התאהבות מסוכנת | לרכישה באינדיבוק
התאהבות מסוכנת

התאהבות מסוכנת

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 130
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35

כשעומר, יזם היי-טק מוכשר, נוסע לרמת הגולן כדי להכין יום כיף לעובדי החברה שלו, הוא מופתע לגלות שאורי, נהג הג'יפ והמדריך, היא בעצם בחורה. כשהוא צופה בה בהיחבא, מתרחצת בבריכה נסתר, הוא מבין שהיא לא רק "קאובויית" קשוחה, אלא גם אישה מושכת ומסעירה…

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “התאהבות מסוכנת”

בקרוב…

1

 

"אורי יש לך שיחת טלפון!" קראה אליה שרית מהדלפק. "אורי את שומעת?"

רק בקריאה השנייה ענתה לה אורי: "כן, כן. אני עמוסה במילוי המדפים, זה דחוף?"

"נראה לי שכן. זה בקשר לסופשבוע הקרוב, ההורים שלך רוצים לדעת אם תוכלי לבוא."

אורי נאנחה והלכה לענות לטלפון. "אורי, את זוכרת איך אנחנו נראים?" שאלה אּמה בציניות. ובלי לחכות לתשובה המשיכה לדבר: "יואב היה אמור לנהוג בשבת באחד הג'יפים של שושנה אבל הוא חטף נגיחה קלה משמעון השור ויש לו סדק בצלע. זה טיול הכנה של חברת היי-טק. אולי תוכלי להחליף אותו? את–"

אורי קטעה את דבריה כשהיא ממשיכה את המשפט שאמה החלה להגיד – "את רוצה להגיד: את לא היית כבר הרבה זמן, נכון, אמא?" ומיד המשיכה: "לא הייתי כבר הרבה זמן כי אני גרה בתל אביב ולא במושב בגולן. את יודעת, יש לי חנות לנהל. קודם היתה ספירת מלאי והיה לחץ בחנות, ועכשיו יש שוב הרבה עבודה כי אנחנו אחרי ספירת מלאי."

היא השתתקה לרגע, ואז נאנחה והוסיפה בטון רך יותר: "אבל אם שושנה צריכה מישהו שידריך טיול בשישבת הקרוב אני יכולה להגיע, בסדר?" היא הרימה את ראשה ושאלה את שרית: "את עובדת ביום שישי, נכון?" שרית הנהנה ואורי אמרה: "אני כבר מתגעגעת לארוחת הערב ביום שישי. אני אשמח לבוא, טוב, אמא?"

"יופי. אני מתארת לי שהיית בלחץ בזמן האחרון ולא ממש הספקת לבלות הרבה, אף על פי שאת בתל אביב. נכין לך את העוף בדיוק כמו שאת אוהבת," אמרה לה אמה בשמחה.

אורי נאנחה שוב, שפשפה את מצחה ואמרה לשרית: "אני אסע. למען האמת, אני מתגעגעת לאיזו שחייה טובה בבריכה הסודית שלי."

"באמת עבדת קשה בזמן האחרון," השיבה לה שרית, "את אמנם הבוסית כאן, אבל גם לך מגיע חופש. אני כל כך רגילה לראות אותך בתל אביב בחנות, אני לא כל כך מצליחה לדמיין אותך נוהגת בג'יפ ושוחה בבריכות סודיות."

אורי נאנחה, והשיבה: "אני באמת כבר לא כל כך יודעת מה אני יותר: ילדת מושב מרמת הגולן או תל אביבית עירונית, שנהנית ממה שיש לתל אביב להציע. באמת התאהבתי בעיר הזאת, לכן גם השקעתי בחנות. בחיים לא חשבתי שכשאהיה בת שלושים תהיה לי חנות בתל אביב."

"ועוד כזאת חנות!" אמרה שרית כשהיא צוחקת, "מה אומרים האנשים במושב על זה שאת הבעלים של חנות סקס?"

"הם דווקא מפרגנים לי," אמרה אורי, "הם מבקשים בשקט בשקט עצות ורעיונות. אבל כשאני מדריכה על הג'יפ אני בדרך כלל לא מדברת על חיי בתל אביב, אני מתנהגת כאילו שאני גרה שם ועובדת ברפת."

היא נטשה את הדלפק וחזרה לסידור המדפים כשהיא ממשיכה לדבר עם שרית: "נוח לי שיש הפרדה מלאה בין החיים שלי כאן, לסופי השבוע שם. בכל מקרה אסע מחר אחר הצהריים. ככה אספיק להגיע ולהתאקלם לפני התחלת הטיול של יום שישי. אמנם ביום שישי זה משהו קצר וההדרכה העיקרית בשבת, אבל באמת לא הייתי הרבה זמן ויהיה לי זמן לפגוש גם קצת חברים."

היא נעמדה מול מראה בחנות, כשהיא מחזיקה בידה, כמו במשחק קלפים, או כמו מניפה צבעונית, כמה קונדומים בצבעים שונים. היא הביטה עליהם וחשבה לעצמה שהיתה שמחה להכיר מישהו שתוכל לדבר איתו גם על החנות שלה, "סקסי שופ". וגם על עצמה כבחורה שאוהבת לטייל בשבילי עפר עם מכנסיים משופשפים וכובע "קאובוי". היא בחנה את פניה, את עיניה הירוקות ושערה הגלי בצבע חום כהה, ואת גזרתה שתמיד היתה קצת מלאה, יחסית למה שנחשב בתל אביב לגזרה הרצויה, ועיקמה את אפה.

שרית, שראתה אותה, אמרה: "מה את רוצה אורי, יש גברים שחולמים על שדיים כמו שלך, וגם על המותניים האלו בדיוק."

