חיי בלעדי | לרכישה באינדיבוק
חיי בלעדי

חיי בלעדי

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 195
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 68
- 35

דווקא כשהכול נראה מושלם ויציב, רגוע ושגרתי נטרפו הקלפים ונגדעו חייה של הילה.

ממקומה החדש, מתעמתת הילה עם החיים, עם האנשים שפגעו בה, עם ההחלטות השגויות שעשתה, חושפת אמיתות ושקרים שאחרת לא היו נגלים לה לעולם.

היא לא בוחלת באמצעים ובאומץ רב מדלגת מעל החומות שבנתה סביב עצמה במשך הזמן ואף מצליחה לשבור אותן.

בתוך כך, היא מוצאת דרך להחזיר לעצמה את כבודה האבוד, להכיר את גופה, את העונג הטמון בו ואת תשוקותיה הנחבאות. היא מגלה שכשהעיניים פקוחות והנפש חופשייה, שום דבר אינו אבוד. אפשר להגיע לכל מקום ולהגשים כל חלום.

כשמגיע הסוף המפתיע, היא אכן מתחילה מחדש כשהיא  מחוזקת נטולת מגבלות ומשוחררת מפחדים.

הפעם, היא יודעת, לא יהיו חרטות.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    "חיי בלעדי" / רינה ברוש

    "זה בלתי נסבל. לא מובן. אני צמודה לנועם, מלווה אותו כשהוא מלווה את גופתי לקבר.
    אני כאן. אני צורחת, אל תסכים בבקשה! נועם, אני רק בת ארבעים וארבע .
    אל תיתן להם לקבור אותי….. זו הלוויה שלי. זו אני שמובלת שם, רק גוף.
    חסרת שליטה, חסרת קול, דוממת. זו אני שאינני."

    חיה של הילה בת הארבעים וארבע שנשואה לנועם והאמא של דני וליאת נעצרים באחת באיזה בוקר שגרתי .
    היא מתה והיא לא מאמינה שזה קורה לה! הילה מודעת לכול מה שמתרחש מסביבה, מחוץ לגופה. אין לה תחושה של זמן ואין לה תחושה של גוף.
    לא כל כך ברור לה מי היא ואיפה היא בדיוק, הרי היא לא בדיוק פה, אבל היא גם לא בדיוק שם.
    הילה נוגעת באנשים מנסה לעורר את האנשים לנוכחות שלה, הם חייבים לדעת שהיא עדין כאן.
    הילה צורחת במלוא גרונה, כועסת, מחלקת הוראות אך איש אינו מגיב לה. בכול הניסיונות שלה הילה לא מצליחה למשוך תשומת לב, אף אחד לא רואה אותה וחוסר האונים הזה קשה ומתסכל.
    הילה חייבת למצוא דרך לדבר עם מישהו , להסביר להם שילחמו עליה כי הגוף שלה לא מקשיב לה והיא זקוקה לעזרה .. היא אמא, היא לא יכולה להשאיר את משפחתה לבד ויש לה כל כך הרבה דברים לעשות. זהו חלום בלהות שהילה לא מצליחה להתעורר ממנו.

    הילה מוקפת בבני משפחתה המתאבלים ומרגישה בודדה מאוד. הילה מדברת איתם אך הם לא שומעים ולא עונים לה. הילה מעולם לא הייתה כל כך חסרת שליטה, היא יודעת שכול רגע היא יכולה להתפוגג ולהעלם.
    בינתיים היא רואה מהצד איך בני משפחתה מסתדרים בלעדיה ואת שגרת יומם.
    כול יום שחולף מאז מותה מביא עמו גילויים חדשים ותסכולים.
    הילה מרשה לעצמה לצאת מגבולות החיים שהיכרה ולהיחשף לעולמות חדשים שטומנים בחובם מגוון רחב של אפשריות שלא ניצלה בתקופת חייה. דברים שרק ידעה ושמעה שהם קיימים….

    לצד מסקנותיה על אוסף תובנות החיים החדשות שצברה, היא חשה גם כעס ואכזבה.
    חלק מהגילויים החדשים של הילה יטלטלו את עולמה והיא תתחבט בשאלה האם היה עדיף לה למות "טיפשה" ללא הידיעה אך להיות מאושרת, מאשר לדעת את האמת ולהרגיש פגועה וכאובה כשהיא נחשפת לכמה שקרים וסודות מוסתרים מעברה.
    מה באמת עדיף לנו בחיים? האם עדיף לחיות באושר בסוג של שקר, מאשר לכאוב את האמת?

    אך מעל לכול יש סיבה שהילה עדיין כאן , המסע שלה עדיין לא תם והסיבות יתבררו לנו הקוראים עם המשך הקריאה.

