חוזה נישואין ללא רגשות | לרכישה באינדיבוק
חוזה נישואין ללא רגשות

חוזה נישואין ללא רגשות

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

המיליארדר הרוסי, סרגיי אנטונוביץ', היה ידוע כמי ששקוע עד צוואר בדוגמניות-על ובשחקניות שאפתניות. אולם נדמה כי אף אחת מהן לא קורצה מהחומר ההולם את זו שתהייה רעייתו. האם יבוא יום שהוא יעניק לסבתו המזדקנת את המתנה שלה היא מצפה יותר מכל – שהוא יתחתן ויקים משפחה! אם כן, מדוע שלא יתמודד עם האתגר כמו עם עסק? ללא רגשות, אבל עם חוזה שיעניק לו את העסקה המושלמת…

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “חוזה נישואין ללא רגשות”

בקרוב…

1

איל הנפט, סֵרגֵיי אַנטוֹנוֹבִיץ', ישב מוסתר מבעד לחלונות הכהים של רכב ארבע על ארבע שחור, נוצץ וגדול. שתי מכוניות עמוסות שומרי ראש אגפו את רכבו, מלפנים ומאחור. המראה ראוי לציון בעיקר כשמדובר בנסיעה לכפר רוסי מרוחק כמו צוֹחרַאִי. כל מי שראה את התהלוכה שעברה שם ידע בדיוק מי היה האיש. סבתו של סרגיי היתה דמות מקומית מוכרת, ונכדהּ נהג לבקרהּ בחג הפסחא.

סרגיי התבונן בכביש שהוא עצמו הפך מדרך עפר לא סלולה לכביש מהיר ורחב, כדי להקל על צורכי ההובלה של בית-החרושת לבניית קרונות-רכבת. הוא הקים את בית-החרושת מתוך כוונה לספק מקומות עבודה לתושבי הכפר. כשהוא התגורר כאן בעבר, מדי שנה בחורף, נתכסתה האדמה שכבת בוץ עבה ולא יכול היה לעבור בה משהו מורכב יותר מאשר עגלת כפר. בעונת השלגים היה הכפר מנותק במשך שבועות ברציפות. לפעמים אפילו סרגיי התקשה להאמין שהוא עצמו בילה כמה משנות התבגרותו בצוחראי, ונתקף הלם תרבות של פרחח עירוני שנזרק באחת אל תוך סיוט של חיי כפר מובהקים. בגיל שלוש עשרה כבר התנשא לגובה של מטר ושמונים, בריון בכנופיית פושעים, ורגיל לעבור על החוק כדי לשרוד. סבתו, יֵלֵנָה, שהגיעה בקושי לגובה של מטר וחצי, היתה נבערת וענייה עד מאוד. עם זאת, ידע סרגיי כי הפך להיות מי שהיה וכל הישגיו מאז נזקפים למאמציה הבלתי נלאים של אותה אשה קטנה להקנות לו תרבות.

השיירה נעצרה מחוץ למבנה צנוע מכוסה קורות עץ דהויים המוסתר מאחורי גדר חיה שצמחה פרא. שומרי ראשו, גברים קשוחים וגדולי ממדים אשר הרכיבו משקפי שמש גם בימים קודרים ואף פעם לא העלו חיוך על פניהם, זינקו החוצה ראשונים לבדוק את האזור. לבסוף הגיח מן הרכב סרגיי, בלבוש מחויט, מטופח ואלגנטי, בחליפת משי עם שזירות של אריג מוהיר שנתפרה על פי מידות גופו החסון ורחב הכתפיים. רעייתו לשעבר, רוזלינה, כינתה את ביקורו "מסע הכפרות השנתי" וסירבה להתלוות אליו. בעיני הסבתא הקשישה אשר סירבה אפילו לאפשר לו לבנות למענה בית חדש, היווה ביקורו פיצוי הולם דיו. ילנה, הרהר סרגיי בעגמומיות, היתה האשה היחידה שפגש שלא היתה להוטה לסחוט ממנו את הרובל האחרון. הוא החליט כבר מזמן שחמדנות קיצונית וצורך מוגזם להתייחס בהערצה לאנשים מכובדים וחשובים היו מחסרונותיו המהותיים של המין הנשי.

כאשר סרגיי פסע לאורך השביל הקדמי שהוביל אל הבית, הכפריים נסוגו ממקום התגודדותם ליד הפתח ודממה מעוררת יראה נפלה סביב. ילנה היתה אשה שמנמנה וקטנת קומה בשנות השבעים לחייה, בעלת עיניים בהירות. אשה מעשית. היא קידמה את פניו בלי לעורר התרגשות מיוחדת לבד מקולה הצרוד והכינוי בשם החיבה שלו "סֵריוֹז'" רמז לעד כמה היה נכדהּ היחיד משמעותי בחייה.

"כמו תמיד, אתה שוב לבד," קוננה ילנה בהובילה אותו אל השולחן העמוס כל טוב של מאכלי חג, להשביע את אלו שזה עתה סיימו צום בן ארבעים יום. "תאכל."

סרגיי קימט את מצחו. "לא צמתי…"

סבתו החלה למלא צלחת גדולה למענו. "אתה חושב שאני לא יודעת?"

הכומר האורתודוכסי המזוקן שישב ליד השולחן הערוך והמעוטר בפרחים ובביצים מצוירות, העניק חיוך מעודד לבחור הצעיר שבנה מחדש את מגדל הכנסייה שהתפורר. "תאכל," הוא דחק בו.

סרגיי דילג על ארוחת הבוקר בציפייה לאתגר הגסטרונומי שהמתין לו. הוא אכל בתיאבון, כשהוא טועם פיסה קטנה מהלחם המיוחד ומעוגת הפסחא. במהלך הסעודה ניגשו אליו אורחיה של סבתו. הוא הקשיב בסבלנות רבה לפניותיהם לקבלת עצה, תמיכה וכסף, בהיותו מוכר בקהילה גם כנדבן ידוע.

