טרפסיכורה בסניקרס | לרכישה באינדיבוק
טרפסיכורה בסניקרס

טרפסיכורה בסניקרס

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 398
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 95

טרפסיכורה, מוזת המחול, אשר במשך מאות שנים נעלה עצמה ברצועות של נעלי בלרינה והתמסרה בלעדית למקורות ההשראה של התרבות הקלסית, עברה במהלך המאה העשרים טלטלות מהפכניות. היא השתחררה מכבליה, בעטה במוסכמות, נעלה סניקרס ויצאה במחול מהפכני, כזה שהדיו והשפעותיו ניכרים עד ימינו בכל רחבי העולם. טרפסיכורה בסניקרס הוא פרי עבודתה של סאלי ביינס, מבכירות חוקרי המחול בארצות הברית, המכנסת בספר זה מפגש עם עבודתם של עשרה יוצרים, הכוראוגרפים החשובים שהובילו את מהפכת הפוסט-מודרניזם במחול. איבון ריינר, טרישה בראון, סטיב פקסטון, קבוצת גרנד-יוניון ואחרים. באמצעות ראיונות, צפייה מדוקדקת בעבודות המחול שלהם וכן באמצעות השתתפות פעילה, מציעה ביינס הצצה נדירה פנימה לדרך עבודת האמן, לחיבוטיו, לרעיונותיו הבלתי-צפויים ולמשמעת העצמית שנדרשת כדי להגשימם – כחגיגה בלתי-פוסקת של יצירתיות ושל המצאה. טרפסיכורה בסניקרס הוא מדריך רב ערך ללימוד תהליכי קבלת החלטות ובחינת שיטות הכוראוגרפיה ששינו את פני המחול בארצות הברית ובעולם כולו.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “טרפסיכורה בסניקרס”

כשהתחילה איבון רַיינֶר להשתמש במונח "פוסט-מודרני" בשנות השישים המוקדמות כדי לאפיין את עבודתה שלה ואת זו של חבריה בכנסיית ג'דסון ובמקומות אחרים, כוונתה היתה בעיקר למובנו הכרונולוגי. הדור שלהם פעל אחרי המחול המודרני, מונח כולל שהודבק אף הוא כמעט לכל סוג של מחול בימתי שחרג מגבולות הבלט או הבידור הפופולרי. בשלהי שנות החמישים זיקק המחול המודרני את הסגנונות ואת התאוריות שלו וביסס את עצמו כז’אנר מוגדר של מחול. הוא השתמש בתנועות וברמות אנרגיה מעוצבות, במבנים ברורים (תמה עם וריאציות, א'-ב'-א' וכיוצא באלה) כדי לבטא דקויות רגש ומסרים חברתיים. הכוראוגרפיה זכתה לחיזוק מאמצעי מבע תאטרליים כדוגמת מוזיקה, אבזרי במה, תאורה מיוחדת ותלבושות. שאיפות המחול המודרני, ששלל כבר מתחילתו גישה מלומדת, היו פרימיטיביסטיות ומודרניסטיות כאחת. כוח המשיכה, הדיסוננס והתמתחותו האופקית רבת-העוצמה של הגוף, שימשו כולם אמצעים לתיאור חוסר-ההרמוניה שבחיים המודרניים. הכוראוגרפים הביטו בעין אחת לעתיד ובשנייה לריקודים הטקסיים של תרבויות לא-מערביות.1 למרות הכרתם הברורה בכך שפעולתם יוצאת נגד המחול המודרני, ניחנו הכוראוגרפים המוקדמים של המחול הפוסט-מודרני במודעות עזה למשבר ההיסטורי שהתגלע במחול ובשאר האמנויות והכירו בעובדת היותם ממשיכי הדרך והמבקרים של שתי מסורות מחול גם יחד. המסורת הראשונה היא אותה תופעה מיוחדת של המאה העשרים, המחול המודרני, השנייה, היא מסורת הבלט, ה-Danse d'?cole המלומד, על תקנוניו הקפדניים בדבר יופי, חן, הרמוניה ושווה כוחם – הגוף המאונך האצילי, תקנונים הנמסרים מדור לדור מאז חצרות המלוכה האירופיים בתקופת הרנסנס. ריינר, סימון פורטי, סטיב פקסטון וכוראוגרפים פוסט-מודרניים אחרים משנות השישים, לא אימצו אסתטיקה אחת שאיחדה ביניהם. במקום זאת הם אוחדו בגישתם הרדיקלית לכוראוגרפיהבדחף שלהם להמציא מחדש את אופן המבע במחול. בתחילת שנות השבעים נדמה שהופיע סגנון חדש שיש לו חוקים אסתטיים משלו. בשנת 1975 פרסם מייקל קירבי מהדורה של כתב העת דרמה-רוויו שיוחדה למחול הפוסט-מודרני. המהדורה היתה מהראשונות שפרסמה בדפוס מונח זה ביחס למחול, היא הציעה הגדרה לז’אנר החדש:  על פי התאוריה של המחול הפוסט-מודרני, הכוראוגרף אינו מסתמך בעבודתו על שיקולים חזותיים. המבט פנימי: התנועה אינה נבחרת מראש בעבור מאפייניה אלא נובעת מהחלטות, מטרות, תכניות, תבניות, חוקים, בעיות או מושגים כאלו או אחרים. כל תנועה שמתרחשת בפועל בהופעה תתקבל בברכה כל עוד היא מתאימה לעקרונות המגבילים והמכתיבים שנקבעו מראש.                                                                                                                                                                                                       

סאלי ביינס (1950-) היא פרופסור למחול ולתאטרון וראש תכנית המחול של אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. מספריה: Greenwich Village 1963: Avant-Garde Performance and the Effervescent Body, Writing Dancing in the Age of Postmodernism, Terpsichore in Sneakers: Post-Modern Dance ו- Democracy's Body: Judson Dance Theater 1962-1964. היא כתבה על מחול, על תאטרון, על קולנוע ועל אמנות פרפורמנס למגוון כתבי עת וספרים. היא ערכה את הספרים Footnote to History מאת סי-לן צ'ן ליידה ו-Soviet Choreographers in the 1920s מאת אליזבת סוריץ'. כמו כן, כתבה פרק על ברייקדנס לספר Fresh: Hip Hop Don't Stop. היא השתתפה כיועצת-כותבת בסרט הקולנוע Retracing Steps: American Dance Since Postmodernism וכיועצת שותפה בסרטים Dancing with the Camera ו-Style Wars. כמו כן אצרה את תכנית מופעי Megadance בפסטיבל Serious Fun! במרכז לינקולן. פרופסור ביינס זכתה במלגות מהקרן האמריקנית הלאומית למדעי החברה ומהמכון על שם ג'ון סימון גוגנהיים, בשנת 2003 זכתה בפרס מיוחד מהקונגרס האמריקני על תרומתה יוצאת הדופן לחקר המחול. . היא כיהנה כנשיאת האגודה האקדמאית להיסטוריה של המחול וכיום היא חברת כבוד בה.

X