וואבי-סאבי | לרכישה באינדיבוק
וואבי-סאבי

וואבי-סאבי

שנת הוצאה: 2003
מס' עמודים: 87
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69

וואבי-סאבי הוא שמה של פילוסופיה יפנית עתיקה, תשתית רעיונית המציעה, בין היתר, דרך חדשה ומעוררת השראה לעצב את הבית ואת החיים. בבסיס הפילוסופיה הזאת, שמקורה בטקס מזיגת התה היפני, שלוש הנחות יסוד: הדברים כולם מתכלים, הדברים כולם פגומים, הדברים כולם אינם גמורים. וואבי-סאבי הוא תמצית האסתטיקה היפנית, זו אסתטיקה של הפגום, המוגבל והשרוט. וואבי-סאבי מייצג את ההפך הגמור מהאידיאל המערבי לפיו היופי הוא מרהיב, מושלם ונצחי. וואבי-סאבי הוא היופי של המינורי, הארעי והחבוי. בכל הקשור לעיצוב הבית ולסגנון חיים, הכוונה היא לתפישה המעריכה את מה שאינו מעוצב בקווים נקיים, רהוטים ושלמים, ההפך מן המשוכפל והדיגיטלי.

וואבי-סאבי מתגלם בחומרים טבעיים, בבד דהוי, ברהיט סדוק ולא מהוקצע ובכיסא לא משויף. אי-אפשר לקנות את זה בקניון – וואבי-סאבי הוא אורח חיים, מצב נפשי. זו האמנות המעודנת של לחיות בשלום עם עצמנו ועם סביבתנו.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “וואבי-סאבי”

היסטוריה של ערפול

 

 

אם תשאלו יפנים מהו הוואבי-סאבי, רובם ינודו בראשיהם, יהססו, וימלמלו כמה דברי התנצלות על כך שקשה מאוד להסביר זאת. אף שכמעט כל יפני יטען שהוא מבין את תחושת הוואבי-סאבי – האמור להיות, אחרי ככלות הכול, אחד המושגים העיקריים בתרבות היפנית – מעטים בלבד מסוגלים להביע תחושה זו במילים.

 

 מה הסיבה לכך? האם זה כיוון שכדי לעשות זאת צריך, כפי שרומזים שוביניסטים יפנים אחדים, להיות בעל רקע גנטי מסוים? לא ממש.

 

האם זה משום שהשפה היפנית, או האופן שמשתמשים בה, מתאימה לבטא דקויות של הלכי רוח, אי-בהירות ואת הגיון הלב, אבל היא אינה מתאימה כל כך להסביר דברים באופן שִכלי? יכול להיות שיש בזה משהו. אבל הסיבה העיקרית לכך היא שהיפנים מעולם לא למדו על הוואבי-סאבי במושגים אינטלקטואליים, מאחר שאין בנמצא מורים או ספרים שאפשר ללמוד מהם. 

 

 אין זה מקרי. במהלך ההיסטוריה נעשה ניסיון מכוון להניא אנשים מלהבין את הוואבי-סאבי באופן הגיוני. זן בודהיזם. כמעט מתחילת ייסודו כסגנון אסתטי ייחודי, קוּשר הוואבי-סאבי בעקיפין עם הזן בודהיזם. אפשר אפילו לכנות את הוואבי-סאבי במידה רבה כ"זן של דברים", כיוון שהוא ממחיש רבים מעיקריו הרוחניים-פילוסופיים המרכזיים של הזן. ראשוני היפנים שעסקו בוואבי-סאבי – אומני תה, כמרים ונזירים – תרגלו זן והיו חדורים בהשקפת עולמו. אחד מרעיונות היסוד החשובים של הזן הוא אנטי-רציונליזם קיצוני. על-פי תורת הזן, ידע חיוני יכול לעבור מאדם לאדם רק באמצעות המחשבה, ולא באמצעות המילה הכתובה או המדוברת. "אלו שיודעים אינם אומרים; אלו שאומרים אינם יודעים." מטרתו של פתגם זה, במישור המעשי, היא לצמצם פרשנות מוטעית של מושגים שקל לשגות בהבנתם. כתוצאה מגישה זו, לא נוסחה הגדרה ברורה ומבארת של הוואבי-סאבי שאפשר ללמוד ממנה.

