השראות קפקאיות | לרכישה באינדיבוק
השראות קפקאיות

השראות קפקאיות

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 84
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 54

אופי הסיפורים  בספרה של קרן דור, "השראות קפקאיות", נע בין הפרוזה למחזה. רוב הסיפורים מאופיינים בדיאלוגים, שיוצרים ומעלים שאלות אצל הקורא. הספר ניחן בקוטביות ברורה בין התכנים, בין חוויות היומיום לבין האבסטרקט. דוגמת: "ילדה במיקרוסקופ", בה הכותבת מתארת לפרטים את בית סבה וסבתה, תוך שהיא משוטטת עם הקורא יד ביד ומובילה אותו מהכתיבה הקונקרטית עד להיכרות אישית.
הסיפור "עקידת יצחק" גם כן מתארת פיסות אמת מחייה של דור, אך משלבת שאלות פילוסופיות, השאובות מתקופת המקרא.

"השפה הייחודית של הכותבת עוברת הלוך ושוב בין הקוטב הלא-קומוניקטיבי, שפה פרטית, לבין הקוטב של שטף הדיבור, התיאור והדיאלוגים המעניינים. בדרך זו מובטח לקורא הניגש לקרוא את  הספר, כבר מהסיפור הראשון, שלא יניח אותו עד הגיעו לעמוד האחרון שבו" (מנחם מ' פאלק).

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “השראות קפקאיות”

ילדות במיקרוסקופ

 לזכר סבתי היקרה, שרה פרנקל

 

על שלט הכניסה כתוב: "שרה ודוד פרנקל". סמוך לשמה של שרה הייתה מדבקה של "מגן דוד אדום". צבעה הלבן של הדלת היה דהוי. אני פוסעת אל דלת הכניסה.

כשהייתי ילדה, ליוותה אותי תמיד התנועה האינסטינקטיבית של הרמת היד אל המתלה ועליו השטריימל, הרחוק, הלא מושג. הקשרים עם סבא וסבתא, חזרו תמיד אל השטריימל של סבי והשמלה הכחולה עם המחשוף העמוק של סבתא.

 

לפני היה המטבחון. שולחן לבן, מרובע ועליו פרוסה שעוונית. יישור השעוונית אף פעם לא צלח בידי. אז, כילדה אהבתי את הכסא השמאלי, הקרוב לכניסת המטבח, אליו אוכל להיכנס ולצאת בקלות. ודילמת הבישקוטים – קופסת פח בצד ימין עם אין ספור בישקוטים. לכבד את השמאלי או הימני? הבישקוטים היו מונחים תמיד מול פתח היציאה. לרוב ניתן לסמן ב-וִי גדול את הצד הימני. במקרר נשתמרו ה"שפרוטים" כדברי סבתי, חלב, מרגרינה וגבינה שריחה כמו היה זה תאריך התוקף האחרון. כך נענו ונדנו בין הלחם לצנימים ובין הגבינה ל"שפרוטים".

 

ניתן היה לשמוע את המונוטוניות של סכין הלחם, פעם בשבוע, בשעת הפריסה, ביום הששי. לעתים תכופות היה צורך להשחיז את הסכין. חלקו הקשה של הלחם שימש כעזר להשחזה בשל "יושנו" וכך גם הגבינה. את שמו רצוי היה להמיר מלחם לצְנים.

סבי הביט בי בעיניו החומות, מעליהן הבלורית הלבנה שאחזה  בו עד אחרון  ימי  חייו.  אז הייתי  מניחה  את הכוס על השעוונית וסבי הזיז תמיד את הכוס חצי סנטימטר לכיוון שלו. "תמיד על הקצה", היה אומר.

היה זה השקט שזועק מאדם שאיבד שישה אחים ואחיות במלחמת העולם השנייה. הם נטבחו כולם. במקרה הזה אין מקום לשום מילה נוספת.

דלתות ארונות המטבח הירוקים והדהויים השמיעו  חריקה בעת פתיחת הארון.

 

על המדף, בין המקרר לשיש, היתה מונחת כוס עם מרובעי זכוכית. זו הכוס של סבתא לתה עם החלב המומתק בקובית סוכר. לצידה ספל חרסינה לבנה קטנה יותר, בה החלב היה נמהל במים רתוחים שסבא שתה בלגימה אחת בלבד. הוא היה "נטול" תחושת טמפרטורה.

 

השיש שהוצב במטבח היה שחור ומנוקד. מעל השיש נראה חלון מסורג קטן צבוע אף הוא ירוק. לצידו גומחה ובה ארון לבן, קטן. היה זה ארון עזרה ראשונה ובו פדים, תחבושות, ועולם של פלסטרים. היו שם גם מספרי אחיות, זריקות, מחטים. וסבתא שגאים להיות גאווה בה.

 

בסוף הגומחה הצרה היה מונח אחר כבוד גם ארון פלסטיק בצבע אפור ובתוכו כלי ניקוי למטבח. בין ארון לארון – חלון, שמסגרתו שחורה וזכוכית החלון חומה כהה. את החלון נהגנו לפתוח בהושטת יד בלבד ואז היה ניתן לגעת בעץ של "דוֹבָּה" השכנה בכל  הזדמנות, עיני תרה אחרי עומרי, נכדה האהוב.

