התליון | לרכישה באינדיבוק
התליון

התליון

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

לאלין מונטרו, צעירה יפהפייה בת תשע עשרה, נותר רק תליון עתיק ומסתורי, לאחר מות

אימה בטרם עת. כעת עליה לצאת למסע מסוכן בארץ פראית כדי להחזירו לבעליו

האמיתיים. העזרה מגיעה בדמותו של ברט ברנסון גבר שאין דומה לו, מושך, פראי ואינו

מתפשר, שלא אוהב להיות חייב לאף אחד.

אלין היפהפייה, בעלת העיניים הירוקות והשיער הבהיר, נקרעת בין נאמנותה לשבועה

שנתנה לאימה על ערש דווי, לבין משיכתה לזר המסתורי.

סיפור מסע מרתק, מלא תשוקה, אהבה, קינאה ומתח.

 

רומן מרגש ומפתיע פרי עטה של הסופרת קתרין אוורסון.

זהו ספרה הראשון הלוקח את הקורא אל המערב הפרוע הקסום ורווי הסכנות

בארצות הברית של המאה התשע עשרה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “התליון”

בקרוב…

1

ארקנסו 1844
קרני שמש קלושות המנסות להסתנן מבעד לערפילים האפורים פינו את דרכן לעבים הכהים המכסים את השמים. הגשם ירד במשך שעה בממטרים חזקים ותכופים, אותה שעה בדיוק שבה ישבה אלין אוחזת במכתב בידיה. עיניה בוהות ומחשבתה נודדת.
החדר היה קר ואצבעותיה של אלין היו קפואות. אפילו לא טרחה לקום ולהדליק את האח שבחדר הראשי. היא ישבה בראש מושפל עם המכתב המרופט בידיה.
המכתב היה ישן, הכתב מהוה והשוליים מתפורררים. אך עדיין כתב ידה הברור והמסתלסל של אמה היה מובן והמשתמע ממנו חד משמעי. המכתב היה מיועד לאביה, ג'ק הנסון. אקדוחן, נמלט מהחוק.
כולם ידעו את הפרס על ראשו: עשרת אלפים דולרים בזהב. היה זה סכום עצום. כל כך גבוה שלא נשמע כמותו בחמישים השנים האחרונות.
אלין הייתה מודעת לסכנות האורבות בדרך, אינדיאנים, פורעי חוק, וארץ פראית. אך דבר מכל אלו לא מנע מבעדה לארוז מזוודה ולהתכונן לצאת לדרך לחפש את אותו אקדוחן, אביה שלא הכירה.
הסידורים כבר נעשו למכירת הבית שבו התגוררה מאז ומעולם עם קייט. ומזוודה קטנה עמדה מוכנה לרגליה. מכילה את חפציה האישיים.
אלין התבוננה סביבה. הבקתה לא הייתה מפוארת, אך קייט הצליחה ברוב חן לשוות לה מראה ייחודי. הוילונות בצבע הפנינה שתפרה כיסו את החלונות. על הספה היו פזורות כריות רבות רקומות בעבודת יד. מפות עיטרו את שני השולחנות וכיסויי מיטה עם מלמלות מעוצבות היו פרוסות על המיטות, ושיוו לריהוט הדל מראה אלגנטי וחמים.
בחדר השני ליד הדלת עמד ארגז שהכיל את מיטב בגדיה, שמיכות, כלים וחפצי זכרונות.
המבט בעיניה הירוקות של אלין אמר אומץ רב ונחישות. שערה הזהוב היה שופע וגלש בחופשיות על כתפיה העדינות. רק בת תשע עשרה הייתה אך נפשה הייתה בוגרת מכורח הטיפול באמה החולה במשך שנה וחצי.
לא נותר כאן דבר עבורי. אמלא את ההבטחה לאימי, ואתחיל בחיים חדשים.
בהסתכלה סביב הזכרונות הציפו אותה ומראה אימה החלושה עלה מול עיניה.
"אלין," אמרה קייט, והרימה אליה את פניה החיוורות.
"די, אמא," אמרה אלין והתקרבה אל המיטה, "אל תתאמצי."
"לא," ענתה קייט והתרוממה בכוח לישיבה, מפילה בכך את השמיכה מעליה. "תסתכלי לכאן." קייט פתחה את ידה ובתוכה נצץ תליון במראה עתיק, ממסגר אבן נוצצת.
"מה זה?" שאלה אלין, לא מבינה מהיכן הגיע התליון לידי אימה.
"התליון הזה נמצא אצלי שנים רבות, אך לצערי לא אוכל לתיתו לך. הוא לא שייך לי, הוא שייך לאדם אחר, תהיי חייבת להחזיר אותו." אמרה. השיעול תקף אותה שוב, הפעם בצורה חזקה מאוד.
"אמא," אמרה אלין בדאגה, "אני לא רוצה שתתרגשי." היא מזגה מים מהכד שהיה מונח על השידה לכוס זכוכית והגישה לאימה.
קייט שתתה והעוותה את פניה כשהמים זרמו במורד גרונה. כל פעולה הייתה קשה לה.
"עכשיו תתני לי לסיים. לא תוכלי לשמור את התליון, למרות שוויו, הבטחתי לפני שנים שאם אצליח לגדלך, אתן אותו, זוהי בקשתי."
כעת היה התליון בידה והיא בחנה אותו. אבן הספיר התכולה במרכזו נצצה, והיוותה ניגוד עז לשרשרת הישנה בעלת מרקם גס. התליון היה בצורה אליפטית נתון בתוך מסגרת ברזל מעוטרת בגילוף. באותו היום הייתה קייט חלשה מתמיד. ואלין לא רצתה להכביד עליה ולכן לא שאלה שאלות נוספות, והמידע על התליון לא נודע לה לעולם. מוצא התליון היקר כנראה ישאר חתום עם קייט שמתה בטרם עת.
באגרפה את ידה סביב התליון, הכניסה אותו לקפל פנימי בשמלתה. כעת, נחושה מתמיד התרוממה על רגליה הדקות וצעדה לעבר הפתח בשמלתה המרשרשת.

