זהב ודיו | לרכישה באינדיבוק
זהב ודיו

זהב ודיו

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 350
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35
"זהב ודיו" הוא החלק השני בטרילוגיה המצליחה "תחרה וצבע". הספר ממשיך את סיפורה של טליה, בחיפושיה אחר מזור לפחדיה, אחר כוח למגר את השדים שלה ואחר אומץ להשיב לחייה את האהבה – וקודם כל, את האהבה לעצמה.
 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר מוצלח! אוטוטו מסיימת את זהב ודיו! אין מילין ספר מהפנט… מחכים לחלק השלישי

  2. :

    כמובן שגם את הספר השני סיימתי תוך יממה כי פשוט אי אפשר (!!!) להוריד אותו מהידיים ולהפסיק לקרוא. אין ספק שאת סופרת מוכשרת והכתיבה שלך סוחפת ומשאירה אותנו הקוראות (וגם קוראים) עם תיאבון אדיר לעוד.
    כמובן מצפה שהספר השלישי ייצא כבר לאור ב ק ר ו ב !

  3. :

    בוקר טוב אני לקראת סיום של זהב ודיו (התחלתי לפני יומיים) לא יכולתי להתאפק ולחכות לגירסה המודפסת אז הזמנתי את הדיגיטלית . אני פשוט נפהמת ונהנית מכל רגע… אפילו פוחדת שיגמר… אין ספק שהספר הוא אחד מהטובים שקראתי (ביניהם גם תחרה וצבע…) מחכה בקוצר רוח לשלישי ולכל ספר שתכתבי איילת… אין הרבה סופרים ישראליים שכותבים ברגישות כזאת ובהבנה של נפש האישה … לקרוא את הספר זה כאילו להיות אחת מהדמויות….. פשוט מדהים…..

  4. :

    ושוב לא יכולתי לחדול
    לא הסרתי את אגדת טליה מידי
    כל אותו היום ובמיוחד כל הלילה בעקבותיו
    אסיר תודה שטוף הערכה פוסע בנתיבי
    טליה ו-בן לעבר "פנינה ומשי"
    תודה ענקית לך אילת סווטיצקי
    את לי צליל מנדולינה שבלב
    אור ענק שגובר על החושך
    אגדת התקווה האהבה הרעות והביחד

  5. :

    ספר מדהים. כתוב בצורה מרגשת מעמיקה וסוחפת.

  6. :

    ספר סוחף. טרפתי אותו בחמישה (או אולי ארבעה..) ימים. חוזרת אליו שוב ושוב ושוב…

הוסף חוות דעת

פרולוג
אני נושמת נשימות שטוחות. נשימות שבקושי מכניסות אוויר פנימה. נשימות שמייחלות לרגע שבו הכול ייגמר. שהעור יפסיק לשרוף, שהכאב יפסיק לחתוך שהחיים יפסיקו לחרוך אותי במבער.

המילים שלי אינן. לא יוצאות עוד. אני נאלמת למול השיגעון שמאיים להטביע אותי.  

סגורה מאחורי חלונות כבדים. מכורבלת לתוך מצעים מיוזעים. מתחננת, לכאב שיעזוב, לשדים שיירדמו, לפיות שיכסו אותי בשמיכה, ישכבו לצידי וילטפו את ראשי עד שיגיע הסוף.

אני צל, כתם חומק על המדרכה. קרן שמש אחת יכולה להניס אותי על נפשי. קרן אור אחת בודדה יכולה לעולל לי את מה שאני מייחלת לו כבר שנים.

כל החלומות שלי אינם, כל מה שרציתי שיקרה אינו קיים עוד. לא בחיים שלי ולא בראש שלי. נשארת לשכב. האפילה עוטפת אותי. אני לוקחת נשימה, ועוד אחת, תוהה אם זו תהיה האחרונה. אין שביב של תקווה ואין יד מלטפת שתמשוך אותי החוצה.

כתם. נעלמת ברגע. לא משאירה אחריי חותם. אף אחד לא יתגעגע. איש לא ירגיש בחסרוני.
אני מניחה לגוף לכאוב, לנפש לזעוק ולדמעות להגיע. העזתי וקיוויתי, התקרבתי לאור והסתנוורתי.  נותרתי עיוורת. מגששת באפילה ומקווה לא להיתקל בכלום. בעיקר לא בעצמי.
אני נועלת את העולם בחוץ. השכבתי את השדים שלי לישון, אפילו להם כבר אין כוח לחגוג. נשארו רק גוף פצוע, נפש מעונה ופחדים של שנים שמסרבים להיעלם.

 

 

אני נועלת את הדלת ונשארת בפנים. מחכה לרגע שהכול יסתיים. שהזמן יעמוד, שהצעקה תצא, או שאני אהפוך לצל.

אילת סווטיצקי, בת 36, נשואה ואם לשלושה, מחברת הספר "תחרה וצבע" וספרי ההמשך "זהב ודיו", "פנינה ומשי".

באוקטובר 2012 התחילה לחלום בימים ולכתוב בלילות. שזרה את חוויותיה, את ההתמודדות עם מאניה דפרסיה ועם הפרעת אכילה, לתוך שלושה ספרים.   מאמינה גדולה בכוחן של מילים, בכוחן של נשים ובאהבה.

X