ילנה עמדה מן הצד והתבוננה בגאווה מוסתרת. היא היתה מודעת בצורה אירונית להיותו של נכדהּ מוקד התעניינותן של הנשים הצעירות בחדר. הדבר היה מובן: פניו הכהות ועצמות לחייו הבולטות הדגישו את יופיו המדהים, ואת גופו האתלטי ודק הגזרה הנישא לגובה מטר ותשעים. בכל אופן, כמו תמיד, היה סרגיי רגיל מדי להתעניינות נשית בו כך שטבעי היה יחסו האדיש כלפיה. במוחה של סבתו חלף זיכרון הבנות העורגות שזנח ואשר נצמדו אליו בעקשנות כשהיה עדיין נער. דבר לא השתנה מאז; סרגיי עדיין נהנה מקסם אישי בלתי רגיל.

סרגיי היה מוטרד קלות מהקהל הנשי שלו ותהה מה מידת מעורבותה של ילנה במספרן המפתיע של הנשים הצעירות, המושכות והמטופחות שגדשו את החדר. בכל אופן, בעת שהסב את תשומת לבו אל סבתו, עלה בדעתו כי מביקור אחד למשנהו היא נראתה מבוגרת ועייפה יותר. הוא ידע כי היתה מאוכזבת מכך שהוא לא הביא עמו בחורה. הנשים שהשביעו את להט תאוותו המינית בבתים הרבים שלו ברחבי העולם, לא היו הטיפוסים שהיה בוחר להציג לפני אשה מבוגרת ואדוקה. הוא ידע כי היא השתוקקה נואשות לראותו נושא אשה ומקים משפחה. רבים שראו בסרגיי אך ורק איש עסקים קר, יהיר וידוע לשמצה, היו ודאי מופתעים לדעת שהוא האמין באמת ובתמים, כי הוא זקף את כל הישגיו לזכותה של ילנה, ולכן חש מחויבות להעניק לה את הדבר שציפתה לו כל כך.

לאחר כל השנים שחלפו, איזו הכרת תודה קָצרה ילנה מכך שנטלה סיכון כשלקחה על עצמה לגדל את נכדהּ גס-הרוח והמתריס, כפי שהיה בעבר? בשעה שהאפוטרופסות שלה עליו שינתה כליל את חייו ואת סיכוייו של סרגיי להצליח, הרי שחייה שלה נותרו קשים. עושרו העצום והצלחתו האדירה היו חסרי משמעות בעיניה, עם זאת, הוא היה קרוב משפחתה היחיד. בעלה היה שתיין רודף נשים, בנהּ היה גנב מכוניות וכלתה היתה אלכוהוליסטית.

"אם אתה דואג לילנה," ציין הכומר בחוכמה, "הבא לה רעיה ונין והיא תהיה מאושרת."

"אילו רק היו הדברים פשוטים כל כך כפי שהם נשמעים בפיך," התבדח סרגיי, והסיט את מבטו ממחשופה המוגזם של יפהפייה בשלה לנישואין שנחפזה לקראתו למזוג לו כוס קפה נוספת.

"עם האשה הנכונה זה אכן פשוט וקל!" צחק הכומר בגאווה ובמזג טוב של איש משפחה אב לשישה ילדים בריאים.

סרגיי טיפח סלידה קבועה ועמוקה כלפי מוסד הנישואין. רוזלינה התבררה כטעות יקרה. הדבר בעל המשמעות העמוקה מבחינתו היה שעל אף שכבר חלף זמן רב מאז גירושיו, הוא לא יכול היה לשכוח את התינוק שהפילה על מנת לשמר את מראה גזרתה המושלמת. הוא מעולם לא סיפר על כך לילנה היות שידע כי הדבר ישבור את לבה ויטריד את מנוחתה. כשהבחין בעומק הקמטים, בתלמים החרושים בפניה המקומטות והדהויות, הוא ידע שהיא היתה על המדרון החלקלק של החיים וכי הזמן הוא קריטי. יום אחד לא תיוותר כאן אף אחת לומר לו ששאון המסוק שלו גרם לחזירים שלה לטראומה נפשית ולתרנגולות לחדול להטיל ביצים. מחשבה עגומה שבעטייה ייסר אותו מצפונו. מי עשתה למענו הכי הרבה וזכתה ממנו לגמול המועט ביותר? אם יש אשה הראויה שיתגשם חלומה, לאחוז בחיקה תינוק בריא, היא ללא ספק ילנה אנטונובה.

סרגיי המשיך להרהר בבעיה במהלך שעות אחר הצהריים כאשר סבתו שאלה אותו אם פגש את רוזלינה. הוא הצליח לא להירתע. הוא היה זאב בודד, תמיד היה כזה, ויחסים בין אישיים היוו עבורו אתגר. הוא אהב את צחצוח החרבות המאפיין את עולם העסקים, את החדווה בכל עסקה או השתלטות חדשה, את האתגר להיפטר מכל מה שמיותר ואת הרווח ההולך וגדל ממה שהיה רווחי פחות מהמצופה, את הסיפוק האמיתי שב"מכה" הפיננסית. אילו רק היו הנישואין דומים לעסקים, עם כללים ברורים שלא משתמעים לשתי פנים, ועם חוזים שלא הותירו מקום לאי-הבנות ולטעויות!

רגע אחר כך, מוחו האנרגטי נכנס להילוך מהיר והוא חשב, בעצם מדוע לא? מדוע, לעזאזל, הוא לא יכול לבחור רעיה ולקבל ילד באותם האמצעים ששימשו אותו בעסקים? אחרי ככלות הכול, ניסיונו לעשות זאת בדרך המיושנת היתה קטסטרופלית.

