זמן אחרי | לרכישה באינדיבוק
זמן אחרי

זמן אחרי

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 175
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35

"תהיתי לא פעם, מה הן תחושותיו של אדם לאחר מותו. מה נשאר בו ומה הולך עימו לעולם שכולו טוב. האם הוא מרגיש, רואה או שומע משהו". כך כותב גיבור הספר ממרומי השמיים וגן עדן.

"..ואני אפילו חושבת עכשיו שדווקא די נחמד למות ..אם כך זה נראה אחרי" (כתבה הקוראת אמירה אבירם)

"זמן אחרי" – מסופר בגוף ראשון על ידי הגיבור, מולי ברנשטיין, טייס לשעבר שהפך לבעל תשובה, המתגורר בשכונה חרדית בירושלים. מולי נהרג בפיגוע טרור באוטובוס, וחברו החרדי רוביק, מוודא שרק אלה המופיעים ברשימה אותה הכין מולי בקפידה במשך חייו, יִקָּהֲלוּ ללוויה. דרך רגעי המוות ובעת שהוא צופה בלוויה שלו עצמו, הוא מגולל (אחרי מוֹת) את סיפור הדמויות ברשימה והנסיבות המיוחדות לקשר שלו עימן בעבר ובהווה ושבגללם נכללו ברשימתו. ה"גיבור" האמיתי של הספר הינו הטון המקאברי בו נפרש סיפורו של הגיבור, טון אירוני משהו, בעזרתו מתואר ה"המצב הישראלי" על ריבוי פניו. ערבוב של חרדים, חילוניים, טייסים וערבים, הם חלק מהסביבה האנושית שבמציאות בה אנו חיים רוקמים סביבה אבסורדית אך אפשרית.

הספר "זמן אחרי" הוא ראשון מתוך טרילוגיה שעומדת לצאת בשנה הקרובה. הספר כמו הטרילוגיה, מתאפיינים ביצירתיות רבה, בהסתכלות חדשה ותוהה על עולמנו, על הקשר בין אנשים, על מהותו של מזל בחיים ועל החיים שלאחר המוות. הסיפור מאופיין ברצף מחשבה אחד שהולך קדימה ואחורה בזמן, פותח וסוגר סוגריים בקצב שלוקח זמן להדביקו. אלו תעתועים קטנים לאורך הדרך שיעירו אותך הקורא, והעלילה תפתיע בכל פעם מחדש.

פרק מתוך מהספר זיכה את הסופר בפרס מטעם משרד החינוך בשנת תשע"א.

הספר יצא לאור ביוני 2013 בהוצאת כלנית.

הרומן מגיע כקובץ ePub מעוצב הניתן לקריאה על טאבלטים, סמארטפונים ומחשבים אישיים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר מעולה, נהניתי לקרוא.
    מחכה בקוצר רוח לספרים נוספים.

  2. :

    הספר הכי טוב שקראתי נהניתי מאוד מהקריאה כתיבה מעולה ומרתקת. מחכה בקוצר רוח לקרוא עוד.

הוסף חוות דעת

בקרוב..

א

ניתן היה עדיין להריח את ריח אבק השריפה שעלה מגופתי כשהייתה מונחת על האלונקה באולם ההספדים. הריח דבק בה למרות שרוביק רחץ אותה ועשה זאת עם כל הלב. ידעתי מיד שהוא האיש שישקיע בגופי את נשמתי הנחסרת.

רוביק היה הראשון ברשימה, אהבה שהתפתחה בינינו בשנות השכנות ברחוב רבנו גרשום. רותי הזעיקה אותו מיד כשקיבלה את ההודעה על פציעתי מהשוטר והשוטרת שהגיעו לביתנו. רוביק היה בביתו כמו בכל יום בשעות הבוקר, מארגן את ילדיו לקראת בית הספר.

הוא שמע ממני על הרשימה, ולמרות שלא האמין בקיומה, ראה אותה היום בפעם הראשונה בחייו. הוא לא התפלא שהוא היה הראשון בה. הוא היה מתאכזב אם לא כך היה.

שניהם נסעו בסובארו של רוביק לבית החולים 'שערי צדק'. רותי קראה כל הדרך פרקי תהילים. היא לא בכתה. כשהגיעו לקרבת חדר המיון, עצרו אותם המאבטחים ולא נתנו להם להתקרב עם הרכב. רותי ירדה, ופילסה לעצמה דרך בין המון הסקרנים. רוביק החנה את הסובארו בחניה והגיע אלי לפני רותי. כזה היה תמיד, ידע להסתדר ומצא את מבוקשו מהר.

"אני נציג המשפחה" אמר לרופא, והרים את הקצה העליון של הסדין שכיסה את ראשי. אילו יכולתי, הייתי קורץ לו, אותה קריצה שהיינו מחליפים כל אימת שהיינו יחד בסיטואציה מיוחדת, כשותפי סוד משותף.

"זה רבי שמואל ברנשטיין", אמר לרופא, "אם צריך, אני אחתום על זיהויו".

