חזון האהבה של ישמעאל | לרכישה באינדיבוק
חזון האהבה של ישמעאל

חזון האהבה של ישמעאל

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 268
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 28
- 28

למה בכלל שיהודי יכתוב ספר מפרגן על מוסלמים יפים???

( וכן… היו גם לפניי… ) פשוט ככה. כי הגיע הזמן.

מחשבה יוצרת מציאות. נקודה.

אם חושבים על אדם כאויב קשה לו לצאת מהמשבצת הזאת.

וכולנו רואים לאן הרוחות המקצינות נושבות…

לא למקום טוב!

הרומן " חזון האהבה של ישמעאל " מתאר את המסלול הדרמטי ורב העוצמה בו הגיבור המורכב

והשסוע איסמעיל עובר טרנספורמציה מוחלטת והופך משונא לאוהב.

הספר מזכיר לכולנו, יהודים וערבים כי יש אנשים יפים משני צידי המתרס ועושה הפרדה ברורה

בין האיסלמיסטים הקיצוניים המנסים להשתלט, כביכול בשם האלוהים, על מרכזי השפעה בכל

העולם, לבין רוב הציבור המוסלמי שמורכב מאנשים יפים בדיוק כמו כולנו.

הספר עושה הפרדה ברורה בין המסר של הנביא מוחמד שאמונת הסופר היא כי הוא טהור

כמו המסר שהחל את כל הדתות האחרות לבין הפירוש העקום הניתן לו כיום באופן כה רווח

ולצערי חוטא ומזיק לאיסלאם עצמו.

הספר קורא לכולנו, יהודים וערבים, לבדוק ולשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנים  להיפתח

לתפיסות חדשות ולהשתנות, לבקש אחר שלום ולהיפתח לחיים של אהבה.

ציור כריכה– אור מימון
עריכת כריכה– אופיר מלמוד

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חזון האהבה של ישמעאל”

בקרוב…

אני זוכר שכשהוא הגיע לטווח הנכון ראיתי אותו דרך הכוונת שלי: איש צעיר שנראה בן עשרים וקצת. הוא מילא את כל הכוונת והיה מטרה קלה מאוד לצלף מיומן כמוני.התמקדתי והתחלתי ללחוץ על ההדק או לפחות ניסיתי.

לא יכולתי לעשות את זה

המילים של הזקן מאתמול בלילה הדהדו בראשי כאילו הן נאמרות לי עכשיו שוב ושוב.צועקות בראשי…

כל מה שיכולתי לעשות היה להרגיש את הכאב הנורא שירגישו הוריו של אותו חייל ישראלי כשיוודע דבר מותו ואת עומק התהום שתיפער בליבם ולעולם לא תירפא.צרחתי בתסכול ובכיתי באותו הזמן

העברתי את הכוונת אל החייל שהיה חשוף בצריח מספר רכבים אחרי ושוב כיוונתי וניסיתי ללחוץ על ההדק.ראיתי את אימו של החייל מתייפחת על קברו וכאילו אחז שיתוק בידי לא יכולתי לירות.

הרכבים של החיילים הישראלים כבר היו ממש קרוביםהסתתרתי מאחורי הסלע שהייתי אחריו כדי שלא יראו אותי.בכיתי בשקט. בכיתי בכי קורע לב מול אללה ושאלתי אותו אם כבר בחר לקחת את משפחתי למה גרם לי להסתתר בפחד ולמה לא נתן לי פשוט למות ולהצטרף אליהם?

השיירה חלפה.מספר דקות אחרי, משוידאתי שהשטח פנוי קמתי וצעדתי חזרה דרך היער לכיוון הכפר שלי. הבנתי בבירור שזה עדיין לא היה הזמן הנכון שאמות ואצטרף אל יקיריי. כל הדרך בכיתי ונפרדתי מהם.היה בוקר שקט. הגעתי תוך שעה וחצי הביתה. כשהגעתי נפלתי שדוד על מיטתי וישנתי כמעט עשרים שעות. כשהתעוררתי שמחתי כל כך להתעורר ולגלות שאני חי.

ידעתי שמה שקרה בהחלט לא היה מקרי.ידעתי שעליי למצוא דרך לחיות עם האבדן של יקיריי.

היה לי ברור שדרכי הלאה בחיים לא תוכל לכלול נקמה והרג.

יותר מזה, הרגשתי שאני חייב לעשות את כל מה שאני יכול למען הפסקת השנאה והמלחמות כדי שלא יהיו עוד אנשים שיעברו את הטירוף שאני עברתי.בתוכי הודיתי בכל לב לאותו זקן מסתורי מליל אמש.

לא ידעתי מי הוא אבל היה לי ברור שהוא שליח של האלוהים שהגיע על מנת לעזור לי ולהוביל את חיי לכיוון הנכון מתוך הכאוס ששרר בהם אחרי אסוני.מספר ימים נוספים חלפו ואני הלכתי ונרגעתי.

הכאב על האובדן שלי נשאר בעינו אבל כבר לא שנאתי את החיים, את עצמי וגם לא את הישראלים.