"יש לך מישהי?" שאלה ילנה בתחושת אשמה שהבהירה לו שהיא במשך כל היום נמנעה מלחדור לחייו הפרטיים.

"אולי," שמע את עצמו משיב, כשהוא שומר לעצמו חוט של תקווה או בסיס אפשרי להתפתחות בעתיד.

באותה מהירות קרמה התוכנית עור וגידים. הפעם, החליט סרגיי, הוא ינקוט גישה מקצועית ומעשית כלפי מוסד הנישואין. הוא יערוך רשימת דרישות, הוא יטיל את האחריות על עורכי דינו וידחק בהם להיוועץ ברופא ובפסיכולוג לנפות מועמדות לא מתאימות לתפקיד שחזה. מובן שהנישואין יהיו קצרי מועד והוא יתבע משמורת על הילד. הוא הבין מייד את הדיכוטומיה של העדפותיו. הוא לא חפץ באשה שתעשה משהו רק למען הכסף, אבל הוא בכל זאת חפץ באשה שתהיה מוכנה להעניק לו ילד ולעזוב ברגע שיחליט כי הוא קץ במשחק המשפחה המאושרת למען ילנה. סביר להניח שבאיזשהו מקום בעולם ימצא את המועמדת המושלמת להסדר הזה של נישואין, חשב סרגיי. אם הוא יבהיר את דרישותיו בצורה מפורטת וברורה הוא יוכל אפילו לוותר על פגישה עמה לפני החתונה. כשהוא מונע על ידי התקווה הזו, וכשהוא מסתתר מאחורי החלונות הכהים של רכב הארבע על ארבע שלו, הוא החל לסמן הערות במחשב הנייד.

 

כאשר ראתה אַלִיסָה את אחותה אלכס יוצאת מתוך מכונית ספורט אדומה כמו האדום של מכונית מכבי אש, היא נמלאה תערובת נמרצת של כעס, מבוכה וקוצר רוח. עם זאת, תחושת הקלה עצומה כרכה את כל הרגשות הללו יחדיו והיא ירדה למטה בתנופה. בלונדית דקת גזרה וצנומה בעלת שיער בהיר בוהק ועיניים ירוקות-כחלחלות צלולות.

היא פתחה את הדלת הקדמית של הקוטג' ומטר של שאלות פרץ מתוכה בשטף חסר נשימה. "היכן היית במשך כל השבועות האחרונים? הבטחת שתתקשרי ולא התקשרת! דאגתי לך מאוד! מנין, לכל הרוחות, הגיעה המכונית הזו?"

במבט מנצנץ ומשועשע פסעה לקראתה אלכס. "היי, אחותי, גם אני שמחה לפגוש אותך."

אליסה חיבקה את אחותה. "כמעט יצאתי מדעתי מרוב דאגה," הודתה בעצב. "למה לא צלצלת? ומה קרה לטלפון הנייד שלך?"

"הוא נשבר וקיבלתי מספר חדש," עיקמה אלכס את אפהּ. "הביטי, העניינים הסתבכו והחלטתי להמתין עד שיהיה לי משהו ממשי יותר להציע לך – ואז כשלבסוף היה לי, חשבתי שיהיה קל יותר לבוא הביתה ולספר לך על כך פנים אל פנים."

אליסה נעצה באחותה מבט חודר, לא מבינה ולא מקבלת. כך היה תמיד, משום שעל אף העובדה שהבנות נולדו תאומות זהות, היה ברור מגיל צעיר שמתחת למעטה החיצוני היו שתיהן בעלות סוגי אישיות שונים. אלכסה היתה תמיד זו שדבקה במטרה אחת, שאפתנית, מוכנה להיאבק ולריב כדי להשיג את מבוקשה, ורכשה לעצמה אויבים בקלות רבה יותר מאשר ידידים. אליסה, לעומתה, היתה שקטה יותר, יציבה יותר, לעיתים מצפונית מדי ולכן גם מתייסרת, ובסך הכול יותר מתחשבת. בגיל עשרים ושלוש הלך וניטשטש הדמיון בין האחיות. שערה של אלכסה היה בלונדי-מוכסף ארוך וחלק, בתספורת של שכבות באורך הכתפיים, ואילו שערה של אליסה היה ארוך יותר ובדרך-כלל אסוף לזנב סוס. אלכסה נהגה להתלבש בבגדים אופנתיים, לעיתים קרובות פרובוקטיביים, ושמחה במבטים שגמלו לה הגברים, בשעה שאליסה התלבשה בסגנון שמרני וקפאה כמו ארנבת לאור הזרקורים כאשר גברים מיקדו את תשומת לבם בקסמה המאופק.

"איפה אימא?" שאלה אלכס, השליכה את מעילה ברישול ונכנסה אל המטבח.

"היא בחנות. חזרתי הביתה היום אחר הצהריים כדי לערוך את החשבונות," סיפרה לה אליסה כששפתה את הקומקום. "אני מניחה שקיבלת עבודה בלונדון."

אלכסה התבוננה בה בחיוך רווי שביעות רצון ונשענה לאחור על דלפק המטבח. כמובן. "אני גאונת מכירות של מכוניות יוקרה והרווחתי סכום נכבד בדמי עמלה. מה שלום אימא?"

אליסה קפצה את שפתיה. "טוב במידת האפשר. לפחות אני לא שומעת אותה בוכה בלילות עוד…"

"היא מתגברת על זה? הגיע הזמן," הביעה אלכסה את דעתה לחיוב.

