חתולנד | לרכישה באינדיבוק
חתולנד

חתולנד

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 28
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30
- 40

 

הספר "חתולנד" מאת שאול אלבז, בהוצאת "אופיר ביכורים" הינו הראשון בסדרת הספרים החינוכית "העולם של אגם" והוא מסופר על ידי הנכדה לסבא .

עלילת הספר מתרחשת בארץ רחוקה ושמה : "חתולנד". בארץ שוכנים חתולים לבנים מתוקים וחביבים. האווירה קסומה ונעימה עד שיום אחד הופיע חתול ג'ינג'י – קצת שונה מכולם. ואז התחילה מהומה. החתולים הלבנים שונאים את החתולים הג'ינג'ים כי לדעתם הם "סתם חתולי רחוב". בתגובה הם: "צועקים ויורקים, ואבנים זורקים, וציפורנים שולפים, וכולם אחריו רודפים".

כעבור שנים, פורצת בחתולנד מגפה, שלא היתה לה שום תרופה ושלא הבחינה כלל בין חתולים – ג'ינג'ים או לבנים — ונשקפה סכנה שכולם ימותו אם לא תימצא להם תרופה . החתולים הלבנים, בלית ברירה, פונים לחתול הג'ינג'י שהיה גם רופא גדול. החתול הג'ינג'י מיד נרתם למשימה, ומבלי לשמור טינה הוא טיפל בכולם עד שהבריאו. מאז החתולים הלבנים והג'ינג'ים חיים בשלום. לאות הוקרה הם בחרו בחתול הג'ינגי ללעמוד בראש חתולנד.

הספר עוסק בקבלת השונה. חתולים הלבנים ששונאים את החתולים הג'ינג'ים כי לדעתם הם נחותים, היו מוכנים להשלים עם קיומם כשהם נזקקו לשירותיהם. הספר מבחין בין השלמה לבין קבלה אמיתית. בניגוד להשלמה עם קיומו של השונה, קבלה אמיתית אינה תלויה בדבר. במסע המרתק הזה, החתולים הלבנים מבינים סוף סוף שאין נחותים ואין עליונים. רק אז ניתן היה לדבר על קבלה אמיתית והכתרתו של חתול ג'ינג'י למלוכה, היא ההוכחה.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חתולנד”

ביקורות נבחרות

קישור לסרטון על הספר

 

בקרו אותנו בדף הפייסבוק של "העולם של אגם"

 

שאול אלבז משיק את ספרו בדה-מרקר

"סַבָּא, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ עוֹד סִפּוּר?" כָּךְ שָׁאֲלָה אֲגַם נֶכְדָּתִי,

וַאֲנִי כָּרָגִיל, עָנִיתִי: "בֶּטַח רוֹצֶה, מְתוּקָתִי!"

"אָז תַּקְשִׁיב: הַסִּפּוּר הוּא עַל אֶרֶץ מְשֻׁנָּה.

עַד כְּדֵי כָּךְ מְשֻׁנָּה, שֶׁאֲנִי עַצְמִי לֹא מְבִינָה

אִם הַסִּפּוּר קָרָה, אִם הוּא בֶּאֱמֶת אֲמִתִּי,

אוֹ אוּלַי סְתָם חֲלוֹם מוּזָר שֶׁחָלַמְתִּי."

"לֹא חָשׁוּב," אָמַרְתִּי לָהּ, "תַּתְחִילִי לְסַפֵּר,

וְאַחַר כָּךְ נוּכַל לָשֶׁבֶת לְדַבֵּר…"

"טוֹב, סַבָּא," הִיא אָמְרָה,

וּמִיָּד פָּתְחָה בְּסִפּוּרָהּ:

שאול אלבז נולד בשנת 1943 בעיירה קטנה במרוקו בשם בוז'עד. כבר בגיל צעיר הוא נתגלה כתלמיד מחונן ובתום בית הספר היסודי הוא נשלח לעיר הגדולה קזבלנקה שם המשיך ללמוד בבית ספר תיכון מאד יוקרתי.

 

