יומן חורף | לרכישה באינדיבוק
יומן חורף

יומן חורף

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 196
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62
- 37

בשנתו ה-65 חוזר פול אוסטר אל צורת המֶמוּאר שבה התחיל את דרכו כפרואזיקון, המצאת הבדידות (תרגם משה רון, הספריה החדשה).

בסגנונו האלגנטי המוכר ובגילוי לב חושפני הוא מספר – בגוף שני – על ההתמודדות עם פגעי הזמן, על ההבנה ועל ההשלמה שבאות עם ההתבגרות.

הוא חוזר אל ילדותו, אל הוריו, אל שנות בחרותו, אל המעלות והמורדות בחייו האישיים והספרותיים, לרבות נישואיו הראשונים והשניים, מקצת חייו כסופר נודע ומסעותיו בעולם.

זהו סיפור אישי מאוד – משברים ושמחות, כאב ואושר – ועם זאת מזמין את הקורא למצוא בו גם את עצמו.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “יומן חורף”

נדמה לך שזה לא יקרה לך לעולם, שאתה האדם היחיד בעולם שאף אחד מן הדברים האלה לא יקרה לו, ואז, אחד־אחד, הם מתחילים לקרות לך, כשם שהם קורים לכל אדם אחר.

 

כפות רגליך היחפות על הרצפה כשאתה יורד מהמיטה וניגש אל החלון. אתה בן שש. בחוץ יורד שלג וענפי העצים בחצר האחורית מלבינים.

 

דבר עכשיו לפני שתאחר את המועד, ואחר כך קווה שתוכל להמשיך לדבר עד שלא יהיה עוד דבר לאומרו. הלוא הזמן אוזל. אולי מוטב לזנוח לפי שעה את סיפוריך ולנסות לבחון איך היה לחיות בתוך הגוף הזה מהיום הראשון הזכור לך עד היום הזה. קטלוג של נתונים תחושתיים. מה שאולי אפשר לכנות “פנומנולוגיה של נשימה“.

 

אתה בן עשר, ואוויר אמצע הקיץ חם, חום מדכא, לח ולא נעים כל כך עד שאפילו כשאתה יושב בצל העצים שבחצר האחורית מתכסה מצחך בזיעה.

 

עובדה שאין עליה עוררין היא שאתה שוב לא צעיר. בעוד חודש ימים בדיוק תיעשה בן שישים וארבע, ואף על פי שאין זו זקנה ממש, לא מה שייחשב כזקנה מופלגת, אינך יכול למנוע עצמך מלחשוב על כל האחרים שלא הצליחו להאריך לחיות כמוך. זו דוגמה אחת לכל שלל הדברים שלא היו יכולים לקרות אך למעשה אכן קרו.

 

הרוח בפניך בעת סופת השלג של השבוע שעבר. מדקרת הקור הנוראה, ואתה שם בחוץ ברחובות השוממים תוהה מדוע השתגעת לצאת מהבית ברוח זלעפות כזאת, ובכל זאת, אפילו בשעה שהתאמצת שלא ליפול, היתה ההתרוננות מן הרוח ההיא, ההנאה לראות את הרחובות המוכרים נהפכים לכתם של שלג לבן מתערבל.

 

הנאות גופניות וכאבים גופניים. בראש וראשונה הנאות מיניות, אבל גם הנאות ממזון וממשקה, משכיבה בעירום באמבט חם, מגירוד של עקצוץ, מעיטוש ונפיחה, משכיבה עוד שעה במיטה, מהסבת פניך אל השמש באחר צהריים נוח בשלהי האביב או בראשית הקיץ ומתחושת החמימות היורדת על עורך. מקרים רבים מספור, שום יום שלא היה בו איזה רגע או אילו רגעים של הנאה גופנית, אלא שכאבים הם בלי ספק מתמידים יותר וקשה יותר לשלוט בהם, וקורה שכמעט כל איבר בגופך נידון להיפגע. העיניים והאוזניים, הראש והצוואר, הכתפיים והגב, הידיים והרגליים, הגרון והקיבה, הקרסוליים וכפות הרגליים, שלא לדבר על הפורונקל הענקי שצץ יום אחד על הלחי השמאלית של עכוזך, שבפי הרופא היה “שְׂאֵת“, שלך נשמע כאיזה חולי מימי הביניים, ולא נתן לך לשבת בכיסא שבוע ימים.

