התשלום האכזרי | לרכישה באינדיבוק
התשלום האכזרי

התשלום האכזרי

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

המולטימיליונר היווני, לוק דווצי, יעשה הכל כדי להחזיר את ג'מה בארנס למיטתו ללילה של תשוקה בוערת. לוק מגלה שאביה של ג'מה שרוי בצרות כלכליות וזקוק להזרמת מזומנים משמעותית.

לוק מוכן לספק את הכסף…

אבל רק אם ג'מה תסכים להיות לו לאישה!

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “התשלום האכזרי”

בקרוב…

ג'מה בארנס החזיקה עיפרון בידה ושרבטה במחברת שנחה לפניה על השולחן מבלי להקשיב לשיחה שהתנהלה סביבה. אביה, הדוקטור של החברה ואניטי פלייר, התעקש שהיא תשתתף בישיבה זו של מועצת המנהלים עתה משירשה את עיזבונה של דודתה המנוחה מרי ונמנתה עם בעלי המניות העיקריים בחברה. לא היה לה מושג למה הוא רצה שתישב שם. הנפקת מניות ודברים מעין זה היו סינית בשבילה. למעשה, היו לה מספיק בעיות בהתמודדות עם הצד הכספי של העסק שלה עצמה – כפי שליז, חברתה הטובה ושותפתה בחנות הפרחים המשותפת שלהן בצ'לסי, היתה ממהרת לאשר!

"ג'מה?" טון קולו הצורם של אביה קטע את חלומה בהקיץ. "את מסכימה?"

היא הרימה את ראשה וגילתה שכתריסר האנשים שהסבו אל השולחן נועצים בה עיניים. עיני הענבר שלה פגשו בעיניים החומות המרצדות של האיש שישב מולה – מר דווצי מיוון. אביה הציג אותו בפניה מוקדם יותר, והאיש המבוגר די מצא חן בעיניה. מסתבר שהוא פגש פעם את דודתה מרי בבית הנופש שלה באי זקינתוס – המקום שבו ג'מה בילתה את החופשה האחרונה שלה עם דודתה. זו לא היתה חופשה שהיא נהנתה לזכור, והיו לכך כמה וכמה סיבות – אחת מהן היתה שדודתה נפטרה כעבור מספר חודשים.

עכשיו נראה רמז לחיוך על פיו של האיש המבוגר, והיא ידעה שהוא קלט מהבעת הפניקה שלה שאין לה מושג מה השאלה. חיוכו התרחב בעידוד, ותוך קריצה והנהון של ראשו הלבן הוא סיפק לה את התשובה.

"כן, כמובן, אבא," הסכימה ג'מה, והפגישה הסתיימה.

 

"למה לעזאזל לא יצרת איתי קשר?" דרש לדעת לוק דווצי בתקיפות ביוונית ולטש עיניים בסבו, שהתרווח על הספה כשקרסול אחד חבוש מונח על שרפרף. "אתה יודע שהייתי מגיע ברגע שהיית מתקשר." הוא העביר בתסכול אצבעות בשערו הכהה. "ומה אתה עושה בכלל בלונדון? אחרי אירוע הלב האחרון שלך, זכור לי שהרופא שלך אסר עליך לנסוע."

"עסקים," הכריז ת'יאו דווצי לקונית.

"אבל פרשת מעסקי הדיג לפני שנים," הזכיר לו לוק.

"לא העסק הזה. למען האמת התקשרתי אליך לפני ששה ימים, אבל איזו אישה במשרד הניו-יורקי שלך הודיעה לי שכבר יצאת לסוף שבוע אחרון בהמפטונס ושמותר להפריע לך רק במקרה חירום רציני." האיש הזקן זקף גבה בעוקצנות. "מכיוון שזה היה רק טלפון נימוסי, כדי להודיע לך שאני מתכוון להשתמש בדירה שלך בלונדון למספר ימים, לא מצאתי לנכון להפריע לך."