במהלך שהותו בעיר הגדולה לנושא "הציונות" ונהג להאזין מידי ערב ל"קול ציון לגולה" שם הוא התעדכן לגבי המתרחש ב"פלסטינה" ולהתענג על הפרשנויות המחכימות של דוד קטריבס. חלומו הגדול היה לעלות ל"פלסטינה" ו"להפריח את השממה". חלום זה עתיד להתממש בנסיבות מאד טרגיות: באחת השבתות באוגוסט 1955 נערך פוגרום קשה ביהודי העיירה (מאז היא כונתה בפיהם "השבת השחורה"). בתים רבים של יהודים נבזזו והוצתו, ואיש זקן (הסבא של שאול עמור ז"ל) נטבח באכזריות לנגד עיניו. כתוצאה מכך, נפוצה הקהילה היהודית לכל רוח, אף כי רובם, וביניהם משפחת אלבז שמנתה אז 8 נפשות, עלו ל"פלסטינה" (כך קראו אז בעיירה למדינת ישראל). משפחת אלבז נשלחה אחר כבוד למעברה נידחת בין הקיבוצים גבים ודורות (היא שדרות של היום). הואיל ובמעברה לא היה בית ספר מתאים, שאול נשלח (יחד עם אחותו הגדולה ואחיו הצעיר) לחוות הנוער הציוני בירושלים שם שהה כחניך ותלמיד משנת 1956 עד 1961. במהלך חמש השנים האלו הוא התמחה בפיסול קראמי ואף עמד בראש הסדנא לאמנות שימושית, וזאת במקביל ללימודים הרגילים (עד כיתה ט' בחווה עצמה ומכיתה י' בבית ספר "דעת" בירושלים) ולפעילות חברתית אינטנסיבית והקמת גרעין נח"ל שעתיד לייסד את מי-עמי במסגרת פרויקט "ייהוד הגליל".

 

בתום השירות הצבאי (1964), הוא שב לחוות הנוער הציוני, הפעם כמדריך חברתי ואחראי על הסדנא לאומנות שימושית, ובהמשך כמורה להיסטוריה ואזרחות. במקביל לעבודה, הוא למד באוניברסיטה (היסטוריה, מדעי המדינה ופילוסופיה). בין לבין הוא השתתף בקרבות על שחרור ירושלים (במסגרת חטיבת הצנחנים) בה הוא נפצע באופן אנוש ורק בנס ניצלו חייו. כאשר התאושש הוא שב לעבוד ולהשלים את התואר השני. בתום לימודיו הוצע לו להיות אסיסטנט של פרופסור אשר אריאן. ההצעה הייתה מאד מפתה, אך לבסוף הוא בחר לעסוק בחינוך, ובשנת 1970 הוא עבר לכפר הנוער נווה הדסה בה שימש כמנהל הפנימייה ובהמשך כמנהל בית הספר. במקביל הרצה בסמינר למורים וכן בסמינר "משואה" בתל יצחק המתמחה בנושא השואה. בנווה הדסה הוא עבד 25 (!) שנה, מתוכן 15 כמנהל בית הספר. בין לבין הוא נישא ונולד לו בנו יחידו שגיא.

 

בשנת 1993 נקראתי הוצע לו לעמוד בראש כפר הנוער מאיר שפיה. מבחינתו זו הייתה סגירה של מעגל. הכפר היה אז שרוי במשבר גדול. בשל ניסיונו הרב בתחום "החינוך הפנימייתי" שאול הצליח לשקם את הכפר ולהפוך אותו ל"אבן שואבת" של תלמידי הסביבה ול"ספינת הדגל" של החינוך הפנימייתי. בשנת 2000 הוא זכה לקבל מידי נשיא המדינה דאז (עזר וייצמן ז"ל) את "פרס שר החינוך".

 

בשנת 2010 (אחרי כמעט מחצית המאה של עיסוק בתחום החינוך), הוא פרש לגמלאות וכיום הוא חי בקיבוץ מגל עם אשתו ז'קי (לה נישא לפני כשנתיים). כמי שעד אז רוב מעייניי היו נתונים לאחרים, היום הוא יכול להתפנות לשאר אהבותיו ותחביביו. הוא שב לעסוק בפיסול (הוא כבר הספיק להציג תערוכת יחיד בגלריה בגן שמואל, ובקרוב הוא ישתתף בתערוכה חשובה במלאת 100 שנה לאימפרסיוניזם), ועוד נותר בידו די זמן לקרא הרבה, לטייל ברחבי העולם, להתמסר לנכדיו (אגם ויהב) ואף לכתוב סדרת ספרים המוקדשים לנכדתו הראשונה אגם. במסגרת סדרה זו כבר יצאו לאור 3 ספרים ושניים נוספים בדרך:

 

חתולנד: עוסק בקבלת השונה. יצא גם בגרסה אלקטרונית בהוצאה "מנדלי מוכר ספרים"
הנמר והבטטה: היוצא חוצץ נגד התנהגות אלימה
פינגווינלנד: עוסק בשמירה על איכות הסבבה
חכמי מועצת גיאומטריה: יצא בקרוב מאד. עוסק בשיתוף פעולה
.בארץ החושים: גם הוא עוסק בשיתוף פעולה ובתרומה הדדית.

 

הספרים אלה (ואלה שיצאו בעתיד) יצאו תחת הכותרת "העולם של אגם" ומעבר לעובדה שיש בהם מסר ומוסר השכל, מתאפיינים בכך שאגם הנכדה היא המספרת לסבא שאול, ולא להיפך.

X