 

שיטת האִיאֶמוֹטוֹ. מאז המאה ה-18 קיבלו קבוצות של בעלי עסקים משפחתיים ביפן זיכיון על ארגון וסחר בידע תרבותי הנוגע ל"אומנויות" שונות, כגון טקס התה, סידור פרחים, קליגרפיה, שירה וריקוד. מנהיג המשפחה בכל קבוצה נקרא איאמוטו. טקסטים מקוריים, חפצי אמנות וחומרים אחרים הנדרשים לצורכי מחקר נמצאים לעיתים קרובות בחזקתן של משפחות איאמוטו אשר מתעקשות, כנהוג בזן בודהיזם, לחלוק מידע חשוב זה רק עם מי שנבחר על-ידן. לכן מושג הוואבי-סאבי, חלק חיוני מהקניין האינטלקטואלי-רוחני שבבעלות האיאמוטו (בייחוד בעולם התה), לא בואר – נמסר – אלא בתמורה לכסף או לטובות הנאה כלשהן. מושגים "אקזוטיים" מעורפלים בערמומיות דוגמת הוואבי-סאבי, הם גם פיתיון שיווקי טוב. טשטוש המשמעות של הוואבי-סאבי, כך שהצרכן זוכה להצצות חטופות בלבד במהותו של אותו מושג נעלם, היה אחד מאמצעי השיווק  היעילים ביותר של האיאמוטו.

 

בערות אסתטית. אחד הדברים החשובים שיש לדעת על הוואבי-סאבי כדי להבין את משמעו, הוא על טיפוח המיתוס של אי-בהירות מכוונת מטעמים אסתטיים. מבקרים יפנים אחדים מרגישים כי חשוב שהוואבי-סאבי ישמור על תכונותיו המסתוריות והחמקמקות – הקשות להגדרה – כיוון שהעובדה שהוא בלתי-ניתן לתיאור היא חלק מייחודו. הם מאמינים כי את תורת הוואבי-סאבי אפשר להבין רק מבפנים – היא מטרה בפני עצמה – ושאי-אפשר יהיה לעולם להבינה עד תום. מעמדת יתרון זו, ידע חלקי או כזה שאין להגדירו, הוא פשוט עוד היבט של "אי- השלמות" הטבועה בוואבי-סאבי ממהותו. מאחר שבהירות אידאולוגית או שקיפות אינה היבט חיוני של הוואבי-סאבי, הסברת המושג במלואו עשויה, לאמיתו של דבר, לצמצם אותו.

 

 אולי מבקרים אלו צודקים. בתחום האסתטיקה, ההיגיון כמעט תמיד משועבד לתחושה. יוצרי חרבות יפנים ואלו המעריכים את ערכן, דיברו באופן מסורתי על ה"נשמה" אפופת האוּרה של הלהב במונחים מיסטיים ומעורפלים בלבד. בימינו, מכל מקום, יוצרי חרבות צעירים למדו ונעשו מדעיים יותר בגישתם לטמפרטורות המדויקות של הכור, לתערובות הכימיות/מתכתיות, ולרגע שנוצר בו ממש "טבעו" או נוצרת בו ממש ה"נשמה" של הלהב – הגמישות, הקשיחות, דרגת הקושי ועוד. ייתכן שגילוי לב זה גורע משהו מהרומנטיות של דבר שעדיף היה להשאירו בידי הדמיון. אולם אם הכוונה היא לשמר את היכולת ליצור אותה יצירה אסתטית, יש להציב כמה אבני דרך לטובת הדורות הבאים.

לאונרד קורן הוא ארכיטקט שלא בנה מעולם – מלבד בית תה יפני יוצא-דופן, משום שהוא האמין שעיצוב אובייקטים קבועים וגדולים מציק מדי מהבחינה הפילוסופית. במקום זאת הוא ייסד את "ווט" (Wet): כתב העת למתרחץ הנהנתן, מראשוני הבטאונים החלוציים בשנות השבעים. מאז, קורן הפיק ועיצב ספרים על התרבות היפנית הפופולרית וספרים בענייני אסתטיקה. קורן מתגורר לחילופין בארצות הברית וביפן.

X