 

קרבתו של גופך הקטן אל האדמה, הגוף שהיה שייך לך כשהיית בן שלוש או ארבע, כלומר קוצר המרחק בין כפות רגליך לראשך, ואיך הדברים ששוב אינך משגיח בהם היו לך לפנים נוכחות ועיסוק תמידי: העולם הקטן של נמלים זוחלות ומעות שהלכו לאיבוד, של זרדים שנשרו ומכסי בקבוקים פגומים, של שן־הארי ותלתן. אבל בייחוד הנמלים. אותן אתה מיטיב לזכור יותר מכול. המוני נמלים נכנסות ויוצאות מתליהן הגרגיריים.

 

אתה בן חמש, שפוף על תל נמלים בחצר האחורית, מעיין בתשומת לב בבואן ובלכתן של ידידותיך הקטנטנות בעלות שש הרגליים. בחשאי, לא נראה ולא נשמע, מתגנב שכנך בן השלוש אל מאחוריך ומכה אותך על ראשך במגרפה צעצוע. השיניים מנקבות את קרקפתך, דם זב לתוך שערך ויורד אל עורפך, ואתה רץ צווח לתוך הבית, ושם סבתך מטפלת בפצעיך.

 

מילים שאמרה סבתך לאמך: “אביך היה איש נפלא כל כך — אילו רק היה שונה.“

 

הבוקר, מקיץ באפלולית של עוד שחר ינוארי, כשאור אפרפר, מרוכך, מסתנן לתוך חדר השינה, ופניה של רעייתך מוסבים אל פניך, עיניה עצומות, השמיכה משוכה לה ממש עד צווארה, ראשה הוא איברה היחיד הנראה לעין, ואתה מתפעל מיופייה, ממראהּ הצעיר, אפילו עכשיו, שלושים שנה אחרי שישנת אתה לראשונה, אחרי שלושים שנות חיים יחד, תחת קורת גג אחת, חולקים במיטה אחת.

 

גם היום יורד שלג, וכשאתה קם מהמיטה וניגש אל החלון הולכים ענפי העצים שבגן האחורי ומלבינים. בן שישים ושלוש אתה. עולה על דעתך שבמשך כל המסע הארוך מילדותך ועד עתה כמעט לא היה אף רגע שלא היית מאוהב. שלושים שנות נישואים, כן, אבל בשלושים השנים שקדמו להן, כמה התאהבויות והיקסמויות, כמה התלהבויות וחיזורים, כמה טירפונות והתקפי תשוקה שיגעוניים? מתחילת חייך המוּדעים היית עבד חָפֵץ של אֶרוֹס. הילדוֹת שאהבת כילד, הנשים שאהבת כגבר, כל אחת שונה מחברותיה, כמה מהן עגלגלות וכמה כחושות, כמה מהן נמוכות וכמה גבוהות, כמה מהן למדניות וכמה ספורטאיות, כמה מהן מצוברחות וכמה חברותיות, כמה מהן לבנות וכמה שחורות וכמה אסייתיות, שום דבר חיצוני לא היה חשוב בעיניך, אך ורק האור הפנימי שגילית בה, זיק הייחוד, הבהק העצמיות הנגלית, והאור הזה היה עושה אותה יפה בעיניך, אף על פי שעיני אחרים לא ראו את היופי שראית אתה, ואז השתוקקת להיות אִתה, להיות בקרבתה, כי היופי הנשי הוא דבר שמעולם לא יכולת לעמוד בפניו. למן ימיך הראשונים הרחוקים כתלמיד, בכיתת גן הילדים, שהתאהבת בה בילדה עם זנב הפוני הבלונדי הארוך, וכמה פעמים הענישה אותך מיס סנדקוויסט על שהסתלקת עם הילדה הקטנה שהתאהבת בה, שניכם יחד משתובבים באיזו פינה, אבל העונשים האלה לא היתה להם שום חשיבות בעיניך, כי היית מאוהב, והאהבה היתה לך חזקה מכול אז כשם שהיא חזקה לך מכול עכשיו.

