זיכרון דברים | לרכישה באינדיבוק
זיכרון דברים

זיכרון דברים

שנת הוצאה: 1994
מס' עמודים: 282
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 61.6

סיפוריהם של צזאר, ישראל וגולדמן, אחוזים בסיפורי משפחותיהם ומכריהם בתל-אביב. הספר נפתח במות אביו של גולדמן, בראשית הקיץ, ומסתיים באמצע החורף, במותו של גולדמן עצמו. פרק זמן זה הוא ההווה של הספר, אשר העבר נארג לתוכו בזרם אסוציאטיבי סבוך של עלילה, שבו העבר ש"ברקע" נדחק כל העת ל"חזית".

 

דמויות הספר משתייכות ברובן למגזר החברתי של פועלים, פקידים ואינטליגנציה, שהשתמר עד לפני שנים לא רבות בצביונו המקורי, ואשר ניתן לכנותו "מעמד ההסתדרות". דמויות אלה באות ויוצאות כאן בתהליך של שקיעה והתפוררות, והן נעות בין מַפָּחים לבין בולמוס של פירורי-הנאות.

 

'זיכרון דברים' היה הרומאן הראשון של יעקב שבתאי, לאחר ספר הסיפורים 'הדוד פרץ ממריא'. המשפטים שלעיל הם הנוסח הצנוע, היבש, שהוכן בעצה אחת עם המחבר, כשהספר ראה אור לראשונה ב"ספרי סימן קריאה" ב-1977. נדרש עוד זמן-מה עד שהביקורת וקהל-הקוראים עמדו על גדולתו של הספר הזה, ורק כעבור זמן נוסף זכה גם לתהילתו הבינלאומית כרומאן מודרניסטי ייחודי (מבקרו 'של 'האינדיפנדנט', גבריאל יוסיפוביצ'י, בחר בו ב-1989 כָּרומאן של העשור, והשווה את גדולתו לזו של 'בעקבות הזמן האבוד' של פרוסט). במשאל שערך עיתון 'מעריב' (יוני 2007) בין אנשי ספרות מובילים – מבקרים, עורכים, מו"לים וחוקרי ספרות – נבחר 'זיכרון דברים' לטוב ביותר בין עשרת ספרי הפרוזה "הטובים ביותר שנכתבו בעברית מקום המדינה". אין לתאר את הספרות העברית בלי ספר זה, שיש כיום הסכמה כללית שהוא ניצב בפסגת הישגיה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “זיכרון דברים”

בקרוב…

יעקב שבתאי (כ"א באדר תרצ"ד, 8 במרץ 1934 – ד' באב תשמ"א 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית.

 

שבתאי נולד וגדל במעונות העובדים בתל אביב, להורים ממעמד הפועלים יוצאי פולין. בנעוריו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". שירת בנח"ל ואחרי שחרורו בשנת 1955 עבר לחיות בקיבוץ מרחביה שם כתב פזמונים ועסק בחקלאות. לפרסומו הראשון זכה ב-1964 כשזכה בשני פרסים לכתיבת מחזות. עשר שנים חי במרחביה ובשנת 1966 חזר לתל אביב והחל לשקוד על כתיבת ספרים ומחזות.

 

עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחווית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את ימיו האחרונים של גיבור תל אביבי מופנם. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית.

 

שבתאי התפרסם גם הודות לקובץ הסיפורים "הדוד פרץ ממריא" (1972) (הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ הוסרט לטלוויזיה בידי מיכל בת אדם), ובזכות המחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזה אלגורי בחרוזים.

 

כמו כן נודעו פזמוניו, בהם "השיר על שרה אהרונסון", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב" (בין ברושים), "עם רדת יום", "שיר הכרם" ו"הרחק בלילה". הוא גם תרגם שירים מצרפתית ויידיש. על תרגומיו המוכרים נמנים "הגבירה בחום", "מרש הדייגים", "עץ התפוח" ו"בדומיה". בין שיריו היה גם "שיר ההד" שבוצע על ידי אריק לביאב-1958 המציין בערגה מקומות תנ"כיים ארץ ישראליים: הר סיני, הר נבו והבשן.

 

שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת התחיה הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה.

 

שבתאי נפטר מהתקף לב בתל אביב באוגוסט 1981. רחוב על שמו נקבע בעיר ב-1999.

 

הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

 

היה נשוי לעדנה שבתאי (מחברת הספר "והרי את"). אחיו הוא המשורר אהרון שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי.

 

 

מקור – ויקיפדיה

X