2

שעת ערב הייתה כשהגיעה אלין במרכבה לפונדק הדרכים. קול שקשוק הפרסות על החול נבלע בהמולת האנשים שהתגודדו בחוץ.
אלין ירדה מהמרכבה, אוחזת בשמלתה הרחבה בידה ועלתה במדרגות אל עבר הפונדק. היא פתחה את דלת העץ ונכנסה פנימה.
היא קיוותה שמורה הדרך שאיתו קבעה להיפגש, הקדים אותה וכבר נכח במקום. ג'ק הנסון היה במיזורי. יהיה עליה לעבור את כל הדרך מארקנסו דרך הרי בוסטון ועד לסנט ז'וזף שבמיזורי. ובוודאי שאת דרך זו לא תוכל לעבור לבדה.
בתחילת שנות החמישים שלו היה המדריך ואלין קיבלה המלצות מצויינות בקשר ליושרו ולמיומנויותיו בשטח. יכולה הייתה לומר לו את מי היא מחפשת ואף עשתה זאת, שכן ידעה שלא ינסה לקבל את הפרס על ראשו.
אלין עמדה בכניסה והסכלה סביבה, הפונדק היה מרוהט רובו ככולו בעץ מהגוני. הוילאות הכבדים שהשתלשלו מהחלונות היו בצבע מארון והשרו לחדר מראה אינטימי. נברשת הנחושת הכבדה רעדה בכל פעם שהדלת נפתחה. היושבים מסביב לשולחנות היו עסוקים באכילה ושתיה וחלקם הפנו את מבטם כשנכנסה אלין.
מוזיקה נשמעה מהפסנתר שבקצה החדר, אלין פנתה לדלפק הקבלה, היא אחזה בחוזקה את ידיות מזוודתה האישית ונשמה עמוק.
"ערב טוב," אמרה לפונדקאי שעמד מאחורי דלפק העץ.
"ערב טוב גם לך, העלמה…?" שאל, מושך את ההברות במבטאו הדרומי הכבד.
"מונטרו," ענתה אלין. "הוזמן עבורי כאן חדר, תוכל בבקשה לבדוק?"
"כן, בוודאי," ענה. הוא פתח ספר אורחים גדול ועב כרס והתחיל לעלעל בו. "מיס אלין מונטרו?" שאל כשהוא מסמן בעטו את שמה.
"כן, זאת אני."
"בבקשה, גבירתי," אמר והושיט את ידו. "זה המפתח לחדרך, החדר הוא האחרון בקומה העליונה בסוף המסדרון."
"תודה," אמרה אלין. "האם אוכל לקבל עזרה עם המזוודות?"
"בהחלט," ענה. ופנה מייד לצאת מהדלת לכיוון המרכבה.
ובעוד חפציה מועלים לחדרה הלכה אלין אל עבר בר המשקאות לשאול על ויל מקנט, מורה הדרך שאיתו קבעה להיפגש.
אלין בתמימותה לא הייתה מודעת כלל למבטי ההתפעלות שלטשו בה הגברים הנוכחים בחדר. שערה הבלונדיני דמה למשי והיה אסוף בצורה מתוחכמת מעל ראשה, ממסגר עינים חתוליות ירוקות. לאוזניה ענדה עגילים קצרים משתלשלים, בכל אחד מהם נעוצה אבן תכלת בוהקת. שמלתה המפוארת הייתה תכולה ומעוטרת בשולי תחרה וסלסילות המכסות תחתוניות נפוחות. חלקה העליון נצמד לגופה, והבליט ביתר שאת את מלאות שדיה.
השמלה הייתה כליל השלמות, ואלין נראתה בה זוהרת ואלגנטית. מספר שמלות מפוארות ומסוגננות לפי צו האופנה היו באמתחתה, אך לא מפני שהייתה עשירה או חייתה ברווחה. אלא מפני שאמה הייתה תופרת במקצועה. ומכיוון שלא יכלה קייט להרשות לעצמה לקנות בדים יקרים ומשובחים, שלרוב הגיעו באוניות מעבר לים, הייתה שומרת בקנאות כל פיסת בד שנותרה מהבדים שהוזמנו עבור לקוחותיה. ולאחר שסיימה לתפור להם שמלות לפי צו האופנה האחרון, הייתה מכינה לאלין שמלות יפיפיות. "לקרן שמש היפה שלי," הייתה אומרת, לאחר שעמלה עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להכין לאלין שמלה חדשה. ואלין מצידה הייתה מאושרת מאין כמוה בשמלות היפיפיות שקיבלה.