 

מצאי הצלקות שלך, בייחוד אלו שעל פניך, הנגלות לך כל בוקר כשאתה מביט במראת חדר הרחצה כדי להתגלח או להסתרק. בנדיר אתה חושב עליהן, אבל כשאתה עושה זאת, אתה מבין שהן אותות חיים, שמגוון הקווים המשוננים החרוטים בעור פניך הם אותיות של אלף־בית סודי המספר מי אתה, כי כל צלקת מעידה על פצע שנרפא, וכל פצע גרמה התנגשות לא צפויה עם העולם — כלומר תאונה או משהו שלא היה צריך לקרות, כי תאונה היא מעצם מהותה משהו שלא היה צריך לקרות. עובדות אפשריות בניגוד לעובדות הכרחיות, וההבנה שאתה מבין הבוקר כשאתה מביט במראה שכל החיים הם בגדר אפשרות, חוץ מן העובדה ההכרחית האחת שבמוקדם או במאוחר הם יגיעו לקצם.

פול בנג'מין אוסטר (באנגלית: Paul Benjamin Auster; נולד ב-3 בפברואר 1947, בניוארק, ניו ג'רזי), סופר יהודי אמריקאי. אוסטר נחשב לאחד הסופרים החיים החשובים בעולם וספריו הם רבי-מכר עולמיים. הוא נשוי לסופרת סירי הוסטוודט.

 

למד ספרות אנגלית וספרות משווה באוניברסיטת קולומביה. במשך שנים אחדות התגורר בפריז, וגם עבד זמן מה כמלח על סיפון מכלית נפט.

 

הוא קנה את שמו ביצירה "הטרילוגיה הניו-יורקית" השייכת לז'אנר הפוסט-מודרניסטי, שביסס על דמותה השנויה במחלוקת של הצלמת סופי קאל, וכן ברומן "בארץ הדברים האחרונים". כמו כן פרסם קובץ שירים "היעלמויות", ספר זכרונות אוטוביוגרפי בשם "המצאת הבדידות" וקובץ מסות "אמנות הרעב".

 

פול בנג'מין אוסטר נולד ב-3 בפברואר 1947 בניוארק, ניו ג'רזי למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. ראש עיריית ירושלים לשעבר דניאל אוסטר הוא קרוב משפחה רחוק שלו. כשהיה צעיר נהנה לקרוא הרבה ובהדרגה גילה עניין גם בכתיבה.

 

בזמן התיכון הוריו התגרשו והוא, אמו ואחותו עזבו את בית אביו ועברו לאזור אחר בניוארק. בערך באותה תקופה החליט לעזוב את הלימודים ונסע לטייל באירופה – איטליה, ספרד, צרפת ואירלנד (בעקבות הסופר שהעריץ, ג'יימס ג'ויס).

 

ב-1966 חזר לארצות הברית והחל את לימודיו בספרות באוניברסיטת קולומביה. באותה העת הכיר את הסופרת לידיה דיוויס, שהפכה לאשתו מאוחר יותר. באותו הזמן אוסטר עבד בשלל עבודות כגון תרגום, הגהה ועבודות ספרותיות אחרות, כמו כן הוא כתב הרבה, תרגם וערך ראיונות עם סופרים.

הוא נסע לעוד שנה בצרפת, להמשיך שם את לימודיו, חזר לארצות הברית והשלים את לימודיו לקבלת תואר B.A בספרות ושנה לאחר מכן קיבל תואר M.A והפסיק את לימודיו לפני קבלת PhD. באותו הזמן אוסטר חווה את תקופת הנדודים שלו.

אחרי שלא התגייס לצבא בגלל בעיות בריאותיות, עבד על ספינת משא כספן פשוט והתחיל לכתוב את יצירותיו "בארץ הדברים האחרונים" ו"ארמון הירח". ב-1971 הוא נסע עם אשתו, לידיה, לצרפת, שם חיו שניהם בבית שבו גם עבדו כמנהלי משק, תרגמו מאמרים וספרים מצרפתית לאנגלית, חוויה שבהמשך הייתה בסיס לספרו האוטוביוגרפי "מהיד אל הפה".