כשראה את רותי מתקרבת לקראתו, שב וכיסה אותי ואמר לה: "השם לקח". רותי תפסה את ראשה ורצה אלי. רוביק וד"ר נתן לא הספיקו לעצור בעדה מלהוריד את הסדין ממני. הרגשתי את חום שפתיה על שפתי. לחיי הימנית נרטבה מדמעותיה.

תהיתי לא פעם, מה הן תחושותיו של אדם לאחר מותו. מה נשאר בו ומה הולך עימו לעולם שכולו טוב. האם הוא מרגיש, רואה או שומע משהו.

ד"ר נתן אחז בכתפה של רותי, קירב אותה אליו, חיבק אותה והרחיק אותה ממני. לחבק אנשים זרים כבר איננה שיגרה מקובלת בהתנהגותה. אפילו את ד"ר נתן לא חיבקה. השתוממתי שהסכימה שהוא יחבקה.

רוביק סגר אחריו את הוילון הירוק, כיסה את פני בסדין, הרים את חציו התחתון של הסדין והחל מפשפש במכנסי. הוא ידע שהארנק שלי מונח תמיד בכיס האחורי של המכנסיים ולכן הרים את חצי גופי הימני והכניס את ידו לכיס האחורי הימני. ידו מיששה את ישבני. הוא התבונן סביבו כגנב החושש מפני בעל הבית העלול להיכנס לחדר פתאום, וכשלא מצא את הארנק, הטה את גופי לצד השני, ובתנועת כייס מיומנת שלף אותו מהכיס השמאלי. בתנועה זריזה עוד יותר, הכניס אותו לכיס מקטורנו בעודו סוקר את הסביבה.

רותי בכתה על כתפו של ד"ר נתן. רוביק ניגש אליה ואמר לה שצריך לחזור הביתה ולהודיע לכולם. בדרך הוא עצר בתחנת הדלק שבשדרות בן צבי, החנה את הסובארו בצד וירד לשירותים.

ריח אבק השריפה שדבק בארנק נמהל בריח השתן שהציף את המשתנה. הוא פתח את הארנק והחל לחטט בו. לבסוף מצא את הרשימה מקופלת. הוא פתח אותה, קרא את כולה והכניס אותה לכיסו. הוא הוציא את הכרטיס הירוק מהארנק, זרק אותו לאסלה והוריד את המים. כשחזר לסובארו, נתן את הארנק לרותי.

"את זה הצלחתי לקחת מהמכנסיים שלו" אמר.

רותי לקחה את הארנק קירבה אותו אל אפה ונשמה את ריח אבק השריפה. הארנק היה הדבר היחיד, מלבד רוביק עצמו, שמיצה עכשיו את הקשר שלה אתי.

רוביק שלף את הרשימה מהכיס. "מולי לא אכזב אותי" אמר לרותי והראה לה את הפתק. רוביק מעולם לא קרא לי 'מולי'. אני לא קראתי לו מעולם 'רוביק'. אבל הוא ידע שזה השם שבו כינתה אותי רותי בבית שלא בנוכחות זרים.

זה היה השם שהדביקו לי בטייסת. עד אז כולם קראו לי שמואל. הורי הקפידו על כך, ודרשו זאת גם מחברי. כשנולדתי, קראו לי על שמו של סבא שלי, שמואל ברנשטיין, אותו לא הכרתי. הנאצים השאירו את אפרו במחנה דכאו יחד עם סבתא שלי. אבא שלי, אפרים, בן יחיד, הצליח לברוח מהמחנה, ואחרי תלאות ונדודים, עלה לארץ עם סיום המלחמה.

בטייסת היו שני שמואלים, סגן מפקד הטייסת שמואל בהט ואני. לכן הוחלט לקרוא לי 'מולי'. רותי הכירה אותי כ'מולי'.

רותי פתחה את הפתק. את רוב השמות הכירה, אך לא הבינה את משמעות הרשימה.

"את אלה אנחנו צריכים להזמין להלוויה", אמר לה רוביק. "זו בקשתו של מולי".

עקיבא גורן, נולד בצהלה ב 1954, נשוי ואב לשלושה, בן לעיתונאית מרים גורן ("דבר", "דבר השבוע", " הארץ" ועוד), בוגר הטכניון והאוניברסיטה העברית.

עוסק שנים רבות בתפקידי ניהול בכירים בתעשייה העילית ובקשר עם תעשיות מתקדמות בכל העולם, תוך שילוב של חדשנות ויצירתיות.

כתב בשנת 2009 מאמר חדשני בשם "בעקבות האהבה – על הקשר בין זוגיות לשיווק לעסקים", הקבלה בין תהליכים בשני עולמות שונים, שבשניהם לרגש ולשכל תפקיד חשוב ודומה.

בשנים האחרונות עוסק גם בכתיבה בתחום הפרוזה, המשלבת חוויות גם מן העולם הגדול.

הספר "זמן אחרי" הוא ספר ראשון מתוך טרילוגיה ("זמן שאול" ו "זמן לפני") שאמורה לצאת בשנה הקרובה.

X