אליסה נאנחה. "אני לא חושבת שאימא תוכל אי פעם להתגבר על כך – בעיקר לא כל עוד אבא עורך מפגן עם החתיכה המגונדרת שלו ברחבי הכפר. גם לא עם כל החובות המעיקים האלו, שלא לדבר על האילוץ למכור את ביתה בעסקה…"

אלכס הביטה בה בחיוך רחב. "ובכן, בדיוק התכוונתי לשאול אותך אם תרצי לשמוע קודם את הבשורות הטובות או את הרעות. בדרך לכאן עצרתי אצל עורך הדין והוריתי לו להסכים להסדר כספי על הבית. נתתי לו גם מספיק כסף ליישב את החשבונות. התכונני להפתעה: יש לי כסף מזומן לפרוע את תשלום הבית במלואו לאבינו הממזר!"

"אל תדברי כך על אבא," אמרה אליסה בחוסר נוחות בעת שנאבקה להשלים עם ההבטחה הדרמתית שזה עתה השמיעה אחותה. "אף על פי שאני מסכימה עם הרגש."

"או, אל תהיי חנפנית!" הפצירה בה אלכסה באמירה נוקבת. "אימא מאבדת את בנה ואת החבר שלי בתאונת דרכים מצמררת, מטפלת באבא במחלת הסרטן המבהילה שלו ומה הגמול שהיא מקבלת? אבא עוזב עם ספרית צעירה שיכולה להיות הבת שלו!"

"כרגע אמרת שיש לך די כסף לפרוע את התשלום לאבא ועוד נותר לך לשלם את החשבונות – איך זה ייתכן? בסך הכול נעדרת שלושה חודשים." אליסה קימטה את מצחה. היא רצתה נואשות להאמין כי הדבר אפשרי, אולם פקחותה המולדת אמרה לה שעל אף העובדה שאליסה היתה אשת מכירות מוצלחת עדיין לא היה לה כושר השתכרות כזה.

"ניתן לומר שהשגתי משרה חדשה בעלת שכר מזומן גבוה מראש. כפי שכבר אמרתי, יש די כסף כדי לשלם את כל החשבונות של אימא ולסלק את החוב לאבא," חזרה על דבריה אלכסה כשהיא נלהבת להדגיש שוב את הנקודה הבולטת.

אליסה פערה את עיניה בחוסר יכולת להאמין. "מספיק כדי לקנות את המכונית שחונה בחוץ ולחדש את מלתחת המעצבים שלך?"

חיוכה של אלכסה התפוגג כשהיא נעצה באחותה מבט בוחן, קר ומאשים. "כבר הספקת להבחין בתווית שעל המעיל החדש שלי?"

"לא, יש לו את המראה. מראה אלגנטי אופייני לבגדים יקרים," האיצה בה אליסה בעצב. "איזו עבודה משלמת סכום כסף גבוה כל כך?"

"לא הקשבת למה שאמרתי לך?" שאלה אלכסה קלושות. "הצלתי את עורנו – יש לי די כסף כדי לפתור את כל הבעיות של אימא ולהשיב לה את כבודה העצמי ובטחונה האישי."

"זה יהיה נס." אליסה היתה משוכנעת שאחותה מגזימה בטירוף.

"בעולם של ימינו התחרות קשה וצריך להקריב קורבנות כדי לחולל נס."

לשמע ההערה על הקרבת קורבנות מפיה של אשה שמעולם לא הפגינה ולו נטייה קלה ביותר בכיוון, הגניבה אליסה מבט חטוף ומוטרד אל אחותה. "אני לא מבינה."

"כפי שאמרתי, זה מסובך. דבר ראשון, אני חוששת שנאלצתי לשאול את זהותך."

לשמע ההכרזה האחרונה קפאה אליסה במקומה. "לשאול את זהותי? איך?"

"משתינו את בעלת התואר האקדמי ונאלצתי להשתמש בו בפנייה שלי כדי לענות על הקריטריונים," גילתה אלכסה וזקפה את סנטרה בהתרסה למראה המבט המזועזע שנשקף מעיניה של אחותה. "השתמשתי בו כדי להיראות משכילה ולכן נאלצתי להשתמש גם בשמך. בבדיקת ההצהרה שהגשתי הם היו מגלים ששיקרתי אילו פניתי בשמי האמיתי."

אליסה הוכתה בהלם מהתייחסותה השטחית לאחותה למעשה שעשתה. "אבל הרי זה… זה זיוף, רמאות…"

אדישותה של אלכסה בלטה למה שבבירור ראתה כפרט שולי. "לא חשוב. חשבתי ששווה לנסות ומסתבר שצדקתי, אבל אז התחלתי לצאת עם מישהו."

"את שוב יוצאת עם מישהו?" שאלה אליסה מופתעת ונרגשת. לאחר שחברהּ של אחותה, פיטר, נהרג באותה תאונת דרכים שקטלה גם את חיי אחיהן – טרגדיה שמייד אחריה לוותה בעזיבתו המזעזעת של אביהן – אלכסה היתה כל כך נזעמת ומרירה שהיא גידפה את כל הגברים. אליסה הבינה את שברון הלב של אחותה, משום שפיטר, בנו של השכן ממול היה חלק מחייהם ככל בן משפחה אחר.

"היית עסוקה בהתבוננות במעיל מכדי להבחין בזאת?" אלכסה הושיטה את ידה עדויית טבעת אירוסין משובצת יהלום ואבן אודם נוצצים על אצבעה.

אליסה התנשמה בתדהמה. "את מאורסת… כבר?"

"והרה," התוודתה אלכסה.

"גם הרה?" נעצה בה אליסה מבט כשאחותה הסתובבה לצד, אולם היו אלו הימים הראשונים כך שבטנה נראתה עדיין שטוחה להפליא. "אלוהים, ולא אמרת כלום על כל זה עד עכשיו?"