 

בכניסה לסלון, בצד השמאלי של המסדרון, על שולחן עגול זעיר היה מונח טלפון החוגה. טפט צהוב עם עיטורים ירוקים כיסה את מחצית הקיר ואילו החצי השני היה חשוף. בהמשך היה חדר השירותים. אין מפתח לשירותים לא נמצא אף פעם בדרך.

 

הסיור שלי המשיך היישר לחדר האמבטיה ובו אמבט וכיור לשטיפת ידיים. מראה קטנה שתמיד התכסתה באדים. בצאתי מן האמבטיה, בפנייה נוספת שמאלה היינו מגיעים לממלכת הנפטלין. עוד בטרם דרכה כף רגלי בחדר השינה, ניתן לראות את הטואלט. צבעו היה קרם עם מדף שעליו מברשת קשה לשיער, בעלת ידית זהב, שלא נגעה מימיה בשערה. לידה בושם חמצמץ. כיוון שסבתי הייתה "אשת הסבונים", יכולתי להתחייב שהבושם לא היה לה בר שימוש אלא חפץ נוי. הוא תאם את צבעי המברשת. לטואלט היו שתי מגירות שלא נפתחו. במראה השתקפה המיטה של סבא וסבתא, היא הייתה מכוסה בשמיכה, בצבע קרם, שירדה עד לשטיח.

משני צידי המיטה היו שתי שידות. באופן מפתיע גם הן בצבע קרם. על הימנית היה מונח רדיו כתום עם כפתור עגול אחד לווליום ואחד לכיוון תחנות. בכל שעה עגולה סבי חש את הצורך להתחדש ולהקשיב למהדורת החדשות, לשמוע את קולו של יעקב אחימאיר ברשת ב', אך גם "להתבזק" במבזק כל חצי שעה.

מעל הארונית קופסת התכשיטים של סבתי. מספר זוגות עגילי קליפס עם פנינה.

בראש השנה ניתן לחוש את הקדושה בבית סבתא, על טס מאורך במרכז השולחן, חלה עם הצימוקים שבמרכז השולחן. אחר-כך סבתא פרסה את החלה ואני מלווה את תנועותיה בפתיחת הקליפס של העגיל וסגירתו. ריחן של קציצות הכבד המטוגנות עם הפירה נישא באוויר, כמכריזות על דבר קיומן. סבא ענד את העניבה בגוון יין עם הפסים הכחולים שהייתה כל כך קרובה לליבי.

 

על המיטה בצד שמאל, הצד של סבי, כרית אחת גדולה ותפוחה שעליה סבתי הייתה תופחת שלוש פעמים, כדי "ליישר" את הנוצות "האמיתיות" שבה. בצד ימין שתי כריות, אחת על גבי השנייה.

 

בכניסה לסלון, טלפון חוגה וכסא עגול שהיה משמש את סבי למנוחה בין המעבר מחדר השינה לסלון.

 

לאחר הטרומבוזה הראשונה סבי לא שלט על הבכי. כשהתרגש בכה, כשצחק בכה, כילדה התקשיתי להבין את הבכי הבלתי נשלט. בימים הראשונים נמנעתי מלצחוק.

בכוורת דקה שהייתה תלויה בכניסה לסלון הייתה צלחת חרסינה קטנה לבנה מעוטרת אדום, שסבא היה תמיד מיישר.

 

בסלון הייתה ספה בצורת האות חי"ת ורגליים מפוסלות בצורת אריות, המושב והמשענת היו עטופים קטיפה אדומה. במרכז הסלון שולחן עגול בעל בליטות בצורת ראשי אריות.

הקמין שכן במקום של כבוד, קמין המסותת אבנים, בבית הזה, היה מקום כבוד.

על הקמין שצורתו מרובעת היה שיש מלבני דק ומגוון. שם הונחו תמונות הילדים והנכדים. הציפייה ללכוד את הלהבות המרצדות בצדודית העין לא התממשה.

 

כבר שנים רבות שלא עליתי לקברך, סבתא. אני נזכרת בנקישות העקבים בחדר המדרגות, זוכרת אותך, עם השיער הלבן החלק, שמלת המשי הכחולה והצחוק המתגלגל.

 

"אולי תשירי?", סבתא נהגה לבקש ממני.

"מה לשיר?" הייתי שואלת.

"גבירתי הנאוה"? ענתה והביטה בי בעיניים בורקות.

 "I could have danced all night"?. דוד, בוא. הייתה קוראת לסבא.

 

 

אני יוצאת מבית ילדותי והופכת את השלט שעליו כתוב "שרה ודוד פרנקל". ומאחוריו חרוט "בית שכולו וודאות".

קרן דור, משוררת ויוצרת ספרות. הוציאה לאור שני ספרים, "בארץ שכמותי" ו"השראות קפקאיות". 

שיריה של קרן התפרסמו בכתבי עת ספרותיים – 'עיבריתון' – "עבים", Ms.Jekyll & Ms. Hyde – 'בגלל', 'כיוון הרוח' – 'היום השישי' – פרוזה, 'זוג משמיים' ונוספים.

 

קרן עורכת לשונית ובעלת מיזם 'פרוייקט שירה' שמטרתו לתת במה לשירה הכתובה ולהציג אותה באופן שונה. במסגרת הפרוייקט יזמה סוף שבוע שירה ופרוזה וסדנאות כתיבה. 

X