לוק התגבר על הרצון להעוות את פניו, אך לא היה לו שום קו הגנה. הוא אכן השאיר במשרד הוראות כאלו, והוא נתקף אשמה איומה. סבו וסבתו הפכו את חייהם לפני שלושים ושמונה שנים כשאנה, בתם היחידה, נכנסה להריון מבעל יאכטה שביקר באי היווני שבו התגוררו. מכיוון שלא היו מוכנים לחשוף את אנה ואת העובר שלה לביקורת של הקהילה הקטנה, הם עקרו את שורשיהם ועברו לאתונה, שם איש לא הכיר אותם. לאחר מכן, כשאנה נפטרה בלידה, לא נותר להם אלא לגדל את לוק בכוחות עצמם.

לוק לא ידע מיהו אביו הביולוגי עד שסיים את האוניברסיטה בגיל עשרים ואחת, עם תואר במנהל עסקים. הוא סירב להיכנס לעסק של מכירת דגים סיטונאית בעקבות סבו, ובמקום זה התקבל לעבודה כסגן כלכל באניית פאר. בהתקף זעם ת'יאו הכריז שהוא בדיוק כמו אביו הצרפתי הפוחז – מין אריסטוקרט שבילה את חייו בשיט ביאכטה שלו ובפיתוי נערות צעירות. בוויכוח שהתפתח גילה לוק שסבו ידע את שמו של אביו במשך כל הזמן.

לוק יצא מהחדר בסערה ויצא לחפש את אביו. הוא גילה שהאיש מתגורר באחוזה גדולה בצרפת, עם אשתו ושני בנים ששניהם היו מבוגרים מלוק. כשלוק התעמת איתו, האיש ענה לו בזלזול והתכחש לו במילים, "היו לי עשרות נשים בחיים, וגם אם הייתי רווק באותו הזמן, בחיים לא הייתי מתחתן עם אמך, היוונייה הכפרית." לאחר מכן, בעזרת שני בניו המעצבנים לא פחות ממנו, הוא דאג לגרש את לוק מאדמתו.

לוק המשיך בתוכניותיו והצטרף לצוות האנייה. שם התפתחה חברות בינו לבין בנקאי ניו-יורקי מבוגר, והאיש גייס את לוק לעזרתו בניתוח המצב של שוק המניות. כשהאנייה עגנה בניו-יורק, האיש, שהתפעל מהיכולת הטבעית של לוק לאתר מניות מצליחות, הציע ללוק עבודה בחברה שלו. לוק הפך לילד פלא, וכעבור ארבע שנים הקים חברת השקעות בנקאיות משלו – דווצי אינטרנשיונל.

נסיבות הולדתו חדלו להטריד את לוק. כעת הוא בחן את תווי פניו המקובעים של סבו בשילוב של תסכול ואהבה. "שום דבר שאתה עושה או רוצה לא יוכל אי פעם להיות טרחה גדולה מדי בשבילי, ת'יאו. אתה צריך רק לבקש, והכול יינתן לך. אתה בוודאי יודע את זה."

ת'יאו הלך והזדקן. פניו חרושות הקמטים הסגירו את הסימנים של שבעים ושבע שנותיו, אולם עיניו החומות העמוקות עדיין שידרו את הנחישות שעזרה לו כשהקים לבד עסק עם חברו הטוב מיילו. לוק חב את חייו לאיש הזה… מבחינתו, ת'יאו היה המשפחה היחידה שלו.

"הממ. אלה מילים יפות, ליקורגוס, אבל הן לא משפיעות עלי."

לוק התאבן. הוא ידע שהזקן תמיד כעס או רצה משהו כשהשתמש בשמו המלא של לוק – שם שבחרה עבורו סבתו מפני שמשמעותו היה ציד זאבים, ועיניו האפורות-כסופות הזכירו לה זאב.

"מה שאני רציתי היה לראות אותך נשוי ואב לילדים, לחזות בהמשך השושלת שלנו. אבל בהתחשב בסלידה הברורה שלך מנישואים ובנשים שאתה בוחר לעצמך, כמעט איבדתי תקווה." הוא הרים מגזין משולחן הקפה ונופף בו אל לוק. "תסתכל על האישה האחרונה שלך – בטח זו שאיתה בילית את הימים האחרונים." הוא דפדף אל העמוד המרכזי. "דווינה לאבג'וי מתאימה להיות אישה טובה ואמא טובה בערך כמו זבוב," אמר בנחרה.