אלכסה העוותה את פניה. "אמרתי לך שהעניינים הסתבכו. הייתי באמצע ההתמודדות והיו לי סיכויים להתקבל לעבודה ולא רציתי לספר על כך להארי…כן, זה שמו. הוא אמיד למדי – חקלאי הגון שמנהל את אחוזת משפחתו. הם מאושרים, וכלל לא מוטרדים מכך שאני לא בת המקום. אבל גם הוא וגם משפחתו, לא יוכלו בשום אופן להבין את פשר חתימתי על ההסכם לפני שהכרנו… הם גם לא יוכלו להבין שקיבלתי את הכסף מכל הסיבות הנכונות."

אליסה הביטה בה במבט חודר ובקימוט מצח. "אלכסה, על מה את מדברת? מהי העבודה הזו? איזה כסף קיבלת?"

אלכסה התיישבה ליד שולחן המטבח ולגמה מהתה שלה ואז השיבה. "לא חשבתי שאשיג אותה. עברתי את כל תהליך ההרשמה מתוך סקרנות. למען הדיוק, זו לא באמת עבודה," הודתה בקול שקט.

אליסה שקעה בכיסא שממול. "אז במה מדובר? לא במשהו… ובכן… לא מוסרי, נכון?"

"לפני שאספר לך חשבי היטב עד כמה הכסף הזה יסייע לאימא," הפצירה בה אחותה בחריפות. "זו תקוותה היחידה לשרוד וכבר שילמתי את רובו למענה. כל מה שהיה עלי לעשות על מנת להשיג אותו הוא להסכים להינשא לגבר רוסי עשיר מאוד ולנהוג כרעייתו."

"אבל למה שגבר כלשהו ירצה לשלם לך על כך? חשבתי שבימינו רוב הגברים הרוסים העשירים הודפים מעליהם במקלות נשים רודפות בצע," העירה אליסה ביובש.

"הבחור הזה רוצה שהכל ייעשה על בסיס עסקי, כשהכסף משולם מראש, עם חוזה חתום ובסוף התהליך הסדר גירושין שמוסכם עליו מראש. הוא חפץ באשה אנגלייה בעלת השכלה ומושכת ואני הרמתי את הכפפה. כמעט אמרתי לעורכי דינו שהוא יכול לקבל את שתינו במחיר של אחת!"

את אליסה הבדיחה סרת הטעם לא שעשעה כלל. "אז אני רוצה להבין – החלטת שאת מוכנה להינשא לגבר הזה רק למען הכסף?"

"למען אימא!" הכחישה אלכסה בקול רם. "הייתי מוכנה לעשות זאת אך ורק למענה."

אליסה התיישבה בעצבנות וחשבה על ההסבר. כל מה שהיא עצמה עשתה לאחרונה, מהתפטרותה ממשרת הספרנית הנוחה שהיתה לה בלונדון ועד לשיבתה הביתה כדי לסייע בדרך הטובה ביותר שיכלה, כל אלו נעשו גם הם למען אמהּ. שתי הנשים הצעירות אהבו את אימן שבעת הזו היתה מתוחה בצורה קיצונית ומדוכאת נואשות, צלהּ של האשה האנרגטית והשמחה שהיתה בעבר.

לא ניתן למצוא אם ורעיה אוהבת ותומכת יותר מגֵ'נִי בַּרְטְלֵט. לרוע המזל, במהלך השנתיים האחרונות, בעקבות סדרת אסונות, התרסק באכזריות המעגל המשפחתי הקרוב והמספק של התאומות. מותם של סְטֵפַן, אחיהן, ושל פיטר, חברהּ של אלכסה בתאונת דרכים בערב חורפי היה האסון הראשון שזעזע אותן. הסערה עוד לא שככה כשגילו את מחלת הסרטן של אביהן. חודשים ארוכים של חרדה מלווים בטיפולים רפואיים מתישים. במשך כל האירועים הללו היתה אימן החזקה מכול בני המשפחה, ולא אפשרה למשפחתה לשקוע בייאוש. אז היא בשום אופן לא יכלה לנחש כי חודשים ספורים לאחר החלמתו ממחלת הסרטן, ייטוש אותה בעלה מזה עשרים שנים לטובת אשה צעירה ואחר כך יתבע לקבל את מחצית ביתם ומחצית העסק שלהם כדי לממן את סגנון חייו החדש. אליסה התבוננה מן הצד בכל ההתרחשויות הנוראות שנתגלו לעיניה, ולבהּ נשבר בקרבה יחד עם לב אמה הדואב.

אליסה נתקפה שוב חוסר בטחון כשהבינה שאפילו אביה לא היה עוד בעיניה אותו איש הגון וישר כפי שהאמינה תמיד. על אף שהיה רואה חשבון במקצועו והשתכר נאה למחייתו, הוא רדף את אשתו כדי לקבל את מחצית שווי הבית שהיה שייך במקור להוריה וכן את מחצית שווי העסק שהיא הקימה וניהלה בכוחות עצמה. התאווה הבלתי נדלית לכסף, חשבה אליסה בפחד, יכולה להפוך אנשים לזרים ולגרום להם לעשות דברים בלתי נסלחים. כעת נדמה לה כי גם אלכסה נפלה לתוך אותה מלכודת מסוכנת.

"החזירי את הכסף," הפצירה בה אליסה בתקיפות. "את לא יכולה להינשא לזר כלשהו שאת לא מכירה רק למען הכסף."

"בכל מקרה אני לא יכולה להינשא כעת, נכון? כלומר, אני נושאת ברחמי את התינוק של הארי!" ציינה אלכסה בצורה החלטית. "והארי רוצה שנינשא במהלך השבועות הקרובים."