אך מאז שחלתה קייט, הורע מאוד מצבן הכלכלי. קייט כבר לא יכלה לתפור, ומקץ שנה וחצי צמחה אלין וגופה התפתח, וכעת השמלה נמתחה על גופה, חושפת קצת יותר.
כשהגיעה לדלפק המשקאות נפנתה לשאול לגבי המדריך שקבעה איתו, "סליחה, האם אדם בשם ויל מקנט הגיע לכאן?"
המוזג, גבר מבוגר דק גב ונמוך קומה בעל שפם עבות ושיער שזור לבן עמד מאחורי דלפק המשקאות. הוא הרים את ראשו וכשראה אותה עיניו אורו.
היה זה מקס, ידיד אמה שעבד בפונדק והיה גם איש סודה. האיש היחיד שידע לאן מופנות פניה באמת, ועם מי תיפגש. אמה שלחה לקרוא לו כחודש לפני שמתה וביקשה ממנו לסייע לאלין.
"שלום מיס מונטרו, כיצד עברה עלייך הנסיעה?"
"בסדר, פחות או יותר," אמרה אלין וחייכה קלות.
"בקשר למדריך, מיס מונטרו," פתח מקס. "אני מצטער, אך יש לי חדשות רעות. ויל מקנט לא יוכל להגיע, הוא נפל למשכב וכרגע הינו במצב די חמור."
"לא יגיע?" שאלה אלין ובקולה תדהמה.
"כן," אמר מקס ובעיניו נמהלו מבוכה ודאגה. "אני באמת מצטער שלא הודעתי לך בזמן. אני יודע עד כמה חשוב לך להגיע למיזורי, וגם שאמך ביקשה ממני לעזור לך, פשוט בעצמי לא ידעתי עד לפני מחצית השעה על המחלה שתקפה אותו. האמיני לי שאם היה יכול היה מגיע."
"אוה," אמרה אלין, "אני מצטערת לשמוע שחלה." ידה עברה לאחוז בשרשרת התלויה על צווארה, והיא סובבה את התליון הזעיר בעצבנות.
"אולי פשוט תחכי עד שיחלים," אמר מקס וניגב את הדלפק בתנועה אגבית.
אלין שמטה את ידה מהשרשרת והסתכלה במקס בעינים מודאגות. "כמה זמן לדעתך אצטרך לחכות?"
"ממה שנראה לי זה לא יהיה בשבוע הקרוב," אמר מקס, "אך אף אחד לא יכול לדעת בוודאות."
שבוע? הרהרה אלין לעצמה, זה יותר מדיי. היא הרימה את מבטה אל מקס. "לא אוכל לחכות כל כך הרבה זמן."
קוצר הרוח שבקולה לא נסתר משמיעתו החדה של מקס. "אני באמת מצטער העלמה מונטרו, הלוואי שיכולתי לקחתך בעצמי."
הוא הסתכל בה בעיניו הקשישות, לא בטוח בתגובתה אם יאמר את מה שבליבו, אך נדמה היה שהחליט כשאמר, "אולי תוותרי בכל זאת על רעיון זה, הדרך כל כך מסוכנת." הוא נאנח. "אני לא יודע מה חשבה לעצמה קייט כששלחה אותך לדרך כל כך רחוקה."
אלין הוכתה בתדהמה והסתכלה בעיניים גדולות במקס. לפתע החלה לחוש אובדת וחסרת בטחון. ומה אעשה עכשיו, חשבה לעצמה, הרי קבעתי איתו. כל רכושי עלי אדמות נמכר. אם אתעכב לא אוכל למצוא את ג'ק הנסון, הרי בעוד יותר משבועיים כבר לא יהיה בסנט ז'וזף.