בכל פעם שראיתי אותם עוברים באיזור הם נראו לי כמו ילדים שזקוקים לאהבה, כלואים בנסיבות חיים קשות וגדולות מהם, נאלצים לשחק את משחק המלחמה אבל כל כך רוצים להיות במקום אחר.

שתבין, זה לא שחשבתי שהישראלים מצידם צודקים בהכל או בכלל… ממש לא. לא חשבתי גם שהם פועלים תמיד בהגינות להשגת שלום אמתאבל זאת לא הנקודה.

העניין שהעסיק אותי יותר מכל היה לא מי צודק, אלא, הרגשות של האנשים.

אתה יודע, עוד לפני המלחמה הייתה בלבנון שנאה לישראל ועכשיו באופן טבעי היא התעצמה ובלטה בכל מקום. בכל מקום שהייתי בו יכולתי רק לראות איך השנאה מכערת ומעוותת את האנשים.

כמה כאב וטירוף

ברור היה שצדק אמיתי חייב להיות הבסיס לשלום ולפני כן אך טבעי שתהיה תסיסה.

היה לי ברור שיהיו מי שיתעסקו בדיפלומטיה, גבולות, מלחמות והסכמים אבל לי זה כבר לא שינה…

הכאב של אובדני פתח לי את הלב לכל האנשים הלכודים במעגל המלחמה המיותרת שהייתה סביבנו.

כבר לא היה אכפת לי מי צודק ומי לאחמלתי על כולם.

יכולתי לראות עד כמה כל האנשים ששיחקו את משחק המלחמה הזה מכל צדדיו היו כל כך אבודים. יכולתי ממש לראות כמה כמעט כולם היו אנשים פשוטים וטובים ואללה יעזור, כמה מבולבלים

כאב לי על כל האנשים סביבי שלא הצליחו לראות כמה הרס פנימי הם יצרו עם השנאה שלהם. ידעתי שרק עם רצון טוב ולב פתוח מעגל הטירוף הזה שכולנו לכודים בו בו ייפסק. החלטתי להקדיש את חיי לשלום. הרגשתי שזה מה שאללה מבקש ממני לעשות.

אני זוכר אותי יושב וחושב כך במרפסת ביתי ערב אחד, שקוע בעצמי כשאני מנומנם למחצה כשלפתע הרגשתי שאני לא לבד.פתחתי את עיניי ומולי ישב אותו זקן מסתורי מהלילה לפני השיירה.

הוא הציג את עצמו כעלי אבן נור. ישבנו ודיברנו כל אותו הלילה. הוא היה איש מדהים…

מורה שהקדיש את חייו לשרת את אללה.

אולי אספר לך עליו עוד בהזדמנות אחרת אבל כרגע אסתפק בזה שאספר שהוא הפך למורה שלי, שלא הייתי מסוגל להישאר בכפר שלי בגלל הזכרונות הקשים שהיו לי ושעברתי לגור אצלו במרג'עיון למשך כל תקופת הלימוד שלי אצלו שארכה שמונה שנים.

עלי אבן נור לימד אותי המון דברים ובעצם רק דבר אחד חשוב: לאהוב.

יום אחד אחרי שמונה שנים הגיע היום שעלי אמר לי שתקופת הלימוד שלי תמה ושמהיום מבחינתו אני מוסמך כמורה.

הוא ביקש שאמשיך בדרכו ואחיה ואפיץ את רוח האהבה. והנה אני כאן, עשרים שנים ויותר אחרי, מקיים את הבטחתי למורה היקר שלי.

אל-עסל חייך אליי ואמר:" זהו לעכשיו. אם אתה עדיין מתלבט אם ללמוד אצלי אולי עכשיו תוכל להחליט ביתר קלות."

הייתי בהלם. לא ידעתי מה להגיד.סיפור כל כך נורא ולא פחות מזה מדהים.ייקח זמן לעכל את כל זה

כל מה שיכולתי להגיד היה:" תודה שסיפרת לי, המורה. יש לי המון מה לומר לךאבל נראה לי שהיום כבר מאוחר ואין לזה זמן… ובכל זאת יש משהו אחד שאני חייב לומר לך עכשיו: חשוב לי שתדע שצר היה לי מאוד לשמוע את הסיפור הקשה של אובדנך ושליבי כואב את כאבך."

אל-עסל הביט לתוך עיניי בעיניים שקטות ורכות ואמר:" כאבי חדר לליבך… ואהבתי?"

הזדעזעתי. כמה ברורה הייתה ההזדהות שלי עם הכאב… עם האובדן.

שוב עלה חזק וברור הצורך שלי באהבה.

היה מדהים לעמוד מול אדם שהמשיך הלאה מהכאב…

הרבה הלאה.

 

 

אור מימון יליד 1967.

סתם עוד אדם פשוט שצועד במסלול הפתלתל אל אלוהים.

בעיקר תלמיד אבל גם מורה למודעות, התפתחות וריפוי.

מנסה ליישם אהבה לכל בחיי היומיום.

 

She/He  who  loves  becomes  God.""

 

( אוואטאר מהר באבא. )

X