"נו באמת, לך קל לדבר," הסתובבה אליה אורי, "עם גזרת הברבי שלך והעקבים שאת הולכת איתם כאילו ככה נולדת. אני רק מנסה להגביה את עצמי בכמה סנטימטר וזה נראה כל כך פאתטי. תמיד ידעתי שאפשר להיראות כמוך אבל איך שהוא תמיד נשארתי עם המראה הזה של הרפתנית מהמושב."

"אני אומרת לך שוב, תפסיקי להסתכל על איך שאני נראית," ענתה שרית. "יש כאלה שיתלהבו ממני ויש כאלה שיתלהבו ממך. אני בטוחה שבסוף השבוע, כשתדריכי בטיול בטח תפגשי איזה בחור שיתאהב בך נואשות."

אורי הסתובבה בחזרה למראה, והתבוננה בעצמה בעודה עונה לשרית: "בדיוק שם זה לא יקרה. זה בעצם מנהל בהיי-טק שאמר שהוא בא לטיול הכנה כדי להביא את עובדי החברה. אבל את יודעת מה זה טיולי ההכנה האלה? זו ההזדמנות שלו לקחת מישהי מהחברה או סתם ידידה שלו לצימר בצפון." היא הסתובבה לשרית, נופפה בקונדומים ואמרה: "בטוח שתהיה התאהבות בטיול הזה, אבל לא בי."

כשסגרה את החנות בערב היא חשבה על הדרך הארוכה שעשתה מהמושב ברמת הגולן לחנות בתל אביב. זה בעצם לא דרך כל כך ארוכה, היא חשבה כשהורידה את סבכת הברזל מעל חלון הראווה.

בהתחלה הייתי צריכה שינוי ממש חד מהעבר שלי. הייתי צריכה לעזוב את המושב, כדי לא לראות מולי כל יום את יאיר, כשהתברר פתאום שהוא הכניס להריון מישהי אחרת. היא החלה ללכת במרץ לכיוון ביתה כשהמחשבות לא מרפות ממנה.

כמה שהייתי תמימה. איך האמנתי לו כל הזמן שהם רק "ידידים". היא נאנחה, ואז זקפה את גווה בגאווה. אורי הזאת כבר לא קיימת. בחיים אני לא אתאהב שוב בטיפוס כזה. היא הסתובבה והביטה לכיוון החנות כשהיא מחייכת לעצמה.

זה היה מתבקש שאקנה את החנות כשהיתה כזאת הזדמנות מעולה. הרי גם ככה די מהר הפכתי לזו שמחליטה על ההזמנות וניהלתי את צוות העובדים. מחשבה נוספת עלתה, שגרמה לה להאנח ולהפסיק לחייך, זה גם היה מאוד נוח אחרי ההימלטות מהמושב להתעסק בסקס של אחרים כשאצלי לא קרה שום דבר בתחום.

היא המשיכה ללכת, כשהיא מותירה מאחוריה את החנות הנעולה, והשלט שעליו עדיין כתוב שמה של דורית. היא החלה לצחוק בקול רם כשחשבה על דורית, האשה שהכניסה אותה לעבודה בחנות. איזו אשה מדהימה. איך היא החליטה שבגיל שישים היא עוברת לאמסטרדם, ובול ביום ההולדת שלה עלתה על מטוס וטסה. אולי גם אני בגיל שישים אעבור לאמסטרדם, ניו יורק, ברלין או סתם אולי למקום שיהיה זול יותר לגור בו כמו ברילוצ'ה בארגנטינה.

היא צעדה לביתה כשמחשבותיה ממשיכות לרדוף אותה. אבל אולי אלון ואסף צודקים. החנות הזאת גורמת לי כל הזמן להיות סביב האהבה והסקס של אחרים, וככה אני לא שמה לב שעבר כבר הרבה זמן, ולי בעצם אין את זה.

אלון ואסף, חבריה מילדות, נשארו תמיד החברים הכי טובים. רק אחרי שהאהבה ליאיר התגלתה כטעות ענקית היא שמה לב שבעצם אסף ואלון אף פעם לא ממש חיבבו אותו, אבל הם לא אמרו עליו מילה. זה לא שהם לא העירו עליו הערות לפני כן, אבל היא פירשה את זה כקנאה על כך שהיא מקדישה לו הרבה מזמנה, זמן שלפני כן בילו אותו שלושתם ביחד.

אבל בשנים האחרונות לא רק היא עברה לתל אביב. גם אלון, שעשה קריירה מרשימה בצבא, השתחרר והקים סטארט-אפ בתל אביב. עכשיו להם יש פחות זמן בשבילי, היא חשבה, והופתעה לגלות שהיא מקנאת באסף ובאלון שהפכו פופולריים בקרב בנות המין הנשי.

היא המשיכה לחשוב על כך, שמאז שעברה לתל אביב היא אמנם יצאה מידי פעם עם גברים, אבל אף פעם זה לא התפתח למשהו שנמשך יותר מחודשיים. היא נהנתה מהסקס, וגם מהחיזורים, אבל באיזשהו מקום תמיד נשאר בה הפחד להתאהב עד הסוף. היא עוד לא פגשה את הגבר שיגרום לה להיות מוכנה להרוס את החומות שבנתה סביב ליבה.

שלי סול היא סופרת ישראלית צעירה. "התאהבות מסוכנת" הוא ספרה הראשון. ספרה השני, "לילה חד פעמי" ראה אור בפברואר 2014. ספרה השלישי, "סיכוי לאהבה", ראה אור בדצמבר 2014. כותבת ספר נוסף….

X