חייו של ה"אני הרציף" זריעה | לרכישה באינדיבוק
חייו של ה"אני הרציף" זריעה

חייו של ה"אני הרציף" זריעה

שנת הוצאה: 02/2016
מס' עמודים: 100
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 59
- 30

כל אמת מתחבאת תמיד מאחורי הסחת הדעת. מה מסיח את דעתך? רגש מסוים, פחד מסוים, מחשבה מסוימת, מפגש מסוים וכן הלאה. המון הסחות דעת. התבונן ברגע הסחת הדעת הפנימית עצמו, באופן שבו נעלמת התודעה לאלפית השנייה ומופיעה כדבר אחר, כאני האחר בתוכך. הסחת הדעת מונעת ממך להיות רציף בתודעתך, בלבך ובתחושותיך ולהבחין במשהו חשוב על אודות עצמך והעולם. נסה לתפוס את התודעה והתחושה בזמן הסחת הדעת ללא שינוי וראה מה מתחולל בתוכך. גלה את חוסר היכולת האוטומטית להתמיד בכך לאורך זמן.

 

התעוררות, אם כן, היא ראשית דבר, למידת אומנות ההבנה והכרת הישות המגשרת על הסתירות וכיצד היא פועלת בתוך הישות הבלתי רציפה שלנו.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חייו של ה"אני הרציף" זריעה”

בקרוב…

דו

ידיעה

 

 

כל אמת מתחבאת תמיד מאחורי הסחת הדעת. מה מסיח את דעתך? רגש מסוים, פחד מסוים, מחשבה מסוימת, מפגש מסוים וכן הלאה. המון הסחות דעת. התבונן ברגע הסחת הדעת הפנימית עצמו, באופן שבו נעלמת התודעה לאלפית השנייה ומופיעה כדבר אחר, כאני האחר בתוכך. הסחת הדעת מונעת ממך להיות רציף בתודעתך, בלבך ובתחושותיך ולהבחין במשהו חשוב על אודות עצמך והעולם. נסה לתפוס את התודעה והתחושה בזמן הסחת הדעת ללא שינוי וראה מה מתחולל בתוכך. גלה את חוסר היכולת האוטומטית להתמיד בכך לאורך זמן.

שקר הוא הסתירה המגשרת אל האמת. הוא אינו נוגד את האמת אלא מגדיר את האמת, תוחם. לפיכך הוא חשוב לא פחות בעבודה הפנימית. מבלי לזהות שקר פנימי לא ניתן לזהות אמת פנימית.

שמו של האדם הוא השקר הראשון שהוא לומד ומטמיע באישיותו. אחר־כך הוא בונה דמות פיקטיבית לחלוטין באופן מקרי וקורא לה בשמו, וסופו שהיא המנהלת אותו. גם אם יחליף את שמו ויבנה סביבו אישיות אחרת, עדיין תהפוך זאת לשקר אוטומטי כעבור זמן.

כשאדם אומר את שמו בקול רם, תמיד יש בו תחושת זרות מסוימת, אבל כשהוא אומר ״אני״, הוא יכול לחוש בפנימיותו את עוצמתו האמיתית של ה״אני״ שלו.

בתרבות שלנו לא ניתן לראות את אמת בלי ההכרה הפנימית ובלי ההסכמה להיחשב מעט ׳משוגע׳ בעיני עצמך ובעיני הסביבה. אין בזה כלום. אם בר־מזל אתה ותיתקל בזה, חייך אל מול זה ואל תאפשר לזה להסיח את דעתך.

משהבנת, חווית וידעת איך נוהג העולם סביב אמת כלשהי, כל אמת תוכל להישמע באופן ישיר, או באמצעות הרגשת הסחרור סביבה. סחרור שבו פרטי ההבנה מסתחררים מהר יותר פנימה ופרטי השקר החוצה.

כל אמת מגיעה בצורת טעם מוקדם, ידיעה קלה, סימן כלשהו, אמירה מקרית כלשהי. כל תודעה מבחינה בה מבלי לשים לב. תודעה מיומנת יודעת לזהות את המשך התפרסותה בחוויית החיים. תודעה ללא כנות פנימית תחליף דמיון באמת.

שים לב שכל אמת פנימית וחיצונית מגיעה לראשונה תמיד בצורת רמיזה משליח כלשהו, שלרוב אינו מודע כלל לתפקידו. ואם הוא מודע לתפקידו האמת שבפיו ברורה יותר.

חסד הוא צורת האמת היחידה שבה אין זה משנה מי צודק.

יש האומרים ׳לשקר אין כנפיים׳, אך למעשה הכנפיים של השקר היא השנאה בעוד הכנפיים של האמת היא אהבה.

התעוררות היא חינוך התודעה והמצפון לזהות סימני אמת וסימני דמיון, ולדעת להבחין ביניהם באמצעות החושים ועל פי אופן הדהודם בתוך הנוכחות שלך.

שקר ואמת פנימיים וחיצוניים נחשפים באותו האופן, אבל כשהשקר מתחיל להיחשף זה קורה בכעס, בפחד בדרמה ובהשלכה אל האחר תוך הדהוד לא נעים באופן פנימי, בעוד האמת נחשפת תחילה בהבחנה שקטה, בכאב, בהשלמה, בשמחה ובקבלה בלתי אמצעית.