 

בסוף שנות ה-70, הלך אביו של אוסטר לעולמו. בעקבות מותו, כתב אוסטר את החלק הראשון ב"המצאת הבדידות", בו הוא מתאר את אביו כאדם חסר רגש וחסר אהבה, בקטע שהוא מעין תרפיה עצמית של אוסטר. אוסטר פרסם את הנובלה "מהלך לחץ" תחת השם "פול בנג'מין". הסיפור מופיע כנספח בספר "מהיד אל הפה" יחד עם האוטוביוגרפיה "מהיד אל הפה" (1997), 3 מחזות ומשחק בייסבול קלפים שהמציא, "בייסבול אקשן" דבר שממחיש עד כמה היה זקוק לכסף. בתחילת שנות ה-80 אוסטר נשא אישה שנייה, את הסופרת סירי הוסטבט, שהיא אשתו גם היום.

אוסטר התחיל לקבל הערכה כסופר ופרסם את שלל יצירותיו המצליחות: "לוויתן", "מר ורטיגו", "הטרילוגיה הניו יורקית". אוסטר כתב את "מוזיקת המקרה" שהפך לסרט מאוחר יותר בכיכובו של ג'יימס ספיידר (גם אוסטר עצמו מופיע בו). פול אוסטר כתב את התסריט ל"לולו על הגשר" ואת "עישון" וסרט ההמשך "מוציאים עשן" (Blue in the face) בכיכובו של הרווי קייטל. כמו כן הוא היה שופט בפסטיבל קאן ב-1997.

 

אוסטר עדין מתרגם ועוסק בעבודה ספרותית מלבד כתיבת רבי-מכר. בשנת 2007 יצא לאור ספרו "Travels in the Scriptorium" שטרם תורגם לעברית.

 

 

ספריו שתורגמו לעברית:

 

  • המצאת הבדידות (1982) The Invention of Solitude – תרגם משה רון, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • הטרילוגיה הניו-יורקית (1987) The New York Trilogy – תרגם משה זינגר, הוצאת כתר
  • בארץ הדברים האחרונים (1987) In the Country of Last Things – תרגם משה רון, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • ארמון הירח (1989) Moon Palace – תרגמה ברוריה בן ברוך, הוצאת עם עובד
  • מוזיקת המקרה (1990) The Music of Chance – תרגם משה רון, הוצאת עם עובד
  • לוויתן (1992) Leviathan – ספר זה זיכה את אוסטר בפרס מדיסיס לסופר זר לשנת 1993. תרגם משה רון, הוצאת עם עובד
  • מר ורטיגו (1994) Mr Vertigo – תרגמו דן דאור ואלי הירש, הוצאת עם עובד
  • עישון (1995) Smoke – התסריט לסרט "עישון" שחיבר אוסטר. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד
  • מהיד אל הפה (1997) Hand to Mouth – אוטוביוגרפיה, תרגם עופר וסרמן, הוצאת עם עובד
  • לולו על הגשר (1998) Lulu on the Bridge – התסריט לסרט אותו כתב וביים, תרגמה דורית בריל, הוצאת עם עובד
  • טימבוקטו (1999) Timbuktu – תרגמה סמדר מילוא, הוצאת עם עובד
  • ספר האשליות (2002) The Book of Illusions – תרגמה ברוריה בן ברוך, הוצאת עם עובד
  • ליל האוב (2004) Oracle Night – תרגמה ברוריה בן ברוך, הוצאת עם עובד
  • שגיונות ברוקלין (2006) The Brooklyn Follies – תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד
  • עיר הזכוכית (2008) City of Glass: The Graphic Novel עיבוד מאת פול קראסיק ודיוויד מזוקלי. תרגם משה רון, הוצאת עם עובד
  • איש בחושך (2008) Man in the Dark – תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד
  • בלתי נראה (2010) Invisible – תרגמה מיכל אלפון, הוצאת עם עובד
  • סאנסט פארק (2010) Sunset Park – תרגמה ברוריה בן ברוך, הוצאת עם עובד
  • יומן חורף (2012) Winter Journal – תרגם אברהם יבין, הוצאת עם עובד

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

 

X