים שלהם, כפי שקראתי בלא מעט ספרים.

הנה את מתקרבת אליי ואת לבושה בבגדי כלה חגיגיים. שמלתך הלבנה נוגעת בשוליה באדמה, שערך אסוף לצמה עבותה ופנייך היפות משדרות לי לאות.

 

היבלית בחצר נרמסה ונתלשה מצעדי הרוקדים. חול אדום צבע את שולי השמלה הלבנה שלי. עכשיו כשכולם הלכו אני רואה אותו יושב לבד בשולחן הכבוד, ורחמיי עליו. הכל הוא מוכן לעשות עבורי. אולי זאת המשמעות האמתית של החתונה? להקשר לבן אדם אחר ולהתחייב כלפיו? אולי שאול הזה הוא האדם בשבילי? אולי הוא יהיה אבא טוב לילדים שלי? אולי אפילו יותר טוב משאול שאני אוהבת? מה אני יודעת?

עוד מעט נהיה רק אני והוא לבד בחדר אחד. אני אשתוק ואקשיב. הפחד ממך הפך הלילה לסקרנות מהחדש שנכנס לחיים שלי.

לא שכחתי ואני לעולם לא אשכח את אהבת נעוריי, אבל בשעה הזו של עייפות עד מוות, אני רוצה לחבק את שאול המסכן שיושב שם לבד בקצה השולחן והמנורה הצהובה המתנדנדת ברוח מעל ראשו. אני רוצה לחבק אותו ולומר לו בגופי, "עכשיו אנחנו לטוב או לרע ביחד, הפכנו לגוף אחד ורצון אחד. קום, בוא נלך ביחד ואני אנחם אותך, אני מותרת לך ואתה מותר לי."

 

 

ראובן נחום-סנבירה, יליד גני תקווה, נחשף עד בחרותו לערב רב של דמויות וחומרי חיים מקוריים. לאחר השרות הצבאי חרג לעולם המשיק למחקר ובשנים האחרונות שב בכתיבתו לנוף וריחות ילדותו.

כיום בנוסף לעיסוקיו בתחומי הקהילה לרבדיה הוא מנהל מעבדה בתחום הביוטכנולוגיה, מתגורר בגן יבנה עם אשתו וילדיו.                                                                                                                     

 

"ימימה ושני השאולים" הוא ספרו הראשון הרואה אור.

X