    הרעיון של הספר מרתק. מה באמת קורה לנו אחרי שאנו מתים, ואם הייתה ניתנת לנו הזדמנות נוספת האם הינו מנצלים אותה ומשנים את חיינו?
    אהבתי את הרעיון ואת התזכורת שבחיים אין תעודות ביטוח כול יום יכול להיות האחרון שלנו.
    אהבתי את העריכה שבזכותה הספר די זרם, אני לא אכנס לספוילרים אני רק אציין שאהבתי מאוד את סוף הספר, הוא ענה על כול הצפיות שלי.

הוסף חוות דעת

"איזה סופרת גאונית. רעיון מעולה לספר. הקריאה פשוט שבתה אותי. מבלי להרגיש הגעתי לדף האחרון בספר. ספר מעולה. בינינו שיצביע מי שלא היה רוצה להימצא בסיטואציה כזו. מי שזה לא מסקרן אותו מה קורה לנשמה לאחר המוות. הגוף אנחנו יודעים מורד ונטמן. אך מה קורה לנשמה? לאן הולכים אחרי העולם שלנו? לראות ולשמוע את המשפחה הקרובה, החברים כשהם מתאבלים עלינו. לשמוע את מה שאומרים עלינו לאחר מותנו. לראות מי מגיע לכבד את זכרנו. למי אנחנו חסרים. איך החיים נמשכים אחרינו. מודה שאותי זה מסקרן אך מלחיץ. אני פריק קונטרול ומאמינה שיהיה לי קשה לראות שהדברים לא מתנהלים בסדר שלי".
שרה חן

"העיסוק במוות מאז ומתמיד הטריד אנשים, ואני חייבת לציין שגם אותי. זהו לא דבר שגרתי לדון בו כך פתאום ובוודאי לא לפרטי פרטים כפי שהוא מתואר בספרה של רינה ברוש".
מירה רוזנפלד

"אהבתי מאוד את סוף הספר. לפי דעתי, העלילה היא מיוחדת. מה קורה אחרי שאנחנו מתים? כמות האנשים שמגיעה להלוויה, וההספדים. האם המשפחה יכולה לחיות בלעדיי? ספר מעורר מחשבות ומרתק. מומלץ בחום רב!"
סיון שמש

"הספר 'חיי בלעדיי' מאת רינה ברוש כתוב מתוך הלב והנשמה, מרתק, מסקרן, ולא הצלחתי להרפות ממנו מתחילתו ועד סופו".
אריק בלום

"הרעיון של הספר מרתק. מה באמת קורה לנו אחרי שאנו מתים, ואם הייתה ניתנת לנו הזדמנות נוספת האם הינו מנצלים אותה ומשנים את חיינו? אהבתי את הרעיון ואת התזכורת שבחיים אין תעודות ביטוח כול יום יכול להיות האחרון שלנו".
תהילה אבי

 

מבוא

זה בלתי נסבל. לא מובן. אני צמודה לנועם, מלַוָּה אותו מלַוָּה את גופתי לקבר.
"אני כאן," אני צורחת, "אל תסכים, בבקשה! נועם, אני רק בת ארבעים וארבע. אל תיתן להם לקבור אותי."
והוא לא מגיב, לא שומע. הוא צועד באטיות אחר אלונקה על גלגלים בה אני שוכבת. גבו כפוף, פניו רטובות. משמאלו ילדינו: ליאת ודני, מימינו אני. נאחזת בשרוול מעילו, ספק נגררת ספק מרחפת. לא מבינה מה קורה. לא מבינה למה. הדרך נדמית לי כאין סופית ואני מקווה שלעולם לא תיגמר. זו הלוויה שלי. זו אני שמובלת שם, רק גוף. חסרת שליטה, חסרת קול, דוממת. זו אני שאינני.
אני כל כך פוחדת.
השיירה נעצרת פתאום ומספר גברים מרימים את האלונקה מהעגלה וצועדים אל בין הקברים.
"נועם!"
אני תופסת אותו חזק, פוחדת אפילו להסתכל. פרצי בכי נשמעים מסביב.
כעת מונחת הגופה בבור, הגברים שהרימו קודם את האלונקה, מתחילים להניח עליי מרצפות מרובעות. די מהר גם הבוץ שהיה בערימה ליד — נזרק פנימה. אני מרגישה שאני לא נושמת.
כולם בוכים סביבי, אני מביטה באדמה הנערמת לתלולית קטנה מעליי ופתאום מבינה שאני עדיין אוחזת בשרוול המעיל של נועם.
למרות הבור, האבנים, הבוץ, אני פה. אני נוכחת. פתאום אני נושמת מחדש.
האוויר אף פעם לא היה מתוק וצלול כמו שהוא עכשיו.

רינה ברוש, ילידת ישראל, כתבה והוציאה לאור חמישה ספרי ילדים ושלושה ספרי זיכרונות מוזמנים.

חיי בלעדיי הוא רומן הביכורים שלה.

לאתר הסופרת

X