הצדק היה עם ת'יאו. לוק יצא עם דווינה בשבועות האחרונים ובילה סוף שבוע ארוך בחברת הגברת המדוברת. הוא יכול היה לומר לסבו שממילא לא היתה לו כוונה להתחתן עם האישה… אבל בשביל מה, לעזאזל? הוא לא התלהב כל-כך מהתערבותו של ת'יאו בחיי המין שלו. ובאשר לנישואים, לוק נתן אמון מזערי ארוך-טווח בנשים. הוא גילה מניסיון שהנשואות היו להוטות להיכנס למיטתו בדיוק כמו הרווקות שפגש, אם לא יותר – אף שהוא לא שש להתעסק עם נשים נשואות. הפעם היחידה היוצאת מן הכלל הספציפי הזה עדיין העיקה על מצפונו עד היום.

הוא התפנה באיחור להקשיב ליוונית המהירה של ת'יאו.

"…ואני חשבתי שתגלה טעם טוב יותר, אבל מסתבר שטעיתי. קראת את זה?" ת'יאו נופף שוב במגזין. "היא עברה ניתוח אף בגיל תשע-עשרה! את זה אני יכול להבין, ואפילו את הגדלת החזה אני יכול לסבול, אבל הקטע האחרון הזה… בחיים שלי לא שמעתי על דבר כזה! ישבן מלאכותי! אתה יכול באותה מידה להכניס בובת פלסטיק למיטה שלך," קרא.

"מה? תן לי לראות את זה," סינן לוק ולקח את המגזין מידו של ת'יאו. מבט חטוף הבהיר לו שסבו צדק. תצלום של דווינה ושלו בצאתם ממסעדה – לפני חודש, אם הוא לא טועה – לווה בכתבה שעסקה בלווינה, בשיפוצים הגופניים שעברה ובגבר החדש בחייה.

קללה יוונית ארסית נפלטה מפיו, והוא השליך את המגזין על השולחן בשאט נפש.

"זה בדיוק מה שגם אני חושב," הסכים ת'יאו וחיוך קל נראה על פניו הקמוטות.

לוק העביר שוב יד בשערו הכהה. "בכלל לא שמתי לב," מלמל. והיות שהוא החשיב את עצמו למומחה בנשים, זו היתה הודאה רצינית!

לוק צנח על הספה לצד ת'יאו וחייך אל הזקן באירוניה. "פגשתי את דווינה בתוקף תפקידה כמעצבת פנים. העוזרת האישית שלי בניו-יורק שכרה אותה כדי לעצב מחדש את הדירה שלי בעיר. הקרבה הובילה להמשך." הוא לא הוסיף שרק כשערך לאישה סיור בדירתו, פתאום התחוור לו שהוא לא שכב עם אישה כבר למעלה משנה ושהגיע הזמן לפעול בנידון. "אבל אם זה משמח אותך, ת'יאו, אין לי שום כוונה להתחתן איתה."

כששיפוץ הדירה יסתיים בעוד מספר שבועות, יסתיים גם הקשר שלו עם דווינה. למרות יופייה וחוכמתה, סוף השבוע האחרון לא היה ההצלחה המסחררת שלוק ציפה שיהיה. דווינה היתה מאהבת מנוסה ביותר, והמין היה טוב, אבל משום מה הוא נותר עם תחושת חוסר סיפוק משונה.

"יופי! אם כך אתה יכול לעשות לי טובה," ציין ת'יאו. "מאז מות סבתך ערכתי כמה בירורים דיסקרטיים לגבי רכישה של בית המשפחה הישן שלנו בזקינתוס. מכרתי אותו לקצב המקומי כשעברנו מהאי לאתונה, אבל הבית והמפרצון היו במשפחה במשך דורות. אני רוצה אותו בחזרה," הכריז בהדגשה. "אני נוצרתי על החוף ההוא, שם חיזרתי אחרי סבתך, ואמך שלך נוצרה על אותו החוף. המקום נוצר בתוכו אלף זיכרונות מאושרים בשבילי, וכשאדם מגיע לגילי, אפשר לומר שזה כל מה שנשאר לו."

