יומן מלחמה | לרכישה באינדיבוק
יומן מלחמה

יומן מלחמה

שנת הוצאה: 06/2016
מס' עמודים: 200
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 37
- 37

לבנון 2006

מלחמה אחת,

חייל אחד,

יומן אחד.

 

סיפורו של החייל עידן ברקן המתעד את מראות המלחמה ביומן אישי.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “יומן מלחמה”

בקרוב…

הקדמה

 

שמי עידן, נולדתי בשנת 1986 בעיר כרמיאל. יש לי הורים מקסימים ושני אחים: אח גדול ואחות קטנה. למעשה, אני ה"סנדוויץ". התחנכתי במוסדות החינוך בעיר, החל בגן הילדים במשעול חצב, דרך בית הספר היסודי "האיריסים" וכלה בתיכון "אורט כרמים".
התגייסתי ליחידת "אגוז" ושֵירתי בה מנובמבר 2004 ועד לנובמבר 2007. מן הראוי לציין שגם אחי שירת באותה יחידה ובאותה פלוגה, ואף שֵירתנו תקופה מסוימת יחד.
היה לי חלום לטוס לדרום אפריקה (שם חי דוד שלי ושני בניו שהם בני גילי) ולפגוש את החיה- פנגולין (יונק הנפוץ באפריקה.) כשלושה חודשים לאחר שחרורי מהצבא טסתי לשם עם הוריי ועם אחותי. טסתי במטרה להגשים את החלום. טיול זה אמור היה להיות "הטיול שמקדים את הטיול הגדול שאחרי צבא".
טיילנו, גילינו, צחקנו ובילינו. לאחר שלושה שבועות של טיול משותף חזרו הוריי ואחותי לארץ, ואני נשארתי עם בן דודי לשבועיים נוספים.
בדרכנו לפגוש את הפנגולין במדבר קלהארי שבנמיביה, התהפך הג'יפ שבו נסענו ונפצעתי אנושות.
שקעתי בתרדמת שנמשכה שנה וחצי, במהלכה הועברתי בין בתי חולים שונים, בתקווה שיום אחד אקום ואממש את הנס שעליו חלמנו אני ומשפחתי. תחילה אושפזתי במשך קרוב לשנה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים לוינשטיין, ומשלא קרה הנס- הועברתי לבית אבות בצפון. ואז, באורח פלא, זה קרה: התעוררתי! בהתחלה היו אלה תזוזות קלות של הגוף, ובהמשך הגבתי לבקשות מהסובבים אותי. את "מומנטום" ההתעוררות והשיקום אסור לפספס, ולכן הועברתי מיד בחזרה לבית לוינשטיין, אך הפעם למחלקה השיקומית. בסך הכול שהיתי למעלה משלוש שנים בבתי חולים מסוגים שונים.
הסיפור שלי "זכה" לכתבות ולכותרות כמעט בכל מדיה תקשורתית.
תהליך השיקום נמשך עד היום, ואני עדיין נאבק לחזור לחיים נורמליים ככל שאפשר, במסגרת המגבלות.
האמת היא, שלא התכוונתי לדבר על עצמי אלא להציג בפניכם את יומן המלחמה שכתבתי. במהלך שֵירותי הצבאי לקחתי חלק במלחמת לבנון השנייה שפרצה ביולי 2006, סמוך למועד סיום המסלול שלי ביחידה.
במהלך המלחמה רשמתי לעצמי בפנקס קטן ובכתב צפוף יומן המתאר את המלחמה מנקודת המבט שלי.
היומן נכתב כיומן אישי, ולא הייתה לי כל כוונה לפרסם אותו. משום כך נמנעתי מלשתף בו מי מבני משפחתי או מבין חבריי, ואף לא איש מבֵּין שותפיי לצוות.
רק אחרי שנפצעתי, באזכרה לחברי נדב באלוה שנהרג במלחמה, סיפר לי אבא על קיום היומן הזה. נראה שבזמן התרדמת, תוך סידור החפצים שלי, נתקלו בו.
עקב התאונה נפגע מאד חוש הראייה שלי וכן נפגעה המוטוריקה בקשר יד –עין. כחלק מתהליך השיקום שלי מצאה אִמי לנכון לחדד את חוש הראייה שלי באמצעות כתיבה במחשב. התהליך היה הדרגתי ואִטי מאוד. התחלתי ללמוד את המיומנויות כמו ילד שזה עתה נכנס לכיתה א', אך אין לשכוח את מוגבלויות הראיה והמוטוריקה שלי, שהתווספו לקשיי הלמידה.
היומן זכה להתלהבות רבה מצד חבריי לצוות ומצד משפחתי, ועל כן החלטתי להעלות אותו כ"יומן רשמיי (שלי) מהמלחמה".
היומן יוכל לשמש כעֵדוּת וכזיכרון לאירוע, ודאי לאלה שנטלו בו חלק, אך בעיקר לאלה שלא זכו לצלוח בחיים את המלחמה הזו.
החלטתי שאני חייב לפרסם את היומן משום שלדעתי, חשוב לדעת מה היה שם ומה עבר עלינו, לשמוע את הסיפור כפי שנראה בעיני מי שהיה שם.

חשוב לי שלא תיפול רוחם של האנשים שחיים בארץ.

כמו שנאמר בשירו של סאבלימינל: ״ביחד נשרוד, לחוד ניפול״.

ביומן אין כל אמירה פוליטית. כל מה שרשום הוא תיעוד חי מרגעי המלחמה.

עידן ברקן

עידן ברקן, יליד 1987, חייל לשעבר ביחידת אגוז.

לאחר המלחמה עבר תאונת דרכים קשה בחו״ל.

יומן מלחמה הוא ספרו הראשון.

X