התנ"ך וספרי הדרכה אחרים | לרכישה באינדיבוק
התנ"ך וספרי הדרכה אחרים

התנ"ך וספרי הדרכה אחרים

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 160
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20

ספר זה, "התנ"ך וספרי הדרכה אחרים", הוא המשך לספרי הקודם – "פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה", בו בחנתי את הקשרים המסועפים בין רעיונות הפילוסופיה והפסיכולוגיה ובין הנאמר בתנ"ך והראיתי כיצד הם משקפים זה את זה. הדגש היה על המאחד, אף כי גם ציינתי את המבדיל כשהיה צורך. גם בספר זה אני עורך השוואה, והפעם בין העצות והתובנות המופיעות בספרי הדרכה שונים ובין הנאמר בתנ"ך. המוטו שמלווה אותי הוא מה שנאמר בפרקי אבות מפי בן בג בג (ה, כב): "הפוך בה והפוך בה דכולה בה", או מה שנאמר בתנ"ך: דברים ד6: "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".

האם זה אומר שכל דבר אפשר למצוא בתנ"ך? נראה לי שהתנ"ך עצמו צנוע הרבה יותר, שהרי כתוב בו: דברים כח61: "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך". כלומר, נאמר כאן כי יש 'מכה שלא כתובה בתורה'. האם זה איידס או אבולה? אולי, בין היתר. ואף כי יהיה מי שיימצא גם אותם בדילוג אותיות, שהרי כמאמר המדרש – "ודילוגו עליי אהבה".

או ביתר רצינות – אמנם הטכנולוגיות מתחדשות, הידיעות נצברות וגם הפילוסופיות משתנות, אך נראה שעקרונות החיים הבסיסיים נשארו כשהיו. בכל אופן, כשלא אמצא מקבילה תנ"כית ראויה אציין זאת.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “התנ"ך וספרי הדרכה אחרים”

הדרך להצלחה בחיים לפי סיפור יוסף

יוסף נקרא "איש מצליח":

בראשית לט2: "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי"

בראשית לט3: "וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו"

בראשית לט23: "אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו ואשר הוא עשה ה' מצליח"

למעשה, הוא היחיד בתנ"ך שמכונה בכינוי זה, "איש מצליח", על כן נראה שאפשר וכדאי ללמוד ממנו משהו על הצלחה. אם כך אשאל: מה גרם לו להצליח? מהו סוד הצלחתו?

התשובה הפשוטה והמיידית כביכול נמצאת בפסוקים עצמם: "כי ה' אתו". כך גם צדיקים רבים אמנם לא נקראו בפירוש אנשים מצליחים, אולם הם היו כאלה בפועל. דוגמא בולטת לכך היא האבות, ובמיוחד אברהם:

בראשית כד1: "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל"

כפי שאומר ספר משלי:

משלי י22: "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה"

והביטוי "ברכת ה'" מופיע אף בסיפור יוסף:

בראשית לט5: "ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה".

נראה שמסכם זאת יפה הפסוק הידוע:

יהושע א8: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל"

ואולם, כאמור, נראה שליוסף יש ייחוד בעניין זה, ועוד שאני מעוניין להראות את המסר הכללי ולאו-דווקא הדתי המצומצם של סיפור זה.

 

והנה, המאפיין הייחודי של יוסף מתבטא בכינוי נוסף שקיבל מאחיו – "בעל החלומות":

בראשית לז19: "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא"

נראה, אם כך, שהדבר הראשון וחשוב ביותר שאדם צריך כדי להגיע להצלחה הוא שיהיו לו חלומות!

הדבר השני המתבקש הוא, כמובן, לנסות להגשים את חלומותיו.

למען האמת, הגשמת החלומות זה לא רק המתכון להצלחה אלא ממש הגדרה שלה. כי הרי בעושר, שרבים רואים בו סימן להצלחה, יש גם "עושר השמור לבעליו לרעתו", וכן גם בדברים אחרים. אבל העושר הוא באמת לרוב – ולא בהכרח – רק "סימן" באמת, או פועל יוצא של ההצלחה ולא ההצלחה עצמה, שהיא, כאמור – מימוש החלומות.