"לא," קראה נחרצות, ומבטה התקשח. קולה התגבר והיא הייתה נרגשת. "לא אוכל לוותר. הבטחתי לאמא על ערש דווי, אני חייבת למצוא אותו, אם לא תהיה ברירה אלך לבדי."
"אל תדברי שטויות," היסה אותה מקס בכעס. "לא אתן לך לצאת לדרך כל כך רחוקה ומסוכנת לבדך." שוב התבונן בה וראה את העקשנות בעיניה.
"יהיה בסדר," אמר מקס, משווה לקולו שוב את הטון החביב. "תמיד אפשר למצוא פיתרון."
היא לא תוותר, חשב לעצמו. עדיף שאעזור לה מאשר שתסכן את עצמה. "אל תדאגי, מיס מונטרו, תמתיני כאן בפונדק ואני אחפש לך מדריך אחר, מיומן לא פחות."
אלין הסתכלה עליו, עיניה הירוקות נוגות, ייאוש קל התפשט על פניה, בהבינה שיהיה עליה לשים מבטחה בכל מדריך אחר אשר ימצא עבורה מקס, או לוותר על כל העניין ברגע זה. מילותיה האחרונות של אמה הדהדו מול עיניה.
"הישבעי לי, אלין," אמרה קייט בקולה החלוש, פניה הלבנות כסיד מחוירות עוד יותר אל מול הסדינים הכהים. "הישבעי לי שתמסרי לו את התליון, זו בקשתי האחרונה והיחידה לך, בתי, מעולם לא דרשתי ממך דבר והשתדלתי לגדלך בכבוד, עכשיו כשאלך תמלאי אחר מצוותי." קייט לחצה בכוח האחרון שנותר בה את ידה של אלין.
"אני נשבעת," לחשה אלין. ידה של קייט שחררה את אחיזתה באלין, שמורות עיניה נעצמו והיא מתה.
הרגשת מחנק אפפה את אלין, והיא החלה להרגיש איך קירות הפונדק הספונים עץ סוגרים עליה. האוירה העמומה והווילאות הכבדים תרמו עוד יותר לתחושה הכללית. כעת ידעה, שאם לא תצא לדרך בוודאי יאבדו עקבותיו של ג'ק הנסון ואולי לעולם לא תמצא אותו. תחושת האשמה תלווה אותה לשארית חייה. אמא אחת הייתה לי ועליי למלא אחר משאלתה האחרונה ואם לא – לעולם נשמתי תרגיש רדופה.
באחת ניתקה את עצמה מהרהוריה והסתכלה במבט נחוש במקס. "אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי למצוא מדריך אחר, אך עליי לצאת בהקדם האפשרי."
מקס שפשף את ידו במצחו כשחשב, ולפתע אמר, "המדריך היחיד בטווח השגה שאוכל לסדר לך לצאת איתו עוד הערב הוא ברט ברנסון בחור צעיר ואקדוחן ללא רבב. שמו הולך לפניו. תהיי בטוחה עמו. על זה אין כל ספק. אם עוד אמהר, אולי אשיגו מבעוד מועד. נודע לי לפני מספר שעות שהוא יוצא לדרך הערב לאותו היעד שאליו את מעוניינת להגיע."
"אני סומכת על שיקול דעתך, מקס, ואודה לך אם תיצור עימו קשר."

קתרין אוורסון, ילידת 1978, נשואה ואם לשני בנים.

סופרת וחוקרת תרבויות, בעלת תעודות במגוון תחומים.

נוהגת לערוך מחקר מעמיק לגבי כל הנושאים שמופיעים בספריה.

כולם יצאו לאור בהוצאת שלגי וזכו להצלחה רבה.

ספריה: התליון, בזמן האינקה, הנערה בעלת המסיכה, לכודים, האוצר, שמי מנהטן.

X