ילד | לרכישה באינדיבוק
ילד

ילד

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 84
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 55

"ילד", ספרו של עדי עסיס מורכב משלושה חלקים שונים מאוד. לבו של הספר הוא מחזור השירה הפותח, שעניינו נקודת מבט גברית במאמצי הולדה שאינם עולים יפה. זוהי קינה מאופקת על הגבריות ועל זוגיות שהצלע השלישית בה נעדרת.

הילד שאליו פונים השירים הופך במהלך הקריאה לדמות שנוכחותה ההולכת וגוברת מסמנת דווקא את אי-אפשרותה. למעשה הספר יוצר קטגוריה חדשה של אדם: מישהו שאינו מת (שהרי טרם נולד) ואינו חי (מאותה סיבה ממש). ועם זאת, למרות קיומו המוטל בספק, הילד קיים, ולא רק שהוא קיים, אוהבים אותו. אהבה רבה של היעדר מוחלט.

חלקו השני של הספר אף הוא ביטוי של "ילד" אבל במובן אחר: אלו שירי דמיון מסחררים, שאינם מדברים על ילד שאיננו אלא מדברים את הילדוּת ואת נוכחותה התודעתית בכתיבת שירה.

בחטיבה המסיימת את הספר מוצגים כמה עשרות "סטטוסים" פואטיים מרהיבים שנכתבו במקורם כהודעות פייסבוק. הטון שוב משתנה, אך למען האמת, יחסי האהבה והזוגיות של שירי "ילד", שצל ההיעדר מעיב עליהם, מוצגים כאן מזווית אחרת, יומיומית יותר ולפעמים אפילו מאושרת. חטיבת ה"סטטוסים" מאירה באור חדש, ולפעמים הפוך, את הזוגיות העצובה של השירים הראשונים, ופותחת את הספר לקריאה אחרת.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ילד”

ביקורות נבחרות

מיה סלע, הארץ על עדי עסיס, זוכה פרס טבע לשירה

עדי עסיס בפרויקט "סופרים קוראים"

*

כָּךְ נִרְאֶה הַצַּעַר,
הַיָּם מֵחַלּוֹן חֲדַר
הַמָּלוֹן בְּרוֹדוּס כָּחֹל

כְּמוֹ כְּוִיַּת קֹר. וַאֲנַחְנוּ
עַל הָאֶדֶן
הוֹמִים אַהֲבָה וַאֲבֵדָה,
יָד בְּיָד הָיִינוּ
שְׁנַיִם לֹא נִזְקָקִים,

עַכְשָׁו פוֹשְׁטֵי יָד
אֵלֶיךָ, נְתוּנִים בְּיָדְךָ
אֱלֹהִים קָטָן אֲסוּרִים

בִּרְאִיַּת פָּנֶיךָ

*

הַיָּרֵחַ קָרוֹב קָשֶׁה שֶׁל הָרוּחַ
חָסֵר אֶת הָאֶצְבָּעוֹת
הַמְרַסְּנוֹת סוּסִים עַל סַף הַיּוֹם

לָכֵן מְלַוָּה נְקִישַׁת פְּרָסוֹת
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּגְרֶרֶת
בְּמַחֲצִית הַגֹּבַהּ לַשָּׁמַיִם

שְׁקוּלָה הַשֶּׁמֶשׁ לְמִשְׁקַל הֶהָרִים
אָז קַו הַחוֹף מְדֻיָּק

וּפְנֵי הַיָּם קַעֲרִיּוֹת רוֹעֲדוֹת
רוֹחֲשׁוֹת מֶלַח
וְסַרְטָן בְּצֶבַע לֶחֶם

שִׁרְיוֹנוֹ עֲדַיִן רַךְ
תּוֹפֵחַ
עַד כִּפַּת הַשָּׁמַיִם

בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם מְקַבֵּל הַקֶּמַח
צוּרַת עֲנָנִים
וְאוֹר הַכּוֹכָבִים חָמוּץ

כְּמוֹ הַחִטָּה
הַמַּתְוָה אֶת הַכִּוּוּן, הַמָּחָר
הוּא בִּלְתִּי נִמְנָע

הָעֶצֶם שֶׁלּוֹ רַכָּה
אֶפְשָׁר לְגַלֵּף בָּהּ
מוּסִיקָה שֶׁל יְקִיצָה

*

טעינו. הספינה הגיעה עד קצה המים. חרטומה נוטה לתהום. אנחנו יושבים בירכתיהּ. בכל כובד משקלנו מנסים למנוע את נפילתה. מכשירי הקשר קרסו. נותרו רק שימורי אפונה. השמש אינה שוקעת כאן. העיניים צורבות. אי אפשר להיוועץ בכוכבים. מישהו נעמד על המעקה. היד הגדולה של הרוח תישא אותי הביתה, הוא אומר, וקופץ לפני שמישהו מספיק לזוז. הספינה נוטה עוד לתהום. הרוח מנפחת את המפרשים. מישהו פותח בקבוק מים. השמש ממשיכה לסוב על צירה. מדורה קטנה נושרת ממנה, מבעירה לרגע את המים לצִדנו ושוקעת.

*

עדי עסיס נולד בתל אביב ב-1967, גדל בחולון, גר בעבר בירושלים ובניו-יורק. עובד לפרנסתו כאיש מחשבים בבנק. הוא בוגר בית הספר לשירה של הליקון ובוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. כתב גם סיפורים קצרים ומחזות. שירים פרי עטו פורסמו בכתבי עת ומוספי ספרות. עסיס זכה בתחרויות הטור הסאטירי הקצר והסיפור הקצר של עיתון "הארץ" לשנת 2004 ובפברואר 2012 זכה בפרס אקו"ם על-שם נתן יונתן ליצירה שהוגשה בעילום-שם בתחום השירה על יצירתו "ילד". זוכה פרס "טבע" לשירה לשנת 2013 על ספרו הקודם.
עסיס נשוי למשוררת ענת לוין והם חיים בגבעתיים.

X