ת'יאו נאנח עמוקות והמשיך בדבריו. "ערכתי כמה חקירות וגיליתי שהקצב נפטר אחרי שמונה שנים, והמשפחה שלו מכרה את הבית לאיש עסקים אלמוני מאתונה. לפי הרכילות, הוא נתן את הבית במתנה לפילגש שלו – אנגלייה בשם מרי ג'יימס; בוטניקאית מלונדון. פגשתי אותה פעם על האי. היא היתה אישה מקסימה, והיא סיפרה לי על עבודתה ועל החברה שהקימה עם אחותה, חברה שנקראת ואניטי פלייר, שמייצרת קו של איפור הומיאופתי ואנטי-אלרגי. בהמשך אחותה התחתנה עם רואה החשבון של החברה, אדם בשם דיוויד סאת'רלנד, והוא הרחיב את העסק לחנויות קמעוניות בכל רחבי אירופה.

"אבל כששאלתי אותה אם היא תסכים למכור לי את הבית בזקינתוס, היא סירבה בתוקף והסתגרה לחלוטין. לכן כששמעתי שהחברה עומדת להנפיק מניות ב-AIM – שוק ההשקעות האלטרנטיבי בלונדון – מתוך כוונה לגייס כסף כדי לממן את ההתרחבות לאמריקה, קניתי חבילת מניות מתוך סיכוי קלוש שבשלב מסוים הן יספקו לי קלף מיקוח בניסיון לשכנע את מיס ג'יימס למכור לי בחזרה את בית המשפחה."

לוק קימט מצחו. רוב החברות שהנפיקו מניות בבורסה המשנית של לונדון היו עסקים בעלי סיכון גבוה. "תקשיב לי – תמכור את המניות ותצא מזה עכשיו. ולגבי הבית הישן שלך – תשכח מזה. חוץ מזה, חשבתי שאתה אוהב לגור בבית שבניתי לכולנו. אף פעם לא התלוננת."

"לא, אבל למרות שהוא יפה מאוד, מאז שסבתך נפטרה אני קצת בודד שם. אתה כמעט לא נמצא שם."

"נקודה טובה," הודה לוק. העובדה שלא היה לו מושג שת'יאו רצה לקנות בחזרה את הנכס בזקינתוס ביישה אותו וחשפה כמה מעט תשומת לב הוא הקדיש לסבו בשנים האחרונות, עד כמה הוא התייחס אליו כדבר מובן מאליו. "אני מבטיח שאנסה להגיע הביתה לעתים קרובות יותר, ת'יאו. אבל זה לא משנה את העובדה שזקינתוס הוא יעד תיירותי פופולרי מאוד עכשיו. האי בכלל לא דומה למה שהוא היה כשגרתם שם. אתה תשנא את המקום." לוק ידע זאת מפני שעגן שם עם היאכטה שלו לילה אחד בקיץ שעבר, ואף שהנוף עדיין היה יפהפה, הוא מיהר לעזוב למחרת בבוקר.

"לא, אתה טועה. סוף-סוף אני רואה דרך להחזיר לרשותי את מה שפעם היה שלי." עיניו של ת'יאו נצצו בהתרגשות רבה מכפי שלוק ראה אצלו זה תקופה ארוכה. "גיליתי שמרי ג'יימס נפטרה לפני כמה חודשים, ומיד התחלתי לקנות עוד מניות." ת'יאו הרים יד חרושה ורידים. "ולפני שתגיד משהו, אני יודע ששוק המניות בירידה לאחרונה, אבל זה שיחק לידיים שלי, כי קניתי את המניות בזול."

אם החברה תרד לטמיון, זה לא ייחשב לזול, אבל לוק נענע בראשו ונצר את לשונו מפני שלא רצה להמשיך להתווכח עם ת'יאו.

"בשבוע שעבר קיבלתי טלפון שאני מתבקש להשתתף בפגישה מיוחדת של מועצת המנהלים של ואניטי פלייר, בתור אחד מבעלי המניות הגדולים ביותר. השתתפתי בפגישה ביום שישי ואחר-כך שתיתי עם סאת'רלנד. הסיבה היחידה שנשארתי כאן בימים האחרונים היא בגלל שהוא הזמין אותי לארוחה בביתו הערב, וגם למסיבת יום-ההולדת של בתו בסוף השבוע הקרוב."

