יומן הסנונית | לרכישה באינדיבוק
יומן הסנונית

יומן הסנונית

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 100
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 29
- 60
- 29

"זהו סיפור אהבה שפרקיו נטרפו בידי מטורף." בעקבות אהבה נכזבת מתקהים חושיו של צעיר בן 30. הוא מאבד את עבודתו כשליח ומוצא ישועה במקצוע שהולם יותר את נפשו: רוצח שכיר. הוא יורה אל המטרה חף ממוסר ורגש, מוּנע על ידי תשוקה לשלמות, ומתמסר לחלוטין לחייו החדשים. ההרג הופך להיות מחווה כמעט אלוהית. את השינוי הגדול – בעקבות משימה אחת יוצאת דופן שתטרוף את קלפיו – הוא לא יכול היה לחזות מראש. אַמֶלי נוֹתוֹמבּ נולדה בשנת 1967 ביפן למשפחת דיפלומט בלגי. ילדותה ונעוריה עברו בנדודים מיפן לסין, בנגלדש, בורמה, לאוס וניו-יורק. בגיל 17 חזרה לבלגיה והחלה לרקוח מילים. היא כתבה יותר מ-20 ספרים, שעוררו תהודה רבה והפכו לרבי-מכר ברחבי העולם. סגנונה דחוס וחידתי ועלילותיה מסחררות. נותומב כותבת בעט כדורי כשלושה עד ארבעה רומאנים בשנה, מתוכם היא בוחרת את האחד שיתפרסם וגונזת את האחרים. בין ספריה שראו אור בעברית: בחיל וברעדה, תורת ההיגיינה של רוצח, חרפות וגידופים, חומצה גופריתנית.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “יומן הסנונית”

אדם מקיץ באפלה בלא לדעת דבר וחצי דבר. היכן הוא, מה קורה? להרף עין הוא שכח הכול, אינו יודע

עוד אם ילד הוא או מבוגר, אם גבר או אישה, אשם או חף מפשע. האם אלה הם מחשכי הלילה או צינוק?
הוא יודע רק, במלוא החדות והחריפות, שזה המטען היחיד: הוא חי. מעולם לא היה חי כל-כך: זה מה

שהוא, רק חי. במה מסתכמים החיים באותו חלקיק שנייה שבו נופלת בחלקו הזכות הנדירה להיות נעדר

זהות?
בכך: הוא פוחד.
אלא שאין חירות גדולה יותר מאותו אובדן-זיכרון חטוף בשעת היקיצה. אדם חש כתינוק שמכיר את

השפה. הוא יכול לכנות במילה את התגלית חסרת השם של היוולדותו: הוא מושלך באחת אל אימת

החיים.
באותו פרק זמן של חרדה מוחלטת, אין הוא זוכר אפילו שתופעות כאלה עלולות להתרחש בעת

ההתעוררות מהשינה. הוא קם, מחפש את הדלת, אבוד כמו בבית-מלון.
ואז שבים הזיכרונות ומשתבצים בגוף כבאבחת ברק ומשיבים לו את מה שממלא אצלו את מקום הנפש.

הביטחון חוזר וגם האכזבה: ובכן זה מה שהוא, ובכן זה כל מה שהוא.
מיד שבה אליו תחושת ההתמצאות בגיאוגרפיה של כלאו. חדר השינה שלי פונה אל הכיור שם אני שוטף

את עצמי במים קרים כקרח. מה אני מנסה לקרצף מפרצופי במרץ הזה ובקור הזה?
אחרי-כן מתחיל המעגל החוזר על עצמו. איש איש ומסלולו, קפה-סיגריה, תה-טוסט, או כלב-רצועה,

אדם מארגן את מעגל חייו כך שיפחד כמה שפחות.
למען האמת, אדם מבלה את זמנו במאבק כנגד אימת החיים. ממציא לעצמו הגדרות כדי לחמוק ממנה:

קוראים לי כך וכך, אני עובד אצל פלוני אלמוני, המקצוע שלי מסתכם בלעשות את זה ואת זה.
מתחת לפני השטח, החרדה ממשיכה במלאכת קעקוע היסודות שלה. אין ביכולתך לשים מחסום מוחלט

לפיה. אתה חושב שקוראים לך כך וכך, שהמקצוע שלך מסתכם בלעשות את זה ואת זה, אבל ברגע

היקיצה דבר מכל אלה אינו קיים. אולי באמת משום שהוא אינו קיים.

הכול התחיל לפני שמונה חודשים. היתה לי אהבה נכזבת כל-כך מטופשת שמוטב לא לדבר על כך. על

ייסורַי נוספה הבושה על ייסורי. כדי למנוע מעצמי כאב כזה עקרתי את לבי. הניתוח היה קל אבל לא

הועיל. הכאב נותר, הוא השתכן בכל מקום, מעל עורי ומתחתיו, בתוך עיני, בתוך אוזני. חושי היו לי

לאויבים שלא חדלו מלהזכיר לי את הפרשה הטיפשית ההיא.
החלטתי אפוא לקטול את תחושותי. הייתי רק צריך למצוא את המפסק הפנימי כדי להתגלגל אל תוך

עולם האדישות. זו היתה התאבדות חושית, תחילת קיום חדש.
מאז לא חשתי עוד כאב. לא חשתי עוד מאומה. בְּרִיח העופרת שחסם את נשימתי נעלם. כך גם השאר.

חייתי בתוך מין חידלון.
משחלפה ההקלה, התחלתי להשתעמם ממש. חשבתי להפעיל מחדש את המפסק הפנימי וגיליתי שהדבר

אינו בגדר האפשר. נתקפתי דאגה.

המנגינות שריגשו אותי קודם לכן לא עוררו בי עוד דבר, אפילו התחושות הבסיסיות כמו לאכול, לשתות,

להתרחץ, הותירו אותי מאובן. הייתי מסורס בכל המובנים.
היעלמות הרגשות לא העיקה עלי. קולה של אמי בטלפון לא היה עוד אלא טרד דולף. חדלתי לדאוג לה.

זה היה דווקא די נעים.
אשר לשאר, המצב הלך והידרדר. החיים הפכו למוות.

אמלי נוֹתוֹמבּ נולדה בשנת 1967 ביפן למשפחת דיפלומט בלגי ששירת במזרח הרחוק. עד גיל חמש חייתה ביפן, משם נדדה משפחתה לסין, ניו-יורק, בנגלאדש, בורמה ולאוס. כשהיתה בת שבע-עשרה חזרה המשפחה לבלגיה. היא החלה לכתוב רומנים ומאז כתבה 14 ספרים, שרבים מהם הפכו מיד עם הופעתם לרבי-מכר. ספריה תורגמו ל-40 שפות ונלמדים באוניברסיטאות ברחבי העולם. בשנת 1999 זכתה בפרס האקדמיה הצרפתית על ספרה "בחיל וברעדה" שתורגם לעברית כמו גם "תורת ההיגיינה של רוצח" – שניהם בהוצאת "כנרת". ספרה "חרפות וגידופים" ראה אור בהוצאת "עם עובד".

X