אליסה הנהנה, לא מופתעת מההכרזה הפתאומית. אלכסה תמיד עשתה הכול במהירות על-קולית. העובדה שהתאהבה והרתה בטווח של חודשים ספורים ובאותה מהירות דהרה אל הנישואין אפיינה את נורמת ההתנהגות שלה. היא אף פעם לא היתה סבלנית וכשההגיון איים לחצוץ בינה לבין מטרותיה היא פשוט התעלמה ממנו.

"את חייבת להמשיך את התוכנית ולהינשא לרוסי במקומי," המשיכה אלכסה, "אחרת איאלץ לשקול הפלה…"

מזועזעת מההכרזה הדפה אליסה את כיסאה לאחור בחבטה רועמת, זינקה ממקומה והזדקפה. "על מה את מדברת, לכל הרוחות? אני אנשא לבחור המוזר הזה? הפלה? זה מה שאת רוצה?"

פניה של אלכסה עטו הבעת כעס. "לא, ברור שלא זה מה שאני רוצה, אלי, אבל איזו ברירה יש לי? חתמתי על חוזה חוקי מחייב ועל סמך זה קיבלתי סכום כסף עצום. את רוב הכסף כבר הוצאתי כך שאני לא יכולה להחזיר אותו. אז את מבינה את מצבי?"

ההודאה שוב הכתה את אליסה בתדהמה. "הוצאת את הכסף?"

"בעיקר על אימא. אוקיי, אז קניתי את המכונית ועוד כמה דברים קטנים. באותה עת חשבתי שההקרבה שעשיתי בכך שהסכמתי להינשא לבחור, היתה לי זכות לפנק מעט את עצמי. בסופו של דבר, זו הייתי אני ולא את שמיהרה להציל את אימא!" פרקה תאומתה את זעמה, ונהגה באחותה בבוז מה. "אני מתכוונת, הרי את כאן, משחקת את ההמומה ממעשיי. אבל מה את עשית חוץ מאשר לשבת כאן, לפכור את ידייך ולבדוק חשבונות בנק? אני זו שעשיתי צעד, אז שלא תעזי להביט בי מגבוה על כך שהייתי מוכנה להינשא לזר עבור כסף. כסף והרבה הוא התרופה היחידה האמיתית לכל הבעיות כאן!"

ככל שגבר קולה הזועם של אלכסה, כך החווירה אליסה והיא שבה לשבת בכבדות. "אני לא מתנשאת מעלייך בשום אופן. את צודקת. הצלחת לעשות משהו שאני לא הייתי מסוגלת, ונכון, אנחנו זקוקות נואשות לכסף…"

אחותה ספקה כפיים בתחינה עזה להבנתה. "לא מגיע לי להיות מאושרת?"

"מעולם לא הטלתי ספק בכך."

"מעולם לא חשבתי שאוכל להיות שוב מאושרת לאחר מותו של פיטר. חשבתי שחיי נסתיימו, וחבל שלא נהרגתי אתו ועם סטפן במכונית," התוודתה אלכסה בנימה רוויית כאב. "אבל כעת הכרתי את הארי והכול שונה. אני אוהבת אותו ורוצה להינשא לו וללדת את התינוק שלי. קיבלתי בחזרה את חיי ואני רוצה ליהנות מהם."

הנאום המרגש של אלכסה נגע ללבה של אליסה והיא חיבקה את אחותה במחווה חמה של הבנה. "כמובן… כמובן…"

"אבל הארי לא ירצה שום קשר אתי אם ייוודע לו על מה חתמתי – הדבר יהרוס אותנו!" התייפחה אלכסה ופנתה באחת מהגנתיות זועמת ודרמתית להתקף רעשני של דמעות ורחמים עצמיים. "הוא לעולם לא יוכל להבין את הצעד שעשיתי ולעולם לא יסלח לי על רדיפת הבצע שלי. הוא גבר הגון וישר."

לפתע חשה אליסה שנחתה על קרקע מוכרת. כשהן היו ילדות, אלכסה לעיתים קרובות נקלעה למצבים קשים ואליסה בדרך כלל הוציאה אותה מהם. לא פעם נטלה על עצמה אליסה את האשמה על הטעויות שעשתה אלכסה, ואפילו אז היא הבינה במעומעם שהיא היתה התאומה הפחות הרפתקנית מבין השתיים, אולם היא היתה החזקה מבין שתיהן וזו שנטתה פחות להישבר כשהחיים הקשו עליהן. ייתכן שאלכסה היתה נועזת יותר, אולם היא גם היתה שברירית להדהים ומעולם לא הצליחה להתמודד עם המהומות שיצרה.

"ברור שאסור שהארי ידע על כך," אמרה אליסה על אף שחשה אשמה על הצעתה שאלכסה תשמור סודות מפני בעלה לעתיד.

"הקשיבי, אלי," אמרה אלכסה כשהיא מתנשמת. "אם אני לא אופיע לחתונה עם הרוסי, איאלץ להחזיר את הכסף, ואני לא יכולה. את באמת חושבת שבחור כמו סרגיי אנטונוביץ' יאפשר להוציא ממנו במרמה סכום כסף כזה ולהימלט?"

"סרגיי אנטונוביץ'? המיליארדר הרוסי?" שאלה אליסה בתדהמה. "הוא הבחור שרוצה לשכור רעיה? למען השם, הוא תמיד שקוע עד צוואר בדוגמניות-על ובשחקניות. למה גבר כמוהו צריך לשלם לאשה שהוא לא מכיר כדי שתינשא לו?"