הנה, כל חלומותיו של יוסף התגשמו (והמקרה שלו תופש את שתי המשמעויות של המילה חלום – חלום-לילה ושאיפה): הוא חלם שאחיו משתחווים לו וכך לבסוף היה.

יותר מזה, יש השואלים מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו לאחר שעלה למלוכה? ועל כך יש עונים, שהוא פשוט התייחס לחלומות שלו כאל נבואה שצריכה להתגשם ולכן חיכה בסבלנות להתגשמותה. לענייננו – הוא האמין בחלומות שלו ופעל להגשמתם!

(במאמר מוסגר ייאמר, שמי שחולם אף יכול להבין את חלומותיהם של אחרים, כיוסף שפתר את חלומות שר המשקים ושר האופים ואת חלומות פרעה).

 

דבר שני שיש ללמוד מיוסף הוא אופן הגשמת חלומותיו, וכאן יש שני סעיפים:

א.     כשאשת פוטיפר מנסה לפתות אותו הוא מסרב לה. על כך מכנים אותו חז"ל בכינוי נוסף: יוסף "הצדיק". לענייננו – יש לכבד את מעסיקיך ולא לנצלם לרעה, בלי כל קשר לנסיבות. אין כל טעם לפלס את דרכך במרפקים, או להשאיר אחריך גוויות וגשרים שרופים, אלא יש להתנהג ביושר, בלי לפחד מהתוצאות של הדבר. ככתוב: תהלים לז7: "דום לה' והתחולל לו אל תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות".

ב.      יוסף מבקש משר המשקים שיזכיר אותו בבית פרעה לאחר שישוחרר, אולם שר המשקים שוכח ממנו. היו מחז"ל שראו בעצם הבקשה חטא כלשהו של יוסף. אך כל זה לא מונע מיוסף להגיע לבית פרעה בבוא העת, לאחר שנתיים. לענייננו – אינך צריך אנשים אחרים שיעזרו לך, אין כל תועלת בויטמין P – פרוטקציה. כישורים עדיפים מקשרים. בעשר אצבעותיך בלבד אתה יכול להשיג את כל מה שתחפוץ בו.

שני הסעיפים האלה הם שני קצוות עם מכנה משותף אחד: אנשים לא יכולים להזיק לך ולא יכולים באמת להועיל לך בדרכך לפסגה, אלא הכול תלוי אך ורק בך!

 

אך למען האמת בנקודה זו שוב עלינו להסתכל בפרספקטיבה הדתית. שכן משהו השתנה ביוסף במהלך השנתיים שהוא חיכה בכלא מיום שחרור שר המשקים, משהו שעמדתי עליו בעבר ועמדו עליו גם אחרים. בהתחלה הוא אומר:

בראשית מ8: "ויאמרו אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי"

ומפסוק זה ניתן לחשוב בטעות שהוא משווה עצמו לאלוהים.

ולבסוף הוא אומר לפרעה:

בראשית מא16: "ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה"

כלומר, כאן הוא מוציא עצמו בפירוש מהמשוואה.

ושכרו בא לו מיד באותה מטבע לשון:

בראשית מא44: "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"

ולענייננו – דע להכיר טוב ולתת את הקרדיט למי שראוי ואל תזקוף הכול לזכותך.

 

ומה עם אחי יוסף? נראה שאת המסר הזה הפנמנו היטב (בשכל לפחות, אם לא תמיד במעשה): במהלך הדרך ייתכן מאוד שיקנאו בך ולכן גם ישנאו אותך, אפילו אנשים הקרובים לך, אך אין זה אומר שעליך לשמור להם טינה, אם כי אפשרי ביותר ללמד אותם פרק על ערבות הדדית. וכמאמר הפסוק הידוע:

ויקרא יט18: "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

 

לבסוף, האם ל"משיח בן יוסף" שאליו מתייחסים חז"ל יש את המאפיין הזה של ההצלחה כשל יוסף? הנה הפסוק הפותח את הפרק העיקרי העוסק בו:

ישעיהו נב13: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"

מפרש רש"י: "הנה ישכיל עבדי – הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו".