כל ידיעה מתחילה בחוויה. ידיעה ללא חוויה היא דעה.

ידיעה של דבר היא נטולת תחושה, נטולת רגש ונטולת מחשבה.

הבנה היא התלכדות הרגש, התחושה והמחשבה באסוציאציות נפרדות משלהן לאותו פריט מידע.

כאשר אחד או שניים מבין הבאים מתקיימים, אין זו הבנה: כאשר המחשבה חושבת, זהו פריט מידע. כאשר הרגש מאמין, זהו ניסיון שכנוע פנימי. כאשר התחושה משדרת אינטואיציה, זהו אינסטינקט או רפלקס גופני, נפשי, רגשי או מחשבתי. ההבנה אובייקטיבית כאשר שלושתם מתלכדים.

אינסטינקטים תמיד נכונים. רפלקסים תלויים בשלוות הנפש ובמיומנות. למען הבהירות: בטרמינולוגיה המדוברת יש לראות באינסטינקט זיהוי מיידי בגוף כתוצאה מאיתור השפעה חיצונית. וברפלקס — תגובה הנובעת מאינסטינקט שעבר דרך מסננת הרגש.

הדרך להכיר ולחזק את המהות הפנימית היא באמצעות חינוך הדחפים. יש לחנכם להימנע לחלוטין מלומר דברים רעים ולרכל.

הדרך להביא את המהות לשליטה באישיות היא באמצעות חינוך הרגש, ובאמצעות שליטה בביטוי החיצוני ההתנהגותי של רגשות שליליים.

קנאה מעוררת את הרצון להביא ידיעות חסרות ערך המטובלות בתחושות רעות.

אהבה מעוררת את הרצון לומר אמת ואת היכולת לשמוע אמת.

האמת מעוררת דחף בלתי מודע לפעול במעגלים סביב מחולל האמת. המרחק וזמן ההקפה תלויים באומץ הלב.

כל אמת פנימית חווה שלושה סבבים עד שהיא מופנמת כאמת פנימית וברורה. במחשבה, ברגש ובתחושה.

אי־אמון מגיע בצורת דאגה לזוטות.

אמון מגיע בשתיקה.

כאשר התודעה מתעוררת משנתה צפה מוזרות, ולאחריה בהירות. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהדברים הראשונים שהתודעה נתקלת בהם בתוך האדם הם הדמיון והשקר ולא האמת.

האמת צפה כשהדמיון מתכלה, או כשהרגש חווה את שקריו ומגיע לגודש שבו אינו מסוגל להחזיק עוד את ההפרדות הרגשיות.

כשהמצפון מתעורר משנתו והמחיצות בין הרגשות השונים והסותרים נופלות, מרגיש האדם תחילה מכושף ואחר־כך מוקף אהבה וחומל.

כשהחושים מתעוררים משנתם, האדם חושב תחילה שהשתגע. אם אמת בתוכו, מתחיל לחוש הוא הכול. אם שקר בתוכו, מתחיל לפתח טקסים פנימיים להסחת הדעת.

אדם שאינו מאמין בך, מסתיר ממך דבר מה.

אדם שמאמין בך, מעביר לתוכך תחושה בלתי אמצעית של אור שעוזר לך לראות תהליכים פנימיים.

ערות היא הרגע שבו הנפש שומעת את המהות ואת האישיות בזמן אמת, ומנחה את פעולתם באופן מודע.

כדי להגיע לערות יש ראשית להתעורר.

באופן הבא מתעוררים: יש להכיר, לגדל ולאהוב את המהות באמצעות כנות, לחנך את האישיות ולדעת את השקרים שלה ואת היתרונות שבשימוש נכון בה באמצעות התבוננות. יש להכיר את האינסטינקטים וללמוד להאמין בהם באמצעות חוויה, לשלוט בתהליך בניית הרפלקסים ובהבנתם באמצעות משמעת פנימית והשראה חיצונית.

הטוב היחידי האפשרי הוא מה שמקדם אותך למטרה שלך. הרע היחידי האפשרי הוא מה שמרחיק אותה ממנה. העניין כולו נעוץ במטרות ראויות.

"כשהגיע אליי הספר של רון, הפעלתי מייד את הגנות הניו אייג' שלי: שמישהו יגיד לי על עצמי משהו ועוד בלי להתאמץ בעזרת תווים שהם שלבים? מדוע שאצטרף למסע שלא אני התחלתי? אך מרגע לרגע הבנתי שלא רק שהצטרפתי למסע, אלא שאין לי אפשרות לפרוש ממנו. וכך, תוך התעלמות מחוקי ממד הזמן והמרחב, צעדיו של רון במסע זה מקדימים את המאוחר ומאחרים את המוקדם. בצעדים גדולים ובדילוגים קטנים הוא מוביל אותנו כלהטוטן בקרקס שבו הוא גם הכרוז, גם האריות, גם הליצנים וגם הקהל, מטיח בנו את עצמנו שוב ושוב, מעמת אותנו עם אמת, לעיתים נעימה ולפעמים פחות, אבל מכל כיוון הכי אמיתית שאפשר. אם יש לכם אומץ, קראו את הספר הזה. ואם אין, קראו בכל זאת, ואז האומץ יגיע, ותלמדו אתו איך לפחד בלי לפחד".
אתגר מויאל, מחבר ״חתן פרס ישראל״

X