"משום שלפני זמן רב הוא היה נשוי והנישואין עלו על שרטון. הפעם הוא חפץ בנישואי נוחות על בסיס עסקי בלבד. אני לא יודעת יותר מכך," השיבה אלכסה ולפתע, הסיטה את עיניה ממבטה המשתאה של אחותה, ונעצה את מבטה בשולחן בפנים מתוחות וחתומות. "עורך הדין סיפר לי את הסיפור הזה ואמר שאין לי צורך במידע נוסף, ושמדובר בסך הכול בעבודה; אולי שונה קצת מעבודות אחרות, אבל זו בכל זאת עבודה."

"עבודה," חזרה אליסה על דברי אחותה, ופערה את עיניה במבט רב משמעות של אי הסכמה מודגשת.

"אם תינשאי במקומי לאנטונוביץ', אוכל להינשא להארי כמתוכנן, נשמור לעצמנו את הכסף וחייה של אימא ישובו להיות נורמליים. את יודעת שהרוסי עדיין לא פגש אותי, כך שהוא לא ידע שהתחלפנו והוא לעולם לא יוכל לנחש שאת לא האשה שנבחרה…"

"זה לא חשוב… זה מטורף ולא אוכל לעשות זאת," אמרה אליסה בצורה מגושמת וחשה במלוא כובד הנטל שערמה אחותה על כתפיה, והתנגדה לו בתקיפות.

"פניתי בשמך," הזכירה לה אחותה. "עורכי הדין יחפשו אותך אם לא תמלאי את תנאי החוזה."

אליסה, שבדרך כלל לא נוטה לצאת מהכלים, התרתחה בחמת זעם. "לא אכפת לי מה עשית – אני לא חתמתי על שום חוזה!"

"ובכן, ייתכן שבכל זאת כן עשית זאת משום שזייפתי את חתימתך," הודיעה לה אלכסה בנימה אירונית. "אני מצטערת, אבל שתינו מסובכות בעסק הזה עד צוואר. הואיל ולא הגרלנו בפיס, אנחנו לא יכולות להחזיר את הכסף, ובכל מקרה, למה שתרצי להחזיר? אין לנו דרך אחרת להציל את הבית למען אימא. כרגע, אין אפשרות לקבל הלוואה…"

"אימא בכל מקרה לא תוכל להרשות לעצמה להחזיר את הכסף. כעת לא נשאר אפילו דבר למכור," הודתה אליסה.

הרהיטים והתכשיטים הבודדים בעלי הערך שהיו בידי המשפחה נמכרו כבר מזמן כדי לתמוך כלכלית באמן. הקוטג' מושכן זה מכבר עד המכסימום האפשרי כאשר ג'ני לוותה כסף על חשבון הנכס על מנת לרכוש מגרש בכפר ולהקים בו בית קפה וחנות לחפצי אמנות. על אף שהקוטג' עמד כעת למכירה, מעטים באו לראותו ולא נראתה כל התעניינות בו; הזמנים היו קשים והנכס, ללא ספק, היה זקוק לעיצוב מודרני.

בדממה המעיקה שנשתררה, נעמדה אליסה ואמרה, "יורד גשם – הבטחתי לאסוף את אימא אם ירד גשם."

אליסה נכנסה אל תוך המכונית הישנה שהיתה שייכת לאימהּ ונסעה. כשהיא נעצרה במקום-חניה מחוץ לחנות, היא ראתה ברונטית חטובה מגיחה ממנה ופותחת מטריית פלסטיק צהובה. היא לבשה חצאית קצרה מזעזעת אפילו על גוף של רקדנית פרודיות. למראה האשה רעמו במוחה של אליסה פעמוני אזעקה משום שזו היתה חברתו של אביה, מֵגִי לַיְינְס. כשמגי פסעה במורד הרחוב, יצאה אליסה מרכבה בחופזה ונקשה על דלת החנות הסגורה.

"מה עשתה כאן האשה הזו?" שאלה את האשה הבלונדינית הקטנה שהכניסה אותה פנימה.

עיניה של אימה היו אדומות ונוצצות מן הרגיל, רמת המתח שלה ניכרה לעין בהבעת הפחד שעטו פניה ובידיה הרועדות. "היא באה לשוחח אתי. היא אמרה שלא רצתה לבוא לבית, לפחות היא חיכתה לשעת הסגירה…"

אליסה התאבנה מרוב הזדהות עם העלבון של אימהּ. היא חשה כי די עוול נגרם לאימה כשאביה ניהל פרשת אהבים, ואם לא היה די בזאת, הוא הוסיף חטא על פשע וברוב אכזריותו אפשר לשותפתו לפשע להטריד את האשה שנטש. "את לא צריכה לדבר עם מגי, היא עניינו של אבא, לא שלך, ועליה להימנע מלדחוף את אפה לעניינים לא לה!"

"היא אומרת שהמאבקים בין עורכי הדין רק מגדילים את הוצאות המשפט," מלמלה ג'ני בעצבנות.

"מה היא רצתה?" דחקה בה אליסה והסירה את המטלית שסחטה אימה בידיה המתוחות.

"כסף. היא אמרה שהתשלום מגיע לאביך," הסבירה האשה המבוגרת בנימה שקטה ומבוישת. "אף על פי שהדברים לא נעמו לאוזניי, היא צדקה. החוק אומר שהוא זכאי לקבל מחצית מכל הרכוש, אבל אין בידי לעשות הרבה כאשר לא קיבלתי עדיין הצעה כלשהי עבור הבית, נכון?"

"היא לא היתה צריכה לבוא הנה. את לא צריכה לדבר אתה."

"היא אשה צעירה ונחושה מאוד אבל אני לא חוששת מפניה, אליסה. ואת לא צריכה להיות מעורבת בכל אלו. אביך עשוי לשאת את מגי לאשה ולהקים אתה משפחה שנייה. הדברים האלו קורים כל הזמן, לכן יהיה נבון אם לא תנקטי עמדה לצד זה או אחר כרגע."