ומצודת דוד: "הנה ישכיל עבדי – אז יצלח עבדי ישראל וקראם כולם בלשון יחיד כדרך המקרא במקומות רבות".

ומצודת ציון: "ישכיל – הוא ענין הצלחה כי המצליח בדבר נראה כאלו עשה מעשהו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א' יח)".

כלומר "ישכיל" מתפרש כ"יצליח".

ופרשה זו, כסיפור יוסף עצמו, היא גם מסר מעודד לכל מי שלא מצליח בינתיים. כי הנה עבד ה' המדובר הגיע לשפלות המדרגה ומשם פרץ – "עלה כיונק" – והצליח. אין, אם כן, שום סיבה להתייאש.

וקשר בין הגאולה לחלומות נמצא במקום אחר:

תהלים קכו1: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים"

 

לסיום, אציין כי את ההצתה לכתיבת המאמר הזה קיבלתי מספרו של סטיבן קובי – "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" (אור עם, 1996).

ההרגל הראשון בספר הוא "היה פרואקטיבי", כלומר לא להיכנע להגדרה עצמית על סמך דטרמיניזם כזה או אחר, אלא להיות מגדיר פעיל ולא סביל של מצבך. אינך קורבן לנסיבות אלא יוצר אותן, או לפחות את יחסך אליהן.

בהקשר הזה הוא כותב על יוסף – מאפיין שונה אמנם משציינתי אני:

 

"אחד הסיפורים החביבים עליי במיוחד הוא הסיפור המקראי על יוסף, שנמכר על ידי אחיו בהיותו בן 17 והורד מצרימה כעבד. שערו בנפשכם כמה קל היה ליוסף להתמכר לרחמים עצמיים כעבדו של פוטיפר, לראות את חולשות האופי של אחיו ושל שוביו ואת כל מה שנגזל ממנו? אבל יוסף היה פרואקטיבי. הוא התמקד ב"להיות". ובתוך פרק זמן קצר ניהל את משק הבית של פוטיפר. הוא היה אחראי לכל קניינו של פוטיפר משום שהלה בטח בו כל-כך.

 

ואז הגיע היום ויוסף נקלע למצב קשה, אך לא היה מוכן לסכן את יושרו. משום כך הושלך שלא באשמתו לבית הסוהר למשך 13 שנה, וגם כאן היה פרואקטיבי. גם כאן הפנה את משאביו למעגל הפנימי, ל"להיות" ולא ל"לו היה לי", ועד מהרה ניהל את בית הסוהר, ובסופו של דבר את מצרים כולה, כשני לפרעה" (עמ' 98).

חגי הופר (נולד ב-29.2.1976) הוא סופר ומשורר ישראלי, יליד ירושלים ומתגורר כיום בירושלים. הוא פרסם כמה ספרים בנושאים: שירה, פילוסופיה ותנ"ך. כמו כן, הוא כותב קבוע ב"אתר הניווט בתנ"ך" באינטרנט.

לחגי תואר ראשון ושני בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל-אביב.

 

ספריו:

שירים אחרים, תל אביב: טרקלין, 1997 (תשנ"ח).

יסודות הבניין, על צלם-אלוהים שבאדם ועוד, רמת-גן: נשיא, 2009.

הפסימיזם הפואטי – מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן, ירושלים: הופר, 2010.

שירים מאוחרים, ירושלים: הופר, 2010.

בין אתונה לירושלים: אפלטון והתנ"ך, ירושלים: הופר, 2011.

יוצא מידי פשוטו – פרשנויות חדשות וצימוקים לפרשת השבוע ולנ"ך, lulu, 2013.

המסע אל הקלילות, lulu, 2013.

פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה, ירושלים: הופר, 2013.

X