ואז הגעת | לרכישה באינדיבוק
ואז הגעת

ואז הגעת

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 220
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 74
- 37

אינדיה בישופ חלמה מאז ומתמיד להיות עשירה. כשנקרית בדרכה ההזדמנות להינשא לאיל ההון מרכוס קרופט היא חוטפת אותה בשתי ידיים, וכשהיא מבינה שילד משותף ישרת היטב את האינטרסים שלה – היא אינה מהססת לרגע.

אינדיה אינה יכולה להרות בדרך הטבע, והיא בוחרת להיעזר בחידושי המדע – תרומת ביצית ופונדקאות. כך נקשר גורלה בגורלן של ג’וּלס, סטודנטית דלת אמצעים מפרינסטון, ושל אנני, עקרת בית מתוסכלת. ג’ולס, בלונדינית יפה וחטובה, מחליטה לתרום ביציות כדי להציל את אביה מהתמכרותו לאלכוהול. אנני מקווה שהסכום שייכנס לכיסה כפונדקאית ישמש להצלתם של חשבון הבנק ושל חיי הנישואים שלה.

אלא שתוכניתן של שלוש הנשים נתקלת במכשול: בֶּטינה קרופט, בתו הצעירה של מרכוס, נחושה בדעתה לסכל את התוכנית ואינה בוחלת באמצעים לשם כך. כשהגורל מתערב ומפתיע את כולן, נאלצות ארבע הנשים להתמודד עם המציאות שנכפית עליהן, בדרכים שלא שיערו שהן מכירות.

ב’ואז הגעת’ ג’ניפר ויינר מצליחה לטוות במיומנות ארבעה עולמות ייחודיים, נוגעים ללב ומצחיקים, ולחבר בין כולם ביד אמן שנונה ורגישה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ואז הגעת”

בקרוב…

הגבר בחליפה התבונן בי שוב.
זה היה ביום בהיר וצונן בחודש מרס בשעות אחר הצהריים בשנה האחרונה ללימודיי בקולג'. חשתי במה שהיה כבר מוכר לי אז – בנטל מבטו של גבר. ישבתי לבדי במתחם המזון, הרמתי את עיניי מארוחת הערב שלי וראיתי אותו עומד בסוף התור לבר הסלטים ולוטש בי עיניים, כמו בשלושת השבועות החולפים.
נאנחתי. הקניון היה אחד המקומות החביבים עלי, ולא רציתי לוותר עליו רק בגלל איזה טיפוס מגעיל.
גיליתי את הקניון בשנה הראשונה שלי בקולג'. אם יוצאים מהקמפוס, חוצים את רחוב נסאוֹ ומגיעים לדוכן הכרטיסים שבמרכז העיר, אפשר להציג תעודת סטודנט, לקנות כרטיס נסיעה מוזל ולנסוע באוטובוס למרכז קניות מגונדר עם שם מגונדר: יריד פרינסטון. יש שם סניפים של כל הרשתות: פּוֹטֶרי בּארְן ורסטוֹריישן הַרְדְוֶור ושני סניפים של גאפ –אחד לתינוקות ואחד למבוגרים – חנות של ויקטוריה סיקרט שאפשר לקנות בה תחתונים, וסניף של רשת לֶנְס־קרפְטֶרס שאפשר לבחור בו זוג משקפי שמש, והכול בתוך מבנה נקי, גדול ומוארך, מרוצף שיש ומואר באור ורדרד ומחמיא. בקצהו האחד של הקניון יש חנות ספרים גדולה ומרווחת, ובה כורסאות עור שאפשר להתכרבל בהן ולקרוא, ובקצה האחר יש אולם קולנוע, שבימי שני מוקרנות בו הצגות יומיות במחיר ארבעה דולר לכרטיס. ביניהם נמצא מתחם המזון.
זמן קצר אחרי שגיליתי את הקניון התברר לי שרק לוזרים נוסעים בתחבורה הציבורית. הדבר נודע לי כששתיים מחברותיי ללימודים שוחחו בבוז על אחד הדייטים של בחורה שכולנו הכרנו. "הוא לקח אותה לסרט. באוטובוס ." צחקוקים פרועים… ומבט מלוכסן אחד לעברי כדי לזכות באישור, כי הרי לא ייתכן שבחורה כמוני, בחורה גבוהה ובלונדינית, ששני חברים בנבחרת החתירה של האוניברסיטה מתחרים על גילויי החיבה שלה, תשתייך לקטגוריית הבנות הנוסעות באוטובוס.
למען האמת, אהבתי לנסוע באוטובוס ואהבתי את הקניון. היתה בו תחושה של ממשות, ואילו הקמפוס של אוניברסיטת פרינסטון נראה כמו אתר הסרטה, על מדשאותיו הירוקות והמושלמות, על המבנים המשובצים חלונות ויטראז', מעוטרים במרזבים מפוסלים ומכוסים במעטה קיסוס, ועל הסטודנטים שדומה שאיש מהם לא סבל מעולם מפצעי בגרות, מהשמנת יתר או אפילו מימים כאלה שהשיער לא מסתדר בהם. הוא נראה נפלא מכדי שיהיה קיים באמת. בקמפוס כולם הסתובבו כאילו מעולם לא חשו לרגע ספק או חוו תחושת אי שייכות. הם החזיקו את המחשבים הניידים היקרים שלהם ואת המקראות שלהם והיו לבושים בדיוק כמו שצריך. האנשים בקניון לא נראו כאילו יצאו מקטלוג. לפעמים הבגדים שלהם היו מוכתמים או צמודים מדי, והם חלפו על פני חלונות הראווה, עורגים לחפצים שאינם זקוקים להם ושאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות: אמהות קצרות רוח הגוערות בילדים שלהן, בנים הנאנחים ומעבירים את משקלם מרגל לרגל בזמן ההמתנה לחברות שלהם ליד תאי המדידה בסניף של רשת אנתרופולוג'י, בני נוער שמסמסים זה לזה משני צידי השולחן, כשפחות ממטר מפריד ביניהם. השמנים, הזקנים, האנשים שמסתובבים עם הליכונים או בלוני חמצן או האנשים היושבים בכיסאות גלגלים – כולם הזכירו לי את הבית. חוץ מזה, הייתי משוכנעת כמעט לגמרי שאין סיכוי שאראה שם מישהו מהאוניברסיטה – בטח לא באוטובוס. וגם לא בקולנוע. לא בשעות היום, בכל אופן. ובטח לא אראה מישהו זולל עוף קונג פאו בסניף של המזללה הסינית. אולי חבריי ללימודים באו לכאן כדי לקנות כל מיני דברים, אבל הם אף פעם לא נשארו כאן זמן רב, וזה הפך את הקניון לסוד שלי, למקום שאני יכולה להיות בו מי שאני באמת.

ג’ניפר ויינר חיברה רבי־מכר שתורגמו לשפות רבות, וביניהם ‘בנעליה’, ‘טוב במיטה’, ‘חברות טובות לנצח’, ‘ואז הגעת’, ו’כמעט מושלם’, שיצאו לאור בעברית בהוצאת מודן.

X