עיניה המוטרדות נצצו בדמעות, ואליסה נטלה את ידיה של אימה ואחזה בהן בחום. "אני כל כך אוהבת אותך, אמא. אני ממש לא הייתי רוצה לראותך נפגעת כך."

ג'ני ברטלט ניסתה להעלות על פניה חיוך מרגיע. "אתגבר על כך עם הזמן, 'אמשיך הלאה', כפי שאוהבת מגי לומר. אבל כרגע, הכל טרי מדי. אני עדיין אוהבת אותו, אליסה," היא מלמלה בתחושת אשמה. "זה הדבר הגרוע בכל המצב. אני לא יכולה לכבות את רגשותיי."

אליסה כרכה את זרועותיה בצורה מגוננת סביב אימה השברירית. היא חשה כמו לבה נשבר בקרבה כשגל זיכרונות מימים מאושרים יותר שטף אותה. לא היה צדק במצב שאימה אשר כל חייה תמכה בה ואהבה אותה, תאבד הן את ביתה והן העסק שלה, משום שלא יהיה לה ממה להתקיים. "אימא, אלכסה נמצאת בבית ואין לה בשורות טובות: היא הכירה גבר וזה רציני…"

האשה המבוגרת הביטה בבתה בעיניים מבוהלות. "היא הכירה מישהו… באמת?"

"כן, ואלכסה ואני מצאנו פתרון לבעיית הכסף," שמעה את עצמה באי בהירות מכוונת. "ייתכן שלא תיאלצי למכור את הבית, למרות הכול."

"זה לא אפשרי," קראה ג'ני.

"נסים אכן קורים," העירה אליסה וחשבה על סיפורים דמיוניים של הסדרים כספיים מיוחדים שניתן לערוך ולהשיג ביכולת ההשתכרות שלה ושל אחותה התאומה.

היא היתה המומה מעזות המצח שהפגינה. היא היתה התאומה ההגיונית, זו שמעולם לא נהגה באימפולסיביות ולא נטלה סיכונים מיותרים. אולם המשפחה היתה בעדיפות עליונה והיא היתה נואשת לסייע ולהביא את הסדר הגירושין המבעית לסיום מכובד למען אמהּ. היא התבוננה באימה שנעלה את דלת החנות. האם פירוש הדבר שהיתה מוכנה להינשא לסרגיי אנטונוביץ'? או שהפיחה באימהּ תקוות שווא? במהלך הנסיעה הקצרה הביתה היא נאבקה עם עצמה במחשבותיה.

דקות אחדות לאחר שיצאה דרך הדלת הקדמית, סייעה לה אלכסה לקבוע את החלטתה הסופית. "קיבלתי שיחת טלפון מעורך דינו של הרוסי כשלא היית בבית," לחשה תאומתה באוזנה של אליסה, בעת שזו האחרונה הכינה את ארוחת הערב. "סרגיי אנטונוביץ' החליט לפגוש אותי לפני החתונה. את חייבת להחליט אם את מתכוונת לסייע לאימא או לא!"

היא במצב קשה, חשבה אליסה, קודם כל, על התינוק שאחותה נושאת ברחמה. היא הטילה ספק במוכנותה של אלכסה להמשיך עם ההריון במקרה שמערכת היחסים שלה עם אבי התינוק תהיה בסכנה. לאליסה, לעומת זאת, לא היתה כל מערכת יחסים שעלולה היתה להפריע בתהליך.

לפני זמן רב דאב לבה כשהיא התאהבה בחשאי בפיטר, חברהּ של אלכסה. מאז היא הגיחה בהסתערויות אקראיות אל זירת היציאות עם בחורים, ותמיד נסוגה כשנתקלה בציפיות המיניות קצרות-הרוח של הזכר המודרני. אלו שלא הצליחו ללחוץ על כפתורי הבהלה שלה במובן הזה, לא הצליחו גם להרשים אותה בכל רמה אחרת. בניגוד לאלכסה, שצדה גברים בהתלהבות נמרצת, העדיפה אליסה את האיכות על פני הכמות, ולעיתים קרובות יותר היתה לבד מאשר בתוך קשר.

המשפחה היתה באמת חשובה בעיני אליסה יותר מכל דבר אחר בחייה. העובדה שעמדה חסרת אונים מן הצד בשעה שאותה משפחה התפרקה ייסרה אותה. אולם כעת אלכסה העניקה בידיה את הכוח לשנות את המצב. האם היה לה הכוח לפעול בניגוד לעקרונותיה ולהפוך את הנישואין לחוכא ואטלולא על ידי ניצולם למטרות רווח כספי? האם העובדה שלא היו לה כל תוכניות להרוויח מכך באופן אישי הפחיתו מחומרת החטא? כעת, משהיתה בידה האפשרות הזו, האם תוכל באמת ובתמים להפנות את גבה להזדמנות היחידה שהיתה לה כדי לפתור את רוב בעיותיה של אימהּ?

מאידך גיסא, חשבה אליסה, כסף לא ישיב את אביה הביתה ולא ירפא את כאבה של אימהּ, אבל הוא בהחלט יסייע לה להסתגל לעתידה שהשתנה אם רק יאפשר לה להישאר בבית ילדותה ולהמשיך להחזיק בעסק שלה. במחשבה אופטימית זו דיכאה אליסה את הספקות שבעבעו והטריפו את מוחה. העמדת פנים להיותה אשת איש תהווה אתגר עבורה, אולם השבת הנורמליות, ולו רק למראית-עין, לחייה של אימה שווה את האתגר. בהגיעה למסקנה הזו, הגיעה אליסה להחלטה והשיבה לאלכסה את התשובה שהשתוקקה לשמוע יותר מכול…

בקרוב…

X