"זה מעניין מאוד, אבל זה לא מסביר איך נקעת את הקרסול שלך וגם לא את העובדה שאם מיילו לא היה מתקשר אלי לניו-יורק אתמול בערב, לא הייתי יודע על זה כלום."

"דווקא היית יודע. כי אני תכננתי להתקשר אליך בעצמי כשאחזור מבית-החולים אבל מיילו הקדים אותי. דרך אגב, את הקרסול נקעתי אתמול כשמעדתי במדרגות של הסלון השקוע המעצבן הזה שלך." הוא בחן בבוז את מערכת הישיבה המפנקת העשויה עור שחור בפנטהאוז הרווקים.

"טוב, לפחות היה לך מספיק שכל לקחת איתך את מיילו," מלמל לוק. "זאת דירת שירות, ואני לא רוצה לחשוב מה עלול היה לקרות אם היית כאן לבד."

"ברור שהוא בא איתי," אמר ת'יאו. "מיילו להוט בדיוק כמוני לראות אותי משיג בחזרה את בית המשפחה שלי. בזקינתוס נפגשנו לראשונה והפכנו לחברים. הוא נהג להתארח אצלי ואצל סבתך בכל פעם שסירת הדיג שלו עגנה בנמל. תמיד חשבתי שיש לו חיבה מיוחדת אל אמא שלך, אבל זה לא נועד לקרות…"

לוק כמעט גנח וייחל שת'יאו יגיע לנקודה, אבל הניסיון לימד אותו שאין דרך לזרז אותו. "אז איך תשיג את הבית בחזרה?" שאל.

"אתה תשיג לי אותו," הודיע ת'יאו בחיוך רחב. "בישיבה פגשתי את בתו של סאת'רלנד. היא אישה מקסימה שאין לה שום מושג בעסק המשפחתי, למרות שהיא מנהלת עסק משלה. ניהלנו שיחה מעניינת, ואני גיליתי שהיא השתתפה בפגישה רק בגלל שאבא שלה הורה לה להגיע. היא ירשה מדודתה את הכול – מניות בחברה, וחשוב מכך, את הבית בזקינתוס."

"תודה לאל על זה." לוק קם, ניגש אל עגלת המשקאות, מזג ויסקי לכוס והוסיף כמות נדיבה של מים עם קרח. "אז הבת מוכרת את הבית, ואתה רוצה שאני אשלם עליו, נכון? אין בעיה…" הוא הרים את הכוס אל פיו ולגם לגימה מרעננת בעודו מביט בסבו בעיניים רכות.

"לא, בדיוק לפני שהפגישה הסתיימה אני שאלתי אותה אם היא תסכים למכור את הווילה, והיא אמרה לי שהיא לא חושבת שהיא יכולה. אני לא זקוק לכסף שלך, אבל אני צריך שתגיע הערב לארוחה במקומי. תפעיל על הבת את הקסם הזה שיש לך עם נשים. קח אותה לבלות – תוציא אותה למסעדות בהמשך השבוע ותרכך אותה קצת. ואז כשאני אשתתף במסיבת יום-ההולדת שלה בשבת, אני אוכל לדבר על לבה ולהסביר לה שזו המשאלה של אדם זקן להשיג את הבית של אבותיו ולהוריש אותו לנכדו. כשאני אבקש ממנה שוב למכור לי את הנכס, היא תסכים לכל דבר שהיא תחשוב שאתה רוצה."

"אתה מתכוון להגיד שאתה רוצה שאני אפתה אותה?" לוק פגש במבטו העז של ת'יאו וזקף גבה אחת בציניות לעגנית. "אתה מפתיע אותי. אחרי ששנים אתה מתלונן שאני רודף שמלות. תתבייש לך, ת'יאו!"

"אתה לא צריך להרחיק לכת עד כדי כך, למרות שאני בטוח שזו לא תהיה טרחה, כי היא אישה מקסימה." ת'יאו חייך. "אם הייתי צעיר בארבעים שנה, הייתי עושה זאת בעצמי."

לוק צחק. "אתה חסר תקנה, אבל בסדר. תודיע לסאת'רלנד שאני אגיע הערב במקומך, ואני אעשה את מיטב המאמצים שלי להקסים את האישה. בינתיים אני צריך להתקלח ולהחליף בגדים." אחרי שרוקן את כוסו, הוא הוסיף, "איך קוראים לאישה?"

ת'יאו כבר שלח יד אל הטלפון כדי להתקשר לסאת'רלנד. "משהו שמתחיל בג'… ג'ם… או ג'ן, אני חושב," אמר סבו תוך כדי חיוג.

לוק הניע את כתפיו כדי להקל על הכאב בגבו שנבע משעות ארוכות של טיסה ומתח ועשה דרכו אל חדר השינה שלו. הוא תהה למה בדיוק הכניס את עצמו וקיווה שהג'ן הזאת תהיה לפחות טיפה ייצוגית.

 

השעה היתה אחרי חצות הלילה כשלוק חזר לבסוף לדירתו… עייף, אבל עם חיוך מרוצה על פניו הנאות.

"אז מה קרה? פגשת אותה? היא מצאה חן בעיניך? וחשוב מכך, אתה מצאת חן בעיניה?" דרש ת'יאו לדעת ברגע שלוק נכנס לדירה.

"התשובה היא כן לכל שלוש השאלות." לוק חייך. "אבל לא היית צריך להישאר ער."

"שטויות… תספר לי מה קרה."

לוק קרס על הספה ושחרר את עניבתו ואת צווארון חולצתו. "פגשתי את סאת'רלנד והוא הציג בפני את בתו ג'ן, וכתוצאה מצירוף מקרים מדהים, אני הכרתי אותה."

"אתה הכרת אותה? אתה בטוח?"

"תאמין לי, אני מכיר אותה. פגשתי אותה בניו-יורק לפני שנים. היא עבדה אז כדוגמנית, ואני יצאתי איתה כמה פעמים. כך שאין לך מה לדאוג; אפשר לומר שהעסקה מובטחת. ג'ן שמחה לראות אותי ונמרחה עלי לגמרי. אני יוצא איתה מחר לארוחת ערב, ועד המסיבה בשבת היא כבר תשתוקק לטרוף אותי." לוק קם על רגליו והוסיף, "עכשיו, אם לא אכפת לך, אני הולך לישון, ואני מציע שתנהג כמוני."

 

"טלפון, ג'מה. זאת אמך החורגת," צעקה ליז.

ג'מה, שהיתה עסוקה בחדר האחורי של החנות בשתילת פרחי קיץ חד-שנתיים בתוך סלסלה תלויה, לא שמחה על ההפרעה. היא הניחה באנחה את כלי העבודה שלה בצד, הסירה את הכפפות שלה והרימה את הטלפון שעל שולחן העבודה.

"כן, ליאן?" ג'מה הקשיבה לאמה החורגת רק בחצי אוזן במהלך הדקות הבאות. אמה עצמה ובשרה נפטרה כשג'מה היתה בת שתים-עשרה, אחרי מחלה ארוכה, ואביה התחתן מקץ שישה חודשים עם המזכירה שלו – אם חד-הורית עם ילדה בת שש-עשרה, ג'נין, שכבר עזבה את בית-הספר ופתחה בקריירת דוגמנות.

באותה העת ג'מה למדה בפנימייה, כך ששתי הבנות לא היו קרובות כל-כך – יותר חברות מאשר בנות משפחה – אבל אביה אימץ את ג'נין באופן רשמי, כך שלכולן היה שם משפחה משותף.

"את מבינה, ג'מה?"

"כן, בהחלט." ג'מה קיבלה סוף-סוף הזדמנות לדבר. "הזמנתי את כל הפרחים שביקשת, ואני אגיע בשבת מוקדם כדי לעצב את הבית בשביל מסיבת יום-ההולדת של ג'ן." ג'מה סיימה את השיחה והעיפה מבט בליז. "את בטוחה שלא אכפת לך להישאר כאן רק עם פטי בשבת אחר-הצהריים? אנחנו יכולות לסגור את החנות, ואת תוכלי להצטרף אלי."

"לא, תודה," השיבה ליז. "את יודעת שאני יכולה להתמודד עם ג'נין היפהפייה רק במנות קטנות מאוד. איזה יום-הולדת היא חוגגת הפעם – עשרים ושמונה, השנה הרביעית ברציפות?"

"אל תהיי רעה! אבל את צודקת – למרות שהושבעתי לסודיות. היי, מסתבר שג'ן פגשה חבר ישן בארוחה החגיגית אתמול בלילה."

"אותה ארוחה שאת התחמקת ממנה בתואנה שאת שוב סובלת מכאב ראש?" לעגה ליז.

"כן. טוב, מסתבר שהוא עדיין רווק ועשיר ביותר. ג'ן רוצה להעלות אותו בחכתה, כך שאסור לומר אף מילה על הגיל האמיתי שלה."

"למה זה לא מפתיע אותי?" ליז גיחכה, וזיק זדוני הופיע בעיניה הכהות.

"רעה שכמותך!" ג'מה חייכה.

"הייתי שמחה אם גם את היית רעה מדי פעם." ליז נאנחה. "הגיע הזמן שתצאי שוב לבלות ותעשי חיים."

"טוב, אני אשתתף בשבת במסיבה," אמרה ג'מה שעה שניגשה אל הדלפק הראשי ולקחה את ספר ההזמנות מידה של ליז. "והגיע הזמן שתצאי להפסקת צהריים. פטי אמורה לחזור בכל רגע, וריי לא יתעכב." פטי היתה מתלמדת, וריי היה שוזר פרחים מוכשר, אבל הוא בילה את רוב זמנו כנהג המשלוחים שלהן.

"בסדר, אני הולכת. אבל אני רצינית, ג'מה. אלן מת כבר לפני שנתיים, ולמרות שאהבת אותו מאוד, הגיע הזמן שתתחילי לצאת שוב, או לפחות שתשקלי את האפשרות, במקום להחרים כל גבר נאה שמעז לחייך אלייך. לא שמעת? חוץ מזה שאין בזה הנאה, התנזרות ממין פוגעת בבריאות."

לבושתה הרבה של ג'מה, היא לא התנזרה לגמרי ממין בשנתיים האחרונות. היא עשתה טעות ענקית אחת, שעליה נשבעה לעולם לא לחזור, אבל לא היה לה אומץ לספר לחברתה הטובה את האמת. במקום זה, ג'מה זרקה על ליז ספוג פרחים לח. "צאי לאכול!"

היא ליוותה במבטה את ליז הצוחקת בצאתה מהחנות ונאנחה בעודה מעלעלת בספר ההזמנות בלי לקרוא בו באמת. היא כבר פגשה את הנפש התאומה שלה והתחתנה איתו, ואז איבדה אותו.

הכול החל כשג'מה התחילה לבלות את רוב זמנה הפנוי בחברת דודה מרי אחרי מות אמה. אביה מכר את בית המשפחה עם הגינה הגדולה וקנה לאשתו החדשה בית טורי מרשים. אבל ג'מה אהבה לגנן, ודודתה נתנה לה יד חופשית בגינה שלה. כמרצה באימפריאל קולג' בלונדון, דודתה מרי ועבודתה כבוטניקאית ריתקו את ג'מה, אבל עוזר המחקר הצעיר של דודתה, אלן בארנס, ריתק אותה עוד יותר. היא התאהבה בו קשות, והוא הפך לחברה הטוב ביותר ולאיש סודה.

כשסיימה את לימודיה בגיל שמונה-עשרה, היא ידעה שלא ניחנה במוח האקדמי המתאים כדי ללכת בדרכה של דודתה. אבל הדבר שבו כן התברכה היה כישרון אמנותי עם פרחים, והיא נרשמה לקורס דו-שנתי בשזירת פרחים בקולג' מקומי. זה היה המקום שבו פגשה את ליז. יחסיה של ג'מה עם אלן התפתחו לאהבה עמוקה ומחייבת, ובעידודו פתחו ג'מה וליז את החנות שלהן. החיים היו נהדרים, והם רק הלכו והשתפרו כאשר בגיל עשרים ושתיים, ג'מה נישאה לאלן בארנס בחתונה מהאגדות.

בקרוב…

X